רפואת הנפש
רפואת הנפש

פסיכותרפיה

הרהורים על השימוש בביטוי Gay / ד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק

נטישת נטייתו המינית המקורית, הגנטית-הורמונאלית של הפרט מהאובייקט שאליו נמשך מלכתחילה והפנייתה לאפיקים אחרים היא לעיתים תוצר של טרגדיית ילדות שלא עברה עיבוד. תאור טיפול.
תאריך פרסום: 29/9/2007

הרהורים  על השימוש בביטוי Gay

                                                     

                                                     

מאת: ד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק

 

תיאור מקרה.

             

עמרם, מהנדס טקסטיל בן 35, נשוי ואב לשתי בנות , הגיע לטיפול בשלהי 1973. לדבריו אשתו היא שיזמה ושלחה אותו לטיפול על כי אינו מספק אותה מינית בגלל חולשת זקפה. לדעתו בעיה זו היא שולית ובעצם הסכים לבוא לטיפול כי מאז התבגרותו הוא חש שמשיכתו המינית לגברים גוברת על משיכתו לנשים ומזה שנים הוא מקיים בסתר יחסים הומוסקסואליים מזדמנים בהם הוא ממלא תמיד את תפקיד האישה.  מיחסים אלה הוא מפיק סיפוק רב העולה לאין ערוך על זה שהוא חווה ביחסי המין עם אשתו. איש אינו יודע על נטייתו זו, כולל אשתו, ומלבד היות נטייה זו נטל חברתי, אין הוא רואה ביחסים אלה כל רע.

 

בחדשי הטיפול הראשונים חזר וטען שהוא חושש שכשריו המילוליים לא יעמדו לו במשימה כה מסובכת כטיפול אנליטי ושאי יכולתו להביע את עצמו כדבעי תגרום בסופו של דבר לטיפול לעלות על שרטון. טענה זו לא עלתה בקנה אחד עם היכולת מילולית המרשימה שהפגין בתובנות שהעלה בכוחות עצמו ועם עושר תיאוריו הרב-גוניים.

 

עמרם בן יחיד להוריו. אביו, קצין בכיר בחיל הים נעדר תקופות ארוכות מהבית. עמרם גדל צמוד לאימו ופיתח כלפיה אהבה שלא ידעה גבול. בבדידותה, השיבה לו האם גם היא אהבה. את השנים האלה מתאר עמרם כמאושרות בחייו, והוא מכנה אותן "גן העדן האבוד." לאהבתה הרבה של אימו התלווה נופך ארוטי שלבש צורת משחקי מין, כמעט על גבול גילוי עריות. האם עודדה משחקים אלה שתוארו על ידו כמגרים ומהנים במיוחד. כשבגר מעט, חדל לקרוא לאברים שהשתתפו במשחקים בשמם התינוקי והחל לקרוא להם בשמם המקובל. או אז הופסקו משחקים אלה באחת ביזמת האם והבשלתו המילולית תוגמלה באופן שלילי. מכאן ניתן היה להבין את הקשר הסיבתי שיצר עמרם בין הבשלתו המילולית לבין אובדן הנאה.

 

בהעברה נוכח עמרם שהפגנת יכולת מילולית אינה כרוכה, בהכרח, באובדן אהדה. גם כשהוכיח עצמו כבעל כושר מילולי העולה אף על שלי, המטפל, לא סר חינו בעיני. לאחר תובנה זו גדלה אמונתו בכושרו להתבטא, הטיפול צבר תנופה והתובנה והתיאורים התעשרו והעמיקו. (1)

 

למרות שמנעה ממנו את המשחקים המיניים המשיך עמרם לאהוב את אימו בכל נימי נפשו והיה כרוך אחריה. עם המשך התבגרותו החל לגלות באם פגמים. לאט לאט הכיר באופייה ההפכפך ולמד להבין שכישוריה המנטאליים והחברתיים לוקים בחסר. לאכזבתו מאישיותה התווסף זעם עז כשלוותה את אביו באחת מנסיעותיו הממושכות. זעם זה הפך לחמת רצח כשגילה שהרתה. מניתוח חלומותיו ניתן היה להבין שהוא מקנא בוולד, חושש שהוולד יירש את מקומו כבנה היחיד וכשהסתיים ההיריון בהפלה שייחל לה, חש אשמה כבדה, "כאילו נטבע במצחי אות קין,  כמו גרמו מחשבותיי הזדוניות למות הוולד."

 

עוד טרם אכזבותיו מאימו וזעמו עליה, כשהייתה עדיין אהבתו עזה וחד-משמעית, נאלצה האם להירתם לפרנסת המשפחה ולצאת את הבית. כבר אז חש עמרם נטוש ומיותם. רגעיו המאושרים היחידים היו כשהייתה האם חוזרת הביתה עם ערב או כשנסעו יחד אל מחוץ לעיר ויכול היה לשוב ולהרגיש בבלעדיות נוכחותה. בשיא ייאושו, כשחש מבודד ואומלל, נטה אוהל בפאתי חצר הבית. כשהיה מסתופף שם, דימה שעודנו מאוחד עימה, חוזר לחיות ב"גן העדן האבוד." בליבו כינה את האוהל בשם: "משוש." כבר בשלב זה היה ברור לו שבחר בשם זה להכחשת תחושות הריקנות, ה"יתמות" והדיכאון שהשתלטו עליו בבדידותו.

 

במקביל לאכזבתו ולהדחקת דמותה של האם, חלה גם הזדהות עימה. לא אחת היה עד למעשיה האינטימיים, כגון הטלת שתן ועד שעלה הדבר בטיפול, נטה אף הוא להטיל את מימיו בישיבה. עם זאת, שלטה בו האם עדיין ללא מצרים. מבלי שתוציא הגה, ידע תמיד משפת גופה את רצונותיה ומילא אחריהם ללא עוררין. הנושא עלה בחלום בו השווה עצמו לכלבלב הקשור לאישה גדולה המושכת אותו אחריה בחוט משיכה. חלום זה שיקף את כניעותו לה לצד משיכתו המינית אליה. בחלומות אחרים נמלט מבית כלא לרחובות חשוכים מלווה בשני ידידים עלומי שם. האסוציאציות הוליכו אל אבר המין ושני אשכיו והרחובות החשוכים שקפו את הסודיות שאפפה את פגישותיו ההומוסקסואליות. מכאן ניתן להבין שעם האכזבה מאישיותה של האם ובהעדר דמות אחרת, העתיק את אהבתו לגברים.

 

מילדותו לא אהב את מראה גופו ועל כן המציא בדמיונו העשיר דמויות גבריות שייצגוהו. היו אלה דמויות גיבורים מיתולוגיים, אלים, כמו אפולו וגיבורים ממלחמות ישראל לדורותיהם. דמויות אלה היו מושלמות ובהן מצא את שחסר לו: יופי, גבורה ואומץ. לבסוף הפכו דמויות אידיאליות אלה למשאת נפשו של כל גבר. עמרם אף נתן להם שמות. את חלקם כנה בשמם המקורי ולאחרים המציא שמות פרי דמיונו. רבים משמות אלה הכילו את האות ז', זבולון, זכריה וכד'. האות היוותה סמל מובהק לזכרותם של גיבוריו. גיבור בשם עזוזיה היה חביב עליו במיוחד, כי שמו הכיל גם עוז וגם שני סמלי זכרות ואכן היוו אברי המין הזכריים של דמויות אלה מושא להערצתו. במוזיאונים, כשהיו אברים אלה מכוסים בעלי תאנה, היה חש אכזבה וכעס. "גיבורים אלה בדמיונותיי" אמר, "היו אני עצמי כפי שרציתי להיות." עם הזמן איבדו פרטי גיבורים אלה מחשיבותם בטיפול ולא היה עוד צורך בהם. התברר שלא היו אלא פיתוחים ושכלולים של דמות קדמונית יחידה שהוזכרה באקראי עוד קודם בטיפול. הייתה זו דמות נער מתוך סיפור "הציפור הכחולה" של מטרלינק, מעולם הילדים שטרם נולדו. על נער זה, שטרם נולד, נגזר להיוולד ולמות לפני שהגיע תורה של אהובתו האגדית להיוולד, כלומר לאבדה לנצח. עמרם הזכיר דמות זו לראשונה והרבה לדבר עליה בהשוותו את אומללותו לזו של אותו נער בהיותו בעיצומה של תחושת אובדן "גן העדן" הקדמון. עכשיו יכול היה להבין במודע שהיה זה הוא עצמו מושא אהבתו, הערצתו ומשיכתו המינית שמצאה ביטוי בתרגילי אוננות, כשהוא מנסה לקיים יחסי מין עם עצמו. תרגילים אלה הגיעו לשיא נרציסיסטי בעמדו מול ראי, כשהוא עוקב בדריכות אחר כל ניד וכל זיע בבואתו. "בנסיבות נדירות אלה הייתי מתמלא הערצה עצמית. הייתי מתפשט עירום ומקיים את הפולחן תוך תשומת לב מרבית לכל פרט." ביטוי לטקסים אלה נמצא באחד החלומות בו התקיים המגע ההומוסקסואלי ליד פלג. האסוציאציות הובילו אל נרקיס המתאהב בדמותו המשתקפת במי הפלג. הערצה עצמית זו זוקקה והתנקזה באבר מינו. כזכור, קרא לרבים מגיבוריו בשמות שהכילו את האות ז', סמל זכרותם. כמו כן נזכר שבילדותו צייר את עצמו כשלגופו צמוד פאלוס ענק ממדים ואמר: "אבר המין הזקור שלי, מעצם היותו צמוד לבטני, ללא כל גירוי נוסף, היה לכך ערך מוסף הנושא את עצמו." והוסיף: "מאהבת אבר המין הזקור שלי אל אהבת אבר המין הזקור של גבר אחר, המרחק כבר אינו רב. כשאני נהנה מגבריותו של בן זוגי, אינני נהנה אלא מזו שלי."  גם במפגשים המיניים נהנה עמרם, לדבריו, יותר מאונם הגברי של בני זוגו מאשר ממעשה הבעילה עצמו, שלא היווה אלא עדות נוספת לגבריותם.

 

משהובהרו הדברים עד כאן, כשנה לאחר המפגש הראשון, הסתיימה למעשה הבנת תהליך המעבר מהטרו-סקסואליות ילדותית לוהטת לבי-סקסואליות תוך העדפת ההומוסקסואליות. אולם הסיפור לא תם.

  

בשלב זה אמר עמרם שנראה לו שהנטייה ההומוסקסואלית נמוגה אבל הוסיף: "באשר לכל הקשור לאהבתי הקדמונית לאימי, להשתעבדותי לה, אינני מרגיש חופשי ולו אמרת לי עכשיו שזהו סוף הטיפול, הייתי רואה בזאת כאסון." על כן הוקדשה שנת טיפול נוספת להתרת סבך רגשותיו האמביוולנטיים כלפי שני הוריו, בעיקר כלפי אימו ורק אז נפסק הטיפול.

 

אולם היו עוד שלוש פגישות. הראשונה פגישת מעקב, שהתקיימה שנה לאחר תום הטיפול. בפגישה זו אמר עמרם שמשיכתו לגברים אינה קיימת עוד. פעם אחת ניסה, לדבריו, ליצור מפגש עם מישהו מבני זוגו מן העבר, אבל כבר מתחילת הפגישה חש שאין לו עניין בה ושהיא תפלה.

 

בתום עוד שנה יזמה אשתו פגישה נוספת ובפיה תלונה: "נכון" אמרה, "שהבעיה המינית שבגללה שלחתי אותו אליך כבר אינה קיימת, אבל מגבר ממושמע, שכל מוצא פי היה לו פקודה, הפך לאיש עקשן, בעל דעות משלו ואינני יכולה עוד לשלוט בו כקודם."

 

באמצע שנות התשעים פגשתי בעמרם באקראי בנסיבות חברתיות. באותו זמן כבר לא הייתה ההומוסקסואליות טאבו חברתי כה חמור והיציאה מהארון הפכה חזון נפרץ. זהינו זה את זה והתפתחה שיחה. "אתה בטח זוכר" אמר לי עמרם, "שהייתי מדבר על האוהל שנטיתי בשולי חצרנו. עם הזמן נזכרתי שאת שמו, "משוש" הפכתי לבסוף ל-Joy. נדמה לי שכבר בטיפול," המשיך, "הבנו שנינו שבשימוש בשם "משוש" נעזרתי להכחשת  תחושות ה"יתמות," האובדן והדיכאון. אני תוהה עכשיו  אם לא חלק ניכר מאלה המתעקשים לקרוא לעצמם "עליזים" ו"עליזות", במילים אחרות ,Gays מנסים אולי אף הם להכחיש בצורה זאת תחושות קשות ולא מעובדות שהם נושאים בחובם ושכל תהלוכות הניצחון האלה שהם מתעקשים לערוך בכל מחיר, אולי אף הן אינן אלא ביטוי לרצון להתכחש לעצב, לאבדנים ולאכזבות שחוו בהתפתחותם."

 

פרופ' הלוי-ספרו הפנה את תשומת ליבי שגדולים ממני, כפרויד וסוקארידס, נתנו דעתם על סוגיה זו, שנטישת נטייתו המינית המקורית, הגנטית-הורמונאלית של הפרט מהאובייקט שאליו נמשך מלכתחילה והפנייתה לאפיקים אחרים היא לעיתים תוצר של טרגדיית ילדות שלא עברה עיבוד. לצערי אין בידי המובאות המדויקות לכך. עם זאת נראה לי שגם אם לא המצאתי כאן את הגלגל, הרי שהבהירות בה הצליח עמרם לתאר את התפתחותו בכלל ואת התפתחות נטיותיו המיניות בפרט, עושר התיאור וההיקשים שהצליח להקיש, כל אלה מצדיקים את הצגת המקרה.

 

  

(1) התפתחות והבשלה בציר הקוגניטיבי, ציר Piaget, גררו פורענות על הציר הליבידינאלי, ציר ההתפתחות של Freud . מעתה הייתה כל הפגנת כוח בכושר המילולי כרוכה בסכנת אובדן. קשר סיבתי אנאכרוניסטי זה הופרך בהעברה והשימוש האופטימאלי בציר הקוגניטיבי שוחרר מעכבותיו.

תגובות

הוספת תגובה

דר גידי רובינשטייןד"ר גידי רובינשטיין26/5/2008

פרויד וסוקארידס במשפט אחד?.

שלום רב,

עם כל הכבוד שיש לי למחבר (ובהחלט יש כבוד רב אחרי שקראתי דברים אחרים פרי עטו) כמו רבים אחרים, הוא נפל קורבן לבלבול בין עמדתו הליבראלית של פרויד (ר', למשל, מכתב לאם אמריקנית) ובין יישומיה המעוותים ע"י מספר פסיכיאטרים פסיכואנליטיקנים בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, שסוקארידס הוא אחד מהם. פרויד אכן ראה בהומוסקסואליות קיבעון בשלב הפאלי, שהוא שלב מתקדם בהתפתחות, אך מעולם לא טען שבכוחה של הפסיכואנליזה "לרפא" קיבעון זה ולשנות את הנטייה המינית. נהפוך הוא: הוא רואה בפסיכואנליזה כלי להפיכת חייהם של הומוסקסואלים שלמים ומאושרים יותר ע"י עזרה בקבלת הנטייה המינית השונה. לעומת זאת, ראדו, בייבר וסוקארידס סילפו קשות את רוח הדברים של פרויד וגייסו את הפסיכואנליזה כדי להבטיח למטופלים משימה בלתי-אפשרית: שינוי הנטייה המינית. בכך תרמו להגדרת ההומוסקסואליות כהפרעה נפשית.

ד"ר שפרינגמן-ריבק, גם אני אינני נמנה על המצדדים במונח Gay להגדרת הומוסקסואל. לטעמי, הומוסקסואליות אינה סיבה לבושה, כמו שאינה סיבה לגאווה. אלא שהמונח Gay אינו מונח קליני אלא מונח פוליטי. והפוליטיקאים שבחבורה רתמו מונח זה למאבק חברתי מוצדק ומוצלח למען זכויות הומוסקסואלים, כך שאולי הם יודעים טוב מאיתנו, הקלינאים, מה משרת את המטרה.

עם זאת, יורשה לי להביעה את הסתייגותי ממה שנראה לי כגישה שהיא על גבול הדמגוגיה, דהינו, הצגת מקרה (מעניינת כשלעצמה) של גבר אומלל הנקרע בתוך הקונפליקטים שלו ויציאה כנגד המונח Gay. ד"ר שפרינגמן-ריבק, אף מטופל (גם לא סטרייט) איננו Gay מעצם היותו פאציינט, קרי - אדם סובל. ההיקש שעשית דומה למסקנותיו של בייבר שביסס את מסקנותיו על הומוסקסואלים בכלל על מדגם לא מייצג של פאציינטים הומוסקסואלים שעברו פסיכואנליזה וזאת עוד בלי לאפשר לנער לפתוח את פיו, כלומר, בהסתמך על תיאורי המטפלים ולא המטופלים.

בברכה,

ד"ר גידי רובינשטיין

 

 

ובין יישומיה המעוותים

דודדוד5/12/2007

הופסתי תגובה למעלה באותו תאריך של התגובה הזו. נראה שהדיון כאן כבר נגמר לפני הרבה זמן. ולכן אני לא בטוח שיהיה מי שיקרא את הגבובה שהוספתי היום, ולכן אני רושם כאן בסוף כל התגובות את התגובה הזו כדי לוודא שמי שקורא ידע שהוספה למעלה תגובה מאוחרת נוספת. ראה למעלה באותו תאריך כמו התגובה הזו.

דודדוד5/12/2007

לדרור, קשה להישאר אדיש להשוואה שלך בין הומוסקסואליות ופדופיליה [ל"ת].

אני רוצה לנסח מחדש את הטיעון שלך:

בתימן ובמקומות אחרים היה מקובל לחתן ילדות בנות 9 (הזקנות מתימן לא יזכרו בכך עם חיוך כמו שכתבת, לפחות אלה שאני פגשתי נזכרות במרירות). העובדה שהחברה שם הסכימה לחיתון ילדות לא אומרת שזה לגיטימי וראוי לחתן ילדות בחברה שלנו.

עכשיו ההיקש:

בחברה המערבית מקובל שיחסים הומוסקסואליים הם לגיטימיים ולא מהווים סטייה. העובדה שהחברה מסכימה להומוסקסואליות לא אומרת שזה לגיטימי וראוי בחברה שלנו.

מסקנה: הומוסקסואליות=פדופיליה.

עכשיו אני אמשיך על פי קו המחשבה שלך:

בחברה המערבית מקובל שיחסים בין אנשים ממוצא אתני שונה הם לגיטימיים ולא מהווים סטייה. העובדה שהחברה המערבית מסכימה ליחסים כאלה לא אומרת שזה לגיטימי וראוי בחברה שלנו.

מסקנה: יחסים בין בני זוג ממוצא אתני שונה=פדופיליה.

בחברה המערבית מקובל לאפשר לנשים, (כושים, יהודים, בלונדינים..או מה שתרצה) להצביע למוסדות הציבור. העובדה שהחברה מסכימה לאפשר למיעוטים שוויון בזכויות לא אומר שזה לגיטימי וראוי בחברה שלנו. וכו וכו..

אני לא מאשים אותך שאתה גזען וכמובן לקחתי את הדברים לאבסורד רק כדי לנקות מהם את המשחקים הלוגיים הללו. ובלי משחקים והיקשים: לפי דעתי פדופיליה זה רע, אבל הומוסקסואליות זה לא בהכרח רע ואין שום קשר בין השניים. העובדה שאתה קושר בין השניים מלמד אותי שיש לך כאן אג'נדה מאוד חזקה כי יש לנו רגשות כל כך שליליים וקשים נגד פדופיליה שזה בעיני לנסות להרוג זבוב עם תותח. הפסילה של פדופיליה היא תותח. אצלנו היא גורפת חזקה מלאה ללא פשרות וסייגים. לקשור בינה לבין הומוסקסואליות זה כמעט כמו להצדיק רצח של הומוסקסואלים. למה אתה כל כך חמור ואלים נגד הומוסקסואליות? זה תמוה בעיני מידת המעורבות שלך בנושא עד כדי כך.

 

כנגד הטענה שמדובר בבחירה של שני אנשים בוגרים בלי פגיעה בעצמם או באחרים, אתה כותב שלפי קרנברג "גם בחירת-האובייקט ההומוסקסואלית כוללת מרכיבים של ניצול ואכזריות של האחר ושל העצמי". אבל אני בטוח שתוכל למצוא את מי לצטט כדי לטעון שגם ביחסי מין הטרוסקסואלים יש אלימות, יש חדירה ותוקפנות. אז יחסים כאלה הם פסולים גם כן? אני חושב שהם פסולים רק אם החדירה הזו היא לא רצויה ולא מוזמנת. לא כל קשר שיש בו חדירה הוא קשר בין מזוכיסט לסדיסט ולא כל קשר הומוסקסואלי בהכרח כולל מרכיבים של ניצול ואכזריות של האחר ושל העצמי.

 

אני מוצא סתירה בזה שמצד אחד אתה כותב:

בתאריך 16-10 : כאשר מישהו מחליט להשלים עם הנטייה ההומוסקסואלית שלו מה שקורה לו זה שהוא "מפרק את משפחתו ויוצא אל הגנים הציבוריים לאחר ש"מצא את עצמו" ע"פ התיאוריה המעודכנת."

6-11 : אתה מדבר על הומוסקסואליות כעל מחלה וטוען שהיא סטייה כמו פדופיליה

11-11 : הומוסקסואליות היא פרברסיה שמהווה בעיה

14-11 : אם הבנתי נכון אז "קבלת האפשרות הדו-מינית או הומוסקסואלית כאפשרית מבחינה ערכית" סותרת את מערכת הערכים שלך.

 

ומצד שני כותב:

12-11 : בעבודתי עם פציינטים אנו מגיעים בדרך-כלל לנקודת-הבחירה, בה האדם יכול ליהנות משני העולמות, ועליו לבחור האם ללכת בדרך ההומוסקסואלית או ההטרוסקסואלית.

 

לאור הציטוטים מדבריך למעלה, האם באמת אפשר להאמין שאתה חי בשלום עם מצב בו מטופל יבחר בלהיות חולה סוטה עם בעיה נפשית שמפרק את משפחתו ומה שיש לו לחפש בעולם זה גנים ציבוריים? זה כמו להגיד למישהו "אתה יכול לבחור באפשרות אחת שהיא טעות מוחלטת וגמורה וחולה ואתה יכול לבחור באפשרות השנייה שהיא היחידה הנכונה. עכשיו אני משאיר לך לבחור בעצמך". לדעתי במשפט כזה יש הרבה מניפולטיביות צביעות ודו פרצופיות. אחד המרכיבים החשובים ביותר בטיפול הוא יושרה על פיה ניתן לבסס אמון. לדעתי אין טיפול בלי זה וכאן אין פרור של יושרה כי אתה לא באמת מקבל את אפשרות הבחירה והלגיטימיות של שתי האופציות. 

 

אני כן מסכים איתך שמי שרוצה לשנות את נטייתו יש מקום לעזור לו, ויש מקרים שבהם זה אפשרי, אבל יש גם מקרים בהם זה לא אפשרי. האנשים שאתה בעצמך ציטטת טוענים שסטטיסטית המקרים האחרונים רבים לאין שיעור בהשוואה לראשונים, עד כדי כך שההסתברות לשינוי היא זניחה (ראה סרט ראשון למטה).  אז אם אתה רוצה גילוי נאות בפני מטופלים זה מה שאתה כנראה צריך להגיד להם. אני גם מאמין שהדרך לשינוי היא באופן פרדוקסאלי בקבלה אמיתית של חוסר הצורך וההכרח בשינוי הזה. מותר להיות הומו, זה לא בהכרח אומר שאתה סוטה, דפוק או פסול או אכזרי כלפי עצמך או אחרים, עכשיו תבחר. זו לא אמירה של מניפולציה ומזימה לשינוי הנטייה של המטופל על ידי שימוש בתכסיס, אלא מדיניות אותנטית מתוך הנחה שחלק גדול אכן יבחרו בלהיות הומו, וזה בסדר.

 

ועוד הערה אחת כדי בכל זאת גם להתייחס למאמר עצמו שעורר את הדיון הזה, לפי דעתי המילהgay  אכן באה כדי להוות ניגוד, אבל הניגוד הזה לא בהכרח בא להתייצב מול עצב של מי שהומו, אלה אולי מול החברה שפוסלת את הזכות לשמחה של הומואים ומגנה אותם. אני מסכים בכך עם ההערה של מי שהזדהה למעלה כ"צוות פסיכולוגי".  כאילו לומר, "אתם לא מקבלים אותנו וחושבים שאנחנו צריכים להיות מדוכאים? אז הנה לכם! זה לא נכון ואנחנו שמחים ומגיע גם לנו לשמוח". יש מקומות באירופה שנפוץ לשמוע  "אני גאה להיות יהודי". האם זה בגלל מקור של חוסר גאווה מבפנים או מבחוץ מהחברה או ששניהם משפיעים ומושפעים אחד מהשני? בארה"ב הכושים פיתחו לעצמם את המושג “Black power”. האם הם חלשים? מוחלשים?

 

לסיכום מצאתי בyoutube  כמה סרטים קצרים רלוונטיים:

 

דברים בשם אומרם. ספיצר בעצמו אומר ש"שכחו" לצטט שהוא טוען שההסתברות לשינוי היא מאוד קטנה:

http://www.youtube.com/watch?v=ZwE6_dLweYo&feature=related

 

מאמרים של תרפיסטים שניסו לשנות נטייה מינית ועכשיו מתנצלים כל כך

http://www.youtube.com/watch?v=aDiYeJ_bsQo&feature=related

 

על החוויה של לנסות להשתנות, סיפורים אישיים

http://www.youtube.com/watch?v=ub4MdKFjEeM&feature=related

 

http://www.youtube.com/watch?v=54QR_5k6qA8 (יש גם חלק 2 ו3)

מעניין שאחד המרואיינים מספר שהוא נתבקש על ידי המטפל שלו להעיד על הצלחת הטיפול למרות שהמטפל סיפר על כך שיש לו הרבה מטופלים בהם הטיפול הצליח ולמרות שאצלו לא היו עדויות להצלחת הטיפול.

 

http://www.youtube.com/watch?v=ilZt88Kt50k  (יש גם חלק 2 ו3) (אמנם מדובר כאן במורמונים שגם ניסו שיטות נוראיות אבל הם גם ניסו להשתנות בכל השיטות המתקדמות והמוכרות על ידי הממסד הפסיכולוגי)

 

תרפיסט שעוסק בשינוי נטייה מינית של אחרים נתפש בבר של הומואים

http://www.youtube.com/watch?v=_2O2N0k0liU&feature=related

 

פעילה למען שינוי נטייה מינית מתוודה שמאז ש"השתנתה" בעצם הפכה למתנזרת ממין

http://www.youtube.com/watch?v=_88rHLIk1yI&feature=related

 

 

 

למען האיזון, עדות של מישהו שכן טוען ששינה את נטייתו בהצלחה:

http://www.youtube.com/watch?v=_2voWbOdgjI

 

מטפל שטוען שהשתנה בעצמו ושמשנה אחרים:

http://www.youtube.com/watch?v=jJXWFZz0Qjo

 

http://www.youtube.com/watch?v=ScYnHlSo8g8&feature=related

 

יש עוד הרבה סרטים חשובים שם אבל אני רוצה לקצר. היה לי הרבה יותר קל למצוא סרטים של אנשים שעברו חוויות קשות מאוד עד כדי ניסיונות התאבדות בעקבות הניסיון הנואש להתמודד עם ניסיונות שינוי הנטייה המינית שלהם, מאשר למצוא סיפורי הצלחה. אולי בגלל שאלה שמצליחים לא מרגישים שהם רוצים לדבר על זה, ואולי בגלל שבאמת יש מעט סיפורים כאלה. על זה אין לי תשובה.

זאב שביידלזאב שביידל20/11/2007

אכן האמת תנצח. אין טעם להכביר במילים

דרור זנדמןדרור זנדמן20/11/2007

חבל על הזמן.

חבל על הזמן להתכתב מול קבוצת משוכנעים-בדבר, הרוצים לשכנע אותי שמראה עיני מטעה אותי. הרוצים להמשיך לחיות תחת שטיפת-מוח אמריקאית, פוליטיקלי-קורקט לחלוטין -- ואשר ימשיכו לעצום עיניים מול אלה שהצליחו להשתנות, ימשיכו לחשוב שאי-אפשר לשנות נטייה מינית, ואולי גם שאסור בכלל לנסות.

ואני אמשיך לעזור לאלה הרוצים להשתנות, ולראות ברכה בעמלי. אשתדל, במקום ויכוחים עקרים כמו כאן, לכתוב יותר תיאורי-מקרים ולהדריך מטפלים צעירים בנושא. והאמת תנצח

דר רפאל שפרינגמן-ריבקד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק19/11/2007

לאור [ל"ת].

אכן היו בעיות בחיי הזוגיות של עמרם, אבל מסיבות השמורות עימי נמנעתי להעלותן. לא היה כל קשר ביני לבין אשתו של עמרם, להוציא העובדות שהייתה זו היא ששלחה אותו לטיפול ושפנתה אלי ביוזמתה, בלא שהוזמנה ובפיה התלונה על השינוי באופיו של בעלה.

בברכה

רפי שפרינגמן-ריבק 

ציקי כהןציקי כהן18/11/2007

דרור - יותר מידי ראציונליזציות.. מעבר לתיאוריה.. יש מקום גם למציאות.. (ובהקשר בינאישי ככלל,

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.