טיפול קצר מועד בפחדים ובסיוטים בשינה , בשיטות הדמיה אנושית ועל אנושית/ ד"ר ברוך אליצור

 

 

 

 

 

 

לאחר קבלת נתונים אישיים על המטופל, אני מתמקד בשני נושאים:

 

בהמשך הפגישה הראשונית, המטופלים ממלאים שאלון, הבוחן את התסמינים הגופניים והנפשיים האופיניים להם, בעת תחושת פחד. ניתן למטופלים הסבר מפורט, כיצד כל אחד מתסמינים אלו תרמו לאבות אבותינו לשרוד ביער (אליצור 2008). הסברים אבולוציוניים - השרדותיים אלו, המתבססים על העקרון של "תיוג מחודש" (Re-labeling), תורמים לכך, שמטופלים חרדים, מתיחסים למצבם באופן חיובי יותר, דבר המקל על התהליך הטיפולי.

 

בעת טיפול באדם, הסובל מפחדיו מגיל רך, בלא שחווה כל חוויה מפחידה, הקשורה למצב או לאוביקט המאיים, אני מסביר למטופל, שהסיבה לפחדיו הינה תורשתית - גנטית. אני נוהג לתת למטופל, בהתאם לגילו, הסבר אבולוציוני לתרומת רגש הפחד להשרדות. בתקופת האדם הקדמון, "מקדם זהירות מאד, מאד גבוה," נחשב לתכונת אופי חיובית מאד. האדם הזהיר, שרד הרבה יותר שנים מחבריו האמיצים, כיוון שבעת התקלות עם חית טרף, הוא טיפס ראשון על עץ, בעת שחבריו האמיצים נלחמו ונטרפו. לצערינו, תכונה זו נחשבת כיום לשלילית. היא דומה לתוכנת מחשב הצרובה במוח, שבעבר היתה מצויינת, אך כיום היא מיושנת. ישנן שיטות פסיכולוגיות העשויות לתרום להפחתת הרמה של מקדם הזהירות, במילים אחרות, ללמוד לפחד פחות.

 

אנשים שעברו חוויות מפחידות, עלולים לחוש פחדים וחרדות מפני גרויים שונים, שאינם מפחידים אנשים אחרים והם עלולים להמנע ממצבים, שאינם גורמים לאנשים אחרים להמנע. לדוגמה: פחד מכלבים, והמנעות מטיסה, מממקומות סגורים או גבוהים. בכדי לעזור להם להנמיך את רמת מקדםהזהירות הגבוה מדי, אני נוהג להסביר להם את השפעת ניסיון חיים על תגובות חרדה. מבחינה אבולוציונית, כל בעל חיים, כולל האדם, עובר שנישלבים, בעקבות נסיון החיים שהוא צובר: "הכללה" ו"הבחנה." שלב "ההכללה" הינו חיוני ביותר להשרדות, בעיקר בגיל הרך. כל בעל חיים צעיר, כאשר הוא נחשף לראשונה לחיית טרף כמו אריה, במחשב שבראשו נוצרת תוכנת"הכללה" האומרת, שכל חיה הדומה לאריה בחיצוניותה, תעורר מידית תגובת "מלחמה או מנוסה." בעקבות הצטברות נסיון חיים, אמורה תוכנת "ההבחנה" להתפתח בהדרגה. לאחר שבעל החיים הצעיר נס בבהלה וטיפס על עץ פעמים רבות, הוא החל להתבונן בעיון במוקד הרעש. בהדרגה הוא גילה, שלמרות שאריה וחמור משמיעים רעש דומה בין השיחים, ישנם גם הבדלים רבים ביניהם. מסקנתו היתה, שבעת שהוא מזהה חמור, אין כל צורך לנוס ולטפס על עץ. מצד שני, אם בעל החיים הצעיר מתגורר בסביבההשורצת הרבה מאד חיות טרף, שלב "ההבחנה" עלול לא להתפתח. חוק ההשרדות קובע, שעדיף לטפס על עץ מאשר לקחת סיכון ולהטרף. לצערנו, אנשים רבים, החיים בעידן המודרני, לא פיתחו את שלב "ההבחנה." כתוצאה מכך, הם מגיבים לרבים מגרויי היום יום בתגובת "מלחמה או מנוסה" למרות שגורם הסכנה אינו אריה או רוצח אלא חשש מטיסה, ממעלית, מנזיפה מהבוס, ממבחן, או מפיטורין מהעבודה. אפשר להגדירם כבעלי מקדם זהירות מאד, גבוה, שאינו תואםאת הגירוי שעורר אותו. על אנשים אלו ללמוד, שגם אם הם חוששים מסכנה, בעידן המודרני רמה גבוהה מדי של הורמוני חרום, הגורמת לתגובת "מלחמה או מנוסה" לא רק שלא תעזור להם להתמודד עם הסכנה אלא עלולה לשבש את ההתמודדות. תגובה מתאימה יותר למצב דחק, בעידן המודרני, מצריכה רמה נמוכה של הורמוני חרום הגורם לתחושה של רוגע.

 

לעיתים קרובות מאד, מטופלים חוששים לדמיין מה תהיינה התוצאות הקטסטרופליות במקרה והם יעיזו להתמודד עם גורם הפחד. כאשר הם נשאלים על כך, הם עונים בכנות, שהם מסרבים לחשוב על התוצאות. כיוון ששיטת הטיפול המוצעת תלויה בציפיות המטופל, ישנה חשיבות רבה לעודד את המטופלים להעיז ולבחון את ציפיותיהם הקטסטרופליות. בניגוד לשיטה המוצעת, שיטות טיפול מסויימות, מציעות טיפול קצר מועד לטיפול בפחדים, מבלי לחקור בקפדנות מה הן הציפיות הקטסטרופליות. לדוגמה, בעת טיפול קבוצתי בחרדת טיסה, בהתאם לשיטה ההתנהגותית, מטופלים הסובלים מפוביות טיסה, יטופלו בצורה דומה, למרות שפחדי הטיסה עלולים לנבוע מסיבות שונות לדוגמה: חשש מתקלה טכנית במטוס, חשש מהשתלטות מחבלים, או פוביה ממקומות סגורים.

הנחתי הבסיסית היא, שכל פחד חזק, דומה לסיוט בשינה. שניהם מצביעים על תחושה של חוסר אונים מוחלט להתמודדות עם ציפיות מפני איום על הקיום, על הביטחון העצמי, או על ההערכה העצמית. מטרת הטיפול המוצע היא, להדריך את המטופל לאמץ שיטות התמודדות חיוביות, שיתאימו לאישיותו ולאיום ממנו הוא חושש.

 

אני נוהג להסביר למטופלים, שכל פחד וכל חלום מפחיד, דומים לסרט או לסיפור עלילתי, שהמטופל חיבר. רוב הסרטים והסיפורים העלילתיים, נחלקים לשני חלקים. בחלק הראשון, גיבור העלילה נקלע למצב מסוכן. הנחשפים לסיפורי העלילות, מזדהים עם הגיבור וכתוצאה מכך, הם חשים בעליה ברמת המתח. בחלקו השני, גיבורי העלילות מתגברים על הסכנה וכתוצאה מכך, הנחשפים לסיפור, נרגעים יחד איתם. גיבורי העלילות, נחלצים מהסכנה על ידי הפעלת שיטות אנושיות או שיטות על אנושיות, בהתאם לסכנה בפניה הם ניצבים. דוגמאות לגיבורים המשתמששים בשיטות אנושיות הן: טרזן, רובין הוד, ג'ימס בונד ודוד במלחמתו כנגד גולית. דוגמאות לגיבורים המשתמשים בשיטות על אנושיות הן: סופרמן, באטמן, אלדין ורבים מגיבורי הספרות המיתולוגית. הבעיה עם פחדים ועם חלומות מפחידים היא, שהם מכילים רק את המחצית הראשונה של העלילה. כאשר הסכנה מגיעה לשיאה, המטופל החרד נמנע מהמצב והמטופל החולם מתעורר בבהלה. המטופל דומה לסופר או לבמאי של סרט, שחיבר רק את מחציתה הראשונה של העלילה והוא לא ידע, כיצד לסיימה, בצורה חיובית.

 

בעיניים עצומות, לאחר הנחיות הרפיה, המטופל מתבקש לשחזר בקול את החלום המפחיד, כאילו הוא חולם אותו ברגע זה, או לדמיין את הציפיות הקטסטרופליות המעוררות בו פחד. בעת שהעלילה מגיעה לשיאה, לפני שהגיבור (המטופל) נפגע, אני עוצר את המטופל ומבקשו לתכנן בעזרתי את סיומה. בהתאם לתוכן העלילה, אני עוזר לו להחליט, אם לחלץ את גיבור החלום (את עצמו) תוך יישום כוחות אנושיים או כוחות על אנושיים. שיטה זו מיושמת על ידי, גם עם מטופלים שדיווחו, בפגישתנו הראשונה, על כך שהם חווו חוויה מפחידה בעבר. בשיטת הדמיון המודרך, הם משחזרים את החוויה המפחידה מהעבר ובעת התקרבם לשיא העלילה, הם מודרכים להתמודד איתה בשיטות אנושיות חיוביות יותר מאלו שהם יישמו במציאות. אם הדבר אינו אפשרי, הם מדמיינים התמודדות בעזרת שיטות על אנושיות.

פחד מאנשים ומחיות תוקפניות. ילד בן 10, דורש בתוקף לישון בחדר הוריו, כיוון שהוא פוחד מגנבים. בכל שלוש הפגישות הטיפוליות, ההורים נכחו בחדר הטיפולים. בפגישתנו השניה, בקשתי מהילד לעצום את עיניו ולדמיין שגנב חודר לדירתם, בעת שהוא ישן בחדרו. בדומה לרוב המטופלים החרדים, הוא נמנע עד כה לדמיין, בפרטים מדוייקים, את התגשמות חששותיו. לאחר שבעידודי הוא סקר בדמיונו את כל דלתות וחלונות הדירה, המאפשרים פריצה, הוא בחר בחלון הסמוך לחדרו. הצעתי לו לדמיין, שהגנב מסתובב בדירתם ומחפש כסף, במגירות השונות. בעזרת שאלות מכוונות, הוא דמיין, שלפני לכתו לישון הוא החביא, מתחת לכר, בקבוקון תרסיס קטן, המכיל חומץ. כאשר הגנב החל לחפש כסף במגירות חדרו, הוא העמיד פנים כישן, ובעת שהגנב היה קרוב אליו, הוא זינק מיטתו בפתאומיות ובפראות והתיז את החומץ על עיני הגנב. מאחר שהגנב ניראה בדמיונו מבולבל, הוא החליט לברוח לחדר הוריו ולהעיר אותם בפחד.

בנקודה זו החלטתי להתערב, במטרה לשכלל את התמודדות הילד עם הגנב. יעצתי לו לדמיין, שלפני לכתו לישון הוא החביא, ליד בקבוק הספרי, גם נבּוּט וחבל. בעידודי הוא דמיין, שבעת שהגנב היה מבולבל, הוא היכה אותו בראשו, במטרה לעלפו ולאחר מכן הוא קשר את ידיו ואת רגליו וטלפן למשטרה, וכל זאת לפני שהוא העיר את הוריו. הילד שמח לדמיין זאת. בהמשך הפגישה, הצעתי לאב ולבן לבצע משחק תפקידים, בו האב יצג את הגנב. שניהם שיתפו פעולה בצורה מאד חיובית. הילד היכה בכר את ראשו של אביו, ובעת שהאב שכב על המרבד כמעולף, הוא קשר את ידיו ואת רגליו ושוחח בטלפון דמיוני עם המשטרה. אני שחקתי את תפקיד השוטר, שענה לשיחת הטלפון. שיבחתי את אומץ לבו והודעתי לו, שאפרסם בעתון את הסיפור על הילד שתפס גנב. לקראת סוף השיחה, הדגשתי לילד, שהספריי והנבוט הם כמו כלי נשק, שמותר להשתמש בהם אך ורק כנגד גנבים ובשום אופן לא כלפי בני המשפחה או כלפי חברים. בפגישה שלאחר מכן, הילד סיפר בגאוה, שהוא ישן בחדרו שינה מאד רגועה. מתחת לכרו היה בקבוק תרסיס קטן עם חומץ ובצד נבוט וחבלים.

בחדר עבודתי מצוי באופן קבוע בקבוק תרסיס קטן ושני חבלים, כל אחד באורך של כמטר. בעת משחק תפקידים, אני נוהג לתת למטופלים המפחדים את בקבוק התרסיס הריק ומתרגל איתם התזה דמיונית על העיניים של התוקפן. לאחר מכן, אני מלמד אותם שיטה מהירה לקשירת ידים ורגליים. קשר זה למדתי בילדותי, בהיותי חניך בתנועת נוער. דמיון של שימוש בתרסיס, המכיל חומץ, יישמתי, בשינויים מתאימים, עם ילדים ועם מבוגרים, בעת טיפול בחרדות מגורמים שונים כמו: אנסים, כלבים, מחבלים ויצורים דמיוניים כמכשפות ושדים.

 

פחדי טיסה. גבר בן 40 פנה לטיפול במטרה להתגבר על פוביה מטיסות. הציפיות הקטסטרופליות שלו היו, שתהיה תקלה במנוע המטוס והוא יתרסק וכל הנוסעים ימותו. במצב של הרפיה, הצעתי לו לדמיין סרט, בו הוא מציל את המטוס ואת נוסעיו, בסגנון מדע בדיוני. ללא קשיים מרובים, הוא החליט לפעול כמו סופרמן. הוא דמיין שהוא יוצא החוצה דרך דופן המטוס, מתעופף מתחת למטוס ומנחית אותו בשלום. הנוסעים מחאו לו כפיים והוא חש כגיבור. במהלך מספר פגישות חזרנו על התסריט, בשינויים שונים, בהתאם לדמיונו. לאחר כחודש, הוא טס עם אשתו לחופשה. במהלך הטיסה, בכל פעם שרמת החרדה עלתה, הוא ביצע תרגיל הרפייה ובמהלכו הוא דמיין את עצמו כסופרמן המציל את המטוס.

גבר בן 30 הנמנע מטיסות עקב פחד שהמטוס יחטף על ידי מחבלים. בדמיונו ראה מחבל הניצב לידו, כשחומר נפץ סביב מותניו. הוא הודרך לדמיין, כיצד הוא מתגבר על המחבל בעזרת שני גברים שישבו לידו, תוך יישום שיטות אנושיות. הוא דמיין שהוא מתיז תרסיס על עיני המחבל ושכניו קופצים עליו ומונעים ממנו להפעיל את הפצצה.

 

סיוטים בשינה. גבר בן 35 סבל מסיוטים בשינה. בחלומות חוזרים הוא ראה עצמו בורח משודדים ונופל מגג גבוה. בנקודה זו הוא היה מתעורר שטוף זעה קרה. לדעתו, החלום החל לאחר שבאזור מגוריו גבר נפגע, בשעות הערב, על ידי שודד. במצב של הרפיה, הצעתי לו לדמיין סרט, בסיגנון מדע בדיוני, בו הוא נופל מהגג, אך לא נפגע. הוא אהב זאת מאד. בדימיונו הוא ברח מהשודדים וקפץ מהגג. במקום ליפול ולהתרסק, הוא החל לרחף באויר, תוך שליטה עצמית מלאה. הוא דמיין שהוא עף מעל לשודדים ומפחיד אותם, עד שהם קפצו מהגג אל מותם. בסוף הפגישה, עודדתי אותו להמשיך לחלום את חלומותיו המפחידים ובמידה והוא יתעורר שטוף זיעה, עליו לסיים את החלום, תוך שימוש בכוחות אנושיים או על אנושיים. במהלך שתי פגישות נוספות, הוא הונחה לדמיין סיום חיובי לחלומותיו, בשיטות שונות. הטיפול הסתיים לשביעות רצונו המלאה.

רווקה בת 30 החלה לסבול מסיוטים בשינה, לאחר שהתפרסם בעתונות המקרה של "האנס מצפון תל אביב". תחילה היא סרבה לדמיין שהאנס חודר לדירתה בעת שנתה, אך לאחר שהיא החליטה להניח כוס מלאה באקונומיקה ליד מיטתה, היא דמיינה שהיא מזמינה את האנס להתקרב אליה ואומרת לו: "ברוך בואך לדירתי הצנועה, אדון אנס. זה כמה שבועות שאני מצפה לך. שמעתי שאתה גבר מושך ובעל יכולת מינית יוצאת דופן. כיוון שאני אשה חמה וזה זמן רב שלא קיימתי יחסי מין טובים, אני מאד משתוקקת לקרבתך הגופנית." בעת שהאנס יהיה מופתע מתגובתה ויתקרב אליה, היא מתיזה את הנוזל על פניו ומשתלטת עליו. מאותה פגישה, היתה מונחת ליד מיטתה כוס אקונומיקה וחבלים מתחת למיטה. (תאור מורחב של המקרה נמצא ב- אליצור 1998)  

השיטה המתוארת עשויה לתרום להתמודדות חיובית עם חרדות ועם סיוטים בשינה, הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. לא מומלץ ליישם את שיטת ההדמיה העל אנושית עם מבוגרים בעלי המיספרה שמאלית דומיננטית, כיוון שהם עלולים להתיחס לשיטה כאל דבר ילדותי ולא הגיוני. השיטה גם לא מתאימה לטיפול בילדים בעלי רמה שכלית נמוכה וכן לא בטיפול בילדים המגלים חוסר שיפוט ונטיה להסתכן.

הטיפול בחמשת המקרים המתוארים במאמר, היה בסיגנון קצר מועד, כיוון שבשיחה הראשונית לא אובחנה פסיכופתולוגיה, המצריכה טיפול ארוך מועד. אין ספק, שחלק מהאנשים הסובלים מפחדים ומסיוטים בשינה, זקוקים לטיפול ארוך מועד. מנסיוני, ניתן לשלב את שיטות הטיפול המוצגות במאמר, גם במסגרת טיפול דינאמי ארוך מועד.

דוגמאות נוספות ליישום הגישה, בעת טיפול במגוון חרדות, מצויות באתר:

"התמודדות עם מתחים ועם חרדות"www.baruch-elitzur.com

אליצור, ב. לשלוט בכאב. מודן 1998

אליצור, ב. גישה אבולוציונית בעת טיפול בחרדה ובדיכאון. אתר פסיכולוגיה עברית 2008