מקורות

בהקדמה לספרו 'הירהורים על מאה רבת מכאוב' כותב רוברט קונקווסט: "ספר זה מתפרסם בשעה שהעולם מפנה גבו באיטיות ובהססנות אל התהומות שחמקנו מהם, למזלנו, ושעדיין פעורות לרגלינו. הנחת היסוד של הספר היא שהאחריות העיקרית לאסונות שהתרחשו במהלך המאה אינה מוטלת על הבעיות אלא על הפתרונות שהוצעו להן. לא כוחות חסרי זהות, אלא בני אדם שהגו מחשבות מסוימות ולכן בצעו פעולות מסוימות". למה יש רוע בעולם?

 

כבר עבר יותר מחודש מאז שהסתיים מבצע "עופרת יצוקה" ועדיין הדי הפצמ"רים, הקסאמים והפגזות צה"ל מהדהדים במרחבי מועצה אזורית אשכול. וגם בקרבי מהדהדות בעוצמה השאלות – מה המציאות הלא נורמאלית, המתמשכת למעלה מ-8 שנים, מחוללת לנפשי, לנפש ילדי ולנפשותיהם של אלפי ילדים, נוער ומבוגרים בישובי עוטף עזה? כיצד הפגיעה המתמשכת בתחושת הביטחון הבסיסי נחרטת בגוף ובנפש ויוצרת תשתית סמויה וגלויה של חרדה ונגזרותיה?

 

סרטו של הבמאי לארס פון טרייר "דוגוויל", מתאר אשה רדופה המגיעה לכפר קטן ושליו ומוכנה להעניק מחסדיה לתושבי הכפר בתמורה למחסה שתקבל מהם. האשה נעה כקדושה בין בתי הכפר ואנשיו תוך שהיא מנקה בבית אחד, עוזרת לבשל בבית שני ומקשיבה לאדם זקן בבית שלישי מבלי שתבקש מאום לעצמה. בהדרגה מתפתח יחס אלים ביותר כלפיה. הסרט התיעודי "עדויות", שהייתי בין יוצריו והמראיין הראשי בו, עוסק בריאיונות עומק של חיילים ששירתו באינתיפאדה הראשונה שהחלה בדצמבר 1987. מתוך הריאיונות מתברר שחיילים צעירים, הידועים כמי שאינם מסוגלים לפגוע בנמלה, מבצעים מעשים אכזריים ולא אנושיים. מהם המקורות לאותם אלימות? ומהי הזיקה בין אהבה ואלימות? על כך ועוד במאמרו של גבי בונויט

 

בניגוד למה שאולי חשבנו, שככל שאנו מכירים יותר את הזולת אנו נוטים לחבב אותו יותר, מצביע מחקר שנערך לאחרונה על מגמה הפוכה: ככל שאנו מתוודעים יותר לזרים, יורדת חיבתנו אליהם. זאת משום שבמהלך ההכרות אנו מגלים שהדימיון בינינו ובין הזולת קטן מכפי ששיערנו. דמיון זה שתורם לזוגיות ולקשר הטיפולי נמצא כמשתנה המתווך בין הכרות ובין חיבה הן במצבים ניסויים והן במציאות, בהשוואה לפני ואחרי דייטים ראשונים דרך אתר הכרויות.

 

בלוג העוסק בייעוץ ארגוני, במושגים מעולם הפסיכולוגיה ובעבודה חינוכית בבתי ספר. הבלוג מתמקד במגוון של סוגיות המערבות פרקטיקה ותיאוריה, תוך נסיון לשלב בינהן.הבלוג נועד לאנשים המתעניינים בעולם הארגונים, בניהול, ייעוץ וחינוך ומה שבינהם.

 

אוסף כתיבתו של ישראל סייקס, הודפס לציון הגעתו לשנת היובל לחייו. "בקובץ דברים זה,ניתן למצוא גם את החזון וגם את הדרך לעתיד טוב יותר, הן בתחום בריאות הנפש, הן עבור אנשים עם מוגבלויות ומשפחותיהם והן לכלל החברה הישראלית.."(מתוך דבריו של רונן גיל על הספר)

 

מאמר ומצגת על 'הפסיכולוגיה שמאחורי האינטרנט' , כוכבי אינסטנט, נרקיסיזם ומניפולציה רגשית

 

רקע תיאורטי ותיאורי מקרה על טיפולים קבוצתיים בנערים "בישנים" - נערים אשר עקב נסיבות חיים ונתונים שונים אינם משתלבים בחברתם של בני גילם, נשארים לעמוד בצד חרדים ומתוסכלים. הנסיון מראה שקבוצה טיפולית עשוייה לשמש כמסגרת חיים מיוחדת מוגנת, שבה הנער/ה הבודד והחרד יכול להבין טוב יותר את צרכיו וצרכיהם של אחרים, לחזק את תחושת האונים (אגו) שלו ולגבש את זהותו העצמית, כל זאת באינטראקציה חברתית בונה ומתקנת עם בני גילו. מתוך אתר משרד החינוך - מנהל חברה ונוער

 

הגבול, כמושג וכהוויה בתודעתנו, מלווה אותנו בחשיבה ובעשייה, הן בחיי היום-יום והן במסגרת הניסיון שלנו להבין את ההוויה האנושית. גם בתיאוריה ובפרדיגמה הפסיכואנליטית מושג הגבול הינו ציון דרך וציר מרכזי, בחשיבה ההתפתחותית והקלינית כאחת. אין מקום שבו הגבול, כמהות מרכזית, אינו משחק תפקיד משמעותי – מרגע היוולדנו עורנו משמש כגבול השומר ומחזיק את אברינו הפנימיים, ובכך מהווה סוג של מחיצה בינינו ואברינו לבין העולם החיצוני. הגבול הוא מהות בסיסית וחיונית בהפרדה ובסדר שעושה אדם בין המציאות הפנימית לבין המציאות החיצונית. בספרו של א. שמיסו "פטר שלומיאל" הגיבור מוכר את צילו ומאבד מייד גם את נשמתו. אובדן הצל, שהוא בין היתר ריאליזציה של קיומנו ושל הגבולות שלנו, גורם מייד לאובדן תחושת היותנו. מחשבה פסיכוטית מאופיינת בראש ובראשונה בטשטוש ובבלבול שבין המציאות החיצונית לבין זאת הפנימית. הגבול, אם כך, הוא ערך בסיסי וחיוני הן במשמעות הפיזיולוגית והן במשמעות הפסיכולוגית.

 

דיון בחוויה הדיאלקטית של מציאות ופנטזיה, מהות הפנטזיה בסייברספייס, מקורותיה, טיבה ותוכנה. מתוך אתר הכנס "פנטזיה ומציאות: ייצוגים של עבר, הווה ועתיד" של אוניברסיטת חיפה

 

מוסד הנישואים אולי פשט את הרגל, אבל האהבה חיה ובועטת. פרופ' אהרון בן זאב, פילוסוף של הפסיכולוגיה, טוען שהאידיאולוגיה הרומנטית מוצאת דרכים חדשות להתבטא - בהיכרויות באינטרנט, בניהול קשרים מקבילים, במונוגמיה לתקופות קצובות. החיים בוורוד, גרסת שנות האלפיים מתוך אתר 'הארץ ONLINE'

 

הגיונית נראה, שאם בחירה היא דבר טוב, יותר בחירה היא דבר עוד יותר טוב. אולם, ממחקרים שנערכו לאחרונה מתברר, שמבחינה פסיכולוגית ההנחה הזאת שגויה. אמנם מידה מסוימת של בחירה עדיפה מהיעדר בחירה, אך לא תמיד יותר בחירה עדיפה מפחות בחירה. המאמר נכתב על ידי בארי שוורץ (Schwartz) פרופסור לתיאוריה חברתית ופעילות חברתית.