רפואת הנפש
רפואת הנפש

רפואת שינה וחלימה

חלומות פורצים למציאות - תודעה מעורבת או: מה ניתן ללמוד מנרקולפסיה? / ד"ר רז אבן

התודעה שלנו נמצאת במצב משתנה. באופן רגיל אנחנו עוברים בין 3 רמות תודעה עיקריות: שינה נטולת תודעה (כונתה בעבר "מוות קטן"), שינה עם חלומות (תודעה ערה ועזה, אך מערכת התפיסה מכוונת לתכנים פנימיים וללא תפיסה חושית של העולם), וכמובן – ערנות. למרות שאנו רגילים לעבור שלבים אלו מדי יום, הרי הם מעלים קושיות רבות הין פילוספיות והן מדעיות. כיצד יתכן שהתודעה שלנו "מהבהבת", מופיעה ונעלמת? האם במצב של שינה נטולת תודעה, (או יתרה מכך – תרדמת) – אנחנו קיימים באותו הזמן?

יש מצבי תודעה רבים נוספים, שחלקם חריגים (מתחומי הפסיכופתולוגיה כגון דליריום, פסיכוזה, דיסוציאציה) וחלקם מיוחדים או "גבוהים" יותר.

כיום חוזר העיסוק בנושא החלימה באספקט הפורמאלי – של MENTAL STATE מעבר לעיסוק הפסיכולוגי המוכר של משמעות תוכן החלום.
בצומת זאת המשיך פרויד את חקר משמעות החלום, אך הכיר גם בחשיבות המחקר של מבנה החלום. מחקר זה חוזר היום למוקד החשיבה, דרך חוקרי שינה וחלימה והן דרך השילוב בין מחקר המוח ופסיכולוגית המעמקים (למשל הגישה של הנוירו-פסיכואנליזה של החלום, אותה מקדם בעיקר SOLMS ).

במאמר זה אנסה להראות כי גם המחקר ועצם תשומת הלב לתופעות החריגות והמיוחדות בעת שינה וחלימה (כגון הפארסומניות) – יכולים לתרום להבנות אלו, תוך דגש על מצב הנרקולפסיה ושיתוקי שינה.

מאת: רז אבן
תאריך פרסום: 8/8/2007
 
כשחלום פורץ למציאות – תודעה כפולה בנרקולפסיה
ד"ר רז אבן 
                           המאמר במסגרת הפורום "מצבי תודעה וחלימה"
____________
מצבים משתנים
התודעה שלנו נמצאת במצב משתנה. באופן רגיל אנחנו עוברים בין 3 רמות תודעה עיקריות: שינה נטולת תודעה (כונתה בעבר "מוות קטן"), שינה עם חלומות (מצב שבו התודעה ערה ועזה,  אך מערכת התפיסה מכוונת לתכנים פנימיים וללא תפיסה חושית של העולם), וכמובן – ערנות רגילה. למרות שאנו רגילים לעבור שלבים אלו מדי יום, הרי הם מעלים קושיות רבות הין פילוספיות והן מדעיות. כיצד יתכן שהתודעה שלנו "מהבהבת", מופיעה ונעלמת? האם במצב של שינה נטולת תודעה, (או יתרה מכך – תרדמת) – אנחנו קיימים באותו הזמן? ועוד שאלות כיד הדמיון.
יש מצבי תודעה רבים נוספים, שחלקם חריגים (מתחומי הפסיכופתולוגיה כגון דליריום, פסיכוזה, דיסוציאציה) וחלקם מיוחדים או "גבוהים" יותר, שבהם יש נסיון מכוון להעצים את התודעה (מדיטציה למשל).
לחלום יש מעמד מיוחד. מדובר במצב תודעה חריג, עם תכונות מפתיעות, שלא לאמר "חלומיות", שבו מוחנו הישן בונה עולמות שלמים, שמפתיעים אותנו כל לילה מחדש. אך היות ומדובר במצב שכיח ורגיל, אנו נוטים לזלזל בו. צעירים מוכנים להרחיק עד הודו ולחפש את הפטריות הכי מוזרות, אבל "האוצר" נמצא אצלנו כל לילה במיטה. החלימה היא המעבדה הפרטית שלנו להבין את תהפוכות מצבי התודעה.
 
תודעה בעת החלום
אחת התכונות השכיחות של החלימה היא שיש ירידה בתיפקודים של המודעות העצמית וביקורת המציאות. הדמיוני נתפס כאמיתי. החולם מגלה שהוא חולם רק בעת היקיצה.
סוג יוצא דופן של חלומות מכונה "חלומות צלולים". נכתבה ספרות בנושא ואף מחקרים. אחד החוקרים המובילים בתחום הוא LEBERG .
לפני שנים עסקתי בתרגול ולמידה של מצב זה. חלום אחד שחלמתי וממנו למדתי רבות מובא לפניכם:
באחד מהחלומות הצלולים שלי טיילתי עם ידידה, ד., בשדה פתוח. ידעתי כל העת שאני חולם.
דמותה היתה זהה לדמותה במציאות. הכל נתן תחושה אמיתית, אבל ידעתי שאני חולם.
באיזשהו שלב לא יכולתי להתאפק יותר והחלטתי לאמר לה את האמת. הישרתי אליה מבט ואמרתי לה:
"ד., רציתי לאמר לך שאנחנו בתוך חלום שלי, את לא אמיתית,  אני רק חולם אותך... "
לא אשכח את המבט שנעצה בי.
היא הסתכלה ואמרה לי " תגיד לי, אתה השתגעת?"...
חשתי נזוף וחסר אונים. לא מצאתי שום דרך להוכיח לה שאני חולם אותה...
 
 
"אני"  חלמתי את החלום.  ידעתי שאני חולם, ומוחי בדה את ההתרחשות וגם את דבריה של ד.
אבל "היא"  הפתיעה אותי (או את מה שאני חווה בתור "אני"). תגובתה היתה דומה לתגובה של כל אחד מכם, אם הייתי מנסה לשכנע אותכם שאני חולם אותכם..
אז מי חלם את ד.?
 
 
מחקר החלימה
 
כיום מתפתח שוב העיסוק בנושא החלימה באספקט הפורמאלי – של MENTAL STATE מעבר לעיסוק הפסיכולוגי  המוכר של משמעות התוכן של החלום. אחד החוקרים שקידם את הנושא הוא j. allan Hobson           , פרופסור לפסיכיאטריה מהארוורד , אחד מחוקרי השינה החשובים - שאמנם מתנגד לפרויד, אך עסוק בלהט בהתנגדות זאת ותורם הרבה לחקר החלומות. הובסון הגדיר את התכונות הפורמאליות של החלום, שמבחינתו מעידות על השינויים בפעילות המוח בזמן זה.
 
התכונות העיקריות שהוא ציין לגבי תודעת החלום הן:
1. חוסר אוריינטציה לזמן,  למקום ולדמויות
2 . האלוצינציות (בעיקר ויזואליות) אך גם קוליות ובאופן מעניין גם האלוצינציות של תנועה (אנו נופלים, עפים וכדומה).
3. הפרעות בקשב מתמשך ונטייה לרפיון אסוציטיבי.
4 . אמנזיה חלקית עד מלאה לחלום בעת ההתעוררות.
5. ירידה בתובנה ובשיפוט (לכך שבכלל מדובר בחלום, עם תחושה מזוייפת של מציאות).
6. הגברה בעוצמה הרגשית.
7. ירידה בפונקציות קוגניטיביות (לדוגמא  לא ניתן "לקרוא" טקסט בעת חלום).
בספרו משנת 1994   DREAMING AS DELIRIUM - "כשהמוח יוצא מדעתו" הוא משווה את התכונות הללו של החלום לסימפטומים של מצבי המוח הבלבוליים מלווי ההזיות המכונים "דליריום". הוא טוען בעצם שהחלום דומה לדליריום יותר מאשר לפסיכוזה (שהינה תפיסה יותר רווחת ומקובלת).
יש לציין שמעבר להגדרות ולאנלוגיות המעניינות, ההתיחסות למבנה התודעה הפורמאלי בחלום – פותח כר נרחב של מחקר נוירופסיכולוגי בחלומות (למשל חלק מהתכונות של חוסר אורינטציה לזמן וירידה בשיפוט מכוונים לירידה בפעילות האונה הקדם מצחית, ההגברה האמוציונלית מצביעה על עליה בפעילות המערכת הלימבית עם ירידה באינהיביציה עליה ,  מה שאכן מאושש במחקרי הדמייה ועוד).
 
חלומות פורצים
במאמר זה ארצה לעסוק במצב תודעה מעורב, של פריצת חלימה לתוך הערנות.
מצב זה יכול לקרות באנשים בריאים מדי פעם, או במצבים חריגים.
מצב מוכר, למשל הוא מצב של חסך שינה.  לאחר מספר לילות ללא שינה, ובאופן ממוקד יותר - במחקרים בהם מונעים רק את שלב החלום (שלב ה REM) )   - אנשים מתחילים להזות. נראה שלמוח יש צורך עז לחלימה, ומתפתח מעין "רעב לחלומות", עד כדי כך שהחלומות נאלצים לפרוץ לתוך הערנות. לאחר 10 ימים ללא שינה – אנשים הגיעו למצבים של טרוף הדעת.
מצב מוכר אחר הוא של גמילה מאלכוהול. מצב מיוחד של דליריום ורעד המכונה
DELIRIUM TREMENS . אחת ההשערות על מצב זה נובעת מתצפיות המראות כי האלכוהול מדכא את החלימה. אלכוהוליסטים סובלים מירידה בכמות ה REM באופן כרוני. ואז בשלב הגמילה, מתחוללת תופעת של "פיצוי" או כפי שהיא מכונה REBOUND - ה REM וההזיות פורצים בשטף ומשבשים את דעתו של החולה. מדובר במצב שנרגע תוך שבוע לערך .
 במאמר זה אתמקד במחלת השינה  המכונה -  נרקולפסיה, ממנה ניתן ללמוד לא מעט על פעילות המוח והקשר למצבי התודעה.
 
נרקולפסיה (Narcolepsy) -     היא מחלה המתאפיינת בפרצי שינה בלתי צפויים במשך היום ,  ובמיוחד – מתרחשת במצבים אקטיבים, ואף מתגברת במצבי התרגשות  רבה ( אמוציות כגון פחד, צחוק, או אורגזמה יכולים להוות טריגר לכניסה למצב של שנת חלום).
במחלה זאת – אנשים פשוט  נופלים במהירות לתוך מצבי שינה, ולרוב צוללים מיד לתוך תודעת החלום. זאת בניגוד לשינה רגילה שבה החלומות מופיעים רק לקראת סוף המחזור הראשון (כשעה אחרי ההרדמות).
המחלה פוגעת באדם אחד מתוך אלפיים  ועוברת לרוב  בתורשה. כנראה שהיא נפוצה בעיקר ביפן, אך נדירה בקרב יהודים (יש עדיין ויכוחים לגבי שכיחותה בארץ, שכן יתכן שרבים מהסובלים ממנה אינם מאובחנים).

יש ארבעת תסמינים  עיקריים המיוחסים לנרקולפסיה בד"כ (למרות שלא כולם אופייניים לכל החולים) . אתייחס אליהם ולמשמעות שלהם בהקשר למצב התודעה.

1. התפרצויות הדרגתיות או פתאומיות של ישנוניות מוגברת במשך היום. החולה יכול להירדם פעמים רבות ביממה, לפרקי זמן של דקות. השינה לרוב מרעננת.
 זאת ניתן לבדוק במעבדת שינה. מבקשים מהנבדק להגיע אחרי שנת לילה טובה, ואז הוא מתבקש להרדם מספר פעמים במשך היום. רובנו לא נוכל יותר מפעמיים, וגם אז יקח זמן רב. מי שיכול לעבור מהר את המחסום הבלתי נראה שבין ערות לבין השינה  – וזאת תוך כמה דקות, מספר רב של פעמים – יוגדר כסובל מסימפטום מרכזי של הנרקולפסיה.
יש להדגיש שגם המדד של חביון ה REM מצביע על התקצרות ניכרת ומעברים חריפים מערנות ל REM ללא שלבי המעבר הרגילים. מכאן מופיעה התופעה של מעברים מהירים מערנות לחלימה אינטנסיבית ובחזרה.

2. לעיתים יעברו החולים שיתוק רפוי  (קטפלקסיה) - התקף של חולשת שרירים בזמן העירות.
-
אך מנין נובע בכלל מנגנון השיתוק?
תופעת השיתוק בשינה מוכרת מניסוייו של חוקר השינה מישל ג'ובה           Michel Jouvet –   
בשנת 1979  – כאשר הוא ותלמידיו  ניתקו את מרכזי השיתוק בחתולים (באיזור ה     PONS שבגזע המוח) , כמובן בהרדמה מלאה.
לאחר שהחתולים התעוררו -  עקבו החוקרים אחרי התנהגותם בתנאים רגילים.
לא היו שינויים בהתנהגותם בערות, אך הלילה הפך להיות למעין סדנת פסיכודראמה חתולית. הם פשוט " ביצעו"  את חלומותיהם, הצגות שלמות באופן מחזורי כל לילה.
JOUVET   כינה את ההתנהגות ONEIRIC BEHAVIOR  -- התנהגות "חלומית", ויש האומרים שהחתולים ביצעו את חלומותיהם. המדענים המחמירים יותר טוענים שמה שנצפה היה אוסף של התנהגויות אינסטינקטואליות סטראוטיפיות (אכילה, רדיפה וכו), וברור שמצב ה REM גורם להפעלה של תבניות כאלו, אך לא ניתן להסיק מכך לחתולים אכן היתה חוויה או   מודעות לחלום. יש להניח שמטרת השיתוק היא לאפשר למוח לתרגל את תבניות האינסטינקטים מבלי לבצע אותם, מעין  "תרגול על יבש".
אם מיישמים תיאוריה זאת לבני אדם – ניתן לטעון  שמטרת השיתוק בעצם לאפשר לחלומות להתרחש, מבלי לבצע אותם, שכן ביצוע החלומות יכול לגרום לכאוס חברתי (ובכל מקרה אי-נעימות רבה לחולם).
 בזכות השיתוק הזה יכולים התכנים האסורים (לפי הגישה הפרודיאנית, כמובן) לפרוץ לתודעה בלי חשש מביצוען וללא צורך להתמודד עם עקרון המציאות. הצנזורה יכולה להרפות לזמן מה מאחיזתה.
ירידה במרכזי השיתוק בבני אדם
 
חולשה של מנגנון השיתוק שמופיע בגיל המבוגר, לעיתים קרובות  כמקדימה את מחלת הפרקינסון – גורמת מבוכה לחולים בכך שהם מתחילים להשתולל בלילה ולבצע את חלומותיהם. הפרעת התנהגות לילית זו  מכונה RBD   -   REM BEHAVIORAL DISORDER   . הפרעה זאת, כאמור,  אופיינית בקשישים, אך יכולה להופיע  גם בצעירים בעיקר עקב תופעת לוואי של נטילת תרופות נוגדות דכאון, וכן נמצאת בשכיחות גבוהה גם בחולי נרקולפסיה. יש טוענים שדון קיחוט איש לאמנשה סבל מכך (בפרק 35 בחלק הראשון של הספר יש תיאור מרתק שבו סנשו פנשה הנאמן רץ לקרוא לעזרה, שכן אדונו נאבק במפלצות תוך כדי שינה, כשעיניו עצומות, והיה ברור שהוא מבצע את תוכן החלום שלו...).
---
מתוך: דון קיחוטה איש לה מאנשה, מאת סרוואנטס פרק ל"ה  ( בתרגום ביאטריס ולואיס לנדאו) -
 
 ... מן העליה שדון קיחוטה נח בה הגיח סנצ'ו פאנסה נסער ונרעש וקרא בקולי קולות:
  - בואו, מהר, רבותי, לעזור לאדוני שנלחם בקרב הכי קשה ומסובך שראיתי בחיים...
 
בתוך כך שמעו רעש גדול שבקע מן הקיטון, ואת דון קיחוטה צועק: - עצור, גנב, נוכל, שחצן, כי אני מחזיק בך ולא תועיל לך חרבך!
ודומה היה שהוא הולם בכוח בקירות...
הם נכנסו לחדר ומצאו את דון קיחוטה בלבוש המשונה ביותר בעולם... על זרועו השמאלית כרוכה היתה השמיכה שסנצ'ו נטר לה לה איבה מסיבה ידועה, ובימינו החרב השלופה שבה היה משלח דקירות לכל עבר, ופולט מילים כאילו באמת נלחם בענק. עוקצו של עניין היה בכך שעיניו לא היו פקוחות, כי ישן היה וחולם שהוא נלחם בענק, שכן ההרפתקה הממשמשת ובאה כה כבשה את דמיונו, שחלם כי הנה הגיע אל ממלכת מיקומיקון והוא כבר נלחם באוייבו...
... לא התעורר האביר המיסכן עד שהביא הגלב דוד מים ושפך אותו על כל גופו בבת אחת. אז התעורר דון קיחוטה, אך לא התפכח דיו כדי לעמוד על מצבו...
 
אנו יכולים לראות כאן תיאור נאמן של הפרעת ה RBD , כאשר דון קיחוטה שרוי בעולם החלום, ללא מנגנון השיתוק להגן עליו. יש לציין שגם כשהוא כבר מתעורר, יש לו קשיי עוררות והוא עדיין שרוי במצב מעט בלבולי המכונה כיום "שכרון שינה" --   sleep drunkness       - 
מצב המאפיין מאוד נרקולפסיה.
 
בכל מקרה – בחולי הנרקולפסיה קיים חוסר איזון במערכת השיתוק, ולרוב מדובר דווקא בקצה השני – של שיתוק מוגבר שיכול לקרות דווקא במצבים לא תואמים, כמו בעת התרגשות.
חולה מתארת את חוויות השיתוק שנכפה עליה לפתע: " אני מרגישה כמו מריונטה שלפתע חתכו את מיתריה.." האדם מודע למתרחש , מודע לגופו וחש אותו, אך מאבד את השליטה הרצונית על תנועות גופו. לפתע חלה דיסוציאציה במנגנון שלרוב פועל אצלנו באופן כה אוטומטי עד שאיננו מודעים לו – אני רוצה להניף יד והיא מתרוממת. הרצון מפעיל את החומר. חולים אלו חשים איך הרצון הופך מבודד. הקשרים בינו לבין הגוף מתרופפים, נעלמים וחוזרים לסרוגין.
 

3. שיתוק שינה  _   (  SLEEP PARALYSIS )  
 חוסר יכולת מוחלט לנוע כמה דקות לפני ההירדמות או כמה דקות לאחר היקיצה
       גם  אנשים בריאים חווים שיתוק שינה לפעמים, אך הסובלים מנרקולפסיה חווים אותו בתכיפות גדולה יותר.
מצב זה יכול גם להופיע באופן מבודד אך בעוצמה רבה ומלווה אז בחרדה גדולה. אנשים מתארים זאת כסבל ופחד, כשהם חשים לפתע "לכודים" בתוך עולם הדמיון, ללא יכולת לנוע או לצעוק לעזרה, עם הזיות המופיעות לפניהם. למרות שהתודעה כבר מתעוררת – והחולם מבין  שאלו הזיות, הוא אינו מסוגל להשפיע על המתרחש ולמנוע מהתהליך לקרות. לעיתים המצב מלווה בתחושה של "נוכחות זרה" ליד החולם, ולפעמים אף תחושה של נוכחות כזאת בתוכו. לעיתים החוויה היא  של דמות היושבת ולוחצת להם על החזה. עקב כך מצב זה תואר פעמים רבות בהיסטוריה ואף צוייר, תחת השם " INCUBUS " , שבו מכשפה יושבת על החולם ולוחצת על חזהו. ניתן  כמובן להבין מדוע בעבר ייחסו למצב חריג זה פרושים מיסטים.
--
לדוגמא: חייל בן 20 פנה לפורום שינה עקב חשד שהוא סובל מנרקולפסיה. יש לו אמנם חלק מהסימפטומים, אך בעיקר הוא מתאר מצבים של שיתוקי שינה:
"קודם כל יש לי שיתוקי שינהמסביב לשינה (לפני ואחרי בלבד. לא היה לי מקרה של קטפלקסיה כתוצאה מצחוק או משהודומה). לפעמים בזמן שיתוקי השינה אני שומע דברים והרבה פעמים לפני שאני נרדם אנימרגיש הרגשה כזו שכאילו מישהו דוחף לי את הפנים לצד ימין ואני מרגיש כאב חזק מאודבאף כאילו מישהו לוחץ לי על הצד השמאלי שם..."
עוד משהו שלגביו רציתי שתחוו את דעתכם היאלגבי תופעה חדשה שאני חווה כעת.
לפני כמה ימים חוויתי מצב של שיתוק שינה שבושמעתי את אימי מדברת בחוץ (שאלתי אותה על זה אח"כ והסתבר שזה היה הכל רק בראש שלי). השיתוק שינה שלי קרה לי לאחר שהתעוררתי מסיוט והייתי מאוד נסער מהקטע הזה שלא יכלתילזוז כאשר הייתי מאוד מפוחד (דופק לב, זיעה קרה וכו('....
incubus   - ציור של פוסלי המתאר שיתוק שינה
HYPNAGOGIC HALLUCINATIONS        

4. האלוצינציות היפנגוגיות -    
 
חוויות בעלות אופי חלומי אשר האדם מתקשה להבחין בינם, ובין המציאות, והן מתרחשות בד"כ בתחילת השינה, או מיד עם ההתעוררות. הזיות אלו יכולות ללוות את שיתוק השינה. האדם שוכב ער במיטה, קפוא ורואה חזיונות מול עיניו.
יש לציין שנושא ההזיות בחלום הינו חשוב ביותר, שכן מדובר בתופעה המופיעה אצל כולנו, אך יוצרת חיבור לחוויות של הפסיכוטי. החלום מהווה בעצם מעין חוויה פסיכוטית (או בעצם דליראנטית, לפי הובסון)  שמתרחשת אצל אנשים נורמאלים, תחת חסות (וההגנה) של השינה. עצם קיום התופעה אצל כולנו מעיד קודם כל שמוחנו (או נפשנו) מסוגלים באופן עקרוני  ליצר הזיות, המנגנון טבוע במוח,  ובעצם  הכל תלוי רק באילו תנאים התופעה מתרחשת -  האם בשינה, או תחת סמים, או במצבי אקסטזה, או סתם כך בערנות מלאה (ואז זה נחשב כמובן לפאתולוגי).
 ההזיות שמתרחשות בנרקולפסיה מפורשות לעיתים בטעות כעדות למחלת נפש, במיוחד לפני שמתבצעת האבחנה, ובוודאי בקרב מי שאיננו מודע כלל לאפשרות זאת. הזיות החלום יכולות לפרוץ לתוך הערנות ולהתערבב בחיי היום יום.
חלק מהחולים מתארים לעיתים "תודעה כפולה". הם מודעים למציאות אך רואים שברי חלום מול עיניהם, עם שקיעה פנימה והחוצה מעולם החלומות. לעיתים החלומות הם בעלי איכות חריפה ומציאותית עד כדי בלבול לגבי תפיסת המציאות.
במובן זה יש לציין שיש לנו בד"כ מעין "חוויה של מציאות". לעיתים כאשר מה שקורה נראה לנו לא אמיתי אנחנו "צובטים את עצמנו" כדי לבדוק אם לא מדובר בחלום. בודאי שבעת החלימה הרגילה רובנו חווים את הפנטזיה כאילו זאת המציאות החושית, ורק לאחר ההתעוררות נוחתת עלינו ההכרה "זה היה רק חלום". קיימים מצבים מיוחדים בחלימה, המכונים "חלומות צלולים" בהם החולם מודע כל העת לכך שהוא בתוך חלום, ואף מסוגל לבצע "בדיקת מציאות" בעת החלום. מצבים אלו מעלים שאלות פילוסופיות מוכרות לגבי מה זאת תפיסת המציאות בכלל, נושא אינסופי המעלה שאלות רבות. המצבים המעורבים שאני מתייחס אליהם נותנים כלים לבדוק שאלות אלו באופן יותר מעשי , תוך כדי ההתרחשות.
הסובלים מנרקולפסיה יכולים כאמור לחוות במשך היום "מצבי תודעה מעורבים" כאשר הדמיון מתערבב במציאות. הם יכולים לעיתים לשכוח אח"כ מה עשו או מה אמרו (מדובר בדקות ספורות). יש סיפורים רבים על חולים כאלו שדיברו, ולפתע תפסו עצמם שאינם יודעים מה פשר דבריהם, או אפילו ביצעו פעולות מורכבות (יש תאור בספרות על חולה ש"טיגנה" את גרביה  בעת מצב תודעה מעורב כזה, עד שלפתע הקיצה וקלטה מה היא עושה...)
 
מה המנגנון המוחי של הנרקולפסיה?
מבחינת המנגנון הנוירופיזיולוגי -   ניתן לפרש כל אחד מן התסמינים של הנרקולפסיה  כפלישה של מצב הדומה ל-REM לעירות; או ליתר דיוק – מתקיימת דיסוציאציה של מרכיבי ה REM , שבאופן נורמאלי מתרחשים באופן מאוגד – וכל מרכיב יכול להופיע בנפרד, או בעוצמות גבוהות מהרגיל, וזאת גם תוך כדי מצב תודעה של ערנות, ולא רק בתודעה של שינה. לכן אנו מוצאים פלישה של הזיות החלום לתוך הערנות, או חדירה של מרכיב אחר של החלום כגון השיתוק.
יש להניח שקיים חוסר איזון במערכת שמפקחת על שנת החלום. מערכת זאת כוללת את גזע המוח, בעיקר באיזור המכונה PONS וכן חלקים בהיפותלמוס ובתלמוס (גרעינים חשובים בעומק המוח). ידוע היום שיש הפרעה במערכת הערנות המבוססת על הנוירופפטיד אורקסין, שכנראה נמצא בכמות מופחתת במחלה זאת.
הערה לסיום:
העניין בחלום מההיבט המבני שלו, והקשר שלו למצבי התודעה – קיים מאז שחר ההסטוריה הכתובה, והעלה תמיד שאלות פילוסופיות על עקרונות תפיסת המציאות.
(ראה סיפור המשל של צ'ואנג דזה על החכם שהתעורר לאחר שחלם שהוא פרפר, ולא ידע אם איננו בעצם פרפר שחולם שהוא החכם...)
נושאים אלו וגם הקשר של חלימה לשגעון – היו מוכרים לפרויד, והוא אף התייחס אליהם לא מעט.
בפרק הראשון של פרויד בספרו "על החלום" (1901) (שתורגם לאחרונה מחדש ע"י אדם טננבאום ויצא בהוצאת רסלינג) – הוא כותב:  " ... אולם מאז דחייתה של ההיפותזה המיתולוגית, הפך החלום לטעון הסבר. תנאי היווצרותו, זיקתו אל חיי הנפש במצב הערות, תלותו בגירויים הנדחקים בעת השינה אל סף התפיסה החושית, המוזרויות הרבות של תכניו המרתיעות את החשיבה הערה, אי-התואם בין דימוייו הוויזואלים לבין האפקטים שהוצמדו אליהם, ולבסוף טבעו החטוף של החלום, האופן שבו המחשבה הערה מסיטה אותו הצדה כמשהו מוזר, משחיתה ואף מוחקת אותו מן הזיכרון – כל הבעיות האלה ובעיות נוספות דורשות פתרונות מזה מאות בשנים, אך טרם זכו לפתרון מספק. אולם במוקד ענייננו ניצבת השאלה על אודות משמעות החלום... "
אנו יודעים שבצומת זאת המשיך פרויד את חקר משמעות החלום, אך הכיר גם בחשיבות המחקר של מבנה החלום. מחקר זה חוזר היום למוקד, דרך חוקרי שינה וחלימה והן דרך השילוב בין מחקר המוח ופסיכולוגית המעמקים
הנוירו-פסיכואנליזה של החלום, אותה מקדם  בעיקר  SOLMS ).
במאמר זה ניסיתי להוסיף כי גם המחקר של החלימה הרגילה, אבל גם ובמיוחד  תשומת הלב לתופעות החריגות והמיוחדות בעת שינה וחלימה, כמו אלו שתוארו במאמר -  יכולה להעשיר את הבנתו את מצבי התודעה השונים, וגם לתת לנו כלים מעשיים, חוויתיית מחד  ומחקריים מאידך - לבדיקת שאלות פילוסופיות     "גבוהות" על טבע ההכרה, וההבחנה בין דמיון למציאות...

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.