אנשים לא באמת יודעים מהי האמת האמתית שלהם וחווים כאב כפול

לא באמת יודעים  מהי האמת האמתית/ אביבה פרידמן

אחת מהנחות המוצא הבסיסיות בכל אימון או טיפול ברוח הפסיכולוגיה החיובית מניח כי לכל אדם יש בבסיסו מודעות באשר לצרכיו, רצונותיו האמתיים ותשוקותיו הקשורות לזהותו האמתית.

בעבודת הדוקטורט עליה אני שוקדת בימים אלה, גיליתי כי כל הנבדקים ( למעט אחת), לא ידעו לתאר מה הם רוצים עבור עצמם.

הנבדקים היו מבוגרים צעירים בגילאי 29-35 וכולם דיווחו הן על צורך בשינוי והן על רמת חרדה במתלווה לתהליך בו הדרך הסלולה נגמרה עבורם.

 היכולת ליצור שינוי בשביל הקריירה חייבת להיות פתוחה, גמישה ומשתנה תוך כדי תנועה. תחושת המחנק שצעירים רבים חשים היא אחד המפתחות לאי שינוי, חרדה, בלבול והיתקעות במקום.

חוסר המודעות שקריירה "לא נופלת מהשמיים" ולא נבנית מעצמה, והמעסיק שלך לא יבנה עבורך אופק תעסוקתי , הם גורם הפתעה שלילי בחיי המבוגר הצעיר וגורמים  לכאב רב. המבוגר הצעיר חש שהוא כישלון ולא רק מפני שאינו מבין מה הוא לא עשה כשורה, הוא גם לא יודע כיצד לתקן ולעלות על מסלול קריירה נכון.

ההפתעה הגדולה של הצעירים וכן של המחקר היא: צעירים אינם יודעים באמת עמוק בתוכם מה הם רוצים לעשות. הטענה שצעירי דור ה- Y  מפונקים ואינם רוצים להתאמץ כדי להגשים את תשוקותיהם, איננה בהכרח נכונה, אף שפוסטים רבים נכתבו עליה.  תשובת: " אני לא יודע" היא אמתית.

 המבגר הצעיר באמת לא יודע. לו ידע הוא היה עושה. צעירים מכשרים ומוצלחים מתוסכלים ומרגישים קשה עם עצמם כי ברוח התפיסה הפוסט המודרנית, הם כן היו צריכים לדעת מה נכון להם. חלקם ניסו להגשים את החלום והתרסקו עמו נפשית, רגשית וכלכלית. אז מה עושים? איך יוצאים לדרך מחדש, נכון וגם כבר לא ילדים צעירים באמת.

אני בחרתי ללכת עם מה הם יודעים שלא נכון עבורם במקום להתעקש על הידע הפנימי שאמור להיות להם, וההצלחה הייתה רבה. כל נבדקי המחקר מצאו עבודה בסופו, למרות שזו כלל לא הייתה אחת מטרות המחקר, כל נבדקי המחקר שינו באופן מהותי את תפיסת המציאות הפנימית והחיצונית של חייהם וכמובן תסמיני החרדה נעלמו.