רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית

רשימות מקצועיות

חרדת נטישה אצל תינוקות

מהי חרדת נטישה? מתי ולמה היא מתפתחת? מה זה אומר? מה עושים??
על כך ועוד בסקירה הבאה:
תאריך פרסום: 9/3/2019

מהי חרדת נטישה?

כמעט אצל כל הפעוטות מתפתחת חרדת נטישה בערך בגיל 8 עד 10 חודשים, ומגיעה לשיא בסביבות גיל שנה. חרדת הנטישה מתבטאת בדרך כלל בשינוי קיצוני במצב הרוח ובהתנהגות של התינוק בעת הפרידה מן ההורה: בכי רב, התקפי זעם, היצמדות גופנית וכיוב'. תיתכן חרדת נטישה שתתבטא דוקא במהופך, דרך אדישות מוגזמת או דחיית הילד את ההורה, או בדרך מרומזת, כמו קשיי אכילה, שינה וכיוב'. חרדת הנטישה מופיעה בד"כ בד בבד עם הופעת חרדת הזרים.

חרדת נטישה אצל תינוקות 1

 

למרות שהביטוי שלה קשה, סוער ולא נעים לילד ולהוריו, היא מבטאת קפיצה התפתחותית! חשוב לזכור שחרדת הנטישה הינה שלב חשוב בהתפתחות הרגשית, השכלית והבינאישית של התינוק. 

ברמה הרגשית, חרדת הנטישה היא עדות להתפתחות קשר עמוק של התינוקת לדמויות שמטפלות בה – במיוחד להורה העיקרי, להתפתחות צורך בריא בקשרים אנושיים אינטימיים, ולהעדפת סביבה אנושית אמינה ומוכרת.

בחודשים הראשונים של החיים אין גבול מובחן בין ה"עצמי"והסביבה, והטיפול הפיזי והרגשי בתינוק נחווה על ידיו כמובן מאליו וכהמשכיות של עצמו. חרדת הנטישה מצביעה על כך שהתינוק מתחיל להכיר בגבולותיו ובכך שהוא לא לבד בעולם. בשלב זה, הוא הפנים את דמות אימו (או המטפל העיקרי), אשר נהיית חשובה ויקרה לו, והוא מתחיל להיות ער לכך שהיא מספקת את צרכיו הפיזיים והנפשיים, ובהיעדרה הוא חסר אונים.

ברמה השכלית, חרדת הנטישה מופיעה כאשר מתפתחת יכולת קוגנטיבית להבחין בין המוכר לזר, בין הישן לחדש, בין הקיים לנעדר, וקיימת יכולת לזכור חוויות לא נעימות קודמות של פרידה.

ברמת הבינאישית, מתפתחת יכולת להביע מחאה, כאב ודרישות. הבכי הוא כלי תקשורתי רב עוצמה, והתינוק לומד להשתמש בו ולהפעיל את הזולת בעזרתו. בסביבות של חסך (כמו בתי יתומים גרועים) תינוקות מוותרים על ביטויי בכי וחרדה, ושוקעים לאפתיה.

יחד עם זאת, ההתפתחות הרגשית-שכלית-בינאישית של התינוקת עדיין לא הגיעה לדרגת בשלות כזו, שתאפשר לה להרגיע את עצמה ולהבין שאמא תשוב עוד מעט. חסרה לה היכולת, שפיאז'ה כינה "קביעות אובייקט". זו היכולת להבין, שמה שאינו נראה לעין עודנו קיים. ההיעלמות של ההורה נחווית כטוטאלית, בלתי הפיכה, ולכן מעוררת תחושות אימה וחוסר אונים. כמו כן, עדיין לא מפותחת היכולת לשאת תסכול ולדחות סיפוקים. 

כאשר הפעוט רוכש קביעות אובייקט בשנה השנייה לחיים, וכאשר מצטברות בזכרונו מספיק חוויות חיוביות של אמא הולכת וחוזרת, ושל אמא מכילה את המצוקה, כך הולכת ונרגעת חרדת הנטישה, ומתפתחת היכולת לשאת תסכול, לווסת רגשות שליליים, ו"להכיל" היעדר ופרידה.

 

יש לציין שעוצמת החרדה וצורת ביטוייה משתנה בין ילדים. בולבי עמד על כך, שתינוקות נחלקים ל"סגנונות התקשרות" שונים לאימותיהם. יש תינוקות שהקשר שלהם אל אימם הוא בטוח ויציב. תינוקות אחרים מראים קשר לא בטוח, חרד או הימנעותי, ואילו אחרים מראים קשר אמביוולנטי, המאופיין ביחסי משיכה-דחייה כלפי האם. איכות ההתקשרות תלוייה הן בגורמים מולדים של התינוק והן באיכות האינטראקציה בין האם לתינוק. עוצמת חרדת הנטישה, המשך של כל אפיזודה חרדתית, המידה בה החרדה פוחתת על פני ציר הזמן, מידת האפשרות להרגע ע"י אדם אחר(אבא, סבתא, שמרטף) – כל אלו יכולים לאותת על דפוס ההתקשרות של התינוק. אם החרדה היא בעוצמה מאד גבוהה, קשה להרגיעה בכל דרך, נמשכת גם אחרי חזרת האם ואינה פוחתת על פני ציר הזמן, ניתן לחשוב שקיים קושי בהתקשרות הרגשית אל האם וכדאי לשקול לטפל בכך. יש לשים לב גם לסימנים של חרדה סמוייה, כמו: קפאון רגשי, אדישות, היעדר מוחלט של צער גלוי בפרידה, התעלמות והימנעות מהאם בשובה, דחייה שלה, וכיוב'. למרות שמצב זה יכול להיות "קל" יותר להורים, אף הוא עשוי להצביע על התקשרות חרדה או אמביוולנטית, שראוייה להתייחסות ואף לטיפול.

גורם נוסף שעלול להעצים חרדות נטישה, הוא הזדהות יתר של ההורה עם מצוקת הפעוט. אם שסובלת בעצמה מחוסר בטחון וחרדות נטישה, עלולה להזדהות יתר על המידה עם מצוקת הפעוט, ולחוש אשמה נוראית על כך שהיא עוזבת אותו. היא עלולה גם לפתח הגנת-יתר ולהימנע כליל מלהיפרד מהפעוט או מלהפקיד אותו בידי אדם אחר (אפילו האב). באופן זה, התינוקת תתקשה לפתח תפיסה בריאה ופרופורציונלית של פרידות, וכן תתקשה לפתח חוסן פנימי להתמודד עם חרדה ולהרגיע את עצמה. חשוב, אם כך, שההורה יהיה מודע לקשיים של עצמו, ילמד להכיל אותם, ולא יעביר אותם הלאה לדור הבא ע"י הזדהות-יתר ורגשי אשמה.

כמו כן, מתח בין ההורים (יש זוגות המביאים תינוק לעולם מתוך משאלה שהתינוק החדש ירפא קרע בזוגיות) יכול להיות מורגש ולהעצים חרדות בכלל וחרדות נטישה בפרט. התינוקת יכולה לחוש את המתח ואת כובד המשקל המוטל על כתפיה הרכות, ולהגיב לכך במגוון תסמינים, כולל חרדת נטישה. כלומר, הופעת חרדת נטישה עזה וקשיים אחרים בהתקשרות ובהתפתחות מזמינה את ההורים ל״בדק בית״ לגבי עצמם והמערכת הזוגית שלהם.

ישנם גם מצבים נקודתיים שיכולים ללבות לחרדת נטישה: אח/ות חדש/ה, הליכה למעון, בייבי סיטר חדש/ה, מוות במשפחה (גם של בעל חיים), מחלה או עייפות של הילד, מעבר דירה ומתיחות בבית. מצבים קיצוניים, כמו מטפלת מתעללת או פרידה טראומטית (כמו שיכחה של הילד במכונית וכיוב'), עולולים גם הם לייצר תופעות של חרדת נטישה.

איך לעזור לתינוקות להתגבר על חרדת נטישה?

ראשית, יש לעשות כאמור ״בדק בית״, האם הסביבה הזוגית והמשפחתית רגועה ונוסכת בטחון? האם ההורים עצמם סובלים מרמות גבוהות של חרדה או אשמה, שהם מעבירים אל הילד? לעיתים שיפור במערכת היחסים בין ההורים מקרינה לטובה על  הילדים, בצורה כמעט מיידית! גם טיפול להורה, במידת הצורך, יכול להיות מתנה גדולה לכל הצדדים.

בנוגע לילד עצמו: קודם כל, כדאי שההורה יבין ויחווה את חרדת הנטישה בצורה חיובית - כסימן להבשלה רגשית, שכלית ובין-אישית של הפעוט. עדיף להעביר לתינוקת את המסר החיובי הזה, להאמין ולשדר אמונה ביכולתה להתגבר, לקבל את הבכי והצער כדבר טבעי ומובן, ולא לשדר לחץ, אשמה או כניעה לפעוטה.

בשעת האפיזודה החרדתית, חשוב להחזיק את הפעוט באופן איתן, להכילו, לנחמו ולהרגיעו, והאתגר הגדול ביותר: לשמור על יציבות נפשית, לא לקרוס לכעס ותסכול וגם לא לבהלה ואשמה. רצוי להמשיך בתוכנית, ולאפשר לשומר על הילד (מטפלת, סבא, גננת) להמשיך בהרגעה. בגיל הקריטי עדיף לא להעלם לפרק זמן ממושך מדי (מעבר ליום עבודה), ולהיות נוכחים ברגעים הרגישים של הקימה וההשכבה. אם הפעוטה שלכם מצוייה בשיא חרדת הנטישה זה כנראה לא הזמן לנסוע לחופשה זוגית של כמה ימים ולהשאירה אצל אחרים.

זכרו שהאופן שאתם תכילו, תווסתו ותנרמלו לילד את מצוקתו הנפשית יופנם בו, וכך ידע ברבות הימים להכיל ולווסת את רגשותיו, קשייו וכאביו בכוחות עצמו. זו השקעה משתלמת לכל החיים!

כדי להקנות לילדים בטחון, אמון, קביעות והמשכיות,  יש להכין את הילד לפרידה, לא להעלם בחשאי, לאמץ טקס פרידה חם אך לא דרמטי וממושך מדי, ולתת לו מידע מלא לאן ההורים הולכים,מתי יחזרו ומי יהיה איתו בינתיים. למרות שהילד בגיל זה עדיין לא רכש שפה, הוא מסוגל לקלוט את טון הדברים, ואת המסר המרגיע והאמין שלהם. אם נעזרים בשמרטפית חדשה, כדאי שהפעוט יפגוש אותה בחברת ההורים קודם לכן. רצוי שבפרידה הילד יהיה שבע, מאורגן, ומוכן לקראת הפעילות עם השומר עליו. חשוב לא להתמהמה כדי שהילד לא יחשוב שאתם מפקפקים ביכולת שלו להתגבר על חרדת הנטישה.

 

אפשר לשחק משחקים שמפתחים תחושת צפי ובטחון: כיסוי חפצים בפיסת בד וגילויים, כיסוי הפנים בידיים וגילויים (“קוקו" ),משחקי מחבואים וכיוב', הם משחקים שעוזרים לפתח קביעות אובייקט.

 

חלק מהילדים בגיל זה מפתחים התקשרות רגשית חזקה לחפץ רך כלשהו, כמו חיתול, שמיכה או בובה. ויניקוט כינה את התופעה"אובייקט מעבר" וטען כי היא מבטאת יכולת סימבולית "להחזיק"את דמות האם בזמן היעדרה. אמנם אי אפשר לגרום לילד להיקשר ל"אובייקט מעבר", אך אפשר להציע לו מיני אובייקטים שינחמו אותו, ויזכירו לו את אמא בהעדרה. יש תינוקות שנהנים ממוזיקה או מסוג מסויים של נדנוד כ"תופעת מעבר". רצוי לא להשתמש באוכל כדרך להרגיע ולנסוך בטחון...

 דיון במאמר ״אובייקטים ותופעות מעבר״ / ויניקוט 1

 

בגילאים מבוגרים יותר (גיל שלוש, גיל בית ספר) חרדת הנטישה יכולה לחזור. חזרתה יכולה לנבוע מגורמים נפשיים, אישיותיים,מצביים או מאיכות הקשר בין הילד להוריו (וכמובן, משילוב שלהם).

דוגמאות לסימנים לחרדת נטישה בגיל מבוגר יותר:

דאגה טורדנית שההורים יפגעו או לא יחזרו

דאגה שיקרה משהו לילד: יחטף, ילך לאיבוד, יפצע ולא יימצא וכיוב'

סירוב ללכת לבית ספר

סירוב ללכת לישון ללא נוכחות הורה

סיוטי לילה חוזרים ונשנים, בעיר סביב פרידה

תופעות גופניות סביב פרידה (בחילות, הקאות, כאבים וכיוב')

התנהגויות כמו התפרצויות בכי, זעם או הימנעות סביב פרידה.

 

גם בגיל מבוגר יותר, חשוב מאד לגלות עירנות לסימנים, לא לשפוט אותם באופן ביקורתי או מעניש, ולמצוא דרכים לחיזוק הקשר בין הילד להורים כדי לנסוך בו תחושות של בטחון, יציבות,אמינות ושקט נפשי. מההורה נדרשת עבודה של חשבון נפש לגבי חלקו ותרומתו להיווצרות החרדה, ולהפגתה.

 

 

ביקרתם וקראתם? אשמח אם תשאירו תגובה (:

 

רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית

 

לשאר רשימות לאנשי מקצוע לחצו כאן

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

יעליעל24/1/2023

. מקסים ומעניין תודה!

רוני פרישוףרוני פרישוף18/1/2023

. הי נוף, אכן נשמע שלא קל לביתך לחזור לשגרת הפרידה ממך וההשתלבות בגן, לאחר ששהתה בבית עקב מחלה. זוהי כמובן התנהגות נורמלית, מובנת וטבעית. בהמשך למה שנכתב במאמר זה, אפשר להכיל את חרדת הנטישה בחום ואהבה, ועם זאת לשדר אמונה בכוחותיה וביכולתה להתגבר ולחזור לשגרה. ובסוגריים, טווח ההתפתחות המוטורית הוא מאד רחב. בגיל שנה ושלושה חודשים תינוקות לא חייבים לדעת ללכת, מהיכן האבחנה של עיכוב של חודשיים? תנו לה להתפתח בקצב שלה.. כל טוב

נוףנוף18/1/2023

. הילדה בת שנה ו3 מחר .. החלה ביומיים האחרונים לבכות בגן כשאני עוזבת. אציין שחזרה ביום שלישי שעבר ממחלה אחרי 10 ימים שהייתה בבית..ייתכן וחרדת נטישה? הייתה צמודה בגן לחיתול בד ולמוצץ שלה.. אציין שלפי פיזיו יש לה מבחינת הליכה עמידה עיכוב קל של חודשיים בערך..

רוני פרישוףרוני פרישוף16/1/2023

. הי זהבית, אני לא מרגישה נוח לתת עצות קונקרטיות במרחב הוירטואלי, מבלי להכיר אתכם, את צרכיכם, את התינוקת ומאפייני הקשר ביניכם וכן הלאה.. הורות רצופה החלטות קשות. מתי להעביר את התינוק לחדר משלו, מתי ואיך לגמול מהנקה וצרכים, מתי לצאת לעבודה, מתי להביא מטפלת, מתי לרשום את הילד לגן, מתי להביא אח.ות קטנים.. אין סרגלים, ואולי טוב שכך. חרדת הנטישה היא בשיאה בגיל זה. האם התינוקת שלך יכולה לעמוד בכך, והקשר המיטיב ביניכם יגשר על הפער? רק אצלך התשובה.. נסי להקשיב לליבך האימהי והוא ינחה את דרכך. אם ליבך ומצפונך מציקים לך, האזיני להם, ואם השאלה קריטית אנא פני לפסיכולוגית התפתחותית שתייעץ בנושא.

זהביתזהבית16/1/2023

. היי, תודה על המאמר. תינוקת בת 11 חודשים, מאוד קשורה אליי, לאבא שלה. אנו שוקלים לטוס ל5 ימים, האם ישנה פגיעה משמעותית? האם המצב בו היא תחווה חרדת נטישה לא יעבור/לא בר טיפול ע'י חום ואהבה? מנסה להבין את ההשלכות.. תודה רבה

רוני פרישוףרוני פרישוף4/1/2023

. הי רעות, קבלת אמא בשמחה מצופה מגיל צעיר יותר. כבר בגיל חודש מופיע חיוך רצוני, ומכאן ואילך מתחזקת השמחה כלפי אנשים מוכרים אהובים, בנוכחותם ובשובם. שמחת הזיהוי מוקדמת כי אינה דורשת מאמץ קוגנטיבי, כמו המאמץ שנדרש ל״החזיק״ את דמות האם בהיעדרה, ואת הידיעה שהיא תשוב. לדעתי, העדרות של חמישה ימים בגיל שמונה חודשים היא מוגזמת, מכל הסיבות שצוינו במאמר. ככל שחרדת הנטישה עזה יותר וההתקשרות פחות בטוחה, כך עולה הסיכון שהנסיעה תחמיר את המצב. שקלו לנסוע עם התינוק, או לדחות את הנסיעה לגיל שהוא כבר רכש קביעות אובייקט, שפה להבין מה קורה, ויכולת ליצור קשר בוידאו. רוני

רעותרעות2/1/2023

. אשמח לדעת מאיזה גיל נצפה לשמחה כאשר האמא חוזרת לתינוק לאחר העדרות . בנוסף האם לא מומלץ לטוס לחול(העדרות של 5 ימים) בזמן שהתינוק צריך להיות בן 8 חודשים? כמובן ללא התינוק

עטרהעטרה31/12/2022

. מעניין מאוד ומסביר היטב. תודה

רועירועי21/12/2022

. תודה

מיכלמיכל12/11/2022

. תודה רבה ! מאוד רלוונטי ומרגיע, כתוב מצוין

נוינוי10/9/2022

. אינפורמטיבי ומועיל. תודה.

הודיההודיה1/8/2022

. מעולה תודה רבה

שנישני30/6/2022

. כתבה מאד מעניינת. אהבתי את ההסברים הפשוטים להבנה והחכמתי.

קליירקלייר17/6/2022

. תודה על הכתבה

צרו קשר

יצירת קשר, רוני פרישוף פסיכולוגית קלינית בתל אביב


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.