המשא והתקווה בגידול ילדים עם צרכים מיוחדים
המשא והתקווה בגידול ילדים עם צרכים מיוחדים

מאמרים

הגברת תחושת הערך העצמי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים

דברים שנשאה ד"ר מירב חן, פסיכולוגית ומרפאה בעיסוק, ראש החוג לחינוך המכללה האקדמית תל-חי, ביום העיון "המשא והתקוה בגידול ילדים עם צרכים מיוחדים", במלאת יב' ליהב פרי – 3.10.2004
תאריך פרסום: 27/10/2004

      הגברת תחושת הערך העצמי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים

 

להורים ומחנכים

 

                              דר' מירב חן, פסיכולוגית ומרפאה בעיסוק, ראש החוג לחינוך

                                           המכללה אקדמית תל-חי

 

 

הקדמה

 

קוהוט (1977 ) הגדיר את תחושת הערך העצמי כמניע עיקרי בהתפתחותו של האדם, וטען שלאורך החיים האדם עסוק בסיפוק של תחושה זו באופנים שונים ( נוי 1995) . בשנות הילדות המוקדמות תחושה זו מסופקת בעיקר דרך האינטראקציה עם הדמויות המשמעותיות בסביבתו של הילד, ויכולתם להוות עבורו "זולתעצמי" (self-object) – סביבה הנענית באופן אמפטי לצורכיו ההתפתחותיים. כאשר מתפתחת תחושת הערך , והילד חש אמון ביכולותיו ואמון בסביבתו, מתפתחת המוטיבציה הפנימית להשתלבות ונתינה (  נוי 1995).

כאשר מסיבות שונות, סגוליות לילד, לסביבה, או לקשר שבינהם, האינטראקציה הראשונית אינה מספקת את צורכי העצמי, עלול הילד לפתח תחושת ערך נמוכה, תסכול, זעם ובדידות. תחושות אלו פוגעות בתחושת האמון, ופעמים רבות מבוטאות דרך קשיי הסתגלות והשתלבות במערכות החיים ( אוסטרויל, 1995).

דרך הקשיים ההתנהגותיים מבטא הילד את צרכיו הבלתי מסופקים ונותן לסביבה אין-ספור הזדמניות להקשיב, לזהות ולהענות באופן מותאם. אלא שפעמים רבות הסביבה נבהלת, מפרשת שלא כהלכה , חשה חסרת אונים ,ומתקשה להתפנות להקשבה . אי הקשבה מעמיק את התסכול אצל הילד ,ואת התגובתיות הבלתי מותאמת של הסביבה , ושני הצדדים חווים הקצנה רגשית והתנהגותית ( אוסטרויל, 1995 )

 

תחושת הערך העצמי

 

קוהוט ( 1977) מגדיר את העצמי כמקבץ של תחושות, הרגשות חוויות, דימויים,

מחשבות ורעיונות, אותן מייחס האדם לעצמו (נוי 1995).

הוא אינו רואה את העצמי כמבנה נפשי מוגדר, אלא מתייחס אליו כאל עלילה שנערכת כל פעם מחדש, בעקבות חוויות חוזרות ומשתנות של פנים וחוץ, אדם.וסביבה. הוא טוען שכל אדם בא לעולם עם " מצבי עצמי" תחושתיים ( כאב, עונג, לחץ, סיפוק) וכי הקשר עם הסביבה הופך מצבים אלו לרצפים בעלי משמעות ( אם אומרת לתינוק שלה : אני רואה שהבטן כואבת לך – אולי אתה כבר רעב) ולרצפים במרחב של זמן ( באמת כבר הגיע הזמן לאכול).

רצפים אלו חוברים לאט לאט למרקם אחיד ויוצרים את גרעין העצמי שאליו מתווספות חוויות והקשרים. קוהוט טוען שאם אמנם נוצר המרקם האחיד  ( unity - כך הוא מכנה את תחושת האדם שיש הקשר בין חלקיו השונים) אזי ניתן לדבר על תחושה של לכידות ( cohessivness  ) העומדת בבסיס תחושת הערך העצמי.

תחושת הערך העצמי מעניקה לאדם את תחושת החיוניות, התכלית והכוון והתפתחותה התקינה תלויה במידה רבה ביחסי הגומלין הנוצרים בין צורכי הילד לסביבתו.

 

צרכים בסיסיים

 

הצרכים הבסיסיים איתם בא הילד לעולם מתחלקים לארבע קטגוריות עיקריות:

הצורך בקשר ובשייכות, בעונג והנאה, מסוגלות , ומשמעות.

 

הצורך בקשר הוא בבסיס תחושת הקיום. כאשר אני משתקף בעיני האחר אני יודע שאני קיים עבורו, ודרך זה מתפתחת תחושת הקיום העצמית. הילד רואה את עצמו משתקף בעיני אימו ודרכה לומד על עצמו, על העולם ועל היחסים שבין השניים.

 

הצורך בשייכות עומד בבסיס תחושת הזהות העצמית. כאשר אני שייך לקבוצה בעלת הגדרות, ערכים ומאפיינים, אני מקבל את ההזדמנות להיות כמו האחרים ולצמוח אל תוך עצמי. ההשתייכות למספר קבוצות ( אני מקבוץ, אני בגן עופרים, אני מהבוגרים, אני ממשפחת...) מאפשרת לילד ללמוד ולהפנים ערכים ונורמות חברתיות שונות ולאט לאט לגבש לעצמו את הזהות הייחודית שלו מתוך הקשר עם הכלל.

 

הצורך בעונג, בהנאה עומד בבסיס הצורך במנוחה, במרחב, בעניין – המקום בו הילד נפגש עם רצונותיו, בדמיונו, במרחביו הפנימיים, יצריו, חלומותיו- בלי הצורך לקחת בחשבון את מציאות חייו, מחוייביות, פשרות .

 

הצורך במסוגלות- בבסיס הצורך לצבור כוח, הכרה ולגיטימציה לקיום עצמאי. הצורך להתקדם, להתפתח, להתמחות ולחוש שליטה בכוחות העצמי. שליטה גופנית, במרחב, ובשגרת יומי. תחושת המסוגלות מאפשרת התמודדות ועצמאות.

 

הצורך במשמעות- נותן תחושת ערך נרחב ועמוק לעשיה היומ-יומית. התחושה של תפקיד ושליחות ( למה אני?)

 

 

צרכים בסיסיים אלו מבוטאים אצל כל אדם בצורה שונה , דרך התנהגיות ומילים. התנהגות מאוד מושפעת ממאפיינים ניורולוגים הצובעים את הביטוי ההתנהגותי בגוונים רבים , חלקם מובנים יותר וחלקם הרבה פחות. ילדים עם מערכות ניורולוגיות קיצוניות לעיתים קרובות זוכים לתשומת לב רבה להתנהגותם אולם להרבה פחות הקשבה לצורכיהם "המוסווים" היטב.

 

 

 

מאפיינים ניורולוגים

 

ישנם מחקרים רבים בתחום המזג. תומס וצ'ס ( 1967 ) ניסו לבודד מאפיינים ניורולוגים שונים ולדבר על טיפוסי מזג על פי המאפיינים הדומיננטים. כיום ברור שקיימים מאפינים מולדים רבים המשפיעים על תפקודו של הילד בכל תחומי החיים ולעיתים פוגעים בהסתגלותו למערכות חייו השונות.

 

לדוגמא:

 

 

 

הטענה המרכזית במודל זה היא כי הקשיים ההתנהגותיים של הילד הם תוצר ישיר של הדינמיקה הנוצרת בין המאפיינים הניורולוגים, הרגשיים והקוגנטיבים של הילד, והאינטראקציה של מכלול זה עם דרישות הסביבה. למשל, ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מתקשים לווסת את התנהגותם על רקע ניורולוגי,  והסביבה נוטה לפרש זאת ככשל חינוכי או חולשה אישית, ולפתח עוינות ודחיה ( צ'סנר, 2003) .

אינטראקציה זו פוגעת בתחושת הערך העצמי של הילד ויוצרת בו חוסר אמון בכוחותיו וחוסר אמון ביכולתה של הסביבה להיות זמינה וקשובה. מתוך עמדה זו מאבד הילד את התקווה להשתלב, והמוטיבציה להתאים את עצמו לקיים, ופעמים רבות תגובותיו מוקצנות במידה רבה.

מודל זה בא להציע כי דרך הבנה מעמיקה של הגורמים השונים השותפים לדרמה של הילד בעל הצרכים המיוחדים , פיתוח ערוצי הקשבה וזיהוי צרכים, נוכל להיות עבורו סביבה משמעותית.

קשר משמעותי עם מחנך יכול להיות מאוד דרמטי עבור הילד, ולעיתים לעשות את ההבדל בין השתלבות לנשירה.

המודל להגברת תחושת הערך העצמי מתאר בקצרה תהליך זה , מתמקד בהגדרת מושגים כגון: תחושת ערך עצמי, "זולתעצמי", הענות אמפטית והקשבה, ומציע דרכים חינוכיות ל:

  1. הקשבה לדפוסי התנהגות כשפה.
  2. זיהוי צרכים להתפעלות ( קוהוט) והכלה ( ביון 1992 )
  3. התערבות מותאמת בעזרת מסגרת מאתגרת ( למידה התנסותית) ומווסתת ( חשוב ודחוף)

 

 

גישה זו מבוססת על ההנחה כי:

יכולתו של המחנך להקשיב לדפוסי התנהגותו של הילד , של עצמו ולאינטראקציה הנוצרת בינהם, מאפשרת זיהוי מדויק יותר של צרכיו של הילד, ובניית תהליך התערבות המהווה עבור הילד חוויה מתקנת.   ההתערבות יכולה לכלול טכניקות טיפוליות שונות ( התנהגותיות, קוגנטיביות, דינמיות, אתגריות) אך הדגש הוא על הקשר שבין הילד והמחנך , והיכולת לבנות שם עבור הילד אמון ואתגר.  

 

 

 

 

 

 

רשימת מקורות 

 

אוסטרויל, ז. ( 1995) פתרונות פתוחים, הוצאת שוקן, ירושלים-תל-אביב.

 

ביון, ו.ר ( 1992) התנסיות בקבוצות, דביר הוצאה לאור

 

נוי, פ. ( 1995 ) מהו " העצמי " של פסיכולוגיית העצמי, שיחות, כרך ט',( 2 ) עמ' 93-99 .

 

צ'סנר, ש.פ ( בדפוס), הילד המאתגר בתקופה מאיימת, הוצאת אשל

 

קולקה, ר., (1992) הרהורים על מקומה העתידי של פסיכולוגיית העצמי בפסיכואנליזה, שיחות, כרך ז' (1) עמ' 26-30 .

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.