יעוץ ארגוני - מרכז פרויד
יעוץ ארגוני - מרכז פרויד

מאמרים

הערות מתודולוגיות על מחקר ביה"ח של מנציז

תרגם ותמצת מאיר גלבוע
תאריך פרסום: 12/9/2003

הגישה הסוציותיראפויטית

הדפוס של המחקרים הסוציותיראפויטיים הוא דומה: המחקר ניזום ע"י הארגון-הקליינט, כאשר אחד מההנהלה המושפע מהבעיה יוצר קשר עם היועץ, לבדיקת אפשרויות הייעוץ. לפני קבלת ההחלטה, יש תקופה של מחקר ראשוני, עם מספר מטרות:

1.      היועץ והארגון יחד מנסים להבהיר את הבעיה, את דרכי המחקר ואת השיטות התיראפויטיות הזמינות לשימוש. זה מאפשר לשני הצדדים להחליט יחד אם על היועץ לטפל בבעיה שהוצגה (או שמא יש בעיה רצינית יותר) ומהן שיטות העבודה, שיהיו מקובלות על הארגון.

2.      המגעים הראשונים מאפשרים לשני הצדדים לגלות זה את זה. התקופה הארוכה יחסית של מחקרים סוציותיראפויטיים והקשר האינטימי שבין הארגון ובין היועץ מחייבים תקופה ראשונית של למידה הדדית.

3.      הארגון והיועץ צריכים לגלות ביחד בעיות מעשיות הקשורות לייעוץ, למשל את המחויבות שלהם למשך הטיפול, תשלום, כמות העבודה ששני הצדדים יצטרכו לבצע.

אם הגילוי ההדדי הזה מוביל להחלטה על עבודה, זו מתחילה כתערובת של מחקר ותיראפיה. בשלבים הראשונים של הייעוץ הדגש הוא על מחקר ובשלבים המאוחרים – על תיראפיה. המחקר בתחילה הוא דיאגנוסטי - ניסיון להגדיר ביתר דיוק מהי המחלה של הארגון, על ידי בדיקת הבעיה, כפי שהוצגה על ידי נציגי הארגון. זו יכולה לשקף את החלק בארגון שבו חשים כאב רב, או שאותו חלק הוא החלק המותק, אליו הותקה הבעיה האמיתית, ששוכנת קרוב מיד לליבו של הארגון, קירבה שהעלתה חרדה וגרמה להתקה.

המשימה להכיר את הארגון, על מבנהו הפורמלי והלא פורמלי, תיפקודו, תרבותו, מסורת, מערכות תקשורת פורמליות ולא פורמליות, חוויות מעשיות ורגשיות של העובדים בו, הבעיות והחיזוקים שהארגון מציג לעובדים, מערכות סמכות ועוד. מאחר שהיריעה רחבה, טכניקות מובנות, כגון שאלונים, אינם מתאימים. ראיונות עומק עם יחידים או עם קבוצות יעילים יותר. אנשים יכולים לספק מידע כי הם בעמדות מפתח או כמייצגים קבוצות של אנשים המעורבים בבעיה כלשהי. בשלב הראשון המטרה היא להעלות תשובות ללא שאלות מכוונות של המנחה, כדי שהחומר יהיה חופשי מתפיסות קודמות של המנחה על הארגון. קבוצות יכולות להיות ורסיות מוקטנות של הארגון, דפוסי אינטראקציות בין חברים בקבוצה עשויים לשקף את דפוסי הארגון כולו. הדיונים הקבוצתיים לא נועדו לקבל מידע רשמי על הארגון, אלא לאפשר לו להכיר את דפוסי המבנה, התיפקוד, התרבות, המסורת והמוסכמות המודעות והלא מודעות, והתוצאה היא תיאור דינאמי של טבע המערכת החברתית של הארגון, ולאו דווקא הצהרה על עובדות – 'אנתרופולוגיית המעמקים'.

הדיונים הקבוצתיים מספקים רקע טוב לראיונות האישיים. המידע שנאסף בדיונים הקבוצתיים מספקים את הנושאים, אותם יש לבדוק לעומק בראיונות האישיים, אם כי הם מספקים גם מידע על תחומים נוספים, שלא עלו בקבוצות. הראיונות מסייעים לבדיקה, לפיתוח ולהגדרה מחדש של התמונה הדינאמית של הארגון, שהתחילה להופיע בדיונים הקבוצתיים.

מחד גיסא, על היועץ להבטיח חסיון וסודיות מלאים של הדברים שנמסרים לו, מאידך גיסא – יש דברים, שאף אם נאמרים ללא שם אומרם, מצביעים עליו בהכרח, ועל כן אי אפשר להשתמש בהם.

3 הערות על שיטת המחקר:

1.      התנהגות מקצועית ואתיקה – היועץ מעודד את עובדי הארגון לספר לו חומר מהותי על הארגון, לרבות חומר אישי ואינטימי שלהם (בעיקר ביחסיהם עם הארגון), על מנת לאפשר ליועץ להכיר היטב את הארגון. חלק מהחומר הזה עלול להעיר הפרעות אמוציונליות אצל העובדים. על היועץ לצפות הופעת הפרעות כאלה, למנוע אותן ולטפל בהן בצורה תיראפויטית כשהן מופיעות. מסיבה זו, אל ליועץ לחדור לכל נושא, אם הוא צופה שנושאים מסוימים יהיו מכאיבים מידי.

2.      בחינה חוזרת ונשנית של הניתוח, הפירוש והמסקנות - תהליך עיבוד החומר הגולמי, הנאסף בשיטות אלה הוא מסובך וקשה. לא ניתן לנתח את הנתונים בצורה סטטיסטית, בדיקת תוקף או מהימנות. הסקת המסקנות מבוססת על היכולת האישית הקלינית והסוציולוגית של היועץ ועל התקפות של התיאוריות, המשמשות בסיס לניתוח ולפירוש. חומר כזה, מחייב את היועץ לבדוק את עצמו, את תהליכי העבודה ואת הנתונים שוב ושוב.

3.      העברת המסקנות לנועץ – ממצאים של יועץ מאפשרים מספר פרשנויות, מספר דרכים להציג את המסקנות ומספר אפשרויות פעולה בפני הנועץ. על היועץ לבחור מה להעביר לנועץ, מתי, באילו נסיבות, על מנת למקסם את היעילות התיראפויטית של יחסי היועץ – נועץ. חלק מהנתונים שנאספו לא יועברו לנועץ, למרות שהיועץ הסתייע בהם, מאחר שתרומתם לנועץ תהיה נמוכה או שלילית.

בסיום שלב האיבחון, עובר היועץ לשלב התיראפויטי, עת הוא מדווח לקליינט את ממצאיו ובודק יחד איתו את ההשלכות שלהם. בעניין הדיווח מן הראוי לציין מספר נקודות:

1.      דיווח בכתב או בעל פה - הכותב מעדיף להעביר דיווח בע"פ בתחילה, ורק אח"כ –בכתב. בעת דיווח בע"פ, ניתן לטפל בהתנגדויות לממצאים ולאימפליקציות שלהם. הדיווח הוא גם ההזדמנות לחשוב, לא רק על הממצאים ועל השלכותיהם, אלא גם על המשך בדיקה, פיתוח של ההשערות על הארגון ועל בעיותיו ועוד. בעת הדיווח, הנועץ עצמו מוסיף מידע חשוב.

2.      למי מדווחים – בעקרון, רצוי לדווח לכל מי שעשוי להיות מעורב בבעיה ובשינוי. בארגונים גדולים יש צורך לעבוד עם נציגים. העברת הדיווח לרבים בארגון – [1] לאנשים צריך להיות חלק בקבלת החלטות המשפיעות עליהם, [2] שיתוף אנשים בקבלת ההחלטות מקל על קבלתן ויישום השינוי, המבוסס עליהן.

3.      המלצות לשינוי – רצוי שהיועץ לא יפרט את המלצותיו לשינוי, אלא יאפשר לקליינטים לעבוד על השינויים בעצמם. הסיטואציה היא כזו, שהיעוץ מסייע לארגון למצוא בעצמו דרכים חדשות להתמודד עם משימותיו ועם בעיותיו, על בסיס מידע משופר ותובנות משורות, מחד גיסא, והנמכת המחסומים לקומוניקציה אפקטיבית והפחתת ההתנגדות לשינוי מאידך גיסא. הפיתרון לא יהיה אידיאלי, אלא תלוי בארגון עצמו ובנסיבות (הסביבה), בנוסף ליועץ.

4.      סיום היחסים התיראפויטיים בין הארגון-הקליינט ובין היועץ – כדי שהשינוי יצליח, היועץ צריך להמשיך את יחסי העבודה שלו עם הארגון גם במשך השלב הקשה של תכנון השינוי, טיפול בהפרעות לשינוי ובהוצאתו לפועל. השיטה הנקוטה בידי רבים – העברת דוח עם המלצות לקליינט ועזיבתו, ללא ליווי יישום השינוי, אינה מומלצת. מועד העזיבה נתון לתחושה של היועץ שהארגון יכול להמשיך לתפקד ביעילות וביציבות גם בלעדיו. ייתכנו מצבים ששלב העזיבה מתארך, אך הוא פחות מרוכז והפגישות יותר ספורדיות. 

 

מחקר בית החולים כהדגמה של שיטות אלה

היוזמה לעבודה הייתה של בית החולים, מתוך צרכים פרקטיים של בית החולים, בבקשה לסייע להתמודד ביעילות עם בעיית הקצאת הסטודנטיות לעבודה המעשית.

נערכו מספר דיונים בין הנהלת בית החולים ליועצים, בהם הוחלט להתקדם במחקר. במקביל נערכו פגישות גם עם אחיות מוסמכות וסטודנטיות, בטרם יוחלט סופית על העבודה. רק לאחר קבלת תמיכה במחקר גם מקבוצה זו, הוחלט על התקדמות המחקר (התמיכה שלהן הייתה בעיקר פורמלית, לאחר ההחלטה הראשונית של ההנהלה, אך הייתה חשובה לכשעצמה).

שלב הדיאגנוזה – ראיונות ביחידות ובקבוצות של כמעט כל האחיות המוסמכות ושל 10% מהסטודנטיות ועם חלק מבעלי התפקידים הבכירים בבית החולים. בוצעו תצפיות ב – 4 מחלקות ונאסף חומר סטטיסיטי רלבנטי לבעיית הקצאת הסטודנטיות לעבודה המעשית.

כאשר העובדים הכירו אותם וסמכו עליהם, במיוחד על הבטחת הסודיות, הם התחילו לקבל מידע משמעותי בצורה חופשית יותר. על סמך מידע זה בנו היועצים תמונה כללית של מצב האחיות בביה"ח.

פעילויות תיראפויטיות – תחילת דיווח לאחות הראשית, ומיד לאחר מכן לקבוצה של 5 אחיות בכירות. בתחילה המפגש היה בעיקרו דיווח של היועץ, אך בהמשך הפך לדיון כללי, וכלל גם תרומות מידע ופרשנות של האחיות.

התהליך הקבוצתי, של קבוצה זו, היה תהליך תיראפויטי בעיקרו, שכלל הן שינוי חברתי והן התייחסויות לפרטים. חלק ניר מהעבודה הוקדש לטיפול בהתנגדויות לקבלת התרומות של החברות בקבוצה ושל המחקר ולטיפול בהשלכות של תרומות אלה. הקבוצה עבדה על חומרים שהיא עצמה סיפקה, בחנה את התרומות השונות, בדקה את תקפותן על פי הניסיון של חברותיה וניסחה את המסקנות מחדש, בהתאם לעבודתה. בהדרגה, גיבשה הקבוצה מספר תוכניות לשינוי בשיטת הקצאת הסטודנטיות לעבודה המעשית. תוכניות אלו הוצגו בפני קבוצות נוספות ובפני נציגות האחיות, נידונו בהן ואף שונו, בהתאם לדיונים.

חלק מהתהליך התיראפויטי נעשה גם בקבוצות, מהן פורמליות ומהן בלתי פורמליות, שבהן לא נכח היועץ. לאחר מכן, חזרו תוצאות דיונים אלה אל היועץ ואל קבוצת התכנון הפורמלית.

הייתה הפחתה הדרגתית בשכיחות המגעים בין היועץ ובין סגל האחיות, והאחרונות נטלו על עצמן חלק מהיישום. המחקר/העבודה נפסקו כאשר התוכניות יושמו והמצב החדש היה מגובש ויציב דיו.

מגבלה מאד רצינית של המחקר – המחקר ויישומו התמקדו בתחום האחיות, ולא ניתן היה להחילו על תת מערכות נוספות של בית החולים – הרפואית והאדמיניסטרטיבית. לכן, השינוי במערכת של האחיות הוגבל רק לשינוי שלא דרשו שינויים והתאמות בתת המערכות האחרות.

 

הערות סיכום

עבודה זו נבחרה, בין היתר, עקב העדפה של החוקרת לעבוד עם ארגון המכיר בבעיה שלו ורוצה לטפל בה לקראת שינוי.

לגישה הקלינית, כפי שהייתה בשיטת העבודה בביה"ח, יש יתרונות וחסרונות.

יתרונות: היחסים התיראפויטיים עם ארגון-הקליינט הקלו על גישה לחומר משמעותי; הדחף לתיקון ולשינוי אף הוא הקל על הקומוניקציה עם עובדי הארגון; הגישה הקלינית מעודדת פתיחות ומסייעת לעובדים לגלות בפני היועץ עובדות איטנימיות וכואבות.

חסרונות: מורכבות ועומק המידע, המגיע ליועץ הנוקט בגישה הקלינית, מקשה על ניתוחו ופרשנותו, בהשוואה לגישות מחקר מובנות יותר; ההבנה של הדברים תלויה ביועץ יותר מבכל משתנה אחר, ולכן הוא בסיכון של הטיה עקב גורמים סובייקטיביים של היועץ (ניתן להתגבר על בעיית הסובייטקיביות של היועץ על ידי בדיקות חוזרות ונושנות בצורה של חילופי מידע ודברים בין הנועצים ובין אחרים, מחוץ לארגון); הבנת הנתונים היא משימה מלחיצה גם את היועץ, שכן היא תלויה בהפנמת המידע ועל תהליכי סינון אמוציונליים ואינטלקטואליים של היועץ; הנתונים צריכים להיות 'מורגשים' מבפנים ועל היועץ לקחת אליו את הלחצים של הארגון, כפי שזה נעשה בפסיכותראפיה אינדיווידואלית וקבוצתית; יש מגבלה בבחירת הבעיות למחקר ולטיפול, בעיקר במקום שהאנשים הזקוקים לסיוע אינם מאורגנים או שמסיבה אחרת האנשים לא יביאו את המידע והבעיות בפני יועץ.

עם זאת, חסרונות אלו מאוזנים על ידי תוצרי לוואי של מחקרים כאלה. כך למשל, בעבודה על בית החולים עלה נושא החרדה של האחיות והמידע הצביע על היבט מיוחד של תיפקודן של מערכות חברתיות – הן משמשות לחבריהן כמנגנוני הגנה מובנים מפני חרדה. מערכות הגנה אלו, משפיעות על הסיפוק הרגשי ועל הקשיים של חברי הארגון, וכן על החיוניות של הארגון ועל היעילות שלו.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.