גברת זיקית

עכשיו את ירוקה,

עוד מעט

ולאט

תהפכי אפרפרה.

בכפות רגליך המגושמות

את אוחזת חזק בענף,

ועיניך  הבולטות יתגלגלו

לכל כיוון

עד אשר יבחינו ביתוש קטן שעף.

ואז, באחת, את שולפת לשון

ארוכּה ארוכּה

אשר ליתוש הקטנטן

נדבקה.

ואם תשאלי אותי עכשיו

"נו, איך אני? אני גברת?"

אומר לך

זיקית, מה זאת אומרת?

אני נורא מצטערת,

אבל בכנות את נורא מכוערת.

 

והנכד שלי אמר

שזה לא יפה להגיד למישהו

שהוא מכוער.

לכן נשנה את סוף נשיר

ונאמר:

"כן זיקית, את גברת מגונדרת".

אבל בלב אחשוב לי,

את גברת מגונדרת

שמחליפה כל עת אדרת

אבל בכנות,

את נורא מכוערת.

(אולי משום כך את תמיד מתגנדרת?)

©