מאמרים

הודעות פרסומת
פוטותרפיה- צילום ככלי טיפולי
לאור הביקוש נפתחה ההרשמה למסלול נוסף בשעות הבוקר בשנה"ל תשע"ה, ביה"ס לע"ס, אונ' ת"א
» לפרסום במדור זה פנה אלינו

'משפחות חדשות' בפרספקטיבה פסיכולוגית - חלק א'

מאת: אורית גודקאר
מתפרסם מ‏יום שלישי ‏28 ‏אפריל ‏2009 | 36,861 צפיות
משפחות נתפסות בעיני מטפלים וחוקרים כמבוססות על המודל הקלאסי - של זוג הורים משני המינים, המגדלים את ילדיהם הביולוגיים. במציאות חיינו, רוב המשפחות אינן עונות להגדרה זו. במאמר זה, אנסה להתבונן על משמעות השינוי במבנה המשפחה, וההשלכות הפסיכולוגיות של מבנים משפחתיים חדשים. בחלקו הראשון של המאמר אתמקד במשפחות חד הוריות, ובחלקו השני – במשפחות חד מיניות.

 

 

משפחות חדשות בפרספקטיבה פסיכולוגית – חלק א'

 מאת אורית גודקאר, פסיכולוגית

 

המאמר מבוסס על סדנא שנערכה בכנס הפסיכולוגים החינוכיים, בשיתוף סיגלית שלום-נאמן

 

תקציר:

משפחות נתפסות בעיני מטפלים וחוקרים כמבוססות על המודל הקלאסי -  של זוג הורים משני המינים המגדלים את ילדיהם הביולוגיים. במציאות חיינו, רוב המשפחות אינן עונות להגדרה זו. במאמר זה, אנסה להתבונן על משמעות השינוי במבנה המשפחה, וההשלכות הפסיכולוגיות של מבנים משפחתיים חדשים. בחלקו הראשון של המאמר אתמקד במשפחות חד הוריות, ובחלקו השני – במשפחות חד מיניות.

 

 

מילות מפתח: משפחות חדשות, משפחות חד הוריות, טיפול, הדרכת הורים, פסיכואנליזה.

 

 

 

 

ההתבוננות הפסיכולוגית על היחיד וההתפתחות האנושית נסמכה על תפיסות מוקדמות של יחסים במשפחה ומבנה המשפחה. על סמך אלו, גובשו אמונות וגם הנחיות להורות, אבני יסוד של העבודה הפסיכולוגית עם ילדים והורים לאורך השנים. אך האם אלו עדיין תואמים לשינויים המפליגים שעוברת המשפחה בשנים האחרונות, האם יש להם משמעות לאור המבנים המשפחתיים האלטרנטיביים, שהופכים מקובלים יותר?

השינויים במשפחה שואבים ממגמות חברתיות רחבות יותר של התבססות על האינדיבידואל, ושאיפתו לרווחה ולאושר. החברה הפוסט מודרנית יוצרת עמימות בגבולות בכל הרמות, כולל עמימות בגבולות המשפחה (פוגל-ביז'אווי, 1999). יש התרופפות בקרה מצד החברה על המתרחש בתא המשפחתי ויתר הדגשה של תפקידי ההורים ואחריותם לילד. התפתחויות טכנולוגיות שונות אפשרו הפרטת תהליכי ייצור שפעם בוצעו בבית – בישול, כביסה, ניקיון -  אך גם טכנולוגיות פיריון שונות, שהרחיבו את האפשרויות להורות. יחד עם זאת, בישראל פועלים כוחות מושכים למשפחתיות רבה ושמירה על מסורת דתית ולאומית, באמצעות המבנים המשפחתיים. בכל הקהילות החיות בישראל יש למשפחה מקום מרכזי בהגדרת זהותן, ורווח הדיבור על התרחבות דמוגרפית ובניית כוחה של הקבוצה באמצעות התרבות ופיריון (ברקוביץ, 1999).

            המגמות החברתיות, שמוצאות את ביטוין גם בחקיקה (ביצור מעמדן החוקי של ידועים וידועות בציבור, התרת אימוץ בחו"ל גם ליחידים, אישור הליכים של הפרייה חוץ גופית גם לנשים יחידות, ועוד שינויים בחקיקה), יוצרות מציאות חברתית ופסיכולוגית חדשה: שיעור הגירושים עולה בהתמדה, ולצידו שיעור המשפחות המורכבות, הנוצרות מקשרים זוגיים שלאחר גירושים, בין אם בנישואים או במגורים משותפים. יש עלייה משמעותית בלידות מרובות עוברים, ובהריונות הנתמכים בטכנולוגיות פריון, בהן שאלת ההורות הביולוגית לעומת ההורות הפסיכולוגית משמעותית ביותר. האפשרות להפוך להורים באמצעות אימוץ פתוחה גם להורים חד מיניים או להורים הבוחרים לקיים תא משפחתי ללא בן זוג. גם כאן מודגשת ההורות הפסיכולוגית, שאינה קשורה במטען הגנטי המשותף. אמנם אין עלייה בסך כל הילדים המאומצים בישראל, לאחר הקפיצה שהייתה עם אישור אימוץ בחו"ל, אך עצם קיום האפשרות יוצר לגיטימציה להורות פסיכולוגית (ראה, למשל, אתר "משפחה חדשה"). המגמות החברתיות של מתן לגיטימיות להעדפה מינית חד-מינית, ולמתן שוויון זכויות להומואים, לסביות, ביסקסואליים וטראנסג'נדרים מעלה את שיעור המשפחות שבראשן עומדים חברי הקהילה. בנוסף, יש עלייה משמעותית בשיעור הנשים הבוחרות להרות בלי בני זוג, אם באופן "רגיל", ואם בהישענות על טכנולוגיות פיריון (תרומת זרע, הפרייה חוץ גופית, תרומת ביצית ופונדקאות). לכל הקבוצה הרחבה הזו אפשר לקרוא 'משפחות חדשות', שכן הן לא עונות לסטריאוטיפ הקלאסי של שני הורים ממינים מנוגדים, המגדלים את ילדיהם הביולוגיים במשק בית משותף. יש מקום לשאול האם משפחות מורחבות, משפחות פוליגמיות ומשפחות רב דוריות גם הן מבנים חורגים מסטריאוטיפ זה.

            מפתיע לגלות כי הפסיכולוגיה, במידה רבה, מפנה עורף לשינויים אלו, וממעטת לבדוק את ההשלכות הפסיכולוגיות של השינויים הסוציולוגיים במבנה המשפחה על התפתחות היחיד ורווחתו. סקירה של ספרות פסיכואנליטית עדכנית מגלה מיעוט של התייחסויות, ואלו הקיימות בספרות בדרך כלל מופיעות כדיווח על מקרה, ולא מתוך כוונה לייצר המשגה תיאורטית רחבה. נדמה שיש ניסיון להמשיך ולאכוף את המודלים הקלאסיים גם על מבנים חדשים, בלי לבחון האם הם עדיין תואמים, רלבנטיים או משקפים את המציאות הפסיכולוגית בת זמננו. ייתכן שחלק מההימנעות הזו מקורו בחשש שאי ההלימה של המבנים התיאורטיים יצריך התארגנות חדשה ונרחבת של הבנות פסיכולוגיות, או שיש תפיסה כי הפסיכולוגיה היא אוניברסאלית, ואינה תלויה  בשינויים שגורם הזמן, וייתכן שיש חשש להביע עמדות לגבי בחירות או התנסויות חיים של קבוצות באוכלוסייה – בבחינת שמירה על עמדה תקינה פוליטית. כך או כך, בשטח, מטפלים נאלצים להתמודד עם מבנים משפחתיים חדשים, לעיתים מורכבים, ללא מסגרת מארגנת תיאורטית מספיקה.

            בשל רוחב היריעה, אתמקד בשני סוגים עיקריים של מבנים משפחתיים חדשים – הורות יחידנית (בחירה בהורות ללא בן זוג או בת זוג) והורות חד מינית (תא משפחתי שבראשו עומדת יחיד/ה או זוג בעלי העדפה מינית הומו-לסבית). אשתדל להביא נקודות להתבוננות, מתוך תפיסה כי מדובר במצבים שאינם פתולוגיים בהכרח, אך דורשים רגישות מוגברת מצד המטפלים בעת המפגש איתם. בנוסף, חשוב לזכור כי צוותים חינוכיים נתקלים במשפחות חדשות גם הם, ומביאים למפגש איתם שלל רגשות, עמדות וחששות. תפקיד הפסיכולוג כולל גם היערכות לסיוע להם.

 

משפחות חד הוריות רוב המשפחות החד הוריות הן משפחות של גרושים (יותר ממחצית), אך יש עלייה מתמדת בשיעור הנשים הבוחרות להביא ילד לבדן, או כפי שהן בוחרות לכנות את עצמן – 'אמהות יחידניות' (נתוני הלמ"ס, 2005). אנקוט בלשון נקבה, שכן רוב מוחץ של המשפחות הללו הן בראשות נשים – 91%. בישראל, בה אמהות והורות תופסות מקום נכבד מבחינה חברתית ומסמנות מעמד גבוה יותר לעומת רווק או רווקה עריריים (ביטוי טעון כשלעצמו!), המשפחות היחידניות תופסות יותר ויותר מקום. הפרופיל שלהן שונה, בהשוואה לזה המאפיין הורות יחידה אחרת – בעוד בין ההורים היחידים יש שיעור גדול של עולים, והמצב הכלכלי המאפיין שלהם נמוך מזה של כלל האוכלוסייה, אמהות יחידניות הן לרוב נשים בעלות השכלה גבוהה, ומעמד סוציואקונומי בינוני עד גבוה (סגל-אינגלצ'ין ווזנר, 2005). זהו נתון משמעותי, שחוזר ועולה במחקרים לאורך השנים ובמדינות שונות כמנבא את הישגי הילדים שגדלו במשפחות חד הוריות. יחד עם זאת, במשפחות חד הוריות בהן המעמד הסוציואקונומי גבוה, נמצא קשר חלש יותר בין הישגי הילדים לעומת משפחות במעמד סוציואקונומי נמוך יותר; כלומר, ייתכן שהעדר האב משפיע לרעה על יכולת הילדים להישאר במעמד חברתי וכלכלי דומה לזה של האם, אם בשל גורמים פסיכולוגים – האב כמייצג דמות שדוחפת להישגים, ומעודדת העזה ויציאה אל החברה בכלל, ואם בשל גורמים אחרים – כמו חוסר יציבות של התא המשפחתי של הורה יחיד.

            נוכחות של סבתא, בעיקר כשבראש המשפחה עומד אב, נמצאה כמשמעותית במיתון השלכות שליליות של ההורות היחידנית. נוכחות מוגברת של סבתא סייעה להוריד את שיעורי הנשירה מבית הספר ובעיות ההתנהגות במשפחות אלו, והעלתה את ההישגים האקדמיים של הילדים.  אפשר להתבונן בממצא זה כמבטא יכולת רגשית משמעותית שיש לנשים (אמהות או סבתות, במקרה זה), המעמידות אותה לרשות הילדים. אפשר גם לראות בכך את הצורך בנוכחות של "שלישי" בתוך הדיאדה הורה-ילד, כגורם מתגבר הסתגלות והתפתחות תקינה. עם זאת, כדאי לשים לב שהצורך בשלישי כזה הוא במיוחד סביב אבות יחידים. בספרה של הופ אדלמן, "אמהות ללא אם" (2008), היא מתארת את המחירים הרגשיים והממשיים ששילמה בעצמה, וכן את אלו שהעלתה מתוך מחקר רב שנים של בנות שגדלו ללא אימן מסיבות שונות.

חשוב להיות רגישים לגורמי סיכון להתפתחות דיכאון ומצוקה אצל האם, הקשורים גם למצב של היות חד הורית – העדר רשת תמיכה מספקת, אי שביעות רצון מקשרים זוגיים, או היסטוריה של בעיות רגשיות או נפשיות. גורמים אלו לא מתקיימים תמיד עבור משפחות יחידניות, אך בעת המפגש עם אמהות כאלו חשוב לשאול, בעיקר על מערכות התמיכה שלהן.

מחקר ייחודי  - שבחן אמהות יחידניות בישראל בהשוואה לאמהות נשואות או גרושות  - גילה כי הרווחה הפסיכולוגית שלהן היתה גבוהה יחסית לנחקרות האחרות, כאשר החזיקו כקבוע את המצב הכלכלי של המשפחה ואת מידת מעורבות האב (סגל-אנגלצ'ין ווזנר, 2005). לכן, חשוב לבדוק מה מידת המעורבות של האב בגידול הילדים בכל המשפחות. נראה שאבות נעדרים מפעילים לחץ על בני המשפחה האחרים - אולי יותר אפילו ממצבים בהם ההורות נבנתה מלכתחילה כהורות יחידנית. החוקרים טענו כי אמהות יחידניות לא נאלצו להתפשר על העצמאות והחופש האישי שלהן, והבחירה שלהן באמהות נעשתה ממקום מודע ובשל יותר. גם העובדה שנשים אלו הן לרוב מבוגרות יותר וחוו ציפייה ממושכת להיות אמהות עשויה להסביר את מצבן הרגשי הטוב יותר.

למרות שנשים שבחרו באמהות יחידנית ידווחו לרוב כי קיוו להקים תא משפחתי מסורתי ובחרו באופציה זו כחלופה שנייה לאחר שנים של אכזבות וקושי (ליבליך, 2003), יש משמעות פסיכולוגית לתהליך ההתלבטות שקדם לבחירה זו, במקרים רבים. נשים רבות דיווחו כי פנו לייעוץ מקצועי (ארוך או קצר) לפני או במהלך התהליך. יחד עם זאת, במשפחות חד הוריות יש שיעור גבוה יותר של פניות לשירותי בריאות הנפש ולסיוע פסיכולוגי. ייתכן שממצא זה מוסבר על רקע העובדה שנשים הן, ככלל, צרכניות גדולות יותר של שירותי בריאות הנפש, וכן שנשים פונות לבקש עזרה בקלות רבה יותר מגברים, בדרך כלל. השאלה האם ילדים במשפחות חד הוריות אכן סובלים יותר מסימפטומים שונים או מצוקה פסיכולוגית נענית בשלילה.

נמצא כי ילדים שגדלו במשפחות חד הוריות מכל הסוגים דיווחו על לכידות משפחתית גבוהה וקשר רגשי הדוק ונמשך עם האם. לכידות זו היא בעלת משמעות כפולה, גם כמספקת משענת ותמיכה רגשית, אך גם כגורם אפשרי לקושי בהתפתחות ובנפרדות רגשית. תמונה זו גם עולה בקנה אחד עם התפיסות התיאורטיות על כך שהאב נכנס לדיאדה אם-ילד בתפקיד זה, שיוצר מרחק ומשחרר את הילד להתפתחות עצמאית ונבדלת יותר. יחד עם זאת, חשוב להיזהר מהכללות והסקת מסקנות חפוזה. מידת הלכידות המשפחתית היא גם משתנה תרבותי, למשל, במשפחות מסוימות יש נטייה להישאר קרובים ובמידה רבה של מעורבות, גם לאחר הקמת תא משפחתי של הילדים. התפיסה המערבית, הרואה בנפרדות הישג התפתחותי הכרחי, לא עולה בקנה אחד עם תפיסות חברתיות אחרות, שמדגישות יותר קרבה משפחתית "חמולתית".

שאלת הרווחה הנפשית של ילדים שגדלו לאמהות יחידניות נחקרה פחות. אחת הנקודות שכדאי להיות קשובים אליהם היא הפער בין הפנטזיה על הילד או הילדה שיוולדו, לעומת המפגש עם המציאות. בכל מבנה משפחתי, פער גדול כזה עשוי לנבא קושי רגשי לאם ולילדים כאחד, אך יש מקום לשער כי במשפחה יחידנית עשוי להיות קושי להכיל פער זה, בהעדר משתנים נוספים שיכולים למתן או לרכך עבור השותפים לדיאדה את האכזבה. למשל, אם יחידנית עשויה להרגיש כי השקיעה בהורות את כולה, ללא הפניית אנרגיה למקורות חלופיים לסיפוק, כמו זוגיות או קריירה. סיכון זה משמעותי במיוחד בישראל, בה האמהות היא רכיב גדול בזהות הנשית, ונתפסת כמעט כהכרחית לנשים. אם הילד או הילדה מפגינים קשיים התפתחותיים או לא עונים על משאלותיה, היא עשויה לחוש מידה רבה של אכזבה ותסכול, דבר שעלול להכביד על הקשר ועל ההתפתחות הרגשית של הילדים. מטפלים צריכים לגלות רגישות לבחינת נקודה זו בעת המפגש עם אמהות לילדים בעלי קשיים התפתחותיים שונים.

כדי לבדוק במה דרוש האב להתפתחות התקינה ולענות לשאלה עד כמה חסרונו משמעותי עבור ילדים, נצטרך לחזור לתסביך אדיפוס ולהמשגה הפרוידיאנית סביב גידול בנים. ניסיון מעניין להתמודד עם שאלות אלו נעשה על ידי יעל להב, במאמר קצר שפרסמה ברשת. מתוך ההסתכלות הלאקאניאנית, האב הוא מייצג החוק במשפחה, מתוקף היותו מי שאוכף את החוק הראשוני של איסור על גילוי עריות. בנוסף, האב הוא אובייקט התשוקה של האם, וככזה היא מפנה אליו חזרה את תשומת ליבה לאחר פרק הזמן של Primary Maternal Preoccupation. אמהות יחידניות, שמסוגלות למצוא בתוכן או במציאות האנושית הקרובה אליהן מי שימלא את תפקיד החוק, וכן את האובייקט והמושא לתשוקותיהן ומאווייהן, עשויות לאפשר לבניהן להתפתח היטב, על פי המודל הפרוידיאני. השאלה כיצד מתמודדות בנות במשפחות אלו עם העדר דמות אב כמושא לתשוקותיהן וכחלק מההתפתחות התקינה, אליבא ד'פרויד וממשיכיו, נותרת ללא מענה בשלב זה.

תפיסות אחרות על התפתחות ילדים יראו קושי עם העדר דמות האב עבור בנים, מתוך הנחה שתפקידי המין נלמדים מתוך חיקוי של מודל גברי זמין. אמהות יחידניות רבות מודעות לתפיסה זו, ומוצאות עבור הבנים דמויות הזדהות קרובות – סב, דוד, חבר או חונך בתשלום. כאן התפיסה היא שדווקא יהיה קל יותר לאם יחידנית לגדל בת. בהמשגות תיאורטיות יונגיאניות ידברו על הרכיב הגברי והרכיב הנשי בזהות של האם, איתם יכולים הילדים לחבור, על מנת ליצור התפתחות תקינה מתוך הזדהות וחיקוי.

שאלה תיאורטית נוספת מתבססת על תפיסותיו של ויניקוט אודות אמהות, ועיסוק אימהי ראשוני (Winnicott, 1956). ויניקוט העריך שאמא צריכה לעבור דרך שלב ראשוני של אמהות מושקעת בילד, תוך היותה קשובה לצרכיו בקשב רב, עד שהתינוק גדל מעט. השתקעות זו מתאפשרת, לטענתו, גם בזכות האב שמאפשר לאם פסק זמן כזה. השאלה המתעוררת היא האם אמהות יחידניות יכולות לשקוע בשלב כזה, ויותר מכך, האם הן מסוגלות להרפות ממנו לאחר מכן, ולעבור לדפוס יחסים שונה. גם כאן לא נמצאה תשובה במחקרים או בהמשגות תיאורטיות.

התפיסה של קוהוט (1984) על צרכיו הראשוניים של הילד או הילדה היא שהוא זקוק להזנה באמצעות מירורינג ואידיאליזציה. להבדיל מקודמיו, קוהוט לא מציין ספציפית מי אמור לספק לילדים איזה צורך, אולם יש נטייה לראות באם מקור להתבוננות מתפעלת וקרובה ובאב מקור לדמות הערצה והאדרה. כמובן, שגם במשפחות בהן שני הורים חלוקה זו לא תמיד מתקיימת, או מתהפכת. השאלה העולה היא האִם האֵם מסוגלת לספק בו בזמן גם מקור מהימן למירורינג וגם דמות לאידאליזציה. אמנם קוהוט מסביר כי גם כשלים אמפתיים בינקות אינם בהכרח סוף פסוק, שהעצמי בונה סביבו מבנים הגנתיים או מבנים מפצים (אם הפגיעה חמורה יותר), וממתין לשעת כושר להמשיך בצמיחתו, ברגע שיזדמן לו האדם המתאים לסיפוק צרכי עצמי אלו. גם כאן, היה מעניין לבדוק השערה זאת באופן הדוק יותר, אל מול ילדים שגודלו במשפחות יחידניות.

עד כאן נבדקו ממצאים וטענות תיאורטיות שונות הנוגעים למבנים משפחתיים שבראשם הורה יחיד, לאור הידע שנצבר עד כה במחקר ובשדה. ניתן לראות כי גורמי הסיכון שהועלו דורשים ממטפלים רגישות מוגברת, אך גם נטישה של הנחות מוקדמות בדבר קיום פתולוגיה בהכרח במשפחות חד-הוריות. בחלקו השני של מאמר זה, אתייחס למבני משפחות הומו-לסביות  או חד מיניות מסוגים שונים.

 

 

מעבר לחלק ב' של המאמר

מקורות

 

אדלמן ה., אמהות ללא אם. בן שמן: מודן, 2008.

 

ברקוביץ, נ., (1999). "אשת חיל מי ימצא: נשים ואזרחות בישראל" סוציולוגיה ישראלית ב (1): 318-277.

 

להב, י., "המשפחה החד הורית והפונקציה של האב". אתר התחנה הפסיכואנליטית לקליניקה ולמחקר:

 http://www.tahanap.org.il/images/file/single_parent_family_yael.doc

 

ליבליך, ע. 2003. סדר נשים: סיפורי נשים במשפחה החדשה בישראל. ירושלים ותל אביב: שוקן, תשס"ג 2003.

 

סגל-אנגלצ'ין, ד., ווזנר, י. (2005). איכות החיים של אימהות חד הוריות מבחירה. בתוך ר. לב-ויזל, ג'. צוויקל, נ. ברק (עורכות). "שמרי נפשך": בריאות נפשית בקרב נשים בישראל. (עמ' 369-389). באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון.

 

פוגל ביז'אוי, ס. (1999). "משפחות בישראל: בין משפחתיות לפוסט-מודרניות". בתוך יזראעלי, ד. (עורכת). מין, מגדר, פוליטיקה. עמ' 107-166.

 

קוהוט, ה. (1984).  כיצד מרפאת האנליזה? תל אביב: עם עובד, 2004.

 

Winnicott, D. W. (1956). Primary Maternal Preoccupation. In: Through pediatrics to psychoanalysis, pp. 300-305. New York: Basic books, 1992.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):
גודקאר, א. (2009). 'משפחות חדשות' בפרספקטיבה פסיכולוגית - חלק א'. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום חמישי ‏23 ‏אוקטובר ‏2014, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2101
תגובות
מהי מציאות חיינו? : דר' גרשון הרשקוביץ
‏יום רביעי ‏03 ‏יוני ‏2009
אכן, מהי המציאות? : אורית גודקאר
‏יום רביעי ‏03 ‏יוני ‏2009
מאמר מרתק ומבורך : נירית נאמן
‏יום רביעי ‏03 ‏יוני ‏2009
לבודד משתנה יחיד : אורית גודקאר
‏יום חמישי ‏04 ‏יוני ‏2009
חלק ב' : נועה בר-חיים
‏יום חמישי ‏01 ‏אוקטובר ‏2009
חלק ב' : אורית גודקאר
‏יום חמישי ‏01 ‏אוקטובר ‏2009
גם אני מחכה בשקט.. : איריס גולומב-הלמן
‏שבת ‏03 ‏אוקטובר ‏2009
‏יום רביעי ‏04 ‏נובמבר ‏2009
נוכחות נעדרת : אורית גודקאר
‏יום חמישי ‏05 ‏נובמבר ‏2009