טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מסגרות לטיפול בהפרעות שונות זיהוי, הגנה והקלה ואתגור (יולי 2019)

מסגרת לטיפול בהפרעות שונות להפרעות וקשיים שונים

(מכוון לילדים ונוער ואפשר לעשות להם התאמות למבוגרים)

ערך יששכר עשת

בכל הפרעה אנו מוצאים

1. סימנים לזיהוי ההפרעה. אפשר לזהות פעמים הפרעה קלינית ואפשר לזהות תמיד את הסבל הקיומי של הילד וזאת באמצעות השיחה המכבדת אתו.

2. נותנים הקלה והגנה עד כמה שאפשר כדי שהמטופל ירגיש שמבינים אותו.

3. אחרי זיהוי וקבלת המציאות (חיבור להווה, קשיבות) מציעים איתגור. מציעים להתחשל, להתחסן ולהתחזק, להיות מסוגל להתגבר על קשיים וכאבי גוף ונפש.

4. עבודה עם ילדים נעשית ברוב המקרים עם ההורים כקותרפיסטים בשילוב או בלי שילוב הילד והמתבגר. עבודה עם מבוגרים נעשית ברוב המקרים עם מבוגר נוסף כגון בן או בת זוג, או הורים.

המלצות לכל מקרה

1. בשלב הראשון עוסקים פחות בהתנהגות. באמצעות השיחה המכבדת מגיעים לקשיים והסבל שהמטופל חווה. ההתנהגות היא הדרך לפתור קשיים, להשיג הישגים, להקל. לפעמים הדרכים הללו גורמות לנו נזק והן אינן יעילות אלא לטווח קצר בלבד.  מנסים להזדהות עם סבלו, מבטיחים תקווה וניסיונות לעזור.

2. נותנים הדרכה בסיסית להתאים את המסגרות בהם נמצא המטופל לקשיים, כדי להקל עליו וכדי שירגיש שמבינים אותו.

3. מציעים טכניקות הרגעה. נותנים תקווה באמצעות הסבר פסיכו-חינוכי שמדובר בקושי מוכר שניתן להתגבר עליו.

4. מעודדים לפעול יותר בתחומים בהם המטופל מצליח, על חשבון פעילות בתחומים שקשה לו.

5. מכינים תוכנית הדרגתית לאיתגור הקשיים שהתבררו.  

6. מכינים תוכנית לבניית הרגל חלופי מועיל יותר.

7. אבחון מדויק יותר ומהיר יותר לקשיים רגשיים נעשה על ידי פסיכיאטר.

8. הקרובים המשתתפים בטיפול לומדים מה לא לעשות ואיך לאמן את המטופל כגדי להקנות את כישורי ההתמודדת.

קשיים בלימודים

ירידה הרצון ללמוד:

   ילדים רוצים ללמוד ולהצליח. אם יש ירידה ברצון ללמוד יש קשיים שאינם מאפשרים לילד להתגייס למשימות הלימוד.

זיהוי הקשיים אפשריים: א. קשיים לימודיים: קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, אסטרטגיות למידה. ב. אין קשר טוב למורה. ג. קשיים חברתיים שונים. ד. קשיים משפחתיים שונים. ה. קשיים רגשיים: חרדה, דיכאון, כפייתיות. ו. הפרעת קשב וריכוז. ז. טראומה בעקבות פגיעה כלשהי.

הקלה והגנה: הורדת העומס, וכמות המשימות. מתן הזדמנויות להצלחה. עידוד וחיזוק לעבודה והתמדה במנותק מהישגים והצלחות שיבואו בהמשך. 

איתגור: זיהוי הקשיים ומתן סיוע לכל קושי בהתאם לקווים מנחים הקיימים בתחום. שילבו מורים והורים בתכונית העזרה.    

אי בקור סדיר, הימנעות מבית ספר:

   ילדים רוצים להגיע לבית הספר כדי להצליח בלימודים ולהתחבר לבני גילם. אם יש אי ביקור סדיר, מדובר באיומים חברתיים או משפחתיים, או קושי לשאת כישלונות מתמשכים.

זיהוי הקשיים הבאים: 1. פגיעות חברתיות. 2. חוויות שליליות מול לסמכות. 3. קושי לשאת כישלונות לימודיים ולהשתלב. 4. קושי לעזוב את הבית למשל חרדת נטישה. 5. למתבגרים: פילוסופיה אנטי ממסדית.

הקלה והגנה:  1. זיהוי סיבות ההימנעות מבית הספר והתערבויות לפי קווים מנחים כדי למתן את האיום. 2. במקרה של חרם, להאמין לילד ולספק הגנה על הילד מפגיעות, כולל דרישה מהורי ילד הכיתה לעודד את ילדיהם להפסיק את הפגיעה, כולל שעורי חברה בנושא חרם. 3. במקרה של קשיים לימודיים, להקל בחומר הלימוד. 4. במקרה של קושי מול סמכות, להציע הבנת קשיי הילד. לפי הקושי שינוי בגישת הסמכות כלפי הילד, פחות עונשים ויותר הבנה ותמיכה. 5. במקרה של צורך להיות בבית מסיבות שונות, לאפשר  שהיה  בבית תוך שמירה על קשר עם ילדי הכיתה, ומתן חומר לימודי ביוזמת המחנכת. בהמשך, חזרה הדרגתית לבית הספר באמצעות תוכנית הדרגתית מתואמת עם הילד. לפי הצורך בחינת אפשרות למסגרת חלופית בעיקר למתבגרים. 6. למתבגר הפילוסוף, לבחון אפשרות של חינוך ביתי.

איתגור: 1. מול חרם הצעה ליצור חבורה קטינה להגנה ואימונים באסרטיביות. 2. מול קשיים לימודיים, הצעה להורים לטפח כישורים קיימים ללא קשר לתוכנית הלימודים. 3. מול צורך להיות בבית, לאתגר את הילד להתמודד מול האיומים ולא להיכנע.  4. המתבגר הפילוסוף איתגור לנהל מאבק נגד הממס מתוך הממסד.

התנגשות עם סמכות:

זיהוי הקשיים הבאים: 1. חווה אי צדק ועוול. 2. חווה עלבונות. 3. חווה תסכולים כתוצאה מחומר לימודי לא מותאם. 4. יש היפראקטיביות וקושי לדחות סיפוקים. 5. יש התקפי זעם והתנהגות אלימה  אבל מצטער שפועל כך ואומר שאין לו שליטה.

הקלה והגנה: 1. שינוי  תגובות המורה לדברי הילד באמצעות "השיחה המכבדת". הדרכת מורים להימנע מפגיעה. 2. התאמת חומר הלימוד, יצירת הזדמנויות להצלחות. 3. התאמת המסגרת בעיקר על ידי פסקי זמן למנוחה, כולל מנוחה בבית (במקום השעיה), החלפת שעורים וצמצום שעורים. 4. להיפראקטיביות, לאפשר באמצע השיעור לצאת לזמן קצר להירגע ולשוב לשיעור לא כעונש אלא כעזרה.

איתגור: 1. הצעה לילד לזהות סימנים ראשונים של תגובות לא מותאמות, להתרחק למקום בטוח להירגע, לחשוב על פתרונות של פשרה ולשוב בחזרה. 2. הצעה לראות בהתנהגות הפוגענית של המורה אתגר להתמודדות, אתגר לשאת את הפגיעה, כי מצבים כאלו קיימים בחיים.

ליקויי למידה בולטים. 

זיהוי הקשיים הבאים: 1. פער לימודי גדול. 2. הימנעות בלימוד, היעדרות מבית הספר. 3. ערך עצמי נמוך.

הקלה והגנה: 1. התאמת הדרישות ליכולת הילד כדי שיחווה צלחות קטנות. 2. תמיכה ותקווה בהמשך.

איתגור: 1. עזרה לימודית והתאמת חומר הלימוד. 2. אימונים ותרגולים יום יומיים בדרגות קושי עולות, בתחומי הקושי, כדי שיחווה הצלחות בתחום הקושי.  3. הפניה לרכישת אסטרטגיות למידה. 4. שימת דגש על עבודה והתמודדות ולא על הצלחות. העברת המסר שעבודה והתמודדות הם המפתח להצלחה בחיים ולא ההישגים הלימודיים. 5. זיהוי תחומים בהם הילד מוכשר והשקעה בתחומים הללו, גם אם הם לא שייכים למסגרת בית הספר. דרך תחומים אלו ניתן לא אחת להגיע שוב לחומר הלימודי של בית הספר.

דלות. אינטליגנציה נמוכה. פיגור.

זיהוי הקשיים הבאים: 1. הישגים דלים בתחומים שונים לאורך שנים. 2. קשיים בהבנה של חומר לימוד. 3. קשיי הסתגלות חברתית, והבנת מצבים חברתיים. 4. קושי לנהל חיים עצמאיים. 5. שפה דלה וילדותית.

הקלה והגנה: 1. הפניה לאבחונים אצל מומחים לפיגור לצורך קבלת שירותי המדינה. 2. עידוד חברת הילדים לקבלת השונה.

איתגור: 1. עידוד להעשרת הסביבה באמצעות תמיכה של המחלקות לשירותים חברתיים. 2. השקעה בפיתוח יכולות, כישורים ותחומי ענין. 3. עידוד להשמה במסגרות מותאמות. 

חוסר ענין. שעמום.

זיהוי הקשיים הבאים: 1. מצבי דיכאון, מתח או חרדות המעסיקות את המוח והרגש מקשות לפנות את הילד לסקרנות. 2. קושי לדחות סיפוקים הגורם לתסכול ומוביל לא אחת לקושי להתמיד, להיות חרוץ ולשאת תסכול. 3. קשיי קשב וריכוז. 4. ליקויי למידה, 5. אי הבנה של חשיבות הנושא הנלמד, "בשביל מה אני צריך את זה?", 6. אם הנושא קל מדי או קשה מדי.

הקלה והגנה: 1. הכנה ביחד עם הילד רשימת נושאים אפשריים לעסוק בהם אפילו לטווח קצר. מדובר ברשימה ארוכה. את הרשימה מניחים במקום בולט. ברגעי שעמום פונים עם הילד לרשימה, בוחרים בפעילות ופועלים במשך זמן מה עם הילד. 2. גילוי משותף מה חשיבות הנושא הלימודי המשעמם לחיים.

איתגור: 1. אם מזהים חרדה, דיכאון, מתח, סף תסכול נמוך יש לטפל בהם בהתאם. 2. איתגור נושא קלים מדי באמצעות משימות מורכבות יותר. 3. אם הנושא קשה מדי, להציע עזרה לימודית. 4. עזה לימודית למצבים של ליקוי למידה.

קשיי התמדה וחריצות.

זיהוי הקשיים הבאים: 1. קושי לדחות סיפוקים. 2. קשיי קשב וריכוז. 3. חרדה. 4. דיכאון.

הקלה וההגנה: 1. הקלות בתחום הלימודי.

איתגור: 1. שימוש בקווים מנחים לפי הקשיים הרגשיים המתגלים. 2. הדרכה למשפחה לחיזוק ועידוד פיתוח הרגלי עבודה ותרומה למשפחה מגיל צעיר. 3. חיזוק ועידוד לעבודה, יותר מאשר להישגים. 4. הדרכה למשפחה לחזק ולעודד לבצע משימות הדורשות עבודה ושאינן מסתיימות בזמן קצר. 5. הדרכה למשפחה לחזק ולעודד לשחק משחקים הנמשכים על פני ימים רבים ומשחקים ובניה הדורשים אימון. 6. טיפוח תקווה ברגעי משבר ורצון "לעזוב את הכול", או "לפרוש".

קשיי קשב וריכוז והיפראקטיביות.

זיהוי הקשיים הבאים: זיהוי הקשיים יכול להעשות בקלות על ידי מילוי שאלוני קונורס הקצרים על ידי הילד ההורם והמחנכת. עשויים להתגלו חלק מהקשיים הבאים: 1. קשב. 2. ריכוז. 3. ארגון. 4. תכנון. 5. סדר. 6. אי שקט. 7. אימפולסיביות. 8. קושי לפתור בעיות.  

הקלה והגנה: 1. ארגון הסביבות בהם פועל הילד בהתאם לקושי, כדי לא להכשיל אותו. 2. עבודה במשבצות זמן קצרות של כ-20 דקות והפסקות. 3. רכישת אסטרטגיות למידה. 4. התאמת המשימות לקושי. 5. חיזוקים, תמיכה ועידוד ללא האשמות. הגנה לילד מפני מערכת מענישה. 6. תמיכה בערך עצמי, זיהוי כישורים, יכולות ותחומי ענין והשקעה בתחומים הללו. פעילות זאת תעשה ביחד עם העברת המסר שפערים לימודיים ניתן להשלים ואין דחיפות בהישגים לימודיים. "אני שווה במה שאני שווה ואף אחד לא מושלם."

איתגור: 1. המלצה להורים ללמוד את הנושא לעומק. להיות מומחים לטיפול בהפרעה. הטיפול כולל אימונים לילד ועיצוב הסביבה. המלצה למחנכים להכיר את ההפרעה, לחזק את הילדים, להכיר את ההמלצות, לא לראות בילדים בעיה משמעתית. 2. המלצה לילד ולהורים לגלות עוד ועוד מה עוזר ומה מפריע לקשיים שהתגלו. 3. עידוד להשקיע בעבודה והתמדה והתמודדות עם כישלונות ללא קשר לציונים, כי הם המפתח להצלחה בחיים. 4. הכוונה לפעילות גופנית מכוונת להרגעת היפראקטיביות. 5. תרגול השהיית תגובה ופתרונות של פשרה לבעיות. 6. אימונים הדרגתיים לטיפוח סדר, ארגון, תכנון פעילות מראש וצמצום חפצים. 7. במקרים שיש פער לימודי של יותר משנה ויש קשיים חברתיים, מומלץ להיעזר בתרופה. 8. המלצה מרכזית להורים לעבוד עם מערכת שבועית גם בבית. בשלב הראשון מתכננים כל יום את יום המחרת ובהמשך מגיעים לתוכנית שבועית. עובדים לפי העיקרון שאי עמידה בתוכנית אינה בעיה משמעתית אלא טעות בתכנון. לומדים מניסיון ומתכננים טוב יותר בהמשך.

חרדת בחינות.

זיהוי הקשיים הבאים: 1. התקפי חרדה מול כישלון אפשרי, כולל תופעות גופניות לפני ובזמן המבחן: בחילות, כאבי בבטן שלשול, כאבי ראש, קשיי הירדמות, זעה מוגברת. 2. קושי להתרכז לפני ובזמן המבחן. 3. מחשבות בעיקר על ציונים. 4. השקעה מוגזמת בהתכוננות. 5. הימנעות ממבחנים.

הגנה והקלה: 1. תיקון מחשבות על כישלון. הכישלון והטעות הם דרכים חשובות להתקדמות ולימוד. 2. ניתוק הקשר בין המבחן לבין הצלחה בחיים. 3. הדרכת הורים לנתק את הקשר בין המבחן לחיים. 4. הדרכת הורים לעודד ולתמוך ברגעי כישלון ולא להאשים. 5. לפי הצורך ביטול דברים מאיימים של מחנכים: "הם לא מתכוונים ברצינות, הם רק רוצים שתצליחו."

איתגור: 1. רכישת טכניקות הרגעה והרפיה. 2. רכישת אסטרטגיות למידה והתכוננות למבחן. 3. רכישת אסטרטגיות לניהול המבחן. 4. החזרת הביטחון במבחנים על ידי תוכנית הדרגתית של ביצוע מבחנים: ממבחנים בבית עם ובלי ספר פתוח וזמן, עד למבחנים בכיתה ללא ציון, עם דיון על המבחן וכך הלאה, עד חזרה למצב הרגיל.

שעיר לעזאזל, קרבן בריונות.

זיהוי הקשיים: 1. מצב רוח ירוד. 2. התבודדות והתרחקות מילדים. 3. הימנעות מבית ספר. 4. ירידה בהישגים לימודיים. 5. אם הילד מדווח על קבוצת ילדים שדוחה אותו או פוגעת בו, יש להאמין לו. 6. אם קבוצת ילדים פוגעת בו חשוב לברר: דיכאון, אובדנות, פגיעה בערך עצמי ובאמון בילדים ומבוגרים.

הקלה והגנה: 1. הטיפול המרכזי הוא טיפול בתופעה החברתית והגנה לילד. 2. אמון לילד. אין להאשים אותו שיש לו חלק בעניין, כי הוא אחד מול רבים. 3. סדרת שיחות כיתה במטרה להצביע על התופעה ולהודיע על הגנה ליחיד מפני הרבים. 4. מפגש עם הורי הכיתה לידע על התופעה ולתת כלים לשיחה עם ילדיהם על מנת למנוע מהם ליטול חלק בתופעה. 5. תמיכה בהורי הנפגע.

איתגור: 1. סדרת שיחות כיתה חברתיות במטרה ללמד כישורי חברתיים בחברה בה יש תופעה של שעיר לעזאזל. מלמדים איך להתמודד עם התופעה ואיך למנוע אותה. 2. שיחות עם הילד במטרה להקנות לו כישורי התמודדות מול תוקפנות שהם בעיקר יצירת קבוצת תמיכה קטנה, ואימוני אסרטיביות 3. שיחות עם הורי הפוגעים במטרה להפעיל אותם למניעת התנהגותם.

התנהגות אנטי חברתית עם אשמה וחרטה.

רק בין 3-6  אחוז (תלוי בסביבה) מאוכלוסיית הילדים מתנהגים באופן אנטי-חברתי ללא חרטה וללא אשמה. אחוז הבנים כפול מאחוז הבנות.  

זיהוי הקשיים: 1. בירור מדויק של תדירות התופעה. 2. בירור מול מי ההתנהגות האנטי-חברתית. 3. סוג ההתנהגות ועוצמתה. (האם אי הכנת שעורים היא התנהגות אנטי חברתית?) 4. בירור עם הילד האם מרגיש חרטה ואשמה. 5. זיהוי התפרצויות זעם במצבים של: פגיעה בכבוד. תסכול כשלא מימש רצון. כשמעריך שיש אי צדק. 6. אבחון פסיכיאטרי לזיהוי הפרעות רגשיות קשות.

הקלה והגנה: 1. הבירור העיקרי הוא האם יש אשמה וחרטה האם אומר שלא השתלט על עצמו והוא מצטער. אם זה המצב טיפול ללא עונשים. 2. למנות דמות חינוכית שמצליחה לקשור קשר משמעותי עם הילד והוא יכולה להפעיל התערבויות שונות.

איתגור: 1. בכל מקרה של ספק אשמה וחרטה, עדיף להתחיל מתוך הנחה שלא מדובר בהתנהגות אנטי-חברתית, עד שלא יוכח עובדתית אחרת. 2. מטפלים על פי הפרוטוקול של התפרצויות זעם שהוא אימון בשליטה בכעסים ולא טיפול משמעתי. 3. מלמדים מודלים של פתרון בעיות במטרה להגיע לפשרות. 4. מזהים התנהגויות פרו-חברתיות ומעצימים אותן. 5.  לפי הצורך הרחקה למספר ימים לא כעונש אלא כאפשרות לנוח.

התנהגויות אנטי חברתיות ללא אשמה וחרטה.

רק בין 3-6  אחוז (תלוי בסביבה) מאוכלוסיית הילדים מתנהגים באופן אנטי-חברתי ללא חרטה וללא אשמה. אחוז הבנים כפול מאחוז הבנות.  

זיהוי הקשיים: 1. בירור בדומה לבירור בהתנהגות אנטי-חברתית עם אשמה וחרטה. 2. אם אין אשמה וחרטה, זיהוי אורח חיים אנטי-חברתי הכולל ונדליזם, פגיעות באחרים ובבעלי חיים, והתחברות לגורמים הפועלים באופן עברייני. 2. אבחון פסיכיאטרי לזיהוי הפרעות רגשיות קשות.

הקלה והגנה: 1. פניה לגורמי רווחה ומשטרה, טיפול בכוח החוק.   

איתגור: 1. למנות דמות חינוכית שמצליחה לקשור קשר משמעותי עם הילד יכולה להפעיל התערבויות. 2. שילוב בין טיפול משמעתי ללמידת פתרון בעיות בדרכי פשרה, ושליטה בהתפרצויות זעם אם ישנן. 3. מהלכים להשמה במוסדות חוץ ביתיים כאשר במקביל: 4. השקעה בכישורים ויכולות. 5. עידוד לפעילות פרו-חברתית ועזרה לזולת.

סף תסכול נמוך וקושי לדחות סיפוקים.

זיהוי הקשיים: זיהוי תגובות רגשיות והתנהגותיות חריפות למצבים בהם נמנע ממנו דבר מה, או כאשר נכשל.

הקלה והגנה: 1. טיפול לא משמעתי וללא עונשים.

איתגור: 1. הסבר על אפשרויות שונות של תגובה לבקשות שלו: כן תקבל, או לא תקבל (להשיב כן בשמחה ולא בצער), תקבל חלק, תוכל לקבל משהו במקום, תוכל לקבל במועד אחר שאקבע ולפעמים גם תקבל אפילו בעודף. 2. השהיית תגובה של מחנכים והורים: "אחשוב ואשוב אליך בעוד..." 3. אימון הילד לזהות סימנים גופניים ראשונים של תסכול והתרחקות לפסק זמן באמצעות הצהרה שכרגע אינו יכול להגיב. במהלך פסק הזמן הוא ישתמש בערכת ההרגעה שיכין לעצמו. אחרי רגיעה, יחשוב על איך להשיג את מה שרצה ובפשרה. 4. המלצה להורים לאימון יום יומי בתהליך השהיית התגובה, במצבי תסכול קלים. 5. המלצה להורים לאמן את הילד ביכולת להפיק הנאה ממה שיש בהווה.

קשיים גופניים

מחלות גופניות מרובות ותלונות על כאבים.

זיהוי הקשיים: 1. ההורים והמחנכת שמים לב שהילד מרבה להעדר מבית הספר בגלל תחושות אי נוחות שונות, ומרבה לבקש ללכת לרופא לבדיקות. 2. ילדים אלו מודאגים מאד מהמצב הבריאותי שלהם ומקדישים תשומת לב מרובה לתחושות גופניות לא נוחות. 3. בדרך כלל תחושות לא נוחות מתפרשות על ידם באופן קיצוני כמחלה קשה, ולכן מתעוררים פחדים ורצון להגיע לרופא כדי לשלול מחלה קשה, או כדי לטפל בה בזמן. 4. הסביבה נוטה לזלזל בתלונות וכתוצאה מכך התלונות מתגברות.

הקלה והגנה: 1. משדרים שאנחנו מבינים אותו שהוא מפחד. 2. מבקשים שיספר על הפחדים שלו מה יקרה אם... ומביעים הזדהות.

איתגור: 1. הטיפול משלב מעקב רפואי קבוע של רופא ילדים המשלב מעקב רפואי עם המלצות לאורח חיים בריא. במקביל חזרה הדרגתית לחיים שגרתיים. ההורים מונחים להביע הבנה לדאגות הילד, ללא קשר לפרשנות: "אני מבין שאתה דואג מאד, אנחנו בקשר קבוע אם הרופא ונעשה מה שהוא אומר." 2. סיוע לילד לשנות את המחשבות לגבי תחושות גופניות: "יש תחושות רבות גופניות שאינן סימן למחלה, אלא רק עידוד להתמיד באורח חיים בריא הכולל: תזונה בריאה. פעילות גופנית. פעילות חברתית כולל עזרה לאחרים. צימצום שעות מסך לטובת פעילויות מהנות ומשמעותיות אחרות. להגיע לבית הספר.  שמונה שעות שינה. 3. טיפול בכאבים נעשה באמצעות טיפול רפואי הכולל בין השאר תרופות. בנוסף מקלים מאד: הרפיה, פעילות גופנית מותאמת והסחת הדעת לפעילות מרתקת.

אבחנות רפואיות קשות.

זיהוי  הקשיים: 1. חשוב לברר אצל הרופא את מהלך המחלה הצפוי והתהליך התפתחות המחלה. 2 בירור מה הילד יודע על המחלה ועל ההשלכות שלה לגבי אורח החיים והמגבלות. 3. בירור הדאגות והחששות של הילד לגבי תוצאות המחלה והקשיים בטיפול. 4. בירור הימנעויות שונות בגלל פחדים להזיק לעצמו.

הקלה והגנה: 1. התאמת אורח החיים והדרישות למגבלות המחלה, הטיפולים והפחדים. 2. שימוש בדמויות מסייעות בבית הספר ובבית.

איתגור: 1. לפי הידע שיש לילד וגילו, מספקים מידע אמין, אבל שיש בו תקווה ומסרים להתמודדות. 2. על פי המלצות הרופא, עידוד להרחיב את מעגל הפעילות שממנה נמנע, כחלק מהריפוי. 3. עידוד לנצל את המחלה לטיפוח חוסן נפשי והגדרות מטרות חשובות לחיים על פי העיקרון: "מה שלא הורג אותך מחשל אותך". 4. שיתוף בית הספר במצב, כדי למתן פחדים בקרב אנשי צוות וילדים, כדי להתחשב ולעזור בקשיים ולאפשר המשך השתלבות. 5. הצעה להורים על פי המלצה רפואית, עד כמה שניתן לאפשר חופש לפעילות הילדים ולא להגבילם.

קשיי הרדמות.

זיהוי הקשיים: 1. זיהוי סימני עייפות וקשיי ריכוז. 2. בירור עם הילד וההורים לגבי כמות השינה כאשר מומלץ שמונה שעות שינה ביום. 3. בירור קשיי הרדמות התעוררויות. 4. בירור איכות ההתעוררות, האם קם עייף או רענן.

הקלה והגנה: 1.הפניה לקרוא עם הילד את ההמלצות המקובלת לגבי "היגיינה של השינה" באתרים של קופות החולים השונות. הגינה של השינה היא סדרת פעולות מועילות לשינוי סביבת השינה והפעילות לפני השינה.

איתגור: 1. אם הילד סובל מדאגות רבות, עידוד למצוא זמן לדאגות אחר הצהריים ולא לפני השינה. 2. אימון בטכניקות הרפיה. 3. במצבים שקשה להירדם או קשה להירדם בזמן התעוררות בלילה, עידוד להכין תסריטים נעימים להיכנס אליהם בדמיון במהלך ההרדמות, כגון: טיול במקום אהוב, ביקור בלונה פארק, ביקור בחנויות צעצועים ועוד. 4. הימנעות מהרדמות באמצעות מסכים ומוזיקה. 5. המלצה להורים לסיים באופן חיובי את היום באמצעות מפגש לפני שינה באמצעות סיפור או שיחה על מה היה טוב היום ומה יהיה טוב מחר. 5. להתפייס ולסלוח על מה שהיה. " מחר יום חדש."

סיוטי לילה.

זיהוי הקשיים: 1. שיחה מכבדת עם הילד לזיהוי תכני הסיוטים.

הקלה והגנה: 2. הסבר פסיכו-חינוכי לגבי מה משמעות חלום, למשל: "החלום הוא הדרך של המוח לנסות לפתור קושי שיש לך. הוא כאילו מתאמן ומאתגר את עצמו להתמודד עם הקושי שיש לך. אם תזכור את החלום, תחשוב מה היה הקושי בחלום ואיך החלום פתר אותו."   

איתגור: 1. הגדרה מחדש חיובית של הסיוט. למשל המפלצת לא באה לפגוע אלא באה לחפש חבר כי היא מאד בודדה. 2. אם הילד נכנס למיטת ההורים, הצעה באופן הדרגתי להחזיר אותו לחדרו, בהתחלה עם ההורה בחדר ובסוף השכבה ופרידה.

ביעותי לילה

זיהוי הקשיים: ביעותי לילה שונים מסיוטים. הן התנהגויות בדרך כלל קצרות, המתרחשות בשינה בעיקר אצל ילדים צעירים. הורים מתארים ילד צועק, נראה עצבני ומפוחד ולעיתים מבולבל. לא אחת ממלמל ועונה לא לעניין. הילדים לא מודעים למצב ואינם זוכרים אותו. הם למעשה בשינה עמוקה. ביעותים אינם יוצרים נזק. הם בדרך כלל מתרחשים בשעתיים הראשונות של הלילה. הסיבות הן בעיקר מחלות, תרופות, שינה במקומות זרים ומתח.

הקלה והגנה: 1. הרגעה לא עוזרת. 2. יש לשמור על בטיחות. 3. לא להעיר. 4. לסדר טכסי שינה קבועים. 5. אין צורך לשוחח עם הילד על מה שהיה בלילה. כי הוא אינו זוכר את הביעוט.   

הפרעות אכילה שונות.

זיהוי הקשיים: שני סוגים עיקריים: 1. השמנת יתר 2. ירידה קיצונית במשקל כולל נטייה להסתיר את ההתנהגויות המתלוות להפרעה, כגון הקאות ובולמוס אכילה. 3. קשיים עם דימוי הגוף.

הקלה והגנה: 1. ההגנה הטובה ביותר היא בניית קשר ואמון בין ההורים לילד ובין המטפל לילד. 2. הפניה למרכזים להפרעת אכילה ולא לטיפול פרטני.

איתגור: 1. השמנת יתר מחייבת רגישות גבוהה מצד הסביבה. ילדים אלו לא אחת דחויים. לחץ לעשות דיאטה מחמיר את המצב. המהלך העיקר הוא קשר טוב ואמון לילד, והצעה לשינוי הדרגתי באורח החיים הכולל הרגלי תזונה ופעילות גופנית. פעילות גופנית חשובה כי היא תורמת להרגשה טובה וביטחון עצמי, אבל תורמת מעט להורדה במשקל. 2. הפרעות אכילה מחייבות מרכז להפרעות אכילה בו יש צוות רב מקצועי. 3. הגישה המרכזית היא התייחסות לדימוי עצמי כמכלול של האדם: אישיותו וגופו. עוסקים בהקניית הרגלי אכילה נכונים הכוללים: זמנים קבועים ותזונה מגוונת ולא דיאטות. טיפול פרטני ללא צוות והפניה למומחים נוספים, אינו מאפשר תקשורת חשובה בין המטפלים. קשר של ההורים לילד הוא המרכיב המרכזי בטיפול, היות ויש מרכיב מרכזי של ציות להוראות במידה ומדובר בסכנת חיים כגון אנורקסיה. 4. סיוע בהפרעה בדימוי גוף כוללת בעיקר מסרים כגון: "יפה זה בריא". יפה זה בעיקר האישיות. מודעות להשפעה הרבה שיש לתקשורת על מה זה יפה.   

הרטבת לילה.

זיהוי הקשיים:  מטפלים מגיל 5-6 על פי דווח של ההורים.

הקלה והגנה: 1. העברת המסר שהוא לא אשם בהרטבה אבל מעודדים את האפשרות שניתן לאמן את השלפוחית לא להיפתח בלילה.

איתגור: את האימון מעבירים ההורים.1. נותנים שעור באנטומיה של השלפוחית ושל הסוגרים באמצעות בלון. 2. מטפלים רק אם יש לילד רצון  להיגמל. אם אין, בונים רצון על ידי חישובי יתרונות וחסרונות של מצב ההרטבה ומצב היובש בלילה. 3. מטפלים בשלפוחית ובשרירי הסוגרים ולא בילד. 4. עובדים עם החיישן ואין חייבים להתעורר. נוצרת התניה בין צורך להרטיב לבין סגירה השרירים. 5. מגדילים את נפח השלפוחית על שתיה מרובה ביום ועל ידי התאפקויות קצרות. 6. לפני השינה אין צורך להגביל את השתייה. 7. מחזקים שיתוף פעולה ולא הצלחות. 8. האימון נמשך חצי שנה ויותר.

התלכלכות. אנקופרזיס.

זיהוי הקשיים: לא מטפלים לפני גיל חמש. 1. הורים מדווחים על הימנעות מלשבת בשירותים. 2. במקרים רבים יש עצירות. 3. הילד מדווח על שני פחדים: פחד ליפול בזמן ישיבה בשירותים. פחד שהקקי יעלם בשירותים, כי הוא חלק מהגוף. 4. יש פצע בפי הטבעת ועשיית הקקי מכאיבה.

הקלה והגנה: 1. לא מענישים. 2.  מעבירים את המסר: לא מטפלים בילד אלא בשרירי הסוגרים שלו. 3. נותנים בידי הצוות החינוכי בגדים להחלפה.

איתגור: 1. נותנים שיעור באנטומיה על פי הטבעת, השרירים והמעיים. 2. אם יש פחד מטפלים בפחד. אם יש כאב ועצירות או רק כאב, רופא הילדים נותן לזמן מוגבל, לא חומר משלשל, אבל חומר מרכך צואה. בנוסף מרבים בשתיית נוזלים, באכילת אוכל עם סיבים ובפעילות גופנית. 3. יושבים שלוש פעמים ביום בשירותים. מחזקים שיתוף פעולה. לפי הצורך נמצאים אתו. הקקי יצא לבד. 4. מלמדים כיווץ והרפיה של שרירי פי הטבעת. 5. מנצלים רגעים שרואים שהילד צריך לשירותים ומציעים אז ללכת לשירותים. 6. הטיפול נמשך חצי שנה.

הרטבת יום

זיהוי הקשיים: לא מטפלים לפני גיל שלוש. להרטבת יום יש לא אחת סיבות גופניות. הרטבת יום היא תופעת לוואי של התלכלכות.

הקלה והגנה: 1. לא מאשימים.  2. נותנים בידי הצוות החינוכי בגדים להחלפה.

איתגור: 1. יצירת רצון להשתלט על שלפוחית השתן. 2. חיזוק שרירי האגן באמצעות כיווץ והרפיה של השרירים. 3. עידוד להגיע לשירותים כל שעה שעתיים ובזמנים של מתח. 4. חיזוקים לשיתוף פעולה. 5. מציעים להיות מודע לצורך לתת שתן. להגיע לשירותים, להמתין לפני שמטילים שתן ואז מטילים. המטרה לחזק את שרירי הסוגר של השלפוחית.

ניקיון אישי וסדר.

זיהוי הקשיים: 1. לא מדובר בבעיה משמעתית. 2. מבררים: קשיי קשב וריכוז, דיכאון. לפעמים אצל מתבגרים זוהי דרך חיים, דרך ייחודית להחליט מה עיקר ומה טפל.

הקלה והגנה: 1. לא מטפלים טיפול משמעתי, לא מנדנדים.

איתגור: 1. אם הילד מעונין פעם בשבוע מסדרים אתו את החדר. זהו אימון בסידור חדר. 2. קובעים זמנים קבועים לסידור אישי וניקיון הגוף. במשך מספר חודשים ההורים מזכירים מועדים אלו. 3. מטפלים בדיכאון או בקשיי הקשב והריכוז. 4. אם מדובר בדרך חיים, מציעים לשמור על היגיינה שהיא ענין בריאותי ולוותר בעניין הסדר, כדי לתת מקום לביטוי העצמי, למשל בגד קרוע אבל נקי, שער פרוע אבל חפוף.

דימוי גוף.

זיהוי הקשיים: דימוי גוף חיובי הוא בעיקר תוצר של אמצעי תקשורת ותרבות. אם אני לא מתאים לציפיות התרבות, אני לא יפה.

הקלה והגנה: 1. הסבר על מהו באמת דימוי גוף: דימוי גוף הוא שילוב בין היופי הפנימי ומבנה הגוף, ההתנהגות, התנועות, היציבה, המימיקה, הלבוש, האביזרים, הריח, הניקיון ויופי פנימי. כמו כן יופי קשור ליכולת לווסת רגשות, טוב לב, נדיבות וענין בנושאים מגוונים.

איתגור: 1. דימוי גוף חשוב למשיכה מינית, אבל משיכה היא בעיקרה אישיותית והתנהגותית ולא חיצונית, פרט לרגע הראשון. לכן מומלץ לפתח אישיות היודעת לדאוג לעצמה תוך התחשבות בסביבה. 2. מעודדים קבלה ואהבה עצמית של תכונות וכישורים. אהבה עצמית מעודדת אחרים להימשך אלינו: "אם אני לא אוהב את עצמי, אז למה שיאהבו אותי?" 3. מפתחים דימוי גוף של "יפה זה בריא".

מתח sterss

זיהוי הקשיים: 1. מתח נוצר במצבים בהם מופעלים לחצים על הילד. 2. מתח נוצר במצבים של מחלות גופניות. 3. מתח נוצר בדרך לביצוע משימות חשובות מתוך הצורך להצליח והחשש מנזקי הכישלונות. 4. בתקופת מעברים ושינויים אפילו לטובה רמת המתח עולה. שינויים רבים בו זמנית מעלים מאד את המתח.

הקלה והגנה: הסברים פסיכו-חינוכיים: 1. מתח אינו הפרעה קלינית. אבל רמות מתח גבוהות לאורך זמן מגדילות הסיכוי לחלות במחלות ולסבול מהפרעות רגשיות. הגוף מפריש הורמונים המכינים אותו לפעול לנוכח סכנה במהירות וביעילות, אבל גם מחלישים מערכות אלו. לכן מומלץ חשיפה למצבי מתח במינון שמאשר התמודדות והצלחות. 2. מתח ברמות מותאמות למציאות הוא חיובי. הגוף גם מפריש את הורמון האוקסיטוצין המסייע לנו בחיבור לאנשים אחרים, כדי לתת או לקבל תמיכה ועזרה. כך שפעילות חברתית של מתן וקבלת עזרה במצבי מתח מצמצם את הסיכוי לחלות. לכן מומלץ לחשוף את הילד למצבים מאתגרים כולל כישלונות. כישלון מוגדר כמצב חשוב לחישול עצמי, בניית חוסן נפשי ופיתוח כישורי התמודדות.

איתגור: 1. אימון ביכולת לנהל לחץ חיצוני. בעיקר באמצעות ארגון זמן, וסדרי עדיפויות. ברור מה באמת חייב לעשות. 2. אימון ביכולת לשאת רגשות הגורמים אי נוחות גדולה באמצעות הרפיה ועידוד למצוא קורס במדיטציית קשיבות. 3. אימון ביכולת לפרש מצבים מלחיצים גם באופן חיובי. 4. התנדבות למתן עזרה לאחרים ולקבוצה במצבי המתח, וקבלת עזרה מאחרים באופן אישי או מהקבוצה.

טורט וטיקים

זיהוי הקשיים: 1. תסמונת טורט כוללת הופעת טיקים פתאומיים תנועתיים וקוליים. 2. לפני הטיק מופיע מתח או דחף קל שנרגע אחרי הטיק. 3. הטיקים מעוררים גיחוך ודחיה מצד החברה. 4. במצבי עייפות והתרגשות גדולה, תדירות הטיקים עולה. 5. ילדים הסובלים מטורט סובלים לא אחת מכאבי ראש, קשיי קשב וריכוז והפרעות כפייתיות.

הקלה והגנה: 1. הדרכת המשפחה והסביבה חינוכית לסייע בארגון חיים עם פחות לחץ ומנוחה. הרפיות והרגעות להורדת לחץ וחרדה מצמצמות את כמות הטיקים. 2. תמיכה והסברה חברתית במקרים של דחיה חברתית. 3. העלאת הערך העצמי, יכולת לקבל את התופעה והשקעה בפיתוח עצמי.

איתגור: הפניה לטיפול  בהיפוך תגובה הכולל: העלאת מודעות לסימנים מוקדמים ולטיקים עצמם, ובניית תגובה חלופית. הגברה מכוונת של הטיק: הגברה מאומצת של הטיק לזמן ארוך עם הפסקות למנוחה. המנוחה אחרי המאמץ הופכת למחזק לא לבצע את הטיק. חיזוקים ברורים לאי ביצוע הטיק, היות שאפשר לשלוט בו באופן חלקי.

גמגום

זיהוי הקשיים: 1. תופעה אינה רצונית, לכן אין אשמה. 2. אחרי שלוש שנות גמגום מדובר על גמגום קבוע.

הקלה והגנה: 1. הפניה לקלינאית תקשורת להדרכה מדויקת לסביבה ולמטופל. 2. בשלבים הראשונים  של הגמגום אי תגובה מסיעת מאד. במקרים רבים הגמגום נעלם. 3. אחרי שלוש שנים של גמגום, אין ממש ריפוי, אבל יש דרכים לחיות בשלום עם הגמגום ולצמצם את הופעתו. 4. ילדים קטנים מגמגמים באופן טבעי והתופעה חולפת ללא טיפול. תשומת לב שלילית לגמגום בגילאים הצעירים עלולה להחמיר את המצב. 5. הדרכת המשפחה והסביבה. הגנה בפני לועגים.

איתגור: 1. לשים לב לרגשות מאחורי הגמגום: חרדה, בושה, אשמה, בדידות, ייאוש. לאמן ביכולת לשאת רגשות לא נעימים 2. לשים לב להימנעויות ממפגש חברתי ומדיבור בחברה. לאמן ביכולת לשאת אי נוחות חברתית. 3. קבלה עצמית עם הגמגום. גמגום לא מפריע למי שבטוח בעצמו.

קשיים בוויסות תחושתי

זיהוי הקשיים: 1. ויסות חושי הוא תהליך אוטומטי ורציף של קליטה, עיבוד ושימוש בגירויים הנקלטים בחושים שלנו מהסביבה. מטרת התהליך הוא הסתגלות לסביבה. בנוסף לחמשת החושים המוכרים ישנה מערכת ווסטיבולרית הקולטת מידע תנועתי, שמטרתו לווסת מתח שרירי, שיווי משקל ורמת עוררות. ישנה גם מערכת הפרופריוצפטיבית המספקת לנו מידע על מיקום הגוף במרחב. 2. קושי בוויסות חושי הוא חוויה של מידע המוחש יותר מדי או פחות מדי, ללא התאמה למציאות ולכן בדרך כלל אינו מספק למערכת העצבית מידע יעיל. בדרך כלל ילדים אלו יוצרים אי שקט בסביבתם. 3. עודף גירוי יוצר אי נוחות הגורמת לילד: או להימנע, או להתפרץ בכעס. לדוגמא קולות ומגע. 4. חוסר בגירוי יוצר אי נוחות וגורם לילד: או לחפש גירוי למשל באמצעות מגע, או שאינו קשוב לגירוי, למשל אינו מגיב כשפונים אליו.

הקלה והגנה: 1. עידוד הורים לפנות לאיבחון לטיפול אצל מרפאות בעיסוק מוקדם ככל האפשר. 2. לא לראות בהתנהגות בעיה משמעית, אלא קושי אמיתי. 3. במקביל לטיפול בריפוי בעיסוק, עידוד המורים וההורים ליצירת תנאים מתאימים כדי למנוע עד כמה שניתן אי נוחות לילד. את השינויים הסביבתיים מבצעים אחרי שהילד מדווח לסביבה מה לא נוח לו.

איתגור: 1. ככל שהסביבה מותאמת יותר לילד, השפעת הליקוי על הילד והסביבה קטנה יותר ותגובות הסביבה אינן פוגעות בילד רגשית וחברתית.

קשיים להשתלב בחברה.

חרדה חברתית. Social phobia/anxiety  

זיהוי הקשיים: 1. הסביבה מדווחת על הימנעויות ממצבים חברתיים שונים. 2. הילד מדווח על חששות מביקורת, מדחייה, מבוכה והשפלה. 3. המחשבות העיקריות הקיצוניות הן: ערך עצמי ירוד, אני יודע מה חושבים עלי. אני יודע שידחו אותי. מסתכלים עלי כדי ללעוג לי. 4. במצבים חברתיים מסמיק, רועד, לב דופק, קושי לנשום. 5. הרגשות העיקריים הם חרדה, בושה, מבוכה ופחד קהל למשל לא מצביע בכיתה.

הקלה והגנה: 1. הסבר לילד ולהורים: יש לילד רגישות יתר למצבים חברתיים לכן הוא נמנע ממצבים חברתיים והמערכת העצבית נחלשה ומתקשה לשאת אי נוחות חברתי. 2. חשוב לא ללחוץ לפעילות חברתית.

איתגור: 1. חרדה חברתית לא מטופלת גורמת ליותר ויותר הצטמצמות חברתיות, לכן חשוב להפנות לטיפול.  2. אפשר לאתגר ולהיחשף למצבים חברתיים שעבור הילד הם מצבים בדרגת "סיכון קל". 3. האתגר נעשה ביחד עם הגמשת מחשבות מכשילות: "יהיה לי יותר נוח במצב הזה." "אני לא יודע באמת מה השני חושב." "אני לא יודע באמת מה יקרה." "בדרך כלל קורה הרבה פחות רע ממה שאני חושב שיהיה." "לא כל כך מסתכלים עלי." 4. לפני שמחליטים להיחשף למצבים חברתיים "בסיכון קל" לומדים טכניקות הרפיה ומתאמנים בכישורים חברתיים מתאימים. 5. אפשר לבצע חשיפה למצב בדמיון לפני החשיפה במציאות. 6. לפי הצורך אפשר לעבור אימון באסרטיביות שהיא היכולת להגיע לפשרה עם האחר כלומר כל אחד מוותר על חלק מהרצון וממש חלק מהרצון. 7. התנדבות ומעשים טובים במקרים רבים קל יותר לבצע.

אילמות סלקטיבית

זיהוי הקשיים: 1. אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) היא אי דיבור בסביבות מסוימות. אין מדובר בבחירה לא לדבר אלא בחרדה חברתית. 2. התיפקוד של הילד נורמטיבי. 3. הילדים מסמנים את הרצונות שלהם באמצעות תנועות או לוחשים רצונות. 4. התופעה נמשכת מספר חודשים ואף מספר שנים.

הקלה והגנה:  1. קבלת התופעה. 2. תגובות מקבלות ואוהדות מסייעות לצמצם את התופעה ולא להפריע להחלמה. 3. הפעלת לחץ מחמירה את התופעה.

איתגור: 1. מדובר בתופעה של חרדה חברתית וביישנות. לכן הטיפול הוא באמצעות כלי הטיפול בחרדה חברתית, כלומר הפניה לטיפול והדרכת הסביבה. 2. האילמות היא הימנעות שמאפיינת חרדה חברתית. יש לילדים רצון לדבר ורגשות של חרדה, בושה ומבוכה ופחד קהל שחוסמים אותם. הדרכת הסביבה להקטין לחץ לדבר מאפשרת לפעמים דיבור קצר. 3. שאלות רבות ששואלים את הילד מחמירות את התופעה. 4. ביקור בית של מחנכת מרגיע במידה מסוימת.

ביישנות

זיהוי הקשיים: 1. ביישנות היא חרדה חברתית בעוצמה נמוכה ועם פחות הימנעויות. 2. ביישנות גורמת להרגיש אי נוחות במצבים חברתיים. 3. בדרך כלל ילדים אלו אינם מרבים להיות במרכז.

הקלה והגנה:  1. ביישנות דומה לחרדה חברתית בעוצמה נמוכה יותר, חשוב להפנות לטיפול. 2. לחץ לפעול על אף הביישנות עלול להחמיר את הבעיה.

איתגור: 1. ביחד עם הילד בחירה של מצבים קלים בהם מרגיש בודה כמו בקרב קרובים או כשיש מספר מועט של אנשים ולהעז להביע את עצמו או לפעול. 2. יש ילדים שקל להם יותר עם זרים.

ערך עצמי ירוד

זיהוי הקשיים: 1. בדיקה עם ההורים ועם הילדים של המחשבות שיש לילדים על עצמם. 2. הערכת מידת הייאוש והדיכאון מהמצב החברתי. 3. הערכת מידת המעורבות החברתית. 4. הערכה אם יש גם חרדה חברתית.

הקלה והגנה: 1. הסבר לילד ולהורים: ערך עצמי הוא מה שיש לך להציע לאחרים ולעולם. אין אדם שאין לו כישורים ויכולות שאחרים זקוקים להם. את הכישורים והיכולות ניתן א. לזהות, ב. להשקיע בהם, לטפח בחריצות, ג. לבצע סקר שוק כדי לגלות מי זקוק לכישור שלהם. ד. לעזור בשיווק העצמי.

הטיפול: 1. זיהוי דרך החיים הראויה לילד מבחינת כישוריו והשקעה בטיפוח הכישורים. 2. טיפוח פעילות חברתית סביב הכישורים. 3. טיפוח עזרה לזולת באמצעות הכישורים. 4. אימונים באסרטיביות. 5. הצטרפות למסגרות חברתיות מובנות כגון חוגים. 6. יצירת הזדמנויות להצלחות. 7. העמקת ההבנה שרושם חיצוני גופני תרומתו לערך הילד בעיני אחרים, שולית. 8. טיפוח כישורים חברתיים כלליים.

רצף אוטיסטי מוזרויות.

זיהוי הקשיים: 

א. הפרעת הרצף האוטיסטי :Autistic Spectrum Disorder – ASD 1. יש דיבור מוזר תבניתי שחוזר על עצמו. 2. יש התנהגות חוזרת על עצמי בתבניות. 3. אין גמישות מחשבתית.

ב. הפרעה בתקשורת חברתית Social communication disorder SCD : ההפרעה הכוללת 1. קשיים בתחום התקשורת החברתית וההתנהגות. 2. קושי למצוא חברים ולהשתלב בחברה. 3. קשיים בתקשורת בסיסית. 4. קושי בהבנת מצבים חברתיים.  5. ללא ההתנהגות שחוזרת על עצמה.

הקלה והגנה: 1. הפניה לטיפול במרכזים המתמחים בהפרעה זו. הטיפול כולל גם הדרכה להורים ולסביבה.

איתגור: 1. לא טיפול משמעתי. 2. רכישת כישורים חברתיים וכישורי תקשורת בין אישית בקבוצה ובהדרכה הורית. 3. רכישת יכולת זיהוי כוונות האחר ויכולת לחבר בין מחשבות ורגשות, למציאות העובדתית החברתית שבה נתון הילד.

ג. הסוואנטים: 1. ילדים בעלי יכולת שכלית גבוהה במיוחד עד גאונות, בתחום מסוים, בעיקר מתמטיקה ואומנות.

הקלה והגנה 1. טיפוח יכולות אלו על ידי קרובים ותיווך היכולות אל תוך הסביבה, מסייע להם להשתלב ולתרום לחברה.

התבודדות ובדידות.

יש שלושה מצבי בדידות.

א. התבודדות כחלק מחרדה חברתית ובה מטפלים בכלי החרדה החברתית. לא אחת המתבודד יתנגד לטיפול תוך כדי אמירות שטוב לו לבד. אמירות אלו מטרתן להימנע מהמפגשים החברתיים המעוררים חרדה ופחדים.

ב. התבודדות כקרבן התופעה החברתית של שעיר לעזאזל. יש לגלות את התופעה ולטפל בה בהתאם.

ג. התבודדות סכיזואידית. אלו אנשים שנוח להם לבד. יש להם רצון לקשר, אבל המאמץ גדול והם מוותרים. רובם בעלי עולם דמיון מפותח שלא אחת משמש כאמצעי תקשורת.

זיהוי הקשיים: 1. ילדים מתבודדים, נראים מרוחקים, מסוגרים ואדישים. 2. לא מתעניינים ביחסים בין אישיים ומתקשים בהבעת רגשות. 3. מעדיפים פעילות לבד. 4. הקשרים העיקריים הם עם המשפחה. 5. בדרך כלל בעלי עולם פנימי עשיר שאינו בא לידי ביטוי במציאות. 6. הם נעים בין הרצון לא להיות לבד לבין אי נוחות רבה ביחסים בין אישיים. 7. חלקם בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד ועשויים להצליח במתמטיקה ותחומים דומים.

הקלה והגנה: 1. זיהוי אם מדובר בחרדה חברתית או בשעיר לעזאזל וטיפול בהתאם. 2. סיוע להיות מחובר למסגרות חברתיות מובנות כגון חוגים, משפחה קרובה, שכנות ועוד.

הטיפול: 1. הטיפול קשה בגלל המאמץ הרב שעליו להשקיע כדי להיקלט בחברה. 2. חשוב מאד טיפוח יכולות מיוחדות שמזהים ותווך יכולות אלו עם מעגלי חברה שונים. 3. תווך קשרים חברתיים תוך הקניית כישורים חברתיים בסיסיים.

פחדים וחרדות, חיים עם אי וודאות.

הפרעת חרדה כללית, דאגנות, חששות והתקפי חרדה.

זיהוי הקשיים: 1. קיימים חששות ודאגות בתחומים שונים. 2. לילד קשה להשתחרר בחלק מהיום מהחששות. 3. חושבים שיהיה רע. 4. מתקשים להסתדר במצבי אי וודאות, מעברים ומצבים חדשים. 5. מזהים אי-שקט, עייפות, קשיי ריכוז, מתח, הפרעות שינה, ירידה בתיפקוד. 6. לפעמים יש התקפי קוצר נשימה, דופק מהיר וכאבי ראש שהם התקפי פאניקה: אנשים מפחדים להשתגע או לקבל התקף לב. ומחפשים לשהותו במקום בטוח ומוגן. 7. לנוכח נושא מאיים, יש לפעמים התקפי חרדה שהיא עליה בעוצמת הדאגנות. עוצמת התקף החרדה נמוך מהתקפי פאניקה והוא נמשך יותר זמן עד שהאיום מוסר או שמתרגלים אליו.

הקלה והגנה: 1. תרגול טכניקות הרפיה והרגעה. סדר יום מגוון. פעילות גופנית. פעילות חברתית ומשפחתית. עיסוקים מעניינים להסחת הדעת. שמונה שעות שינה. צימצום שעות מסך.

איתגור: 1. הסבר על מהות החרדה הכללית שהיא רגישות של האדם למידע שלילי והקושי להתמודד עם אי וודאות. לכן יש  הימנעות מהתמודדות עם מצבים מאיימים ולא בטוחים. מצד שני תשומת לב למידע שלילי הוא חשוב כדי להיזהר מסכנות אפשרויות. 2. עידוד לחשיפה למצבים קלים של אי וודאות (תרגילי אומץ). 3. אימון בזיהוי סימנים מוקדמים להתגברות החרדה, זיהוי המצב המאיים, הפעלת ערכת הרגעה ופעילות גופנית, במקביל הפעלת תוכנית חשיפה הדרגתית למצב המאיים.

התקף פאניקה, אימה

זיהוי הקשיים: 1. התקף אימה נמשך זמן קצר וכולל: הרגשת מחנק, דופק מהיר, לחץ בחזה, סחרחורת, רעד בגוף, גלי חום וקור. פחד מהתקף לב ומוות, פחד להשתגע. 2. התקפי פאניקה חוזרים עלולים לגרום לאדם להסתגר יותר ויותר בבית במקום בטוח. זוהי האגורפוביה שהיא פחד להימצא במקומות בהם הוא חושש שלא ניתן יהיה לעזור לו. 3. יש פחד רב מחזרת ההתקף. 4. לפעמים חווים דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה, כלומר הרגשות: "זה לא אני." "זה לא העולם."

הקלה והגנה: 1. הכנת ערכת הרגעה ותרגול הפעלתה למצבים שיש התקף. ערכת הרגעה כוללת בדרך כלל מים, משהו מתוק, מוזיקה, הרפיה באמצעות כיווץ והרפיה של השרירים ועוד.

איתגור: 1. הסבר שאין קשר בין ההתקף לבין מחלת נפש, או התקף לב, או להתעלפות. 2. הכנת ערכת הרגעה. טכניקת ההרפיה המומלצת היא הרפיה שרירית. 3. תרגול ערכת ההרגעה וההרפיה. 4. הכנסת פעילות גופנית לסדר היום והשבוע. 5. בהדרגה חשיפה למקומות שעד היום נמנע מהם. 6. המלצה להתעניין בתופעות דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה שבהם אנו צופים מהצד בעולם ובעצמנו. הסבר שאין מדובר במצב של שיגעון.

פחדים שונים, פוביות ספציפיות.

זיהוי הקשיים: 1. פחד מגורם מוגדר. 2. זיהוי גורם הפחד שיש לו יסוד מציאותי אבל מוגזם. 3. זיהוי ההימנעויות ממקור הפחד.

פחדי ילדים תקינים יכולים להיות:

גילאי 0-2 קולות רמים, זרים, פרידה מהורים, גופים גדולים.

גילאי 3-6 דמיונות כמו רוחות, מפלצות, חושך, לישון לבד, קולות זרים.

גילאי 7-16 פחדים ריאליים אך מוגזמים כגון פציעות, מחלות, כישלונות, מוות, מלחמות, פיגועים, אסונות טבע.

הקלה והגנה:1. הסבר שפחד הוא חשוב, כי הוא מנגנון הישרדותי המייצר תהליכים ביולוגיים של חושים מחודדים ומצב היכון לקראת איום אפשרי. 2. הסבר שהפוביה היא הערכת סיכון מוגזמת ויש לבדוק את הסיכון המציאותי. 3. תרגול ערכת הרגעה.

איתגור: 1. הצעה לצמוח מההתמודדות הדרגתית עם הפחד. 2. מיתון מחשבות, הערכת סיכון,  באמצעות עובדות מציאות. 3. הצעה לביצוע חשיפה הדרגתית לפחד הנובע ממקור הפחד. באמצעות מניעת הימנעות. מתחילים בחשיפה בדמיון הכולל את כל הרגשות הלא נוחים והתחושותת הלא נוחות, ועוברים באופן הדרגתי למציאות. 4. מגדירים את החשיפה כהעזה, נטילת סיכון ואומץ.

חרדת נטישה ופרידה

זיהוי הקשיים: חרדת נטישה היא פחד להעזב ולהישאר לבד, מלווה בפחד שההורה המשמעותי יעלם ולא ישוב, הילד מגיב החלק מהתופעות הבאות: 1. התקפי חרדה, מלווים בסימני חרדה ובכי, כאשר ההורה עומד לעזוב. 2. חרדת נטישה קבועה, שמתאפיינת בדאגת יתר לקרובים ובדיקה קבועה כדי לוודא היכן הם כאשר הם מתרחקים. 3. הילד זקוק לישון עם הוריו בלילה. 4. תופעות גופניות כמו כאבי בטן וקוצר נשימה כאשר ההורה מתרחק. 5. במשך הזמן חלה ירידה בתיפקוד והיעדרות ממסגרות חינוכיות וחברתיות.

הקלה והגנה: 1. חיזוק הקשר עם אנשים נוספים בסביבה. 2. חפצים שמזכירים את ההורה אותם מחזיק הילד במסגרת בה הוא נמצא.

איתגור: 1. הטיפול בחרדת נטישה יתחיל כבר עם הסימנים הראשונים המובהקים. 2. מהלכים לחיזוק הקשר עם הילד, באמצעות חיזוק הנוכחות ומעורבות בחיי הילד, ראיית העולם דרך עיני הילד, חיזוקים, ברכות, תקווה, הקניית דרכי התמודדות עם בעיות  וקשיים, חיזוק חוסן נפשי באמצעות חזיפה למצבי מאתגרים. 3. תוכנית הדרגתית של התרחקות מהילד כולל חיזוקים. 4. במקומות חדשים להיות אתו זמן מה, כדי לסייע בהיכרות עם המקום החדש ואז התרחקות הדרגתית.

אהבה נכזבת

זיהוי הקשיים: 1. פרידה מבן או בת זוג משמעותיים קשה לרוב האנשים. 2. מדובר בחוויית אבל ואובדן. 3. חווים צער, געגועים, בדידות, כעס. 4. יש קשי ריכוז, אנרגיה נמוכה, הפרעות שינה. 5. חלק מהתיפקודים הרגילים נפגעים במידות שונות. 6. נעשים ניסיונות לחזור לקשר. 7. במצבים קיצוניים מפריעים לבן או בת הזוג שנפרדו ממנו. 8. במצבים קיצוניים יש מחשבות על התאבדות.

הקלה והגנה:1. בשלבי הניתוק הראשונים, נותנים מקום לאבל. 2. לעודד לזכור את הטוב ואת הערך שהיה בקשר, גם אם הוא הסתיים. "עשית דברים טובים... יש לך זיכרונות בעלי ערך טובים... את יודע לבנות קשר..." 3. עידוד לא לעסוק בהאשמה עצמית. "קשרים מסתיימים מסיבות רבות..." 4. לעודד לחשוב במונחים של "אנחנו יכולים להתחשל ממשברים." 

הטיפול: 1. טיפול מונע טוב בזמן הקשר, הוא לא לנתק קשרים עם חברים וחברה ולא לוותר על תיפקוד מלא. לבנות חיי זוגיות משולבים בתיפקוד. לממש יחסים גופניים מלאים, רק אחרי ביסוס קשר המבוסס אל אפשרות לשיחות, לביטוי עצמי, לפעילות משותפות, לעזרה בעת צרה, לנתינה. 2. אחרי מספר ימים של אבל, מעודדים להמשיך את החיים עם האבל, לחזור לתפקוד הכולל עיסוקים וחיי חברה. 3. המלצה לא למהר לקשר חדש. 4.  המלצה לא לפעול בכוח כדי לשנות את המצב, אבל כן לאותת לָאֲחֵר על הרצון להמשיך את הקשר, אם אכן יש רצון כזה. 5. ממרחק זמן אפשר גם ללמוד מהפרידה. בעיקר לא ללמוד לוותר על התקשרות בין אישית של קירבה רגשית. 6. המלצה לדחות קשר זוגי לבגרות מאוחרת ובינתיים להשקיע בחברויות וקשרים בין אישיים משמעותיים.

תלות.

זיהוי הקשיים: אמון בסיסי בעולם ובאחרים פירושו שגם את אכשל ואטעה, לא אעבד תקווה. ילדים מפתחים אמון בסיסי ועצמאות באופן הדרגתי. 1. ילד תלותי מחפש להתקשר לדמויות שיקנו לו ביטחון. 2. חווה פחד מתמיד שיעזבו אותו. ה. בדרך כלל נזהה אצלו ערך עצמי ירוד ולכן יציית לאחרים, אף במחיר של וויתור על ממוש רצונותיו. ו. ילדים אלו הם בדרך כלל פסיביים, ומחפשים לרצות אחרים. ז. הם מהססים להחליט ויעדיפו "ללכת עם הזרם". ח. לא מאמינים שיסתדרו לבד. ט. לא אחת ילדים אלו יסבלו מחרדות.

הקלה והגנה: 1.עידוד להשתייך לקבוצות מובנות כגון בחוגים, או בתנועת נוער שבהם יש יותר הגנה על הפרט. 2. עידוד לפעול באופן עצמאי במשימות קטנות עם הנכה ו"ליווי מרחוק."

איתגור: 1. השקעה בטיפוח כישורים ויכולות שלהם. 2. הגמשת אמונות יסוד אודות ערך הטעויות והכישלונות לטיפוח עצמאות. 3. עידוד במשפחה לממש באופן חלקי רצון מול חבר משפחה אחר תוך התחשבות ברצון חלקי של האחר. 4. עידוד לתרום לסביבה, מתוך ידיעה שהוא "קונה לעצמו" זכות לקבל מהסביבה. 5. טיפוח מספר קשרים בין אישיים במקביל, "לא לשים את הביצים בסל אחד." 

חשדנות, חוסר אמון

זיהוי הקשיים: החשדן מתנהג בחוסר אמון מוגזם ומבוסס חלקית כלפי בני אדם .1.יש נטייה לפרש עמדות של אחרים כמכוונות לפגיעה ישירה בו ובזכויותיו. 2. יש נטייה לייחס לביקורת כלפיו כאילו "מחפשים אותו..." 3. יש נטייה להסביר התנהגויות שהם נגדו, מבלי להתייחס לעובדות. 4. דעות שונות משלו נתפסות כדעות נגדו. 5. בקשרים בין אישיים מרבה בביטויים של קנאות.

הקלה והגנה: 1. הגדרת מתן אמון באחרים כאומץ ומוכנות להיפגע.

איתגור: 1. מתן לגיטימציה לחשדנות, אחרי בדיקת עובדות. 2. עידוד ליטול סיכונים להאמין לאנשים ולבחון מה קרה בהמשך. 3. להתאמן בהטלת ספק בנכונות קביעות של חשדנות כגון: "איזה עובדות יש לי שמאשרות את החשדנות שלי?" "איזה עוד מניע יכול להיות להתנהגות שלו?" 4. להציע להתאמן לסלוח לאנשים אחרי פגיעה שנפגעו, כי "יש לו כוח" לשאת את המכה.

קנאה

זיהוי הקשיים: ילדים קנאים נמצא בעיקר בשלושה מצבים: 1. קנאה בחבר שמובילה לחשדנות וחוסר אמון, מתוך פחד שהוא ייעזב. בקנאה זו יש מרכיב של רכושנות. זוהי הקנאה שנמצאת גם בבסיס הקנאות הדתית או הקנאות לגורל הקבוצה אליה אני שייך. 2. קנאה בילד מוצלח, שעלולה לגרור ילדים לפגוע בו ואף להחרים אותו. 3. המצב השלישי החיובי הוא התחרות. קנאה בהישגי ילד אחר עשויה להוביל ילדים לעבוד קשה כדי "לנצח" את האחר. "קנאת סופרים תרבה חכמה". 4. בעברית קנאה ל... היא צרות העין, אפגע באחר כדי שיהיה לי יותר. קנאה ב... מובילה בדרך כלל לתחרות.

הקלה והגנה: 1. עידוד לטיפוח עצמי וחיזוק עצמי. 2. עידוד לראות בתחרות דרך להתפתחות אישית ללא קשר למיקום ההצלחה.

איתגור: 1. עידוד לשיפור עצמי במקום פגיעה אחר. שיפור עצמי לא חייב להיות בתחומו של האחר, אלא בתחומים שבהם אני טוב. 2. עידוד לטיפוח יחסים בין אישיים מתחשבים ונדיבים על חשבון הישגיות. 3. עידוד לשיתופי פעולה בהנחה שטובים השניים מן האחד בלהשיג הישגים. 4. עידוד להתפשר כדי לשמור על קשרים. 5. עידוד להיות בקשר עם חברי קבוצות נוספות.

חרדת מבחנים

ראה בפרק קשיים לימודיים

חרדה חברתית, ביישנות.

ראה בפרק קשיים חברתיים

טראומות וקשיי הסתגלות.

יש טראומות שמעמידות אותנו בסכנת חיים: אבחנה של מחלה מסכנת חיים, מוות של יקירים, תאונות דרכים, ותאונות בכלל, אלימות קשה, פגיעות מיניות מלוות בסכנת חיים, מלחמות, פיגועים. אלו טראומות שעלולות להוביל אנשים לסבול מהפרעות פוסט-טראומטיות. יש טראומות של אבדנים שהפגיעה שלהם אינה מתקשרת אצל האנשים למוות: פיטורים, גירושים או פרידות מיקירים, דחיה חברתית, כישלונות קשים, אלימות, פגיעות מיניות. טראומות אלו עלולות להוביל להפרעות רגשיות קשות, PTSD, חרדות ודיכאון וקשיי הסתגלות מתמשכים.

סימנים מדאיגים: כאשר אדם עובר אירוע קשה בין השאר ניתן לצפות בשלב הראשון: 1. עיסוק בלתי נשלט במחשבות אודות האירוע 2. סערת רגשות בעיקר פחדים, דאגות, עצבנות יתר. 3. קשיים בתיפקוד מלווים בהרגשת חוסר אונים. בשלב הבא: 1. האדם מתחיל להימנע מכל מה שמזכיר את האירוע הקשה, הסתגרות, חוסר עניין, אדישות והתנכרות כלפי הסביבה. 2. חרדה ודיכאון. 3. הפרעות שינה. 4. עצבנות יתר, התקפי זעם, חוסר אמון באנשים ובעולם ולא אחת במצבים קשים יותר, גם אלימות כלפי אחרים ונטייה להרס עצמי. 5. קשיי ריכוז וקשב, קשיי התארגנות וסדר, הזנחה עצמית. 6. תופעות גופניות כגון כאבי ראש, תופעות שונות של מערכת העיכול, כאבים מפוזרים, הפרעות בעור, תופעות הקשורות לתפקוד הלב וכלי הדם.  

תגובה ראשונית לטראומה ASR Acute Stress Reaction

עזרה ראשונה נפשית לנפגעי חרדה מיד אחרי טראומה:  מחקרים מראים שתגובה מהירה והחלטית בדקות הראשונות לאחר הטראומה עשויה למנוע התפתחות PTSD. כאשר מזהים תגובות חריפה: רעד, איבוד קשר עם הסביבה והתמוטטות פיזית לתנוחת התגוננות. משרד הבריאות גיבש ארבע כללים להגשת עזרה ראשונה נפשית הנקראים מעש"ה: 1. מקד מחויבות לנפגע: "אתה לא לבד אני איתך." 2. עודד פעולות יעילות כגון יצירת קשר עם קרוב משפחה. 3. שאל שאלות פשוטות הקשורות למציאות ולא על רגשות: "כמה זמן אתה כאן?" 4. הבנייה של רצף האירועים על ידי תיאור שלבי האירוע וסיום האירוע.

הפרעה כתגובה לטראומה ASD Acute Stress Disorder

זיהוי הקשיים: 1. הילד מתאר חוויה קשה ופוגענית שעבר בעצמו או שעברו יקיריו. 2. הילד מביע הרגשות של פחד, הערכות של חוסר אונים ותסריטים נוראיים שעלולים היו לקרות. 3. הילד מתאר תחושות גופניות עוצמתיות כגון מחנק, סחרחרות, חולשה, רעד ועוד. 4. תגובות טבעיות אלו עלולות להימשך כחודש ויותר.

הקלה והגנה: 1. הכרה בסבל של הילד. 2. העברת מסר של תגובה טבעית למצב מאיים. ואחרי תקופת התאוששות ניתן לחזור לשיגרה אפילו חזקים יותר: "מה שלא הורג אותך מחשל אותך." הסבר שאנשים בעקבות משברים רואים הזדמנות חדשה: יתר קירבה לאנשים, חוסן אישי, חווים את מלוא החיים, העמקה רוחנית. 3.לאפשר מנוחה והורדת כמות המחוייבות. 4. מלמדים טכניקות הרפיה והרגעה. 5. מעודדים סדר יום חלקי שכולל ארוחות מסודרות, פעילות גופנית, פעולות מהנות והימצאות עם משפחה וחברים.

איתגור: 1. עידוד להיזכר בהתנהגויות מתמודדות בזמן ואחרי האירוע. ולשתף אחרים בדרכי ההתמודדות שזיהה. 2. זיהוי הימנעויות קטנות והכנת תוכנית של הימנעויות מהימנעויות. 3. אחרי מנוחה של יום יומיים, אם אפשר להגדיר עם הילד, ליצור תהליך ובו מטרות הדרגתיות של חזרה לשיגרה. 4. במצבים שהילד "שופך את הלב." להציע להיזכר גם בדרכי ההתמודדות במהלך האירוע. ללא חיבור להתמודדות, "לשפוך את הלב" עלול להקשות על יציאה מהמצבץ

Post Traumatic Stress Disorder  כלומר PTSD

זיהוי הקשיים: אצל האנשים שחוו טראומה, ואינם מצליחים להתגבר עליה באופן טבעי, מופיעים ארבעה סוגי קשיים: 1. חודרנות: מדי פעם חווה את הטראומה שוב ושוב.  תחושת הסכנה מציפה שוב. עלול לחוש פאניקה, וזעם כלפי עצמו ואחרים. קשיים בריכוז ושינה. לא מבין מה עובר עליו. 2. הימנעות: ניסיון להגן על עצמו מפני התרחשות טראומטית נוספת, מפני החוויה הטראומטית ופני כל מה שמזכיר את הטראומה. חשדנות. נטייה להתפרץ על אנשים שנתפסים כמאיימים. 3. עוררות מוגברת: הרגשה של סכנה, גם ללא סכנה אמיתית לכן נמצא בדריכות ומוכנות גופנית ונפשית לקראת סכנות, קופץ מגירוי פתאומי, וסובל מקשיי ריכוז  ומיקוד במשימות. 4. סימפטומים דיסוציאטיביים: חוויות של ניתוק, העדר תחושה, והשטחה של החוויות הרגשיות. מרגיש שזה לא הוא ושהוא משקיף על העולם מבחוץ. לפעמים שוכח פרטים משמעותיים מהאירוע.

   תופעות אלו מעידות על כך שהחוויה הטראומטית לא עובדה. העולם ממשיך להיות מסוכן. והילד חסר אונים. הוא עסוק בלהשקיע מאמץ בזהירות והגנה, ונמנע מלפגוש מצבים שגורמים לו להרגיש רע. גורמי סיכון עיקריים לתגובת טראומה הם: עוצמת הקרבה לאירוע הטראומטי, רמת החוסן הנפשי אמונתי, בדידות חברתית, תשישות גופנית, ופסיביות כפויה.

הקלה והגנה: התופעות של התגובה הפוסט טראומטית אינם רק ביטוי פתולוגי אלא ניסיון פעיל לארגן את החוויות הטראומטיות מבחינה נפשית ואף לפתור אותן לפחות לטוח הקצר. ללא טיפול נכון התופעות מחמירות הפתרונות לטווח קצר מפסיקים להית יעילים. המטופל מתבודד ומתקשה בתיפקוד. 1. הפניה מהירה לטיפול אצל מומחים בתחום.  2. הורדת מתחים של הגוף באמצעות מנוחות, הרגלי שינה נכונים, פעילות גופנית, תזונה בריאה, טכניקות הרפיה, מיתון מחשבות קיצוניות. 

איתגור: 1. עיבוד רגשי ושכלי של סיפור הטראומה כדי שייווצר נרטיב שבו במקום חוסר אונים, הילד יזהה את המהלכים שעשה בזמן האירוע, שסייעו לו לפחות חלקית כמהלכים של התמודדות. אפשר להשתמש באומנות או בדמיון. 2. מעורבות חברתית בקבלה ומתן עזרה. 4. אחרי תקופת מה של טיפול, סיוע בזיהוי מצבים מהם הילד נמנע, ובאמצעות דרכי ההתמודדות שזיהה, הכנת מדרג מצבים מאיימים וחשיפה הדרגתית אליהם בדמיון ואחר כך במציאות. 5. פעילות לחיזוק הערך העצמי.

פוסט טראומה מורכבת מתמשכת

זיהוי הקשיים: מדובר בטראומה מתמשכת שבה ילדים נמצאים תחת איום מתמשך כגון אלימות במשפחה, אזורי קרבות, התעללות נפשית מתמשכת ועוד. 1. קשיים בוויסות רגשות התפרצויות זעם ניסיונות אובדניים. 2. שכחה של אירועים או חוויה המחדש של הטראומות. 3. ערך עצמי ירוד, הרגשה שהם מקולקלים, אשמים. הם מתביישים, מיואשים מתקשים להתגונן. 4. התבודדות, אלימות, קורבנות. 5. תופעות גופניות קשות, מחלות שונות. 6. אובדן יכולת לזהות קודים חברתיים וכוונות אנשים.

הקלה והגנה: 1. הכרה וחמלה לכאב העצום. 2. הגנה מיידית מפני המשך הפגיעות. 3. אפשרות לדבר אחרי שנים רבות של הלחץ להסתיר. 4. ברוב המקרים טיפול תרופתי הרגעתי לאורך זמן. כולל שימוש בקנאביס רפואי. 5. הפניה לטיפול במרכזים המתמחים בנושא.

איתגור: 1. העלאת הערך העצמי של הנפגע ששרד את המצב. .2 מקום לאבל על שנים שהלכו לאיבוד, ביחד עם תקווה לשנים חיוביות שיבואו. 3. עידוד להכיר בעובדה שיש גם אנשים טובים שעוזרים שמגינים שאוהבים ומעריכים. 4. זיהוי כישורים מיוחדים של התקווה הכנת תוכנית טיפוח כישורים אלו.

משבר

   משבר הוא מצב אנושי הנוצר כתוצאה מאירוע קיומי המפר איזון גופני, רגשי, מחשבתי, חברתי ותפקודי ללא יכולת התמודדות סבירה. ישנם משברים כתוצאה מאירוע חיים כגון תאונת דרכים, מחלה, פיטורין, גירושין ועוד. ישנם משברי חיים נורמטיביים כתוצאה משלבי התפתחות הפרט והמשפחה כגון חתונה,  הולדת ילד חדש למשפחה, מעבר דירה, פרישה מעבודה ועוד.

   ארבע גורמים יוצרים את המשבר: 1. אירוע חמור 2. הפרשנות הקשה אותה נותן האדם לאירוע החמור. 3. העדר מקורות תמיכה. 4. העדר דרכי התמודדות עם האירוע החמור.

   המשבר מתחיל בהצפה רגשית, בהלה ובלבול, ממשיך בניסיונות לפתרונות מידיים והגנה לא יעילים. בהמשך חווה האדם חוסר אונים וירידה בתפקודים עד להתחלת התארגנות לקראת פתרון המשבר.

   תקופת משבר מוגדרת גם בזמן. מעבר חודשיים הוא יוגדר כסובל מהפרעת הסתגלות. מעבר לחצי שנה יתכן שהוא יסבול מהפרעה פוסט טראומטית או הפרעות רגשיות אחרות.

זיהוי הקשיים: התגובות הלא מסתגלות מגינות על האדם מפני התפרקות נפשית או פיזית. הירידה בתפקוד מאפשרת מנוחה, איסוף כוחות והתארגנות מחודשת. לכל אלו נחוץ זמן ותנאים. 

ממד גופני: עייפות, מתח, מחושים גופניים, הפרעות שינה, שינויים בהרגלי אכילה.

ממד הרגשי: לחץ, דיכאון, חרדה, עצבנות, אובדן הנאה ושמחת חיים, ייאוש, אשמה.

ממד מחשבתי והערכת המצב: מחשבות קיצונית: אני אשם, אני לא יודע להסתדר, לא אצא מזה, ועוד. 

התנהגות ותפקוד: צמצום פעילות, חוסר סבלנות, תוקפנות, כניעה.

הקלה והגנה: מסייעים עם אותם המרכיבים בטיפול הפרעה כתגובה לטראומה ASD Acute Stress Disorder

איתגור: מאתגרים עם אותם המרכיבים בטיפול בהרפעה כתגובה לטראומה. ASD Acute Stress Disorder

קשיי הסתגלות

זיהוי הקשיים: אחרי כחודש מאירוע טראומטי או משבר, אם הילד אינו חוזר למצבו הקודם, הוא יוגדר כסובל מקשיי הסתגלות. מצב זה עלול להמשך עד כחצי שנה.

הקלה והגנה:  מסייעים עם אותם המרכיבים בטיפול הפרעה כתגובה לטראומה ASD Acute Stress Disorder

איתגור: מאתגרים עם אותם המרכיבים בטיפול הפרעה כתגובה לטראומה ASD Acute Stress Disorder. 1. מגבירים בהדרגתיות ניסיונות של השתלבות מחודשת בתיפקוד הקודם ובפתיקודים חדשים. 2. המשך בירור וטיפול בקשיי ההסתגלות משניים הכוללים בין השאר: ערך עצמי נמוך, "מי ירצה אותי?", דיכאון, ייאוש והאשמה עצמית.

שחיקה

זיהוי הקשיים: שחיקה היא מצב מתמשך שבו ילדים פעילים, מוכשרים וחרוצים כבר אינם יכולים להתאושש מהמתחים והעומס של אורח חייהם, למשל עומס לימודים, עומס בילויים, מחסור בשעות שינה. מתחילות להיווצר בעיקר שלוש תופעות: 1. תשישות נפשית וגופנית. 2. קושי להתייחס בכבוד לאחרים, מפגינים ציניות, זלזול, האשמה. 3. המוטיבציה והרעננות בפעילויות השונות מצטמצמת. כל מה שהוא עושה אינו מאתגר ואינו מספק משמעות לחיים והנאה.

הקלה והגנה: 1. עידוד להקשבה לגוף ונפש שקוראים למנוחה כדי שהילד יוכל להמשיך להצליח. מנוחה, שינה, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת הם חלק חשוב בהצלחה.

איתגור: 1. עידוד להחליף מחשבות על מושלמות במחשבות על הצטיינות. 2. עידוד לאזן את החיים ולהקדיש זמן לפעילות חברתית, פעילות גופנית והנאות קטנות. 3. לצמצם ציפיות למצוינות לתחום אחד או שניים, ובשאר "להסתפק" בלהיות טובים או טובים מאד.

דיכאון

דיכאון

זיהוי הקשיים: 1. עייפות וחוסר אנרגיה. 2. אובדן עניין בפעילויות. 3. מרכזיות של מחשבות שליליות על ייאוש, חוסר ערך, אשמה, מוות. 4. אובדן משקל או עליה במשקל. 5. ירידה או עלייה בשעות השינה. 6. פגיעה בריכוז. 7. קושי לקבל החלטות. 8. מחשבות על מוות. 9. למצבי דיסתימיה שבהם הכול אפור וטפל, מפעילים את אותו הטיפול. 10. לא לשכוח את סכנת האובדנות.

הקלה והגנה: 1. תמיכה וקירבה של קרובים. 2. אנשים קרובים מעודדים ופועלים ביחד בפעילות גופנית, בבניית סדר יום מגוון ורשום, בפעולות מהנות לפי רשימה שמכינים, במפגשים עם קרובים נוספים, בזיהוי וממוש רצונות באופן חלקי.

איתגור: 1. מעקב של פסיכיאטר לשקול שילוב טיפול תרופתי 2. הפעלת הילד באמצעות ההורים, כי דיכאון חוסם יכולת להפעלה עצמית. 3. הגדרת המחשבות השליליות כתופעת לוואי לדיכאון והבסיסי המציאותי קטן ממה שהמטופל מרגיש. הגמשה והתאמה של המחשבות השליליות למציאות. 4. זיהוי אובדנים שהובילו לאבל ועיבוד האבל. 5. זיהוי חוסר בכישורים חברתיים ורכישתם. 6. זיהוי חיכוכים בין אישיים שהובילו לפרידות וניסיונות לחזור לקשר באמצעות פשרה או להעז לוותר על הקשר.

3. זיהוי רגעים של תקווה, העצמת תקווה. 4. עידוד לראות את מלוא המציאות הכוללת את הרע והטוב. עידוד לאפשר למלוא קשת המחשבות הרעות והטובות לבוא לידי ביטוי. 5. תשומת לב מיוחדת למחשבות אובדניות. שמירה, הסרת חפצים מסוכנים, קשר טוב עם הילד לבירור תוכנית אובדנית.

אובדן, אבל ושכול.

זיהוי הקשיים: בשלב הראשון אדם מאבד משהו, יכולת כלשהי או מישהו יקר והוא עובר תקופה ראשונית של הלם ובלבול. בשלב הבא מתחיל תהליך של אבל. אדם חווה יגון שהוא צער עמוק (Grief). לכל תרבות דרך משלה לנהל אבל (Mourning). בדרך כלל חווים צער וגעגועים, ריקנות וחוסר ענין, חוסר אונים, מרגישים אבודים, יש תופעות גופניות הכוללות כאבים שונים, חוסר תאבון, הפרעות שינה, לפעמים כעסים ואי שקט. בהמשך עוברים למצב של שכול(Bereavement). אנו מצפים שאדם יפעל בשני מסלולים: א. חזרה לתיפקוד ברמה זו או אחרת, לפעמים עושים שינויים. ב. המשך חיפש דרכים להמשיך להיות בקשר עם היקר לו שאבד. ג. הורים שכולים מתקשים לתפקד ומרבים להיות ב"קשר" עם הניפטר לפעמים לכל החיים.

הקלה והגנה: 1. ברגעי האובדן בשלב הראשון נותנים מקום לכל סוגי הרגשות, התחושות, המחשבות וההתנהגות. 2. בשלב האבל פועלים על פי התרבות בשילוב עם רגישות לצרכי האבל. נמצאים עם האבל בימי האבלות הראשונים, דואגים לצרכיו.

איתגור: 1. אחרי זמן מסוים, יש ציפייה לשלב בין תיפקוד לבין שמירת הקשר עם הנפטר או עם הדבר שאבד. 2. בשלב השכול אין השלמה מלאה, משהו מהאובדן הולך אתנו תמיד. מסייעים בקשיים בחזרה לתיפקוד ובמקביל מסייעים לשמור על קשר עם הדבר שאבד באמצעות חפצים, תמונות, התנהגויות, הנצחות שונות. 3. עוסקים בעידוד להמשיך במשהו את הדרך שאבדה, או את דרכו של הניפטר. 4. מחפשים ביחד משמעות חדשה בחיים.

ייאוש, חוסר תקווה.

זיהוי הקשיים: ייאוש הוא אחד מהרגשות השייכים לדיכאון. 1. הילד המיואש נפגע בתחום מסוים מספר רב פעמים ואינו מסוגל עוד להאמין שיצליח בתחום הזה. 2. לפעמים זהו תחום מרכזי בחייו והייאוש יכול להיות מוכלל על כל חייו. 3. אמירות קשות של מבוגרים כגון: "אם לא תצליח בבגרות לא תצליח בחיים," או "'קללות" בסגנון של "אתה לא שווה כלום... אתה אפס... שום דבר טוב לא יצא ממך," יכולים לגרור ילד לעולם הייאוש. 4. ייאוש עלול להיות קשור למחשבות אובדניות.

הקלה והגנה: 1. העברת המסר שתמיד יש תקווה לא משנה גם אם מישהו אומר אחרת, כי אף אחד אינו נביא ויודע את העתיד באופן מלא. 2. העברת המסר שתמיד יכול להתרחש משהו מפתיע שמשנה את מסלול החיים שלנו.

איתגור: 1. העברת המסר שכישלונות הם לא נעימים אבל הם חשובים כי מהם לומדים ומתפתחים והם הבסיס להצלחות "הדרך להצלחה עוברת דרך כשלונו רבים"  2. העברת המסר שיש ערך לייאוש, כי הוא מזמין אותנו לעצור, לנוח ולהיזכר בסיכויים שלנו, ללא קשר לכישלונות ולמסרים של אחרים. 3. העברת המסר: "האופטימי האמיתי הוא זה שיש לו את האומץ להיות פסימי." כלומר מנסים שוב ושוב ללא קשר למספר הכישלונות. 4. הבהרת תפקיד החשיבה השלילית היא להזהיר אותנו מפני סכנות אפשריות ולהיערך בהתאם. 5. נטרול מסרים מייאשים של מבוגרים. 6. עד שימצאו פתרונות חשוב לבצע: פעילות גופנית, סדר יום מגוון, הנאות, מפגשים עם חברים, עזרה לאחרים, 7. זיהוי וממוש רצונות באופן חלקי. 8. אחרי שיפור במצב הרוח לתכנן מחדש תוכניות התמודדות.

ניסיונות אובדניים.

זיהוי הקשיים:  אין תשובה טובה לניבוי התאבדות וגם אין תשובה טובה להגנה מפני התאבדות, לכן מתחייבת זהירות רבה. 1. זיהוי הרצון למות עם השאלה כמה רוצה לחיות וכמה רוצה למות. 2. ברור האם יש תוכנית מעשית? 3. ברור האם עשה ניסיונות בעבר? 4. בירור אם שיתף  מישהו? 5. הערכה כמה המצב קשה היום? 6. ברור איזה תמיכה סביבתית יש ממשפחה וחברה.

הקלה והגנה: 1. הפניה לפסיכיאטר להערכת מסוכנות, דיכאון וטיפול תרופתי. 2. המלצה לסביבה להגן על הילד והקשבה למחשבות לבצע ניסיון אובדני . 3. השקעה בביטויי אהבה, אכפתיות, אפס בקורת, מסרים של תקווה.  

איתגור: 1. מתן תקווה. 2. הפעלה להקלה באמצעות פעילות גופנית, סדר יום מגוון, פעולות מהנות, מפגשים עם קרובים, זיהוי וממוש רצונות באופן חלקי. 3. מציאת יעוד, משמעות ומטרות לטווח קצר בינוני וארוך ופעילות למימושם.

פגיעה עצמית

זיהוי הקשיים: פגיעה עצמית היא תופעה יותר נפוצה ממה שנהוג לחשוב, בעיקר בקרב בנות ונשים. 2. על מנת לזהות את התופעה יש לשאול ישירות ובאופן אמפטי על ניסיונות להכאיב לעצמך למען מטרה שאינה התאבדות. 3. הפגיעות הנפוצות הן חתכים, נשיכה עצמית, גרימת כוויות, צביטות, הכאה עצמית, גירוד פצעים, נעיצת סיכות ועוד. 4. המטרות העיקריות אותן חשוב לברר הן: וויסות רגשי, הפחתת מתח, עוררות רגשית, אמצעי לביטוי מצוקה. 5. הפרעות נפשיות חמורות של אובדן בקורת מציאות, יביאו לפגיעות קשות יותר, אך הן נדירות.

הקלה והגנה: 1. בניית קשר ואמון חזקים כדי לקבל מידע.

איתגור: 1. הפניה לאבחון פסיכיאטרי וטיפול. 2. הדרכת המשפחה והילד לזיהוי מטרות הפגיעה העצמית והמלצה למצוא חלופות בלתי מזיקות. 3. אימון בטכניקות הרגעה באמצעות סוגים שונים של הרגעה, פעילות גופנית ופעילויות מהנות. 4. למידת דרכים יעילות לפתרון בעיות. 5. יצירת מאגר הסחות דעת יעילות. 6. עידוד להעמקת קשרים בין אישיים.

ערך עצמי ירוד.

ראה בפרק על השתלבות חברתית

צורך בסיפוק דחפים

הפרעות שליטה בדחף - Impulse Control Disorder

1. כאשר אדם לא משתלט על דחף לבצע פעולה פוגענית או חזרתית, או הרגעתית, הוא מוגדר כסובל מהפרעה בשליטה בדחף. 2. בבית הספר נפגשים בעיקר את תלישת השער, התפרצויות זעם, הרס פתאומי ואשמה, אוסידי, התמכרויות שונות כגון פורנו, מסכים, סיגריות, אלכוהול, מתוקים. 3. אנשים מדווחים על מתח וצורך לבצע את הפעולה, הקלה וסיפוק אחרי הביצוע. יש שלוש רמות של מודעות שמדובר בהפרעת דחף. א. ללא מודעות, "זה טבעי, רבים עושים את זה." ב. מודעות חלקית,  "זה משונה אבל לי זה טבעי." ב. מודעות מלאה, "אני סובל ורוצה להפסיק ולא יכול." הטיפול מתמקד לא בתוכן המחשבות ובנושא אלא בתהליך הצורך לפעול מתוך דחף. העיקרון הכללי הוא חשיפה למצב של דחף, מניעת תגובה ויצירת תגובה חלופית.

התמכרות - Addiction

זיהוי הקשיים: 1. דחף ותשוקה חזקה לשימוש בחומר או לבצע את הפעילות ממכרת. 2. אובדן שליטה על הכמות והזמן של החומרים והפעילות הממכרת. 3. מתפתחים עצבנות ואי שקט אם אין שימוש בחומר או אי אפשר לבצע את הפעילות. 4. כמות החומר ומשך הפעילות עולים עם הזמן. 5. השימוש בחומר והפעילות באים על חשבון פעילות משמעותית: חברים, לימודים, חיי משפחה, תחביבים. 6. יש שלוש רמות של מודעות: א. אין בעיה. ב. יש בעיה קלה אבל כזה אני ואני שולט בזה. ג. אני צריך עזרה זה הורס אותי.

הקלה והגנה: 1. הפניה לטיפול והכוונת הסביבה לתמיכה במטופל והבנה שאין לילד שליטה על המצב. 2. עונשים אינם עוזרים, הם מחמירים את המצב.

איתגור: 1. זיהוי ההתמכרות כדרך להנות, להימנע מרגשות לא נוחים, להימנע ממתח, להימנע מקשר בין אישי, להימנע מהתמודדות עם אתגרים וקושי. 2. זיהוי גירויים שיפעילו את ההתמכרות 3. אם אין מודעות שהמצב הוא ללא שליטה, שיח מתמשך להגיע למודעות בצורך בטיפול לשליטה בהתמכרות. השיח כולל רשימת יתרונות וחסרונות של המשך ההתמכרות ויתרונות וחסרונות של חיים ללא ההתמכרות. 4. טיפול תרופתי ושילוב המשפחה בטיפול ברוב המקרים יהיה הכרחי. 5. תרגול דרכים אחרות להנאה, להפגת מתח ורגשות אחרים לא נוחים, עידוד להתמודדות עם אתגרים וקושי, עידוד לרכישת כישורים חברתיים. 6. תוכנית הדרגתית של "גמילה" כוללת מספר שלבים. כל שלב נמשך כשלושה שבועות והוא כולל הפעלת א. חשיפה למצבי מתח, ב. מניעת התגובה ההתמכרותית, ג. בהמשך הפעלת ההתנהגות החלופית שנרכשה להורדת המתח. 7. קבוצות תמיכה יעילות במיוחד בשלב שאחרי הגמילה.

אוסידי

זיהוי הקשיים: 1. לא מדובר רק על חזרה של פעולות כמו ניקיון או בדיקות. 2. אוסידי יכול להיות בדיבור ובמחשבה. 3. אוסידי אינו הפרעת חרדה, אלא קושי עצום לחיות עם מתח ואי נוחות במצבי אי וודאות. 4. ההפרעה היא הטכסים שמטרתם להוריד מתח זה. 5. יש אובססיות שהן מחשבות מטרידות ויש קומפולסיות שהן טכסים מטרידים. 6. ניסיון להבין את המחשבות והטכסים מחמיר את המצב, כי אין מדובר באמת עובדתית. 7. תחת הכותרת של אוסידי נמצאות הפרעות נוספות: תלישת שיער, אגירה, עיסוק בדאגה מפגמים קלים בגוף, וחיטוט בעור. 8. יש נטייה לאנשים להסתיר את התופעה.

הקלה והגנה: 1. שיקום הקשר והאמון בין הורי לילדים. 2. קבלת הסבר על מהות האובססיות והקומפולסיות. על הקושי לזאת מתחים ואי וודאות. 3. זיהוי רמת המודעות למצב: א. זה הגיוני. ב. אני כזה. ג. זה לא הגיוני. רמת מודעות שמדובר בהתנהגות לא הגיונית מאפשרת להתקדם בטיפול. 4. הדרכת הסביבה להסבר על מהות ההפרעה והפניה דחופה למטפלים שעובדים עם ההפרעה. במקביל הפניה לאבחון וטיפול פסיכיאטרי.

איתגור:  1. ניסיון לנתק את הקשר בין המחשבה המאפיינת את ההפרעה לבין המציאות. המחשבה אינה קשורה למציאות. 2. מביאים למודעות את מאפייני המחשבות שלהם: א. התייחסות למחשבה כעובדה. ב. התייחסות לניבוי שלילי כבטוח. ג. יחוס אי יכולת להתמודד עם איום אפשרי. ד. יחוס כוחות מוגזמים לעצמי, בעיקר לפגוע בעצמי או באחרים. 3. לעשות רשימת בדיקות, אישורים, התנהגויות ליתר ביטחון וחפצים ליתר ביטחון. להתחיל לאט לאט להימנע מהם. כך מחזקים את המערכת העצבית לשאת מחשבות כפייתיות ולחיות בשלום עם ספקות ואי וודאות.

טריכוטילומניה 

זיהוי הקשיים: 1. דחף לתלוש שער בראש, בגבות ובריסים. 2. לפעמים גם כסיסת ציפורניים שייכת להפרעה זו. 3. מתחילים לראות קרחות ודלילות שער, ריסים וגבות. 4. יש מתח לפני התלישה והקלה והנאה אחרי. 5. לפעמים יש פגיעה בתיפקוד. 6. מטרת הפעילות הורדת מתח שנוצר מסיבות שונות.

הקלה והגנה: 1. אימון בטכניקות הרגעה והרפיה. 2. פעילות גופנית.  

איתגור: 1. ההפרעה דורשת טיפול. היא אינה נפסקת לבד. 2. לומדים התנהגויות שמחליפות את תלישת השער. 3. לומדים לזהות סימנים מוקדמים של התנהגות התלישה, כדי להחליף אותה בהתנהגות החלופית. 4. לומדים טכניקות הרפיה והרגעה. 5. הדרכת המשפחה והסביבה כוללת עידוד לביצע את מרכיבי הטיפול בעיקר תזכורות לגבי ההתנהגויות החלופיות.

התפרצויות כעס וזעם

זיהוי הקשיים: 1. בבסיס התפרצות כעס עומדים בדרך כלל: תסכול, שאיפה לצדק ואמת, פגיעה בכבוד. 2. בתרבויות שונות יש לגיטימציה לצעוק כביטוי לכעס. 3. אין כישורים להרגעה עצמית. 4.  סף רגישות נמוך לתסכול, בהלה, אכזבה וייאוש. 5. אצל הסובל מהפרעה זו יש גם נטייה ביולוגית ברורה כאשר ההורים מדווחים שכך היה מגיל  צעיר. 6. יש לעשות אבחנה בין התפרצות כעס שיש בה מרכיב אנטי-סוציאלי ללא אשמה, לבין כעס עם אשמה, בושה ואי נוחות מההתנהגות. רוב הילדים חווים אי נוחות אחרי התפרצות כעס. לא יותר מ-6 אחוז מהילדים אינם מרגישים אי נוחות או אשמה.  7. לכעס כמו לכל רגש אחר יש ערך, אך רגשות כולל כעס אינן תוכנית פעולה. רגשות מזמינים אותנו לזהות אם יש קושי במציאות, רגשות נעימים מזמינים אותנו לבדוק אם יש משהו שאפשר לקבל מהמציאות. כעס כמו מזמין אותנו לזהות אם יש איום מסוים בסביבה כלפינו.

הקלה והגנה: 1. העברת המסר שהמוח גמיש וניתן לעשות שינוי גם אם מדובר בנטייה מלידה. 2. העברת המסר שניתן ברוב המקרים להתמודד עם קושי במציאות בהשהיה ולא מיד. 3. העברת המסר שצעקות בזמן כעס מטרתן בעיקר להרגיע את הכעס ולא להתמודד עם הקושי במציאות.  צעקות הן דרך להימנע מרגש הכעס המעיק. 4. העברת המסר שרגש לא יפגע בנו ואם לא נזין אותו בהתנהגות ובמחשבות רעות, הוא מתפוגג מהר.  

איתגור: 1. אם יש אשמה וחרטה הטיפול לא יהיה טיפול משמעתי. 2. הצעה ללמוד וויסות רגשות ולפתור בעיות בדרכים של פשרה. 3. מיתון אמונות בקשר לצדק, מגיע לי, וכבוד. 4. זיהוי הסימנים הראשונים של ההתפרצות והתרחקות באמצעות הצהרה שכרגע אינו יכול להגיב. יש סימנים גופנים: כגון נשימות מהירות, לחץ בחזה, אש בוערת בתוכי ועוד. יש סימנים מצביים: מצב שנגרם עוול, שניפגע הכבוד, שנוצר תסכול כי לא קיבל מה שרוצה. 5. מתאמנים בכל יום ברגעי כעס קטנים בהם מפעילים את מודל השהיית התגובה: א. זיהוי סימני מצוקה. ב. השהיית תגובה, התרחקות להרפיה והרגעה שלומדים באמצעות "ערכת הרגעה". ערכת הרגעה כוללת מספר פעולות שלדברי הילד מרגיעות אותו.  ג. איתור הבעיה והכנת תוכנית פעולה לפתרון של פשרה. ד. חזרה לאירוע כדי להפעיל את התוכנית.  6. מאמצים הגדרות לא תוקפניות לכבוד עצמי, הרחבת מושגי צדק, ויכולת להנות ממה שיש בהווה, גם אם לא השגתי הכול. 7. עידוד לפעילות פרו-חברתית: התנדבות ועזרה לזולת. 7. את המודל מפעיל הצוות החינוכי בבית הספר. ובנוסף בבית הספר: א. צמצום המערכת לשעורים "בטוחים". ב. מקומות בטוחים להרגעה. ג. שימוש בהשעיה רק למנוחה. ד. ללא עונשים. ה. הפיכת שעורים למעניינים על ידי גילוי רלוונטיות לחיים, איתגור, סקרנות, והתרמה. וכן על ידי הפעלת הילדים. ו. העלאת הערך העצמי באמצעות מתן מקום לכישורים המיוחדים של הילד.

אישיות כפייתיות, הפרפקציוניסט.  

זיהוי הקשיים: אלו אנשים העסוקים באופן קיצוני בסדר, שאיפה לשלמות וניקיון, אינם גמישים, פתוחים ויעילים וכל זה על חשבון אחרים. כמו כל הסובלים מהפרעות אישיות הם מאשימים אחרים בקשיים ולכן בדרך כלל לא יגיע לטיפול.   1. יש החוששים לאבד שליטה על החיים והשלמות מבטיחה להם סדר וביטחון. 2. יש המתקשים להתמודד עם אי וודאות, ספקות ושינויים. 3. יש המאמינים שהשלמות והצטיינות היתרה תביא להם הערכה ואהבה. ניתן למצוא אצל אנשים אלו א. זהירות או ספק מופרזים. ב. עיסוק יתר בפרטים, חוקים, ורשימות של מטלות. ג. השאיפה לשלמות לא אחת גורמת שלא ישלימו משימות בזמן. ד. מוסר נוקשה מתקשים לקבל ביקורת. ה. קושי להתפשר, וכחנות. ה. אינם שבעי רצון מעצמם ומהעולם. ו. הם מאמינים שפשרה היא בינוניות והתחשבות ברגשות אחרים היא צביעות.

הקלה והגנה: 1. אמפטיה והבנה לקושי להתמודד עם אי וודאות, לחשיבות השליטה ולרצון לקשר משמעותי. 2. אין טעם להיכנס לוויכוחים איתם. 3. לתת להם לעשות דברים בדרכם, במגבלות המציאות, אולי תבוא מודעות לקשיים בדרכם.

הטיפול: 1. הטלת ספק בדרך להשיג את מה שהם רוצים. 2. זיהוי ומיתון מחשבות מכשילות. דוגמאות למחשבות מתונות: "בחיים יש לא מעט אי וודאות" "אם אני שולט פחות אני מגלה שיש עוד מוכשרים כמוני." "קבוצות המשתפות פעולה מצליחות יותר מאדם אחד מוכשר."  "כדי להיות נאהב לא חייבים דווקא להצטיין. אנשים מעריכים למשל נדיבות ואיכפתיות." "שיתוף פעולה מחייב פשרות, גם בזוגיות." "מחיר השלמות הוא בדידות." ועוד. 3. להציע פעולות חדשות ולא מוכרות: להגיע לפשרות, ללמוד מכישלונות, להבחין בין עיקר לטפל, כי לא הכול חשוב. להנות במהלך הביצוע. לפעול ללא תוכנית, לחפש מצבי אי וודאות והפתעות. לסלוח. לבקש עזרה. לשתף פעולה.

ניתוק מהמציאות

שקרים

זיהוי הקשיים: ילדים משקרים מתוך פחד מההורים וממציאות מאיימת. שקרים אינם ניתוק מהמציאות. יש מודעות שמדובר בשקר. שקרים הם הימנעות מהתמודדות עם מציאות חברתית מאיימת. 1. המשקרים מנסים להתחמק מעונש, להסתיר מעשה אסור, להרוויח משהו. במילים אחרות משקרים מתוך פחד. 2. משקרים גם כדי להשיג משהו, למשל כבוד. שקרים שהם הגזמות, מטרתם להציג עצמנו באופן ברור יותר מאשר במציאות. למשל ילד אומר שהוא מאד חולה, או ילד אומר שהשיג הישג משמעותי במשחק מחשב. 3. כבר מגיל ארבע ילדים משקרים. 4. יש שקר שהוא הכחשה ויש שקר שהוא תיאור לא מבוסס על עובדות. 5. שקרנים פתולוגים הם נדירים. 6. הורים דורשים מילדיהם לא לשקר, אבל הם עצמם משקרים, או אינם דוברי אמת. 7. כשהשקר הופך למציאות שאנו מאמינים בה, אנו מתקשים להכיר בעובדות המציאות ולכן פעולות שלנו גורמות לפגיעה באחרים ולכישלון בהשגת מטרת הפעולה.

הקלה והגנה: 1. עונש על שקר גודם לילדים לשקר יותר מתוך הפחד  2. הסבר לילד שאנחנו כהורים יכולים להאמין לו בכל מקרה אבל לא הסביבה. 3. הסבר לילד שכשהשקר הופך למציאות שאנו מאמינים בה, אנו מתקשים להכיר בעובדות המציאות ולכן פעולות שלנו גורמות לפגיעה באחרים ולכישלון בהשגת מטרת הפעולה.

איתגור: 1. הצעה לילד לא לברוח מהמציאות, אלא ללמוד דרכי התמודדות עם איומים וקשיים. 2. ללמד ילדים לזהות רצונות ולמצוא ביחד דרכים לממש רצונות לפחות באופן חלקי. 3. כשמגלים שקר במקום להעניש להציע להבין ביחד את המציאות המאיימת, ולחפש ביחד דרך התמודדות כגון: להסתפק במועט, להעלות ערך עצמי באמצעות עבודה, לפתור בעיות בדרכי פשרה. 

דיסוציאציה

זיהוי הקשיים: דיסוציאציה היא תהליך היפרדות או ניתוק ממודעות לרגשות, תחושות, זיכרונות ואמונות.  פגיעה דיסוציאטיבית פירושה שאין חיבור בין המודעות להתנהגות, לרגש לתחושות ולידע. המצב הקשה מתרחש בדרך כלל אחרי טראומה. דיסוציאציה הוא מצב טבעי שהופך לחמור כאשר הוא מוקצן. דיסוציאציה היא דרך שכיחה למערכת העצבית להגן על עצמה מפני חוויות טראומתיות. מתרחקים רגשית ומחשבתית ממודעות למלוא החוויה וכך סובלים פחות.

1. מידור: היכולת לשכוח דאגות בזמן תפקוד או בילוי. מידור חמור הוא סילוק בעיה קיימת ויצירת מודעות של חיים ללא הבעיה. למשל הוא לא באמת פגע בי, הוא איש טוב.

2. אוטומטיזציה: היכולת לבצע משימה ללא מודעות לביצוע למשל נהיגה אוטומטית כשאנו מקשיבים להרצאה או מדברים בסלולרי. אוטומטיזציה חמורה היא מצב בו פעילות בדמיון מנתקת אותנו לגמרי מהמציאות, גם אם יש גירוי שאמור להחזיר אותו למציאות אנחנו נתעלם ממנו.

3. דמיון: הוא היכולת לבנות מציאות שבה חלק מהגירויים במציאות לא קיימים. למשל בזמן הרהור או חלום בהקיץ. דמיון חמור מרחיק אותנו מהמציאות למשל לדמיין שפגיעות גופניות אינן קיימות.

4. מצבי אני: התנהגות שונה במקומות שונים עם מודעות להתנהגות האחרת. מצבי אני חמורים הם אירועי "פיצול אישיות" כאשר אין מודעות לסוגי האישיות השונים.

ישנם בעיקר 4 מצבי דיסוציאציה

1. הפרעת דה-פרסונליזציה או דה-ריאליזציה: במצבי חרדה ולחץ, יש מצבים חוזרים ונשנים של ניתוק מהעצמי וחוויה של הימצאות מחוץ לגוף, או מחוץ למציאות. בוחן המציאות נשאר תקין ויש מודעות שמדובר בהרגשה בלבד.

2. שכחה דיסוציאטיבית:  אחרי אירוע טראומטי יש אובדן זמני של הזיכרון לזמן קצר ולפעמים לשנים. זוהי ההפרעה שכיחה ביותר מבין ההפרעות הדיסוציאטיביות. אנשים לא זוכרים מה קרה להם.

3. פוגה דיסוציאטיבית: האדם עוזב  באופן פתאומי את מקום מגוריו ושוכח את חייו הקודמים.  האדם מאמץ זהות חדשה או מבולבל.

4. הפרעת זהות דיסוציאטיבית: זהו פיצול האישיות. כל אישיות לא מודעת לאישיות האחרת ויש לה חיים משלה וזיכרונות משלה.

הקלה והגנה: 1. הדרכת הסביבה והמטופל להרגעה, הורדת עומסים, יצירת תנאים בטוחים ומוגנים. 2. הפניה לפסיכיאטר לאבחון וטיפול תרופתי לפי הצורך. 3. עידוד לסדר יום חלקי שכולל ארוחות מסודרות, פעילות גופנית, פעולות מהנות והימצאות עם משפחה וחברים.

איתגור: 1. סיוע על פי הקשיים שמזהים.

הלוצינציות, הזיות

זיהוי הקשיים: 1. תפיסת גירויים חושיים שאינם קיימים במציאות. 2. הלוצינציות הם חלק מהפרעות פסיכוטיות. 3. יש הזיות שמיעה, ראיה וריח.

הקלה והגנה: 1. הרגעה ותמיכה. 2. הדרכה לסביבה לשמירה מפני פגיעה עצמית או פגיעה באחרים. 3. הפניה מהירה לפסיכיאטר ולא אחת למיון לפני אשפוז. 4. אם היה טיפול תרופתי עידוד לא להפסיק אותו,  כדי שלא תהיה הישנות המצב והידרדרות לסכיזופרניה. הטיפול התרופתי בדרך כלל הוא לכל החיים.

איתגור: 1. ארגון סדר יום עם משימות בדרגות קושי מותאמות ליכולת הילד. 2. משימות מותאמות ליכולת הילד גם בבית הספר. 

דלוזיות, מחשבות שווא

זיהוי הקשיים: 1. מחשבות ואמונות דמיוניים לגבי מה שמתרחש במציאות. 2. בין השאר הוזים אנשים שרודפים אחריהם, שמתייחסים אליהם במיוחד, קינאה חולנית, שיש משהו מוזר בגופם, שהם בעלי ערך עצום, שגורמים אחרים שולטים עליהם, שהם חייבים ללא הוראות או משימות.

הקלה והגנה: כמו בהלוצינציות, הזיות

איתגור: 1. כמו בהלוצינציות והזיות. 2. בשנים האחרונות טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים משפרים את המצב.

התקף פסיכוטי, סכיזופרניה ומניה דיפרסיה.

זיהוי הקשיים: 1. מצבים בהם קיים נתק מסוים בין המציאות לבין איך האדם מבין אותה וחווה אותה. 2. יש פגיעה בבוחן המציאות, ויש הפרעות חשיבה. 3. ניכרים מחשבות שווא, דלוזיות, הזיות והלוצינציות. 4. ניכרים בלבול וחוסר ארגון בחשיבה, בדיבור ובהתנהגות.

הקלה והגנה: 1. כמו בהלוצינציות ודלוזיות

איתגור:  1. כמו בהלוצינציות ודלוזיות.

קווי אישיות נוקשים גישה מתחשבת

טיפול בקווי אישיות נוקשים הוא טיפול קשה שדורש מומחיות מיוחדת. פסיכולוג בית הספר לא אמור לנסות לשנות את האישיות או את קווי האישיות. אבל עליו להכיר את הטיפוסים השונים ולדעת בעיקר מה לעשות ולא לעשות כדי לא להתנגש עם האישיות. קווי אישיות נוקשים שאינם מטופלים עלולים להתפתח להפרעת אישיות.

קווי אישיות נוקשים ובהמשך הפרעת אישיות, הם תרבות אישית רבת שנים רבות של עקרונות בלתי מסתגלים, מבוססים על גנטיקה לא מעוצבת כראוי, חינוך לקוי ואירועי חיים מאיימים. המאפיין המרכזי הוא קשיי הסתגלות. לכל אדם יש עקרונות חיים חשובים שמאפשרים לו הגדלת סיכויי הישרדות, אושר ומשמעות וחיים מוסריים. לאנשים נוקשים עקרונות נוקשים ובלתי מתגמשים. עקרונות שהתגבשו בעבר ועזרו לאדם לשרוד, לשמוח ולהיות מוסרי, מפסיקים להיות מועילים, כי המציאות השתנתה, אבל עדיין האדם חי לפיהם.

יש לנו ארבעה דאגות, אתגרים, תנאים קיומיים לחיים איכותיים: א. קשר משמעותי כדי לא להיות בודדים. ב. יכולת להתמודד עם אי וודאות, כדי שתהיה לנו יותר שליטה על חיינו ועל המציאות. ג. יכולת להנות, לחוות חסד ולתת לחיינו משמעות, כדי שיהיה טעם לחיינו. ד. חירות אישית שתאפשר לנו לבחור את הבחירות שלנו עם מעט מגבלות מציאות ככל שניתן. ארבעת עניינים אלו מפעילים אותנו. אצל הסובלים מהפרעות אישיות הדרך להתמודד עם ארבעת עניינים אלו היא קיצונית ולא יעילה.

מוזרים

פרנואיד. (שלא נותן אמון.) אנשים ביסודם רעים ומסוכנים. אי אפשר לסמוך על אנשים. אדם חייב כל הזמן לעמוד על המשמר. צריך להבין כוונות. (עודד אותו לסמוך על עצמו, אל תסתיר מידע)

סכיזואידי. (שלא צריך אמון) אני בסדר עם עצמי, עדיף לא לבלוט, עדיף להתרחק, לא משמעם לי. (דבר על פי הנדרש, חסוך בהסברים)

סכיזוטיפלי. (שמבקש שיאמינו לתורתו) העולם שמעבר משפיע על עולמנו, יש אפשרות לכוון השפעות העולם שמעבר על עולמנו. בעולם שמעבר נמצא האושר. (כבד את השונה, את האמונות שלא שלך, פעל מתוך עולמו.)

דרמטיים רגשנים.

היסטריוני. (הדרמה במרכז) בעולם צפוף ומלא גירויים, יש לעורר הרבה תשומת לב כדי לזכות באהבה והערכה. מי שלא בולט לא קיים. ללא אהבה והערכה אין טעם לחיים. (כבד את הקצנותיו, היזהר ממידע מוגזם, שמור על מתינות.)

נרציסטי. (אני במרכז) מגיע לי. מי שבמרכז זוכה ליותר הערכה ואהבה. מי שלא דורש יחס לא מקבל יחס. (תן כבוד נראה.)

גבולי (יש הפרדה בין טוב לרע, אין דרגות)  יש להתייחס ברצינות לכל יחס חיובי או שלילי. אני חייב כל הזמן לפעול כך שלא יעזבו אותי. החיים קצרים ויש למצות אותם עד הסוף. חשוב להנות מכל מה שאפשר. (אל תיגרר לעימותים וויכוחים.)

אנטיסוציאלי. (אני קובע את הטוב והרע) בני אדם רעים ולכן אפשר לפגוע בהם. כולם צבועים ורק עושים עצמם לטובים. בעולם של רוע כל אחד דואג לעצמו. אין מה להתחשב באחרים כי אנשים לא מתחשבים אחד בשני. (תן כמה שרק תוכל, אל תסתכן, הרחב את גבולותיך.) 

חרדים

תלותי. (פוחד שלא יהיה קשר) אנשים צריכים שיעזרו להם. אי אפשר להסתדר לבד. חשוב שאנשים חזקים ינהלו את העולם. מומחים יודעים הכי טוב מה לעשות. (תן הוראות ברורות וסמכותיות.)

נמנע. (פוחד מקשר) קשר עם אנשים חשוב אבל כדאי להיזהר מאנשים. צריך לפעול לאט בקשר עם אנשים, ככה מסתכנים פחות. רצוי לצמצם כמה שפחות את המגע עם אנשים שלא יזהו את החולשות שלך ויפגעו בך, ככה אפשר לשמור על קשר לאורך זמן.  (תמוך וחזק הרבה, הימנע מביקורת) 

כפייתי. (רק בדרך מסוימת יכול להיות קשר) כשהכול יהיה מסודר ומושלם הכול יהיה יפה, אפשר יהיה להירגע, תהיה אהבה, אף אחד לא יתרגז על השני, הכול יהיה ברור. יש גם צדק ברור בעולם והוא יכול למנוע סכסוכים בין אנשים. (תן אחריות, והוראות ברורות, הבן את רוח הדברים ואל תטבע בפרטים.)