אורית גודקאר, פסיכולוגית
אורית גודקאר, פסיכולוגית

אמהוּת ומשפחה - מבט פסיכולוגי וחברתי

היסטוריה משפחתית

תאריך פרסום: 10/2/2008

היסטוריה משפחתית

אורית גודקאר

 

איך הייתי כשהייתי קטן? של מי הייתם אמא ואבא לפני שנולדתי? איך יכול להיות שדוד שמואל הוא גם אח של אבא? האם גם אמא לא אהבה ללבוש כובע כשהיתה בגילי? נדמה ששאלות כאלו מעסיקות מאד ילדים בתקופת חיים מסוימת. ילדים בוגרים יותר מסוגלים לבטא אותן בצורה טובה וברורה יותר, אבל אפילו ילדים בגיל הרך מביעים שאלות כאלו ודומות בדרכים לא מילוליות ובהתייחסות לתמונות משפחתיות. בשורש השאלות האלו עומד החיפוש אחר "מי אני" בהקשר הרחב, "מאיפה באתי, ומה מקומי בשרשרת המשפחתית". הבנת המקום הייחודי של הילד או הילדה בתוך ההקשר המשפחתי הוא אמצעי נוסף בגיבוש התפיסה העצמית והעולם הרגשי והבין אישי של ילדים.

 

איפה אני במשפחתי? 

ילדים מבקשים להבין מה מקומם הייחודי במשפחה, אם בהקשר של התפקיד המיוחד שלהם (הבת הבכורה, הבן היחיד בין בנות, הנכדה הראשונה שנולדה לסבתא חיה וסבתא משה, הכי צעיר במשפחה, ועוד הגדרות ייחודיות כאלו) ואם בהקשר של אלמנטים אחרים שמייחדים אותם. כך, עבור ילד עשויה להיות משמעותית במיוחד העובדה שהוא, כמו אביו, כשרוני מאד בנגינה. ילדה עשויה להרגיש שהמקום שלה במשפחה מבוצר בשל היותה דומה לסבתא, שאופה עוגיות נהדרות. המשותף לכל אלו הוא ההגדרה של עצמי, והייחוד שלי, על רקע קשר משפחתי כלשהו, ובהקשר לדמויות משמעותיות במשפחה. 

התפקידים המיוחדים במשפחה הם נתונים שאי אפשר להתווכח איתם, לכאורה, אבל גם כאן נראה ניסיונות של ילדים לבדוק את "עמידותם". אראל הצעיר במשפחה יבקש להיות היום האח הבכור, ושרי, היא מצידה רוצה להיות היום התינוקת הקטנה. כהורים, משחקי העמדות פנים אלו עשויים לעורר בנו רגשות סותרים או תהיות – אולי זה מעיד על חסכים רגשיים או קשיים של הילד? אולי זהו סימן שהילד אינו מבחין בין דמיון ומציאות? כדאי לקבל משחקים כאלו כהתנסויות רגשיות, עוד דרך למדוד חליפה שאינה שלנו, ולראות היכן השרוולים אולי קצרים מידי, או הכתפיים רחבות מידי. אין לצפות מהילד שיערוך הבחנה ברורה בין המשחק הדמיוני ובין המציאות בשלב זה, אך המשחק כשלעצמו מועיל לו מאד כדרך לגיבוש זהותו. מכיוון שזו תופעה נורמלית, ואפילו רצויה, אין לחשוש שמא מדובר בסימן למצוקה. עם הזמן כולנו לומדים לחיות עם הנתונים המולדים שלנו, ודווקא ההתנסות בחילופי תפקידים עשויה לסייע בקבלתם.

במקביל למקום במשפחה הגרעינית, ישנו המקום במשפחה המורחבת שלנו, או יותר נכון, בכמה משפחות שונות. במשפחה של אמא אני הנכד הכי קטן, אבל במשפחה של אבא אני הנכד הראשון! החוויה הזו, של מקום שונה בהקשר שונה, מפתחת גם היא אצל הילד תחושת עצמי מורכבת ושלמה יותר, שיש בה מידה רבה של דינמיות וחופש. דרך המקומות השונים הוא לומד כי גם בשאר היבטי החיים הוא עשוי להעדיף מקומות נבדלים – בגן אני הילדה הכי שקטה, אבל בבית אני אוהבת להשתולל ולהתפרע!

בגיל הרך ילדים יתנסו בנטילת תפקידים משפחתיים או מאפיינים של דמויות במשפחה, כדרך לחיפוש זהותם הייחודית. נתן יעמיד פנים שהוא סבא הנגר, וכמוהו יודע לקדוח בעץ כדי להרכיב מדפים לסיפריה. אלונה תנסה להעמיד פנים שהיא דודה רחל, שכותבת על המחשב. ויותם רוצה, כשיהיה גדול, להיות רופא, בדיוק כמו סבתא אילה. ריבוי הדמויות בסביבה הקרובה יחסית לילד מאפשר לו לבחור עוד דמויות הזדהות, לבד מהדמויות המרכזיות, הוריו. במדינת ישראל, בה נהוגה קירבה יחסית בין משפחות המוצא והמשפחות הגרעיניות, יש למשפחה המורחבת פוטנציאל לצמיחה אישית רבה.

המקום שלנו במשפחה נקבע גם על ידי משתנים רגשיים. כך, ילד שקרוי על שם אחד מהדמויות במשפחה עשוי לקבל מקום מיוחד מבחינה רגשית. בעיקר נכון הדבר אם הילד קרוי על שם אדם אהוב שנפטר, והרגשות החמים שהופנו אל אותו אדם מוצאים כעת את דרכם אל הילד. הצד השני של מטבע זה הוא ציפיות ומשאלות רבות מנושא השם, שיצטרך להגשימם, משום ש"השם מחייב". במקרים בהם חשוב לכם לקרוא לילד על שם אדם אחר כדאי להיות מודעים לאפשרות זו, ולנקוט זהירות – לאפשר לילד לצמוח בעצמו בתוך "נעלי" האדם האהוב שעל שמו הוא קרוי.

גם עיתוי לידת הילד בהיבט המשפחתי עשוי לשנות את המקום הרגשי שהילד תופס. כך למשל, ילד שנולד לאחר משבר משפחתי יכול להיות מקור שמחה וגאווה. ולהבדיל, במשפחה בה נולדה ילדה לאחר שאחת הדודות שלה עברה שנים ארוכות של טיפולי פוריות ללא הצלחה, יהיה לילדה מקום רגשי לא פשוט. עבור הדודה, לידת הילדה היא תזכורת כואבת ולא רצויה למצוקותיה האישיות, מקור לקנאה וכאב. עבור הסבתא הגאה יש בכך כדי לעורר קונפליקט רגשי ואמביוולנטיות. גם האם עשויה לחוש אשמה או קושי סביב "הצלחתה" במקום בו אחרת נכשלה. זיהוי ההקשר המשפחתי עשוי להועיל לנו כהורים להיות רגישים יותר להשלכות הרגשיות של המקום שמוקצה לילד.

 

כשאמא היתה קטנה

עדן אוהבת לשבת על סבתא רבא שלה, סבתא של אמא, ולשמוע ממנה סיפורים על אמא כשהיתה קטנה. קשה להאמין, אבל גם לאמא יש סבתא, שכשהיתה קטנה פינקה אותה וגערה בה, וגם אמא התמרמרה על כך שהיא הכי קטנה בבית ולא נותנים לה לעשות שום דבר בעצמה! מסתבר שגם לאמא היה תפקיד דומה לזה שלי במשפחתה, עדן מבינה.

בארץ של קיבוץ גלויות וקליטת עליה כמו שלנו החוויה שעוברים ילדינו לעומת הילדות שלנו היא פעמים רבות שונה בתכלית. מאידך, ישנם דברים שאינם משתנים, ואף עוברים במסורת המשפחתית בין הדורות. בבניית ההיסטוריה המשפחתית ילדים לומדים להכיר את השונה והדומה בין המשפחה בה הם גדלים ומשפחת המוצא של ההורים. גם כאן, יש מקום לשונות ומורכבות נוספת, שכן אין דין משפחה אחת כדין אחרת. אפילו אם אמא ואבא גדלו באותה שכונה או באותו קיבוץ, והוריהם חולקים מוצא משותף, כל אחת המשפחות נושאת בתוכה מטען שונה ומסורת משפחתית אחרת. על אחת כמה וכמה כאשר גם נתוני הרקע המשפחתיים שונים.

במשפחות רבות יש תפקידים מסורתיים של "אם המשפחה" ו"אב המשפחה". משפחות רבות הן משפחות מטריארכליות, בהן האם הגדולה היא הדמות הדומיננטיות, המנהלת את המשפחה המורחבת ומכתיבה את הטון. משפחות אחרות מתאפיינות באב דומיננטי במיוחד. במקרים אחרים אין מדובר בדמות דומיננטית מסוימת, אלא בטיב הקשר בין אחד ההורים להוריו. משמעות הוריו של האדם למשפחה שהוא מקים עשויה להיות מכריעה. כך, במשפחה של יעל סבתא היא המוקד המשפחתי, סביבו כל המשפחה מתקבצת, והיא גם הדמות אליה פונה אמא של יעל לתמיכה וייעוץ. יעל יודעת, שאם היא רוצה משהו מאמא, אמא תתייעץ עם סבתא כדי להחליט מה לעשות. לעומת זאת, במשפחה של גלעד אבא הוא הבן הבכור, והוריו, סבתא עליזה וסבא שלום, הם שפונים אליו להתייעצות ולתמיכה. גלעד מרגיש שהמקום הייחודי של אביו משליך גם עליו, כי גם הוא הבכור במשפחתו, והוא מצפה מעצמו לתפוס תפקיד דומה במשפחתו.

 

נתק במשפחה

"אצלנו הולכים לבקר רק את סבתא מצד אמא, אנחנו לא מבקרים את סבתא וסבא מצד אבא" יודע נדב. התמונה המשפחתית רצופה פעמים רבות בכעסים וקונפליקטים, וגם במצבים של התרחקות או נתק מוחלט. לעיתים זהו ניתוק זמני, ולפעמים שבר בלתי הפיך. שלא נטעה לחשוב, זו אינה תמונת מצב חריגה, אלא הקצנה של מצב שכיח מאד. מטבע הדברים, במשפחה מתנקזים רגשות עזים, וגם רגשות שליליים. לא תמיד מצליחים להתעלות על אלו, או למצוא דרכים יעילות לפתור את הקונפליקטים.

מובן שטוב היה אילו נמצא הדרך לפתור משברים ללא ניתוק או התרחקות. מאידך, המציאות מראה שזה אינו תמיד מה שקורה. ילדים, כיצורים מסתגלים, חיים עם המורכבות הזו. כדאי לדבר איתם על מה שקורה, באופן בו הם יוכלו להבין, וגם לעשות עיבוד רגשי כלשהו של הנתונים. למשל, אביו של נדב רב עם אחיו, וההורים צידדו באח. האב נפגע, והחליט להתרחק מהמשפחה כולה. הוא יכול עדיין לספר לנדב על משפחתו, על חוויות הילדות שלו, הטובות והפחות נעימות. אפשר גם לספר לנדב שאבא וחיו רבו מאד, וחבל שהם לא מצליחים למצוא דרך להשלים. הקבלה של המצב למציאות חייו של נדב, למריבות שלו עם אחיו, יכולה לעזור לו להבין טוב יותר את המצב המשפחתי. כדאי לאפשר שיחה פתוחה וכנה עם הילדים, כדי שניתן יהיה לבדוק רגשות ולשאול שאלות. ילדים מגיבים במהירות וברגישות לסימונים של הוריהם באשר לנושאים שהם טאבו, ואין אפשרות לדון בהם. במקרה כזה, הם נושאים תחושות של סוד, של משהו אסור ונורא. ילדים יטו להשלים את החלק החסר בתמונה מדמיונם, ומתוך מחשבה אגוצנטרית, שאולי משהו שהם עשו גרם למשבר המשפחתי.

ארנה פנתה לייעוץ בגלל מריבות קשות בין בנותיה. המצב היה לה קשה במיוחד מפני שהיא חששה משחזור יחסיה עם אחותה בין הבנות שלה. "אני ואחותי אף פעם לא הסתדרנו, ותמיד קיוויתי שהבנות שלי יהיו חברות טובות". אחד הדברים הראשונים שאפשר להציע לארנה הוא לדבר עם הבנות על היחסים בינה ובין אחותה, ולפתוח שיחה על מה שקשה ביחסים במשפחה – הכעס, הקנאה, הריחוק או הפגיעה. שיחה כזו עשויה להוות מודל חלופי לפתרון קונפליקטים – במקום להתנתק אפשר לדבר, להקשיב לאחר ולרגשות שלו. לפעמים, בעקבות המודל של הילדים, יהיו הורים שיחדשו קשרים עם בני המשפחה שלהם!

 

"היה היה פעם…"

כמה נעים לבלות בדפדוף באלבום המשפחתי. נוסף על ההתבוננות העצמית בהשתנות של כל אחד מאיתנו במשך השנים, זה גם הזמן לדבר על התרחשויות בהיסטוריה המשפחתית כולה – כאן התמונות מהבית הקודם שלנו, וכאן התמונה של אמא בהריון, לפני שנולדה האחות הצעירה במשפחה, וזו התמונה ממסיבת ההפתעה שעשינו לסבא ליום ההולדת. כל משפחה, בדומה לכל אדם, עוברת תהליכים של גדילה ושינוי, ואפשר לראות אותם וגם לבדוק מה היה מקומנו בשינוי הזה.

מקום משמעותי במיוחד הוא הפיכת הזוג להורים – אפשר להסביר לילדים כי רק בזכותם אנחנו הפכנו להורים, ובלעדיהם לא היינו יכולים להיות הורים של איש. נקודת ציון זו בולטת במיוחד במשפחות בהן חיכו להולדת ילד זמן רב, או אימצו ילד, אבל זו אמת נכונה לכל משפחה. מרגע שבאו הילדים לעולם המשפחה כבר אינה דומה למשפחה שהיתה לנו קודם.

כאשר יש במשפחה ילד פגוע או קרה אירוע של אובדן (מחלה או מוות של אחד ההורים, למשל) חשוב עוד יותר להתייחס לכל מהלך ההיסטוריה המשפחתית, ולחבר את ההווה אל העבר. במקרים של טראומה או אירוע קשה אנחנו נוטים לחלק את חיינו ל"לפני" ול"אחרי" האירוע, ומבודדים את שני הקצוות. למעשה, חשוב מאד לעשות את הקישור בין שני הגדות הללו של נהר החיים. החיבור מסייע מאד גם לילדים להגדיר את השינויים שעברו הם כתוצאה ממה שהתרחש במשפחה, לחבר את תפיסת העצמי שלהם כפי שהיא בהווה לזיכרונות ולתחושות שהם נושאים מן העבר.

למעשה, כל משבר או שינוי שמתרחש במשפחה גורר אחריו צורך להסתגל לשינוי, ולהתאים את המשפחה אל המצב החדש. גם דברים משמחים ורגילים, כמו מעבר לבית גדול ומרווח יותר, לידת אח, מעבר ההורה לעבודה אחרת, בעלת אופי שונה, או כניסה לגן חדש או לבית הספר, יכולים לנתק את תחושת הרצף. התייחסות לכך, בסיפור או באמצעות תמונות משפחתיות, עשויה להקל על ההסתגלות, וליצור אצל הילד תחושה שהזמן אינו נקטע בנקודה מסוימת של משבר.

 

כמה משמעויות מעשיות להורים:

  • כדאי להכין עם הילד אלבום אישי עם סיפור חייו, ולהציגו בחוג המשפחה המורחבת, או בגן. אפשר להיתלות באירועים חיצוניים (יום המשפחה, יום ההולדת) או ליצור אלבום כזה ללא סיבה מיוחדת.

  • עם ילדים גדולים יותר אפשר לצייר עץ משפחתי, להגדיר את התפקידים השונים של בני המשפחה כלפיו (סבא שלך) וביחד אל האחרים (סבא של אחיך ושל בני הדודים שלך, אבא שלי).

  • כשמבלים זמן ביחד, בנסיעות, ב"סידורים" או לפני השינה, אפשר לספר סיפורים מחיי המשפחה. אפשר לספר על עצמנו בילדותינו, או על הילד כשהיה צעיר יותר. אפשר לגייס לכך גם את הסבים, שבוודאי יוסיפו בשמחה עוד סיפורים למאגר המשפחתי.

  

 

 

קריאה נוספת:

התפתחות הזהות העצמית

לכל תינוק יש זהות מובחנת, שנובעת מהיותו אדם נפרד, עם גוף ומוח ייחודיים, גם כשהוא חולק מטען גנטי משותף עם אדם אחר. הזהות הפסיכולוגית מתחילה דווקא בחלק הפיזי, הטמפרמנט המולד, הנטיות הגנטיות, והסביבה הפיזית בה גדל עוד ברחם ולאחר מכן בעולם שבחוץ (האם נולד במדינה מתפתחת, וסובל מתת תזונה, או בחברת שפע, למשל). כל תינוק נולד עם נטייה טמפרמנטלית, וזו, כמו גם ההתאמה בין הטמפרמנט שלו לטמפרמנט של הוריו ושאר בני המשפחה, משפיעה אף היא על התפתחותו.

"לקראת אמהות": מדריכי הכנה ללידה ותפיסות על אימהות בישראל

כיצד משתקפות תפיסות אודות אמהות בחברה הישראלית בספרי הדרכה ללידה לאורך השנים. הניתוח ההיסטוריוגרפי ישמש אותי לזיהוי מסרים המופנים לאמהות צעירות בחברה הישראלית, ותהליכים של שינוי או סטטיות בתפיסות אודות אמהות.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר בטלפון: 04-6376619 ; 050-5615129 דוא"ל: orit.godkar@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.