יום העיון על אתגרים טיפוליים בגיל הינקות - שיתוף ומחשבות.
היה יום עיון קומפקטי מבחינת מספר המשתתפים, שגרם ל"סדנאת עבודה" עם הרבה מחשבה ועניין ועורר הרבה מחשבות על איך אנחנו בארץ מתמודדים עם אתגרים בגיל הינקות. יום העיון סבב סביב תינוקות שנמצאים במשפחות רב בעיתיות מבחינת מסוגלות ההורים, פסיכופתולוגיה אצל ההורה והסיכון להתפתחותו הנפשית של התינוק.
פרופ' טולה טמינן, נשיאת האירגון של ה- waimh העולמי, מנהלת מחלקת יום לגיל הרך בבית החולים באוניברסיטת טמפר, בפינלנד, באה להרצות לפנינו.
ראשית שמענו כמה נתונים על מצב האירגון של ה- waimh- שמענו שהאירגון החל כקב' קטנה באירופה ובארה"ב לפני 17 שנה. זה התחיל כאשר שתי אגודות - של הפסיכאטריה של התינוק ושל בריאות הנפשית של התינוק, החליטו להתאחד כאירגון מולטידסיפלינרי. כיום נמצאים 50 מדינות בעולם שיש בהן נציגות מקומית של האירגון. המטרה של הארגון היא להיות בעצם בכל מקום בעולם שיש בו תינוקות כדי לקדם את ההבנה של חשיבות התקופה הזו להמשך בריאותו הנפשית כאדם בוגר.
היא הציגה בפנינו מודל עבודה ייחודי שכמובן במדינתנו דלת המשאבים ניתן רק להתקנא, אבל אולי בכל זאת, משהו מרוח העיניין אפשר כן לאמץ. ברצוני להציג את עיקרי המודל ואפשר לחשוב ביחד עליו.
מדובר באישפוז יום ל- 3 שבועות לכל היותר, של כל מי שנחשב לחבר במשפחה או רואה עצמו שותף לתהליך הטיפולי של המשפחה. המשפחה היא שמחליטה מי שייך למשפחה. סיבות ההפניה הם- 1. לתינוק יש בעיות רגשיות-התפתחותיות או התנהגותיות.2. בעיות באינטראקציה במשפחה כמו- גרושין או בעיות קשות בנישואין שקשורות לתינוק,לקשר איתו ולהחזקתו. למשל כאשר הורה אחד מאשים את ההורה השני בהתעללות. או כאשר יש הפרעה פסיכאטרית בהורה. במקרה כזה המטרה היא לתמוך בהורה ליהיות הורה טוב יותר לילד. או בעיות באינטראקציה בין הילד להורים או בין האחים.
סוגי המשפחות- 48% זה מש' חד הוריות 28% משפ' מאמצות והשאר משפ' ביולוגיות עם שני הורים.
הצוות מורכב כך שעל כל משפ' יש אחות פסיכאטרית, 2 מטפלים בפסיכותרפיה (פסיכולוג ואחות), 6 אחיות, רופא ואחות ראשית.
החשיבה של הצוות היא אינטגרטיבית - פסיכותרפיה שמתמקדת בצרכים ההתפתחותיים, גישה משפחתית ותיאוריה קוגנטיבית.
למעשה במהלך השלושה שבועות שם נאספות הרבה הבנות, בשיתוף מוחלט של המשפחה על הצרכים ההתפתחותיים של התינוק, על הבנת הדינמיקה במשפחה.
האינפורמציה הזאת מועברת לכל אנשי המקצוע שמטפלים במשפחה, גם לאנשי המקצוע שאמורים לקבל את המשפחה לאחר תום התקופה וזאת כדי לידעו כיצד לעבוד נכון עם המשפחה.
ההיכרות עם המשפחה מתחילה מכך ששומעים מה המשפחה רוצה ומה אנשי המקצוע רוצים והדברים גלויים לכולם. המטרה היא ליצור אווירה של אמון כדי לנסח, כמו חוזה טיפולי, איזה דברים המשפחה היתה רוצה לעצמה.
במהלך התקופה משקפים למשפחה כמו בראי ענק את הרפלקסיות של מה שהצוות ראה באינטראקציה בתוך המשפחה ומה שהצוות ראה בהתפתחות של התינוק. לאחרונה הם החלו במשהו חדש- שבסוף כל יום שתי אחיות מראות איך הבינו את המשפחה וכותבות להם את זה. מכתבים יומיים שהמשפחה בביתה יכולה לחזור ולקרא אותם. למשל: אנו מודאגים מכך וכך... אנו מבינים ש...
מחשבות...
היה מעורר השראה לשמוע על החשיבה המרובה שעושים סביב התינוק הצעיר וכמה מאמינים בתהליך הדדי של אמון ושיתוף פעולה עם ההורים כדי לאפשר הורות אחרת לאותו תינוק בסיכון או לאפשר מציאת פיתרון הכי טוב שניתן עבור אותו תינוק. היכולת לעטוף את המשפחה בכל כך הרבה תשומת לב מהרמה הקונקרטית ביותר של הכוונה ועד לשיקוף האינטראקציות שמתרחשות במשפחה.
בעבודתי עם תינוקות וילדים בסיכון עולה בי השאלה - מתי ואיך נדע האם נכון יותר להשאיר את התינוק או הילד בבית או למסור אותו לאומנה או מוסד. אני חושבת שמבחינתי יש רמה מסוימת של ערך גבוה יותר להישארות של הילד בתוך משפחתו ולאור זאת אנו חייבים להשקיע שם את המשאבים בלעזור להורים ליהיות הורים טובים יותר עבור ילדם ושבאמת לא מספיק שהבית לא יהייה טוב, צריך שהמקום האחר ייתן לו משהו יותר טוב לפני שמעבירים את התינוק או הילד מהוריו.
בתיאורי המקרה שהובאו ביום העיון ניכרה ההשפעה של המלחמות - מלחמת לבנון השניה וןהקסאמים בשדרות, על חיי היום יום של התינוקות שהובאו בתיאור. ונראה כי אנחנו בישראל שחיים בצל טראומות ומשברים, לא רגילים לקחת תהליכים כארוכי טווח, נדרשים להתמודדות של מצבי משבר וצורך בפתרונות מידיים מתוך תחושה של פאניקה. אחת המחשבות שעלו בי בעקבות היום עיון היתה של איך נותנים לאנשי המקצוע איתם אנו מתמודדים - רשויות הרווחה, בתי ספר וכדומה, את התחושה שניתן לטפל בבעיות מתוך ראיה תהליכית, ארוכת טווח וכוללת.
