נייר עמדה על תזכיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי והרפורמה בבריאות הנפש
מוגש מטעם ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית
נייר עמדה על תזכיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סל השירותים בבריאות הנפש)
והרפורמה בבריאות הנפש
מוגש מטעם ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית
ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית, מתכבד להגיש נייר עמדה בנוגע לתזכיר הצעת החוק בעניין הרפורמה בשירותי בריאות הנפש.
נייר עמדה זה מציג את עמדתם של המתמחים ככל שהדבר נוגע להליך ההתמחות; עם זאת, ציבור המתמחים – כמו שאר הגורמים העוסקים בענף – חרד לעתידו של המקצוע ולרמת הטיפול והשירות העתידים להינתן לציבור הנזקקים לשירותי בריאות הנפש, עם יישומה של הרפורמה בנסח המובא בתזכיר הצעת החוק. עמדות המתמחים כפי שיובאו להלן מתייחסות כאמור אך ורק להשלכות החוק והרפורמה על ההתמחות, אולם ציבור המתמחים מבקש להדגיש כי עמדתו בשאלת נחיצותה ואופייה הכללי של הרפורמה זהה לעמדתו של פורום המקצועות הטיפוליים למען רפורמה מיטיבה.
תוכן עניינים
תמצית נייר העמדה
1. מבוא
2. התמחות הפסיכולוגים הקליניים
3 הרפורמה – ההסכם בין משרד הבריאות והאוצר ותזכיר החוק
4. הפגיעות בציבור המתמחים
(א) העדר ההסדרה של ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית בתזכיר החוק:
(1) קביעת חובת קיום מערך התמחות:
(2) העדר התייחסות למימון שכר המתמחים ולמימון נוסף של מערך ההכשרה
(3) מערך ההכשרה של המתמחים במסגרת הרפורמה
(4) הכשרת פסיכולוגים המוסמכים להדרכה
(ב) צמצום אופני הטיפול האפשריים ומגוון הפתולוגיות הזכאיות לטיפול – חוסר יכולת לעמוד בדרישות ההתמחות בשל הרפורמה
I. הקטנת סך שעות הטיפול העתידות להינתן והקטנת הזכאות לטיפול ארוך טווח
II. קיצוץ משמעותי במס' הזכאים לאבחון פסיכודיאגנוסטי ובמס' שעות האבחון הממומנות
III. צמצום מספר קבוצות הזכאים וסוגי הפתולוגיות המזכות בטיפול נפשי (פגיעה בגיוון הטיפול)
(ג) היבטים משפטיים של הפגיעה בהתמחות כתוצאה מתזכיר החוק
5. סיכום והמלצות
תמצית נייר העמדה
נייר עמדה זה מבקש להביא לידיעת מקבלי ההחלטות מידע חיוני הנדרש לצורך התייחסות לתזכיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סל השירותים בבריאות הנפש) אשר מטרתו היא העברת האחריות על שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. תזכיר החוק אינו מסדיר כלל סוגייה קריטית של עתיד הפסיכולוגיה הקלינית בישראל, זאת משום שיש שתיקה רבתי בכל הקשור להסדרה ותיקצוב של הליך ההתמחות במסגרת שירותי בריאות הנפש. זאת יש לדעת: רכיב מהותי בהתמחות המחוייבת נעשה כיום במסגרת בריאות הנפש הציבורית, זו שעתה מוצע להעבירה במסגרת התזכיר לאחריות קופות החולים.
ציבור המתמחים בפסיכולוגיה קלינית עסוק בימים אלו בתהליך הכשרתו. תהליך הכשרה זה מחויב ונדרש על פי חוק הפסיכולוגים והכללים המפורטים שנקבעו על פיו על ידי מועצת הפסיכולוגים. הליך זה הוא ארוך וכולל התמחות הן במסגרות מרפאתיות והן במסגרות אישפוזיות.
הרפורמה והחוק המוצע יגרמו לפגיעה קשה בהתמחות בפסיכולוגיה ובציבור המתמחים בשלושה מישורים, ועל-כן דרישת ועד המתמחים הוא לשנות את החוק המוצע ואת הרפורמה באופן שיענה על שלוש קבוצות הבעיות שיפורטו להלן:
1. הסדרת סוגיית ההתמחות בחוק: סוגיית ההתמחות אינה מוסדרת בתזכיר החוק, ועל-כן קיים חשש ממשי כי לאחר יישום הרפורמה קופות החולים לא תהיינה מסוגלות או מעוניינות לקיים מערך התמחות ולתחזק את מסגרת ההכשרה בעבור המתמחים. בין היתר אי-ההסדרה תביא לבעיות הבאות:
א. מקומות התמחות: נכון להיום ההתמחות נעשית בעיקר במסגרות האישפוזיות והמרפאתיות של בתי החולים ושל משרד הבריאות, אולם לאחר העברתה אחריות לקופות החולים, ללא הסדרה מקבילה של העברת תחום האחריות על התמחות לקופות, קיימים הסיכויים שלא יימצא מקום למתמחים, ומכל מקום אין בתזכיר החוק או בהסכם הבין- משרדי חיוב הקופות להכשיר מתמחים.
ב. תשלום למתמחים: בעת ההתמחות מקבלים מרבית המתמחים את שכרם ממשרד הבריאות, בין אם באמצעות שכר ובין באמצעות מנגנון שזכה לכינוי "מלגה". הרפורמה תעביר את האחריות על בריאות הנפש לקופות החולים מבלי להסדיר את סוגיית תשלום ה"מלגות" למתמחים. תשלום שכר המתמחים נעשה כיום בשתי דרכים עיקריות: באמצעות "מלגות" מטעם משרד הבריאות ובאמצעות הקצאת תקנים למקומות ההתמחות. למעט אמירות לא רשמיות ולא מחייבות של נציגי המשרד, אין כל התחייבות במסגרת הרפורמה כי מתמחים אשר יתמחו במסגרת קופות החולים יהיו זכאים למלגה מטעם משרד הבריאות או כי הקופות יממנו את התמחותם. הסדרת נושא המלגות ותשלום שכר המתמחים נועדה, בסופו של יום, להביא הן לכך שיוכל להתקיים מערך מספק ומקצועי של מתמחים מטפלים והן לשם מענה על הצורך ההולך וגובר בטיפולים במסגרת בריאות הנפש בקרב האוכלוסייה.
ג. מימון והסדרה של מערך ההכשרה וההדרכה של מתמחים: נושאים אלה בולטים בהעדרם מתזכיר החוק. בהתאם לדרישות הדין, תנאי סף המוצב בפני מקומות ההתמחות לשם קבלת אישור להכשיר מתמחים, הוא קיומו של מערך הכשרה למתמחים. העברת חלקם הגדול של מקומות ההתמחות לקופות החולים ללא הטלת אחריות וחובה להקמתו ותחזוקתו של מערך הכשרה מתאים (הכולל לא רק מדריכים אלא גם קיום סמינרים תיאורטיים, התעדכנות בספרות המקצועית, מקרים חריגים ודרכי הטיפול בהם ועוד), לא יאפשר בפועל ביצוע התמחות במסגרת הקופות.
ד. הכשרת פסיכולוגים המוסמכים להדרכה: בהמשך לנאמר בסעיף ג' לעיל, מערך הכשרה המוסמך להכשיר מתמחים בפסיכולוגיה קלינית מחייב החזקה של פסיכולוגים המוסמכים להדרכה מטעם הגורמים המקצועיים המוסמכים. קיומו של הליך הסמכה להדרכה זה קבוע כבר כעת בדרישה להכרה במקום התמחות. תזכיר החוק אינו מתייחס לנושא זה (כחלק מאי-ההתייחסות הכוללת להליך ולסוגיית ההכשרה); עם זאת, לדעתנו יש לתת מענה לסוגיה כבדת משקל זו, יחד עם מתן פתרון לסוגיית תקציבו.
2. צמצום אופני הטיפול האפשריים ומגוון הפתולוגיוית הזכאים לטיפול: צמצום זה, אשר הינו פועל יוצא מיישומה העתידי של הרפורמה, עלול להביא לכך שהמתמחים לא יוכלו למלא אחר ההוראות בדבר ההתמחות כנדרש מהם בדין: ע"פ תזכיר החוק יצומצם מס' השירותים שיינתנו במסגרת קופות החולים לעומת השירותים הניתנים כיום ע"י משרד הבריאות. הדבר יקטין לאין שיעור את סיכוייהם של המתמחים לעמוד בקריטריונים הקבועים בדין ובהנחיות הוועדה המקצועית להשלמת ההתמחות. בין היתר, ניתן למנות את הקטנת סך שעות הטיפול העתידות להינתן למטופל והקטנת הזכאות לטיפול ארוך טווח; קיצוץ משמעותי במספר הזכאים לאבחון פסיכודיאגנוסטי ובמספר שעות האבחון הממומנות; צמצום בסוגי הפתולוגיות הזכאיות לטיפול.
ללא מילוי דרישות אלו – קביעת חובות בדין לגבי קיום מערך התמחות, יחד עם הרחבת סוגי ההתערבויות האפשריות בטיפול ובאבחון באופן שיאפשר למתמחים לעמוד בדרישות ההתמחות – הפגיעה במתמחי ההווה ובמתמחי העתיד תהיה עצומה והלכה למעשה לא תאפשר התמחויות כלל או תחייב הורדת רמת התמחות באופן משמעותי.
הפגיעה במערך ההכשרה משמעה תוצאה הרסנית עבור מקצוע הפסיכולוגיה הקלינית בישראל: ללא מערך הכשרה, לא יוכלו להיות מוכשרים פסיכולוגים בעתיד; ללא הסדרת סוגיות ההתמחות, לא יוכלו המתמחים לעמוד בקריטריונים הנדרשים מהם; ללא הסדרת סוגיית המלגות ומימון שכרם של המתמחים והמדריכים, לא יוכלו העוסקים בענף להתפחת ולהתקדם, ובסופו של יום לא יוכלו אלו להעניק לציבור הנזקק לשירותי בריאות הנפש את הטיפול המקצועי לו הם זקוקים.
פגיעה זו היא פגיעה אנושה בחופש העיסוק של ציבור המתמחים. הרפורמה עלולה, בדרגת וודאות גבוהה, לסכל את יכולתם של המתמחים לעמוד בתנאים הנדרשים מהם, מהסיבה הפשוטה שבמסגרת המציאות החדשה שתיווצר עם יישום הרפורמה – לא ניתן יהיה כלל לקיים את דרישות ההתמחות.
הפגיעה בחופש העיסוק, שהיא זכות חוקתית, אינה נשקלה בבואם של הגורמים המוסמכים לכך לעצב את הרפורמה. פגיעה זו אינה מידתית באופן קיצוני וחורגת מכל מתחם סבירות, בשל העובדה שהיא גוזרת דין כליה על המעוניינים להתמחות ועל אלו העסוקים בהתמחות בימים אלו.
לכך יש להוסיף, כי עד שתוסדר סוגיית ההתמחות במסגרת הרפורמה, יש – לכל הפחות – להסדיר הוראות מעבר שיבטיחו כי המתמחים הנוכחיים יוכלו להשלים את התמחותם ולעמוד במטלות הנדרשות מהם. בהעדר הוראות מעבר, נידונה ההתמחות לכישלון ודאי, ומעורפלות רבה תשרור בכל הנוגע לעתיד מקצוע הפסיכולוגיה הקלינית בישראל. על כן, יש להוסיף לחוק המוצע הוראות מעבר ולהתאים את הרפורמה להוראות מעבר אלו, באופן שיאפשר לציבור המתמחים הנוכחי להשלים את התמחותו בלא פגיעה. עם זאת, הסדרה זו אינה באה על חשבון הסדרת סוגית ההתמחות בכללותה במסגרת העברת האחריות הביטוחית לקופות החולים.
