חוק הפסיכותרפיה בישראל

דעות

מי ראוי להיות פסיכותרפיסט | פרופ' עמנואל ברמן

הרצאה שניתנה במליאת הסיום של כנס ישראל הראשון לפסיכותרפיה, "המטפל הטוב?! הטיפול הנכון?!" שנערך ב 18-19 ביוני 2012 באוניברסיטת חיפה.
תאריך פרסום: 30/8/2017

תחום הפסיכותרפיה הוא תחום אנומלי. בניגוד לכל תחום עיסוק אקדמי אחר כמעט - אדריכלות, פיסיקה, היסטוריה וכו' הוא אינו מקצוע במובן הרגיל. אלפי אנשים בישראל ומאות אלפים בעולם רואים את עצמם מעל לכל כפסיכותרפיסטים. אני מניח שלפחות חלקנו באולם אכן חווים את עצמנו ככה. אולם התואר האקדמי שלהם איננו בפסיכותרפיה והמקצוע החוקי שלהם הוא אחר.

לא אכנס כאן לגורמים ההיסטוריים והסוציולוגים שיצרו אנומליה זו. אך אזכיר בקצרה שהיו נסיונות בעיקר בארה"ב להביא לתיקונה. כמה וכמה אנשי מקצוע בכירים, הבולט היה רוברט וולרסטיין, לימים נשיא החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית, הציעו ליסד מסלול לימודים אקדמי תקני בפסיכותרפיה, שיכלול לימודי תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט. התפרסמו ספרים, הצעות מפורטות אך היוזמה לא התממשה. ניתן לנחש שמנהיגי המקצועות הקיימים, שבהם נפוץ העיסוק בפסיכותרפיה, ראו בהצעות אלו איום. אמנם קיימת בקרבם לא פעם אמביוולנטיות. אם לתת דוגמא מהתחום שלי, זכור לי דיון בחוג לפסיכולוגיה שבו אמר אחד הפרופסורים כך: "סטודנט שפונה לתואר שני כדי לעסוק בפסיכותרפיה פירוש הדבר שאיננו רוצה להיות פסיכולוג". אך למרות האמביוולנטיות, החוגים לפסיכולוגיה למשל, לא היו שמחים אם מספר המועמדים לתואר שני אצלהם היה יורד בעשרות אחוזים, בשל האפשרות להירשם ללימודי תואר שני בפסיכותרפיה. נראה אם כן שהאנומליה תישאר בעינה.

אנומליה זו יוצרת קושי רב במישור החוקי. ואינני יודע אם רחל אדטו מודעת לזה, הניסיונות לחוקק בישראל חוק לפסיכותרפיה נמשכים קרוב ל-40 שנה, משנות ה-70. ודיון אחר דיון, בועדה אחר ועדה התפוצץ בשל מחלוקות מי יכלל ומי לא. אותן מחלוקות שבהן נתקלנו בדיונים על סעיף 9ב' בחוק הפסיכולוגים. אחת התוצאות העגומות היא שכיום אדם נטול השכלה אקדמית כלשהיא שלא קיבל מעולם שום הכשרה בטיפול יכול לשים שלט בפתח ביתו 'איציק כהן - פסיכותרפיה' ואין שום דרך חוקית למנוע זאת.

השקפתי בנושא 'מי ראוי להיות פסיכותרפיסט' נשענת על השקפתו של פרויד בנושא 'מי ראוי להיות אנליטיקאי', כפי שביטא אותה במאמרו מ1926 שקראנו לו בעברית 'לשאלת האנליזה בידי מי שאינם רופאים'. מאמר זה נכתב אחרי שהרשויות בוינה תבעו לדין את אחד מתלמידיו, תיאודור רייט. בטענה שהוא מתחזה, הוא עוסק בטיפול פסיכאנליטי אף שאינו רופא. פרויד היה עד הגנה ועמדתו במשפט ובמאמר היתה ברורה - מה שגורלי הוא ההכשרה הפסיכואנליטית הספציפית, המקצוע הקודם שלו אינו גורלי. ולמרות שרבים מהאנליטיקאים, כולל פרויד עצמו, הם רופאים פסיכיאטרים אין הצדקה להפוך רקע זה לתנאי הכרחי. יתר על כן, לרקע רפואי לדעת פרויד, יש יתרונות וחסרונות כאחד בנושא הזה.

עמדה זו של פרויד היא שאפשרה למלאני קליין שלא היה לה מקצוע קודם כלשהוא להפוך לאנליטיקאית, אנה פרויד היתה במקצועה גננת. אוטו רנק, יד ימינו של פרויד, במשך שנים היה חוקר ספרות, אריק אריקסון עסק בחינוך. ובין האנליטיקאים בני זמננו אזכיר רק את חוקרי הספרות כריסטופר בולאס וג'וליה קריסטבה, את הסוציולוגית ג'סיקה בנג'מין ואת הפילוסוף צ'רלס הנלי שהוא כרגע נשיא החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית.

תגובות

הוספת תגובה

אברהםאברהם5/12/2019

. בטקסט מופיע רק חלק קטן מהתוכן שבוידאו.

הטקסט המלא מופיע היכן שהוא?

מקס סמואלמקס סמואל24/6/2019

. ישו ואני ביחד

מקס סמואלמקס סמואל24/6/2019

. משמעת עצמית אכן מועילה ישנו בישום מיועד לכל אדם

צרו קשר

חומרים לפרסום ניתן לשלוח לדוא"ל mail@hebpsy.net


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.