מתמחים
מתמחים

ועד המתמחים הקליניים

נייר עמדה על תזכיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי והרפורמה בבריאות הנפש

נייר עמדה על תזכיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סל השירותים בבריאות הנפש) והרפורמה בבריאות הנפש

מוגש מטעם ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית
תאריך פרסום: 26/2/2007

נייר עמדה על תזכיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סל השירותים בבריאות הנפש)

 והרפורמה בבריאות הנפש

 

מוגש מטעם ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית

 

ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית, מתכבד להגיש נייר עמדה בנוגע לתזכיר הצעת החוק בעניין הרפורמה בשירותי בריאות הנפש.

 

נייר עמדה זה מציג את עמדתם של המתמחים ככל שהדבר נוגע להליך ההתמחות; עם זאת, ציבור המתמחים – כמו שאר הגורמים העוסקים בענף – חרד לעתידו של המקצוע ולרמת הטיפול והשירות העתידים להינתן לציבור הנזקקים לשירותי בריאות הנפש, עם יישומה של הרפורמה בנסח המובא בתזכיר הצעת החוק. עמדות המתמחים כפי שיובאו להלן מתייחסות כאמור אך ורק להשלכות החוק והרפורמה על ההתמחות, אולם ציבור המתמחים מבקש להדגיש כי עמדתו בשאלת נחיצותה ואופייה הכללי של הרפורמה זהה לעמדתו של פורום המקצועות הטיפוליים למען רפורמה מיטיבה.

 

 

תוכן עניינים

תמצית נייר העמדה

1. מבוא

2. התמחות הפסיכולוגים הקליניים

3 הרפורמה – ההסכם בין משרד הבריאות והאוצר ותזכיר החוק

4. הפגיעות בציבור המתמחים

(א) העדר ההסדרה של ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית בתזכיר החוק:

(1) קביעת חובת קיום מערך התמחות:

(2) העדר התייחסות למימון שכר המתמחים ולמימון נוסף של מערך ההכשרה

(3) מערך ההכשרה של המתמחים במסגרת הרפורמה

(4) הכשרת פסיכולוגים המוסמכים להדרכה

(ב) צמצום אופני הטיפול האפשריים ומגוון הפתולוגיות הזכאיות לטיפול – חוסר יכולת לעמוד בדרישות ההתמחות בשל הרפורמה

I.         הקטנת סך שעות הטיפול העתידות להינתן והקטנת הזכאות לטיפול ארוך טווח

II.   קיצוץ משמעותי במס' הזכאים לאבחון פסיכודיאגנוסטי ובמס' שעות האבחון הממומנות

III. צמצום מספר קבוצות הזכאים וסוגי הפתולוגיות המזכות בטיפול נפשי (פגיעה בגיוון הטיפול)

(ג) היבטים משפטיים של הפגיעה בהתמחות כתוצאה מתזכיר החוק

5. סיכום והמלצות

 

תמצית נייר העמדה

 

נייר עמדה זה מבקש להביא לידיעת מקבלי ההחלטות מידע חיוני הנדרש לצורך התייחסות לתזכיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סל השירותים בבריאות הנפש) אשר מטרתו היא העברת האחריות על שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים.  תזכיר החוק אינו מסדיר כלל סוגייה קריטית של עתיד הפסיכולוגיה הקלינית בישראל, זאת משום שיש שתיקה רבתי בכל הקשור להסדרה ותיקצוב של הליך ההתמחות במסגרת שירותי בריאות הנפש. זאת יש לדעת: רכיב מהותי בהתמחות המחוייבת נעשה כיום במסגרת בריאות הנפש הציבורית, זו שעתה מוצע להעבירה במסגרת התזכיר לאחריות קופות החולים.

 

ציבור המתמחים בפסיכולוגיה קלינית עסוק בימים אלו בתהליך הכשרתו. תהליך הכשרה זה מחויב ונדרש על פי חוק הפסיכולוגים והכללים המפורטים שנקבעו על פיו על ידי מועצת הפסיכולוגים. הליך זה הוא ארוך וכולל התמחות הן במסגרות מרפאתיות והן במסגרות אישפוזיות.

 

הרפורמה והחוק המוצע יגרמו לפגיעה קשה בהתמחות בפסיכולוגיה ובציבור המתמחים בשלושה מישורים, ועל-כן דרישת ועד המתמחים הוא לשנות את החוק המוצע ואת הרפורמה באופן שיענה על שלוש קבוצות הבעיות שיפורטו להלן:

 

1.      הסדרת סוגיית ההתמחות בחוק: סוגיית ההתמחות אינה מוסדרת בתזכיר החוק, ועל-כן קיים חשש ממשי כי לאחר יישום הרפורמה קופות החולים לא תהיינה מסוגלות או מעוניינות לקיים מערך התמחות ולתחזק את מסגרת ההכשרה בעבור המתמחים. בין היתר אי-ההסדרה תביא לבעיות הבאות:

 

                                א.        מקומות התמחות: נכון להיום ההתמחות נעשית בעיקר במסגרות האישפוזיות והמרפאתיות של בתי החולים ושל משרד הבריאות, אולם לאחר העברתה אחריות לקופות החולים, ללא הסדרה מקבילה של העברת תחום האחריות על התמחות לקופות, קיימים הסיכויים שלא יימצא מקום למתמחים, ומכל מקום אין בתזכיר החוק או בהסכם הבין- משרדי חיוב הקופות להכשיר מתמחים.

 

                                 ב.         תשלום למתמחים: בעת ההתמחות מקבלים מרבית המתמחים את שכרם ממשרד הבריאות, בין אם באמצעות שכר ובין באמצעות מנגנון שזכה לכינוי "מלגה". הרפורמה תעביר את האחריות על בריאות הנפש לקופות החולים מבלי להסדיר את סוגיית תשלום ה"מלגות" למתמחים. תשלום שכר המתמחים נעשה כיום בשתי דרכים עיקריות: באמצעות "מלגות" מטעם משרד הבריאות ובאמצעות הקצאת תקנים למקומות ההתמחות. למעט אמירות לא רשמיות ולא מחייבות של נציגי המשרד, אין כל התחייבות במסגרת הרפורמה כי מתמחים אשר יתמחו במסגרת קופות החולים יהיו זכאים למלגה מטעם משרד הבריאות או כי הקופות יממנו את התמחותם. הסדרת נושא המלגות ותשלום שכר המתמחים נועדה, בסופו של יום, להביא הן לכך שיוכל להתקיים מערך מספק ומקצועי של מתמחים מטפלים והן לשם מענה על הצורך ההולך וגובר בטיפולים במסגרת בריאות הנפש בקרב האוכלוסייה.

 

                                  ג.         מימון והסדרה של מערך ההכשרה וההדרכה של מתמחים: נושאים אלה בולטים בהעדרם מתזכיר החוק. בהתאם לדרישות הדין, תנאי סף המוצב בפני מקומות ההתמחות לשם קבלת אישור להכשיר מתמחים, הוא קיומו של מערך הכשרה למתמחים. העברת חלקם הגדול של מקומות ההתמחות לקופות החולים ללא הטלת אחריות וחובה להקמתו ותחזוקתו של מערך הכשרה מתאים (הכולל לא רק מדריכים אלא גם קיום סמינרים תיאורטיים, התעדכנות בספרות המקצועית, מקרים חריגים ודרכי הטיפול בהם ועוד), לא יאפשר בפועל ביצוע התמחות במסגרת הקופות.

 

                                 ד.         הכשרת פסיכולוגים המוסמכים להדרכה: בהמשך לנאמר בסעיף ג' לעיל, מערך הכשרה המוסמך להכשיר מתמחים בפסיכולוגיה קלינית מחייב החזקה של פסיכולוגים המוסמכים להדרכה מטעם הגורמים המקצועיים המוסמכים. קיומו של הליך הסמכה להדרכה זה קבוע כבר כעת בדרישה להכרה במקום התמחות. תזכיר החוק אינו מתייחס לנושא זה (כחלק מאי-ההתייחסות הכוללת להליך ולסוגיית ההכשרה); עם זאת, לדעתנו יש לתת מענה לסוגיה כבדת משקל זו, יחד עם מתן פתרון לסוגיית תקציבו.

 

2.      צמצום אופני הטיפול האפשריים ומגוון הפתולוגיוית הזכאים לטיפול: צמצום זה, אשר הינו פועל יוצא מיישומה העתידי של הרפורמה, עלול להביא לכך שהמתמחים לא יוכלו למלא אחר ההוראות בדבר ההתמחות כנדרש מהם בדין: ע"פ תזכיר החוק יצומצם מס' השירותים שיינתנו במסגרת קופות החולים לעומת השירותים הניתנים כיום ע"י משרד הבריאות. הדבר יקטין לאין שיעור את סיכוייהם של המתמחים לעמוד בקריטריונים הקבועים בדין ובהנחיות הוועדה המקצועית להשלמת ההתמחות. בין היתר, ניתן למנות את הקטנת סך שעות הטיפול העתידות להינתן למטופל והקטנת הזכאות לטיפול ארוך טווח; קיצוץ משמעותי במספר הזכאים לאבחון פסיכודיאגנוסטי ובמספר שעות האבחון הממומנות; צמצום בסוגי הפתולוגיות הזכאיות לטיפול.

 

ללא מילוי דרישות אלו – קביעת חובות בדין לגבי קיום מערך התמחות, יחד עם הרחבת סוגי ההתערבויות האפשריות בטיפול ובאבחון באופן שיאפשר למתמחים לעמוד בדרישות ההתמחות – הפגיעה במתמחי ההווה ובמתמחי העתיד תהיה עצומה והלכה למעשה לא תאפשר התמחויות כלל או תחייב הורדת רמת התמחות באופן משמעותי.

 

הפגיעה במערך ההכשרה משמעה תוצאה הרסנית עבור מקצוע הפסיכולוגיה הקלינית בישראל: ללא מערך הכשרה, לא יוכלו להיות מוכשרים פסיכולוגים בעתיד; ללא הסדרת סוגיות ההתמחות, לא יוכלו המתמחים לעמוד בקריטריונים הנדרשים מהם; ללא הסדרת סוגיית המלגות ומימון שכרם של המתמחים והמדריכים, לא יוכלו העוסקים בענף להתפחת ולהתקדם, ובסופו של יום לא יוכלו אלו להעניק לציבור הנזקק לשירותי בריאות הנפש את הטיפול המקצועי לו הם זקוקים.

 

פגיעה זו היא פגיעה אנושה בחופש העיסוק של ציבור המתמחים. הרפורמה עלולה, בדרגת וודאות גבוהה, לסכל את יכולתם של המתמחים לעמוד בתנאים הנדרשים מהם, מהסיבה הפשוטה שבמסגרת המציאות החדשה שתיווצר עם יישום הרפורמה – לא ניתן יהיה כלל לקיים את דרישות ההתמחות.

 

הפגיעה בחופש העיסוק, שהיא זכות חוקתית, אינה נשקלה בבואם של הגורמים המוסמכים לכך לעצב את הרפורמה. פגיעה זו אינה מידתית באופן קיצוני וחורגת מכל מתחם סבירות, בשל העובדה שהיא גוזרת דין כליה על המעוניינים להתמחות ועל אלו העסוקים בהתמחות בימים אלו.

 

לכך יש להוסיף, כי עד שתוסדר סוגיית ההתמחות במסגרת הרפורמה, יש – לכל הפחות – להסדיר הוראות מעבר שיבטיחו כי המתמחים הנוכחיים יוכלו להשלים את התמחותם ולעמוד במטלות הנדרשות מהם. בהעדר הוראות מעבר, נידונה ההתמחות לכישלון ודאי, ומעורפלות רבה תשרור בכל הנוגע לעתיד מקצוע הפסיכולוגיה הקלינית בישראל. על כן, יש להוסיף לחוק המוצע הוראות מעבר ולהתאים את הרפורמה להוראות מעבר אלו, באופן שיאפשר לציבור המתמחים הנוכחי להשלים את התמחותו בלא פגיעה. עם זאת, הסדרה זו אינה באה על חשבון הסדרת סוגית ההתמחות בכללותה במסגרת העברת האחריות הביטוחית לקופות החולים.

 

 

להורדת נייר העמדה במלואו:  


תגובות

הוספת תגובה

נורית לוסטיג שידורסקינורית לוסטיג שידורסקי20/11/2007

השתלמות מתמחים 2007-2008.

ליאור כהןליאור כהן4/3/2007

הגיע הזמן להפסיק לסמוך על המדינה ולהתחיל לסמוך על עצמנו.

גיל, תגובתך מייצגת עמדה נפוצה ביותר בקרב פסיכולוגים, הציפיה שהמדינה תדאג לקידום מקצוע הפסיכולוגיה. מבלי להכנס לשאלה העקרונית מה ראוי להיות, האם המדינה אכן אחראית לדאוג ל"ייצור" מקצועות פארא-רפואיים או לא, נראה לי שהגיע הזמן להסתכל בעיניים פרגמטיות. באופן מעשי, בשנים האחרונות עקב תהליכים פוליטיים וכלכליים, המדינה עושה הכל על מנת להתנער מכל אחריות אפשרית. בין אם זה מוצא חן בעיננו ובין אם לא, זוהי המציאות בשנים האחרונות. נראה לי שהגיע הזמן להפסיק לקונן על המצב העגום, ולהפסיק לקוות שיום אחד מישהו מלמעלה ידאג לנו. מקצוע הפסיכולוגיה הוא מקצוע חופשי, כמו רבים אחרים, עו"ד רואי חשבון וכד', שאינם תלויים במדינה לצורך התמחותם, למרות שישנם מוסדות ציבוריים שמספקים שירותי התמחות (פרקליטות וכד'). לדעתי עלינו לאמץ מודל כזה, בו כמה שיותר מתמחים לא מתמחים במסגרת המדינה, ואינו תלויים במדינה לצורך ההתמחות. הגיע הזמן שניקח את גורלנו בידינו, ונתחיל לדאוג לעצמנו, כי אף אחד לא יעשה זאת. עלינו לפתח כמה שיותר ערוצי התמחות שאינם תלויים במדינה, וכך ניפטר מהתלות במדינה שרק תוקעת אותנו כמקצוע. העמדה שלך מאד נפוצה בקרב פסיכולוגים, ונובעת משנים ארוכות של הרגל כי "מישהו מלמלעלה צריך לדאוג לכך", ומצביעה בעיני על צורך דחוף ועמוק בשינוי צורת החשיבה, ובהבנה שעלינו, הפסיכולוגים, לדאוג לעצמנו.

בתחום כלי האבחון המצב דומה, ונובע מאותה תפיסה. עד מתי נחכה שמשרד החינוך יפתח ויתקנן מבחנים פסיכולוגיים ראויים? כמה עוד שנות "עולם שלישי" בתחום המבחנים יובילו לשינוי תפיסה האומר כי על הפסיכולוגים בעצמם לדאוג לכלי אבחון ראויים, ולא המדינה צריכה לעשות זאת. (אני מזמין אותך לעיין במאמר שכתבתי בנושא זה ופורסם באתר- http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1107)

חוץ מזה, ישנם פסיכולוגים פרטיים רבים שעובדים במסגרת פרטית ומרוויחים היטב, מדוע שהמדינה תדאג לפיתוח מקצוע חופשי שכזה? מה הצידוק הציבורי לכך? על המדינה לדאוג שבמוסדותיה יהיו פסיכולוגים מיומנים, אך פיתוח התחום באופן כללי הוא אינו עיניינה. האחריות לפיתוח התחום מוטלת אך ורק על כתפי הפסיכולוגים. 

גיל רביבגיל רביב2/3/2007

אחריות על ההתמחות. במדינה מתוקנת ( אם שלנו עדיין כזו...)- משרד הבריאות אחראי על "ייצור" המקצועות הרפואיים ופרא-רפואיים. הבעיה משותפת גם לתחומי התמחות אחרים בבריאות הנפש וחבל שלא ציינתם זאת.

צביאל רופאצביאל רופא28/2/2007

למתמחים, כל הכבוד.

אכן עשיתם עבודה יפה, ואחרי שקראתי גם לי ברור שחייבים לתקן את ההסכמים כך שיתאימו לתחום ההתמחות.

עם זאת אסור לשכוח לרגע, שבעיות ההתמחות החשובות כשלעצמן, הן רק טיפה בים הבעיות החמורות והאקוטיות בהן טובל תחום בריאות הנפש בישראל.

כן, תחום בריאות הנפש מאוד מאוד חולה, ומוכרחים להתחיל באופן כלשהו לתקן ולהבריא. כל שנה שחולפת מחריפה ומעמיקה את השבר ואת הסבל על מי שכבר נגזר גורלם לסבול באופן תהומי.

 

ליאור כהןליאור כהן28/2/2007

יש להגביר כמה שיותר אופציות התמחות במסגרות פרטיות.

במקביל למהלך החשוב שתואר במסמך, יש לשאוף ככל היותר להגברת אפשרויות התמחות במסגרות פרטיות. רוב המקצועות החופשיים (עורכי דין, רואי חשבון וכד') אינם תלויים במדינה על מנת להשלים את תהליך התמחותם. באופן דומה, ככל שיותר מתמחים יוכלו לעשות התמחות במסגרת פרטית, נצמצם את התלות שלנו במדינה, וכך נוכל להתפתח הרבה יותר טוב. אני יודע שיש מעט מקומות פרטיים כגון מכונים וכד', שמאפשרים התמחות. הרווח שלנו יהיה כפול, הגדלת מקומות התמחות וצמצום התלות במדינה, שכזכור בימים אלו מתנערת מכל אחריות, אפילו לשכפ"צים לחיילים בקרב, קל וחומר שאף נציג ממשלתי לא יהיה מעוניין בהכשרתם של פסיכולוגים. 

נראה שכולנו לומדים על בשרנו מה המשמעות של לסמוך על המדינה, הן בתהליך ההתמחות והן בכלי האבחון (הציפיה שמשרד החינוך או "שמישהו מלמעלה ידאג לתקנון ובניית נורמות למבחנים בארץ"). אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו. צריך להשקיע מחשבה כיצד אנו כמקצוע מגדילים את העצמאות שלנו.

איתי! אני מוכן להירתם לנושא, ליצור קשר עם מקומות פרטיים וללמוד את המודל על פיו הם עובדים, ולנסות לעניין פסיכולוגים פרטיים בבניית מודלים דומים שיתרמו לכולם. מהלך כזה יחזק את הערבות ההדדית ואת הדאגה של פסיכולוגים ותיקים להמשך המקצוע.

ליאור,

cohlior1@gmail.com

 

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.