מאמר זה דן בחשיבות הנוכחות הגופנית, הן של המטפל והן של המטופל, במפגש הטיפולי. מנקודת מוצא של התאוריה הפסיכואנליטית, נבחנת הסוגיה של נוכחות הגוף בפסיכותרפיה והקושי לקיים נוכחות כזאת. שתי גישות תאורתיות שיצאו מתוך התאוריה הפסיכואנליטית, אנליזה ביואנרגטית ואנליזה קבוצתית, שופכות אור על הבושה והשפעתה המכריעה על הנוכחות הגופנית. נסיון להבין לעומק את אפקט הבושה ממקם אותה על רצף שיש עליו חמש דרגות התפתחותיות, מהבושה המשתקת שמקורה בתחילת החיים ועד הבושה שבלעדיה לא יתכן תפקוד וקיום חברתי. המסר של המאמר הוא שמטפל חייב להיות מודע לבושה של עצמו כדי שיוכל להתייחס לבושה של מטופליו. מתפרסם באתר קבוצות
| 757 צפיות |
הוסף למועדפים