יעוץ ארגוני - מרכז פרויד
יעוץ ארגוני - מרכז פרויד

מאמרים

Nancy Cohn – Attending to emotional issues on a special care baby unit

ננסי משמשת כפסיכיאטרית ילדים באזור רחב מחוץ ללונדון, ובמסגרת זו נכנסה למעורבות ביחידה לטיפול מיוחד בתינוקות, בעקבות שיחה עם רופאת ילדים המייעצת, שהייתה אחראית למחלקה. היא סיפרה לננסי שהיא חשה שהצוות נמצא בלחץ, בעקבות העבודה ושאלה אם היא יכולה לסייע. מלבד הרצון לסייע, שפיעם בליבה של ננסי, היו לה סיבות אישיות להיכנס לעבודה ביחידה זו. היא הבחינה שמספר ילדים שהופנו לקליניקה להכוונה/סיוע לילדים, התחילו את חייהם ביחידות כאלה, והיא רצתה להבין אילו חוויות עברו על הילדים שם.

תאריך פרסום: 12/9/2003

Nancy Cohn Attending to emotional issues on a special care baby unit

תרגם ותמצת מאיר גלבוע

 

ננסי משמשת כפסיכיאטרית ילדים באזור רחב מחוץ ללונדון, ובמסגרת זו נכנסה למעורבות ביחידה לטיפול מיוחד בתינוקות, בעקבות שיחה עם רופאת ילדים המייעצת, שהייתה אחראית למחלקה. היא סיפרה לננסי שהיא חשה שהצוות נמצא בלחץ, בעקבות העבודה ושאלה אם היא יכולה לסייע. מלבד הרצון לסייע, שפיעם בליבה של ננסי, היו לה סיבות אישיות להיכנס לעבודה ביחידה זו. היא הבחינה שמספר ילדים שהופנו לקליניקה להכוונה/סיוע לילדים, התחילו את חייהם ביחידות כאלה, והיא רצתה להבין אילו חוויות עברו על הילדים שם.

 

התגברות על חשד

הנחתת הייעוץ על העובדים ללא התייעצות עימם ובצורה מוזרה משהו, שיצרה חשד כלפי ננסי - היועצת היפנתה אותה למנהלת על שירותי האחיות (גב' לרקין), ובעקבות הפגישה עימה, נפגשה ננסי עם האחות הבכירה המנהלת את השירות לילדים. זו אכן סיפרה שיש לחץ רב במחלקה. היא הכירה לננסי את וונדי, שהייתה האחות האחראית, הסבירה לה בקצרה שננסי עשויה לסייע והלכה.

ננסי הגיעה למחלקה מידי שבוע ביום קבוע בשעה קבועה, אך לא פגשה את אותם אנשים, בגלל שיטת המשמרות, וכל פעם נאלצה להסביר מחדש מה היא עושה שם. היא לא ידעה את מי היא תפגוש בביקורים שלה במחלקה. הייתה חשדנות עצומה כלפיה. חלק מהאחיות הודו שאכן היו בלחץ, אך לא המשיכו לשוחח עימה על כך, וחלק הפגינו עוינות כלפיה, הפנו את גבן אליה ולא שוחחו איתה כלל. אחד הגורמים, לדעת ננסי, להתנהגות זו היא התפיסה שאם הן צריכות סיוע, סימן שהן לא מצליחות להתמודד עם הלחצים והרגשות, ולכן נוכחותה הייתה מעין ביקורת עליהן.

ננסי חשבה שהעובדה שלא הייתה אחות ולא ידעה מה הן עושות, הייתה יתרון. זה איפשר לה לשאול שאלות "תם" בסיסיות, שהובילו את האחיות לחשוב על היבטים של עבודתן, שקודם נעלמו מעיניהן. העניין שלה במעשי האחיות איפשר להן לגלות את תחושותיהן ורגשותיהן כלפי מה שהן עושות לתינוקות. היא המשיכה לשוחח עם האחיות שיחות מקריות, ועדיין לא חשה שהיא מקודמת בברכה על ידן. היא הקדישה זמן רב לשיחות וגם לצפות בעבודת האחיות, להיות קרובה מספיק לשיחה אך מבלי "להסתובב להן בין הרגלים".

אז הגיעה נקודת המפנה. ננסי ביקשה מוונדי להיפגש עם הרופאה המייעצת. אחרי 8 שבועות, כאשר ד"ר מילר ביקרה במחלקה, עם פמלייתה, וונדי עצרה אותם במסדרון, והציגה את  ננסי כפסיכותריאפיסטית של ילדים. ד"ר מילר העירה שזה מוקדם מידי לתינוקות לטיפול כזה, ואז וונדי אמרה שזה לא לטיפול בתינוקות, אלא בצוות בגלל הלחץ הרב שהן חשות בעבודה.  זה היה הסימן לקבלתה של ננסי.

 

לעשות משהו על ידי לא לעשות דבר

האחיות היו עסוקות כל הזמן, וחשו שדאגה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של התינוקות ושל הוריהם לא נראתה כעבודה אמיתית. הן חשו אשמה אם סתם כך היו עם האמהות והתינוקות, על אף שרצו לעשות זאת, מבלי "לעשות משהו". נראה כאילו הצרכים הרגשיים של התינוקות לא היו משהו חשוב או רלבנטי. המשימה הראשונית הייתה הישרדות של התינוקות. ללא המגע האמוציונלי והפיזי עם המשפחות והתינוקות, האחיות הפכו למכניות ואפילו לקשות.

דוגמא אחת לכך, הוא הטיפול במקרה מוות של תינוק. הפרוצדורה במקרה כזה העברת התינוק המת לחדר שטיפה/רחיצה, משם לחדר מתים, שם יכלו ההורים לראות את התינוק. התינוקות הונחו במיטות ילדים, גדולות מידי לתינוקות. אף לא אחת מהאחיות וחברות הצוות היו מרוצות מהסידורים האלה, אך הן לא שוחחו על כך. הן סיפרו לננסי, שהן היו מעדיפות שההורים ישהו עם התינוק (המת) במחלקה, לפני העברת הגופה משם. בעקבות שיחה זו, הן החליטו להביא למחלקה עריסה, שתשמש למטרה זו של התייחדות ההורים עם התינוק המת, לפני העברתו לחדר המתים (וכך עשו). בכך, הם התייחסו לנושא האבל ולא עשו להיפטר ממנו, כפי שהיה קודם.

בעקבות התפתחות זו וביוזמת האחיות, בסיועה של ננסי כמובן, החלו האחיות לתת שירותי ייעוץ ותמיכה להורים האבלים. לקראת זאת, האחיות קיבלו הכשרה בנושא. ננסי עצמה השתתפה בדיונים של צוות האחיות, לאחר שחזרו מביקורים אצל ההורים.

 

לחץ אינדיווידואלי

זה סיפור יוצא מן הכלל, על אחות בשם סאלי, שעבדה במחלקה, וסיפרה לננסי שהיא מצויה בלחץ ובחרדה בעוצמה רבה. היא עברה באותו זמן טיפול הפרייה. היא חשה שהיא עושה טעויות בטיפול בתינוקות. בעקבות השיחה עם ננסי היא ביקשה העברה למחלקה אחרת. עד אז, חברותיה האחיות דווקא יעצו לה להישאר ולהמשיך לעבוד עם תינוקות, בחושבן שזה יסייע לה. אך הן לא היו מודעות לכעסים שלה, לעוינות ולקנאה שלה באמהות שהצליחו ללדת. בעקבות השיחה עם ננסי, סאלי לקחה חופשה קצרה ועברה למחלקה אחרת, שם היא הרגישה טוב יותר, פחות לחצים ויותר תרומה למטופלים. לבסוף (וכאן החשיבות של הסיפור) סאלי נכנסה להריון ללא טיפול הפרייה רפואי (רוח הקודש?).

 

לחץ בין אישי

תחום עיקרי של לחצים במשך השנים הוא היחסים בתוך הצוות, בין האחיות לבין עצמן ובינן לבין הרופאים. חוסר הצלחה בטיפול בתינוק גורם לתחושות עזות של כעס ותסכול. אך לעתים קרובות רגשות אלו מוכחשים, על מנת להגן על הפציינטים, ואז אותם רגשות מופנים כלפי חברות הצוות. יש גם קונפליקט אינטהרנטי בעבודה, כאשר נותנים טיפול מכאיב לתינוק. קונפליקט זה גורם להאשמה לא מודעת של הרופאים, שהורו על הטיפול, אך לא צריכים לתיתו. וכך, תסכול, כעס וכאב מותקים לתוך קונפליקטים על נושאים אחרים.

בתקופה מסוימת הכעס של האחיות התמקד בוונדי (האחות האחראית), תלונות עפו לכל עבר ווונדי חשה מותקפת וחרדה. גם וונדי עצמה ביקשה מננסי לסייע לה בכך, וגם האחראית על כל שירותי האחיות ביקשה ממנה לבדוק זאת. היא ערכה מספר שיחות עם וונדי, שבעקבותיהן היא חשבה שהצוות השליך עליה תחושות בלתי נסבלות, שעלו אצל האחיות בעקבות עבודתן עם התינוקות, ההורים ותחושות אשמה. נערכו פגישות של וונדי עם האחיות הבכירות שכפופות לה, בהן הוברר שהרגשות השליליים שכוונו אליהן היו תוצאה של לחצי העבודה עצמה, קשיים ביחסים עם ההורים וכו'. בעקבות פגישות הצוות הבכיר, התגבש הצוות והוחלט לערוך פגישות עם כל צוות האחיות, לדון בקשיי היחסים בתוך הצוות של הצוות עם וונדי. בצורה זו, האחיות הבכירות יתמכו בוונדי, והדיון לא יתמקד בהאשמות ובתלונות. המפגשים שימשו גם לטיהור האווירה בתוך הצוות. הרופאים לא השתתפו בפגישות אלו, על אף שהאחיות דיברו על הלחצים בהם נתונים רופאים חדשים וחסרי ניסיון, עובדה שגם מלחיצה את האחיות. מבנה היחסים בין הרופאים לאחיות לא איפשר לאחיות המנוסות יותר להעיר ולייעץ לרופאים. מאחר שהיועצת לא עבדה עם הרופאים, היא סייעה לאחיות ללמוד להכיל את הכעסים והלחצים שלהן ולחשוב כיצד הן יכולות לסייע לרופאים הצעירים.

 

קשרים

בתוקף עבודתה של ננסי ביחידה לסיוע לילדים (היא שייכת לאותו ארגון, אליו שייכת גם מחלקת התינוקות), הופנתה אליו אם צעירה לתינוקת בת חודשיים, עם בעיות בקשר בין האם לתינוקת. הוברר שהאם היכתה את התינוקת, עד כדי סכנה לביטחונה. משום מה, צוות האחיות במחלקת התינוקות לא הבחין בקשיים בקשר של האם עם התינוקת, בהיותן במחלקה זו. כתוצאה מהאירוע הזה, נערכו דיונים במחלקת התינוקות, בהן האחיות למדו לזהות קשיים כאלה. האירוע גם מדגיש את החשיבות של קשרים בין מחלקות שונות באותו ארגון.

 

מסקנות

ננסי הוזמנה לעבוד באותה מחלקה עקב לחצים על האחיות בעבודה. הלחצים האמיתיים היו כבדים ביותר, יותר ממה שתואר. הצוות צריך להרחיק עצמו, במידה מסוימת, מהתינוקות ומבעיותיהם על מנת לבצע את תפקידו. הרגשות המתעוררים עקב החשיפה לתינוקות הם עצומים. הכרחי שהמנהלים והצוות יקבל הבעת רגשות. היועצת התבקשה לסייע בדרכים שונות, על ידי התייחסות לרגשות אלו. אך תמיד, הפונקציה שמילאה הייתה להקל על המודעות לנושאים רגשיים במחלקה – העצב הבלתי נמנע, הכאב, חוסר אונים. מודעות רבה יותר לרגשות אלו, הבנתן ומתן אפשרות לבטאם הובילו לפרקטיקות טובות יותר בעבודה ולמחלקה יותר מאושרת. הידד!

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.