אורית גודקאר, פסיכולוגית
אורית גודקאר, פסיכולוגית

התפתחות והורות

"אמא כבר אחר הצהריים ?"

תאריך פרסום: 5/5/2008

חיינו מתנהלים להם סביב השעון, וזמן, כולם יודעים, הוא כסף. לכן כולנו מנסים להדביק את קצב החיים, להגיע בזמן לעבודה או להצגה, לתפוס במועד את הרכבת או הטיסה, ולוודא שילדינו עומדים בקצב ההתפתחות הנדרש. אבל איפה אנחנו ואיפה הם – הזמן שלהם, נדמה, מתנהל בעולם אחר, עם חוקים אחרים, כאילו ללא קשר למגבלות ולדרישות הזמן "האובייקטיבי". במאמר זה ננסה לעמוד על משמעות הזמן עבור ילדים, וכיצד אפשר לסייע להם להתכוונן גם אל הזמן של עולם המבוגרים.

התפתחות תפיסת הזמן אצל ילדים

תפיסת זמן היא תהליך מורכב, הנסמך על מידע ממספר מעבדים וחוויות. יש גירויים, המעובדים בצורה ספציפית באזורים מסוימים, ואפילו תאים מסוימים במוחנו – תא שקולט קוים אנכיים, אופקיים או אלכסוניים, למשל. גירויים נוספים מעובדים בשניים או יותר מרכזים, למשל, תפיסת צבע תלויה בקולטני הצבע שבעין, ובתאים מסוימים במרכז הראיה שבמוחנו. את תפיסת הזמן אי אפשר למקם בשום נקודה יחידה או פשוטה, והיא תוצר של התפתחות מורכבת וארוכת טווח. המורכבות הזו מעידה כי נדרש זמן ארוך, למעשה מספר שנים, עד שמתגבשת תפיסת מוצלחת של מימד הזמן אצל ילדים.

ההיבט הראשון של זמן שאנחנו מכירים ממש מינקות הוא המקצב – קצב פעימות הלב שלנו, של האם ברחם, וגם, מתברר במחקרים, קצב פעימות האב בגיל מספר חודשים. המקצב החוזר קוצב את התמשכות הזמן לאורכו, ומעיד על חלוף הזמן. אין פלא איפה שבשלבים הראשונים של החיים תחושת הזמן נקבעת על פי מחזורים גופניים, למשל –שינה וערות, שובע ורעב, רוגע ואי שקט. כך הזמן הוא בעיקר זמן ביולוגי. תינוקות חיים בתחושת הווה מתמיד, אך עם הזמן הם לומדים שהתחושות הגופניות שלהם נקצבות בצורה חזרתית, קבועה. הבנה זו יוצרת לראשונה תחושה של המשכיות לאורך זמן. המחזורים הביולוגים שלנו הולכים ומסתנכרנים על פי תקופות מחזוריות בעולם שמחוצה לנו – שקיעת השמש וזריחתה, התחלפות עונות השנה והתחושות שנוצרות בגלל השתנות מזג האוויר. כך הופך הזמן הביולוגי, שמקציב גופנו, לזמן פיזיקלי, צמוד לקצב הטבע.

ככל שהתינוקות גדלים נוספים אלמנטים חדשים לתחושת הזמן שלהם – ההיבט החברתי: שעת הפרידה מאמא או אבא, שעת החזרה של ההורה מהעבודה, שעת המשחק בפארק או בגן הילדים, שעת הארוחה או השינה. זמנים אלו אינם בהכרח קשורים לתחושות ביולוגיות או לתופעות טבעיות, אך יש להם משמעות הולכת וגדלה בעולם התינוקות ככל שהמשמעות של הדמויות המטפלות בהם עולה ומתפתחת. היבט נוסף שמתווסף עם הגיל קשור לזמן התרבותי – משמעות של יום חול לעומת יום שישי או שבת בשבוע, משמעות החגים והמועדים במחזור השנה. ככל שילדנו חווים עוד ועוד את המאפיינים האלו של הזמן כך מתגבשת אצלם הבנה טובה יותר של משמעותו. זאת, בעיקר בשל המחזוריות המאפיינת גם את ההקשר החברתי והתרבותי של הזמן: כל בוקר אמא נפרדת ממני ואחר כך היא שבה, מידי כמה ימים עורכים "קבלת שבת" וזה סימן שההורים בבית, וגם אנחנו לא הולכים לגן. גם כאן, כמו במחזורים הביולוגיים שלנו, תחושת החזרתיות היא הנותנת משמעות וערך להתרחשויות. ילדים מסוגלים לגבש מודעות למשמעות הזמן המסוים (יום שלישי הוא היום בו אבא מגיע מוקדם מהעבודה וביחד מבלים), אך לא בהכרח מסוגלים לעקוב אחר מהלך הזמן (אמא, היום כבר יום שלישי? אז מתי כבר יום שלישי?)

השלב הבא של התפתחות תפיסת הזמן נעוץ בחשיבות הרצף וסדר ההתרחשות של דברים: מה קדם למה? מה חייב לקרות לאחר מה? מה עתיד לקרות אחרי מה? לדעת את הרצף הנכון היא מיומנות יומיומית, וגם כאן החוויה הראשונה קשורה אל הגוף ופעולותיו – קודם הייתי רעבה, אחר כך אכלתי, ועכשיו אני שבעה. ילדים לומדים ללבוש את הבגדים בסדר הנכון – תחתונים קודמים למכנסיים, גרביים לפני נעליים. כבר בגיל שלוש ארבע יכולים לזהות סדר התרחשות קצר של אירוע מוכר מחייהם, ולארגן אותו בסדר הנכון.

ילדים שמתקשים במיוחד בארגון וברצף זקוקים לתשומת לב מוגברת והכוונה, משום שקושי כזה הוא בעל השלכות נרחבות על מיומנויות חשיבה ולמידה רבות. אפשר לראות קושי ברצף אם הילד מתקשה לשמור על סדר הוראות שניתנו לו (2-3 הוראות פשוטות), מתקשה לשמור על רצף ההברות במילה, או רצף המילים הנכון במשפט, מתקשה לתאר ברצף פעולה שעשה (בגיל 4-5), או לחקות רצף תנועות שמדגימים לו. אם זוהה קושי בתפיסת רצף חשוב להתייעץ עם מומחים להתפתחות ילדים כדי לוודא שאכן יש קושי, ולסייע לילד בחיי היום יום.

עוד היבט של הזמן הוא היותו בלתי ניתן לחלוקה ובלתי הפיך בכיוונו – אם בילינו את הזמן בצפייה בטלוויזיה כל אחר הצהרים, לא נוכל אחר כך גם לצאת לחצר לשחק, כי הערב כבר ירד, והשעות חלפו לבלי שוב! כל בחירה בפעילות משמעה ויתור על פעילות אחרת, שיכולנו לבצע באותו זמן. תכונה זו של הזמן עשויה להתברר בגיל צעיר יחסית (אצל בני הארבע או החמש), במידה ונסב את תשומת הלב של הילדים לבחירות שהם עושים לצורך בילוי הזמן: "אתה יכול היום אחר הצהרים לשחק בקוביות שלך בבית או לפגוש את החברים בפארק. אם תבחר לשחק בבית לא נוכל אחר כך לצאת לפארק, ואם נצא לפארק, כשנחזור כבר יהיה מאוחר ולא נספיק לשחק בקוביות". לא בכל מצב צריך לשאת נאום ארוך ומבלבל כזה, רק כשהילד פנוי רגשית להבין את המשמעות של הבחירה שהוא עושה. מובן שההבנה הזו היא במידת מה חרב פיפיות, כי הרי גם אתם בוחרים לעיתים לנצל את הזמן שלא בדרך שמתאימה לילדים, והשעות האלו יחלפו מבלי שהתוכניות שלהם יתממשו! אולי עדיף לא להתייחס לאלמנט הזמן כשיש לכם עצמכם תוכניות לניצולו. גם את שעת החינוך אפשר לבצע בעיתוי מתאים, כי הרי עיתוי הוא עניין בעל חשיבות.

משמעות המונח עיתוי נוגעת לעיתים המוקצבים בחיינו ולפעילויות תואמות או לא תואמות לעת מסוימת אחת. למשל, הצעה לבנות יחד מגדל בלגו בוודאי לא תתקבל במאור פנים כשהעיתוי הוא שעת בוקר מוקדמת ביום עבודה. לעומת זאת, שבת אחר הצהרים עשוי להיות מועד מתאים יותר. גם פעוטות יכולים להבין כי יש עת לכל חפץ. הסבירו מה מתאים בכל זמן שהוא, וציינו מה יכול להיות עיתוי מתאים יותר, לצורך למידה עתידית: "חן, עכשיו אמא עסוקה בעבודות הבית, ואי אפשר לצייר יחד. תוכלי לצייר כעת לבדך, ואחר הצהרים נוכל גם לצייר יחד".

 

זמן אובייקטיבי וסובייקטיבי

כולנו מכירים את התופעה של ציפייה דרוכה למשהו, במהלכה נדמה שמחוגי השעון מהתלים בנו ונדבקים למקומם. ולעומת זאת, את התדהמה שחשים כאשר מבחינים בזמן האוזל במהירות רבה בעת שנהנים מאד או עסוקים במיוחד. ברור שהשעון אינו משנה את קצב התנהלותו, אך עבור בני האדם המשמעות של זמן תלויה מאד בתוכן הממלא את משכי הזמן הללו. כאשר יש פעילות מועטה או מיקוד יתר בחלוף הזמן – נחוש שהזמן לא זז. פעילות אינטנסיבית ונטולת הזדמנות למדידות זמן קבועות מאיצה את חלוף הזמן עבורנו. תחושות אלו אינן ייחודיות למבוגרים כמובן.

גם עבור ילדים הזמן הוא סובייקטיבי ומשתנה לאור המאמץ המנטלי הנדרש מהם ומידת העניין שהם חשים. בזמן המתנה עם אימה בתור בקופת החולים שני קיצרת רוח ומרבה לשאול – כבר הגיע הזמן? מתי כבר יגיע תורנו? אך במפגש עם פינת המשחקים החדשה שארגנו בחדר ההמתנה של הרופא שני שכחה כליל את קוצר רוחה, ואף התאכזבה כשנאלצה להתנתק מהצעצועים להיכנס לרופא. עבור שני, כמו כל בני גילה, ככל שהעיסוק ממלא ומרגש יותר, כך תחושת הזמן החולף תהיה קצרה יותר. מן הצד השני, במצבים בהם אין לילדים עניין לענות בו, או שמידת המעורבות שלהם נמוכה במיוחד המודעות שלהם לחלוף הזמן תיצור תחושה שהזמן עומד ללא התקדמות.

המשמעות עבור ההורים היא היערכות מראש לקראת שני מצבים אלו. אם אתם עסוקים לקראת יציאה לחופשה באריזה והכנות, והילדים הנרגשים מתקשים להמתין – זה הזמן להציע משחק מרגש במיוחד או טיול של אחד ההורים בחוץ, בעוד השני ממשיך בהכנות בשקט. אם אתם נאלצים לצאת עם הילדים למקומות הדורשים המתנה, קחו כמובן מאליו שזה יהיה קשה עבורם, ודאגו להצטייד בהתאם – הביאו איתכם משחק קטן, המציאו משחקים או שירו ביחד, כי יש צורך להעסיק ולהסיח את דעת הממתינים הקטנים.

אם, לחילופין, אתם יודעים שתצטרכו להפריע לילדים באמצע פעילות אהובה ומרתקת כדי לעמוד בלוח זמנים, דאגו ליידע את הילדים מספר דקות קודם לכך, וקחו גם טווח בטחון להתלבטות ולהשתהות. נסו להכין עבור הילדים כל מה שהם צריכים איתם מראש בעצמכם, כדי שהניתוק מהמשחק לא יתנגש בצורך להתארגן. אם לילד עדיין קשה, גשו אליו, הניחו את ידיכם על פניו, ודברו אליו מקרוב, בגובה העיניים ובשקט על הצורך להיפרד כעת, למרות הצער שבדבר, מהעיסוק הנוכחי. אין טעם לשגר בצעקות הוראות מרחוק – סביר להניח שהילדים בכלל לא ישמעו אותם!

 

זמן במסגרות החינוכיות

הקיץ מתקרב לסיומו, ובוגרי גני החובה מתכוננים לכניסה לבית הספר. אחד ההבדלים בין המסגרות נוגע להתייחסות אל הזמן בשתיהן. הזמן בגן יכול להיות מתוכנן במידת מה, או חופשי לחלוטין, אם מדובר בגן שעובד בשיטת "הגן הזורם". בשיטה זו כל ילד אדון לזמנו, ומחליט כיצד לנצלו והיכן. הגננת מציעה גירויים, והילדים ניגשים אליהם כמעט ללא התערבות והכוונה. בכל מסגרות הגן יהיו לרוב כמה "עוגנים" של זמן, כמו שעת המפגש בתחילת היום ובסופו, שעת החצר ושעת האוכל. אולם השעות האלו אינן קבועות בצורה מחמירה, ונתונות לשיקול הדעת של הגננת בכל יום. לעיתים מפגש הבוקר מתאחר, לעיתים הוא מתבטל לטובת פעילות אחרת, ובכל מקרה, הילדים אינם יודעים מראש מתי אמורה להתחיל פעילות אחת ומתי מסתיימת פעילות אחרת. ילדים לומדים, כמובן, מה רצף הפעילויות הצפוי במהלך היום, ויודעים שאחרי החצר מתכנסים למפגש סוף היום, שבסופו ייפרדו מהגן לאותו יום. זו חוויה שונה בתכלית ממה שצפוי להם עם הכניסה לכיתה א'.

בתי הספר עושים מאמצים ניכרים להקל על השתלבות ילדי הגן בכיתה א' – הסביבה לרוב מזמינה ונעימה, יש גמישות רבה יותר ונכונות להתאים את העבודה לצרכיי הילדים, ויש הזדמנויות רבות יחסית למשחק ושעשוע, מלבד למידה. אך הבדל מהותי אחד נשמר, והוא הצלצול המבשר על תחילת שיעור וסיומו, יציאה להפסקה בחצר וחזרה ממנה. פתאום יש אלמנט המארגן את הזמן עבור הילדים, והוא אובייקטיבי וקשיח. הצלצול מגיע תמיד באותה השעה, ללא שינויים וגמישות. הוא קוצב את הזמנים שנחווים באופן סובייקטיבי כארוכים וקצרים גם יחד.

ילדי הגן מבקרים בבית הספר, ושומעים שם לראשונה את צלצול הפעמון, או נגינתו, במרבית המקרים כיום. ובכל זאת, בתחילה הם צפויים לאי הבנות ובלבול. סביר יותר להניח שדווקא בשעת ההפסקה יהיו ילדים שיתבלבלו ולא יהיו קשובים לצלצולים, ישכחו לחזור לכיתה או לא ישמעו כלל את הצליל במהלך משחק מעניין. אם ילדיכם נוטה להיות שקוע מאד במשחק עד כדי התעלמות מגירויים אחרים טוב תעשו אם תשוחחו על כך עם המורה מבעוד מועד. אין מדובר באסון גדול, ולרוב ילדים יבחינו בהתרוקנות החצר, גם אם לא שמעו את הצלצול. אולם יש הבדל משמעותי בשאלה איזו קבלת פנים יקבל הילד עם כניסתו לכיתה באיחור, ועד כמה תגלה המורה הבנה.

החוויות האחרות הנוגעות לזמן בבית הספר הן דווקא לסדר היום והשבוע: איזה מקצועות צריך להביא היום? איזה שיעור בא אחרי שיעור התעמלות? המשמעות של מערכת השעות עשויה להיות לא ברורה לרבים מהתלמידים החדשים. גם כאן כדאי להקדים רפואה למכה, ולסייע לתלמיד הצעיר, במיוחד לאלו המתקשים להתארגן ולשמור בזיכרונם רצפים. מכל התפקידים שהורים לוקחים על עצמם בליווי ילדיהם בבית הספר, החיוני ביותר הוא השמירה על מערכת השעות וארגון התיק, מקום העבודה והשעות המוקדשות ללמידה. בידקו כל ערב את התיק, האם הוא מוכן למערכת השעות של מחר. בידקו האם הציוד המתאים קיים. תלו במקום בולט את המערכת, ורצוי אף להכין מעין שפת סימנים מקבילה ליד שיעור ציור סמל של מכחול, ליד שיעור עברית, סמל של ספר, וליד שיעור חשבון מספרים כמובן. הרמז החזותי יכול להועיל מאד בשינון המערכת והפנמתה. גם כאן רצוי לדבר עם המורה, למרות שבהחלט מרבית המורות בשלבים הראשונים של בית הספר אינן מצפות מהילדים לסדר מושלם ודקדקני. במקרים מסוימים אפילו מאפשרים לילדים להחזיק בבית הספר את כל הציוד הנדרש בארונית, וכך בטוח שלא נשכח שום דבר (חוץ מהכנת השיעורים אולי?, וכמובן, הציוד לשיעורים כמו ספורט ואמנות).

 

תיאום ציפיות

מכל האמור לעיל, כבר ברורה המסקנה, כי לא ניתן לצפות מילדים צעירים להבין לעומק את משמעות הזמן כפי שאנו רגילים למדוד אותו – בשעות, דקות ואפילו שניות. תלמידי גן החובה, או הילדים שנכנסים לבית הספר מסוגלים, בחלקם, ללמוד לקרוא את השעה בשעון, בוודאי בשעון דיגיטלי. יחד עם זאת, ההבנה שלהם לגבי משמעות המידע שהשעון מספק, מוגבלת מאד עדיין. חשוב שנזכיר לעצמנו את הפער בינינו ובין הזאטוטים בטרם נתאכזב מחוסר הדבקות שלהם בלוחות הזמנים הצפופים שלנו…

ובכל זאת, מה אפשר לעשות כדי לעזור לילדים להבין את משמעות הזמן? אם מדובר בבני שלוש עד ארבע, אפשר להסב את תשומת ליבם לתופעות שאורכות משך זמן מסוים תוך כדי התרחשות האירוע: אם מכינים יחד עוגה, ומחכים שהתנור יתחמם, אפשר לומר מראש שצריך לחכות עשר דקות עד שהנורה תיכבה, וזה יהיה הסימן שלנו שתנור חם ואפשר להכניס את העוגה פנימה. אפשר ורצוי להשתמש בטיימר כדי לקצוב זמנים ופעילויות, במיוחד כשמדובר בילדים עם קושי בהתארגנות. למשל, עמית מתקשה מאד לסיים פעילות של משחק כדי להתפנות לפעילות אחרת, אפילו פעילות אהובה כמו ביקור אצל חבר. לאחר מריבות רבות וניסיונות שונים להעיר לו כי הזמן דוחק נמצא הפתרון: פשוט מכוונים טיימר לפרק זמן של כמה דקות, מספרים לעמית כי עוד מעט יצלצל השעון, וזה הסימן שצריך לאסוף את הצעצועים ולצאת. ההתרעה מראש והצלצול הברור עוזרים לעמית להתארגן בצורה יעילה יותר.

חשוב לציין תקופות זמן כלליות בהתאמה לסממנים חיצוניים שלהם ופעולות מתאימות. למשל, יאיר יודע שכשהשמש מתחילה לשקוע סימן שיורד הערב, וזה הזמן לחזור מהגינה הביתה, לאכול ארוחת ערב ולהתקלח. וביום שישי אחר הצהרים, אחרי קבלת השבת בגן, דנה ואביה נוהגים לנוח יחד, ולנסוע לבקר את סבתא בתיה וסבא בני. אבא ואמא ציינו בפני הילדים את המועד ("כשיורד הערב", "ביום שישי אחר הצהרים"), את האינדיקטורים הגלויים לעיני הילדים לתצפית ואבחנה ("כשהשמש שוקעת", "אחרי קבלת השבת בגן ומנוחת הצהרים"), ואחר כך עשו את הקישור לפעילות המתאימה לעיתוי זה – מקלחת וארוחת ערב, ביקור אצל הסבים. כך הזמן ה"אובייקטיבי" מקבל משמעות אישית, נגיעה סובייקטיבית שהופכת אותו לראוי לתשומת לב של הילד.

הדרך הטובה ביותר ללמידה עבור ילדים (וגם עבורנו, המבוגרים) היא באמצעות קישור המידע לפרט משמעותי עבורנו. פרט משמעותי עשוי להיות משהו כמו היום בו הולכים לחוג האהוב, או השעה בה אנחנו נוהגים לצפות בתוכנית החביבה עלינו. אז נכון ורצוי להביא בפני הילד את המידע על הזמן, השעה, היום או העונה בשנה. אפשר גם באמצעות זאת לציין את משך הזמן הנדרש לצורך הפעילות האהובה, כך שתתחיל להתגבש המשמעות של משך זמן מסוים, כמו שעה או רבע שעה.

אם החלטתם ללמד את ילדכם לקרוא שעון, חשוב לבדוק מספר מיומנויות מקדימות: למשל, האם הילד מעוניין בכך? האם הוא מפגין הבנה של משמעות הזמן, וחשוב לו לדעת האם הגיע כבר הזמן לפעילות מסוימת. כדאי לרכוש עבורו שעון פשוט, שיוכל להרגיש שהוא שייך לו ומשמעותי עבורו. מובן שבטרם עת חשוב שהילד יידע לזהות את כל המספרים, ובכל מקרה לא מומלץ לנסות זאת עם ילדים בטרם הגיעם לגיל חמש וחצי-שש. מאד מקל על ילדים לקרוא שעון אם מבינים את משמעות המילה "חצי" ו"רבע". אפשר להשתמש לצורך רכישת הבנה זו בכל מה שהוא עגול – פיצה, עוגה, פאי. עשו את המאמץ ולמדו אותו להשתמש דווקא בשעון אנלוגי, בעל שלושה מחוגים ברורים ומספרים. השעון האנלוגי מאפשר הבנה טובה יותר של משך הזמן העובר ומשמעות השעות בשל האפשרות לצפות במהלך המחוגים על לוח השעות – מחוג השניות המהיר, מחוג הדקות שאפשר עוד להבחין בתנועותיו האיטיות, ומחוג השעות, שנדמה כי רק כשאנחנו לא מביטים בו הוא מתקדם מנקודה לנקודה.

זו הזדמנות מצוינת לבחון גם כמה מוסכמות ותפיסות שלנו המבוגרים באשר לזמן. התפיסה המערבית האופיינית היא זו הרואה בזמן משהו ליניארי, מתמשך ואינו הפיך. ישנן כמובן גם תפיסות אחרות, בעיקר כאלו המאפיינות חברות פחות מערביות. שם הזמן הוא בעל איכות מחזורית, חזרתית, ואין צורך בהקפדה על דיוק רב. בהתייחס לילדיכם הצעירים, אפשר שתיקחו גם אתם כמה מחויבויות הקשורות לזמן ועיתוי. למשל, אפשר לנסות לארגן זמן נטול סידורים או שיחות פלאפון, כמודל למשמעות של אי החלוקה ואי ההפיכות של הזמן. הרי בזמן שאתם מבלים עם הילדים אי אפשר גם לעבוד, כי אז שוב אינכם נמצאים באותו מרחב של זמן ביחד איתם. היו ערים גם לאיכות המחזורית והמעגלית של הזמן, כדי לאפשר לילדים התחברות אל התחושות שלהם בנוגע לזמן. נסו לפעמים פשוט "להיות", בלי למדוד את משך הזמן החולף ולקטוע אותו לצורך תכנון פעילות זו או אחרת, חשובה ככל שתהיה. הקציבו לעצמכם גם זמן כזה במשך היום או השבוע, וקחו עיתים לעמידה בזמנים ועיתים להתרחקות מהזמן המתמעט והולך אל הזמן הזורם וחוזר על עצמו. נכון, קשה להניח לתפיסות של עצמנו אודות הזמן בקלות רבה, אך ראוי בעיני שנעזור גם לעצמנו להביט לעיתים דרך משקפי ילדינו על העולם, בד בבד עם הניסיון לאפשר להם ללמוד את נקודת המבט שלנו.

 

 

קריאה נוספת:

תפיסת מספר וחשיבה חשבונית אצל ילדים

"חמש שנים עברו על מיכאל עברו במשחקים, בטל ישב מעבודה, חופשי מלימודים…" ורק כעת, משנכנס מיכאל לגן החובה, הוא מתוודע לראשונה לעולם אחר, של אותיות ומספרים. האמנם? למעשה, הבסיס לכל המיומנויות הבסיסיות, הכתיבה הקריאה והחשבון, נרכש עוד קודם. במאמר זה ננסה להצביע על שורשי החשיבה החשבונית ותפיסת המספר של ילדים בגיל הרך, וממנה, ננסה להסיק כיצד לעזור לילדים לבסס יכולות אלו.

היסטוריה משפחתית

איך הייתי כשהייתי קטן? של מי הייתם אמא ואבא לפני שנולדתי? איך יכול להיות שדוד שמואל הוא גם אח של אבא? האם גם אמא לא אהבה ללבוש כובע כשהיתה בגילי? נדמה ששאלות כאלו מעסיקות מאד ילדים בתקופת חיים מסוימת. ילדים בוגרים יותר מסוגלים לבטא אותן בצורה טובה וברורה יותר, אבל אפילו ילדים בגיל הרך מביעים שאלות כאלו ודומות בדרכים לא מילוליות ובהתייחסות לתמונות משפחתיות.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר בטלפון: 04-6376619 ; 050-5615129 דוא"ל: orit.godkar@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.