רפואת הנפש

פסיכולוגיה רפואית ברפואה ראשונית

6. "שפת עם" ככלי יעוצי וטיפולי לסיוע לרופא הראשוני. יששכר עשת

מידע קצר על גישת "שפת עם" שהיא מודל ניהול מפגש קצר ברפואה ראשונית על פי הגישה הביו פסיכו סוציאלית מערכתית. המודל פותח על ידי דר' אלון מרגלית ויששכר עשת. המודל מכונס בספר "האדם שברופא הרופא שבאדם" שיצא בהוצאת הייילגר 1997. הכלי יכול לשמש כשפה מחברת בין איש מדעי ההתנהגות והרפואה הראשוני.
תאריך פרסום: 29/1/2008

יעוץ לרופא ראשוני על מודל "שפת-עם" (AM-SFAT ).

מתוך: טיפול משפחתי-רפואי כבסיס ידע לאנשי מדעי ההתנהגות בעבודה במרפאה ראשונית. עשת י., מרגלית א., לבקוביץ ר., טיפול משפחתי רפואי כבסיס ידע לאנשי מדעי ההתנהגות בעבודה במירפאה ראשונית. שיחות, י"ב  1, 21-31, 1997. (מחלקה לרפואת משפחה, בחיפה, השלוחה הצפונית של המכון ללימודי המשך ברפואת משפחה וברפואה ראשונית של אוניברסיטת בן גוריון של הנגב.)

   השמות ופירטי תיאורי המקרים שונו, על מנת לשמור על צנעת הפרט.

 

   המפגש בין הרופא לפונה ולמשפחה נמשך בממוצע כעשר דקות. המרפאה הציבורית עמוסה וחלק מן הפונים לחוצים ומאוימים. מודל "שפת עם" (1), (2). פותח על סמך תצפיות במרפאה הראשונית  ומציע טיפול בסידרת מפגשים בני כעשר דקות בממוצע.

   בשלבי המפגש השונים הרופא מתייחס לפונה בגישה כוללנית, רב-ממדית. הוא מקשיב לסיפורו ולמצוקה שלו, ולא רק לתלונה הספציפית,  ומבצע בדיקה גופנית אליה הוא מתייחס כחלק מטיפול, ולא רק כתהליך אבחנתי. על סמך הסיפור והבדיקה, מציע הרופא אבחנה ביו-פסיכוסוציאלית, וחותר להגיע עם הפונה והמשפחה להסכמה ולחוזה טיפולי. בהמשך מציע הרופא סידרת התערבויות ביו-פסיכוסוציאליות ולא רק טיפול רפואי. בכל המפגשים הרופא, מקשיב למידת שביעות רצון הפונה, למידע פסיכוסוציאלי נוסף שעולה במהלך הפגישה וכן לרגשותיו הוא ולתנאים בהם הוא עצמו עובד. בהתאם לנתונים המתקבלים הוא מבצע התאמות בתוכנית הטיפול, בתנאים הסביבתיים או ביחסים בינו לבין הפונה והמשפחה.

   על סמך ניסיון שהצטבר, נותנת הגישה בידי אנשי מדעי ההתנהגות, כלי הדרכתי וטיפולי בעבודה משותפת וקו-תרפיה עם רופאים (3).

   לפי עקרונות "שפת-עם" הרופא יכול לתת טיפול ביו-פסיכוסוציאלי במרפאה הראשונית. הוא "בעל הבית" במפגש עם הפונה והמשפחה במרפאה הראשונית. איש מדעי ההתנהגות מצטרף למפגשים במרפאה כמומחה מסייע. הרופא זקוק לידע הפסיכוסוציאלי במקרים שונים:

1.     טיפול בבעיות נפשיות והתייחסות להיבטים פסיכוסוציאליים של מחלות.

2.     שיפור יחסי רופא-פונה.

3.     סיוע נפשי לרפא עצמו בהתמודדות עם לחצים ושחיקה בעבודה.

 

   בהתאם לכך "המומחה הפסיכוסוציאלי" רואה ברופא מטפל בעל כישורים פסיכותרפויטיים מסוימים, הזקוק להדרכה ולתמיכה בסיסיות:

א.    אמפטיה, תמיכה ועידוד.

ב.     ההדרכה מתבצעת דרך חיזוק והגברת היכולת הקיימת של הרופא. (הלחץ הגדול בו מתבצעת העבודה במרפאה ראשונית ציבורית, אינו מאפשר כמעט גישה ביקורתית).

ג.      איבחון הידע הטיפולי של הרופא כדי לתת הדרכה מתאימה.

ד.     זיהוי הצורך המיידי של הרופא ומתן סיוע ייעוצי או טיפולי.

 

   1 . טיפול בבעיות נפשיות והתייחסות להיבטים פסיכוסוציאליים של מחלות: איש מדעי ההתנהגות יציע לרופא אבחנות וסוגי התערבויות המותאמות לרפואה ראשונית, כמו למשל, הרפיות, התארגנות משפחתית, תוכניות לשינוי הרגלים ועוד (1), (2). לפי יכולתו של הרופא יוחלט אם הרופא עצמו יבצע את ההתערבויות, אם העבודה תתבצע במשותף, או שאיש מדעי ההתנהגות יבצע את ההתערבויות הפסיכוסוציאליות במקביל לעבודת הרופא.

   2. שיפור יחסי רופא-פונה: תקלות ביחסי רופא-פונה ומשפחה יכולות להתרחש מסיבות שונות. רופאים מדווחים על אי-נוחות רבה ועל זמן רב שהם מקדישים לטיפול בתקלות הללו. ניתן לסווג את התקלות ולהציע להן פתרון. הנה רשימת תקלות השכיחות שניתן למצוא ברפואה ראשונית.

תקלות שכיחות ביחסי רופא-פונה ומשפחה ברפואה ראשונית.

-אין התייחסות מספקת למימד האישי של הפונה.

-הסיפור של הפונה לא בא לידי ביטוי.

-הרופא אינו מתייחס בצורה מספקת לצד הפיסי של הבעיה.

-אין הסכמה בין הרופא  לפונה על האבחנה.

-אין חוזה ברור בין הרופא לפונה על מהות הטיפול.

-אין מעורבות מספקת של המשפחה בטיפול.

-הרופא אינו יודע איזו התערבות פסיכוסוציאלית להציע.

-הרופא אינו ערני ואינו מגיב למידת שביעות רצון הפונה.

-הרופא אינו ערני לרגשותיו ולתנאי עבודתו.

 

 

   3. סיוע נפשי לרופא עצמו בהתמודדות עם לחצים נפשיים ושחיקה בעבודה: אנשי מדעי ההתנהגות הרוכשים את אמון צוות הרפואה הראשונית לאחר זמן מה, ימצאו עצמם כיועצים אישיים  לצוות הרפואי. בעיות משפחה, בעיות נפשיות והתלבטויות ביחסי עבודה הן חלק מן הנושאים השכיחים.

   מקרה:

   רופא ופסיכולוג קיבלו יחדיו פונים אקראיים ביום עבודה שיגרתי במרפאה ראשונית עמוסה. אחד הפונים, איש מבוגר כבן חמישים, נוטה להשמין ונראה איטי ומהורהר, התלונן על כאבי גרון. הרופא שאל מספר שאלות, הציץ בגרונו והציע אנטיביוטיקה. ניכר היה בהתנהגות הפונה שהוא אינו שבע רצון. הרופא הטרוד, היה עסוק בכתיבת המרשם. עוד מעט ותסתיים הפגישה. הפסיכולוג שאל את הפונה אם הוא זקוק למשהו נוסף. החולה החל לספר על עייפות שממנה הוא סובל ועל דאגתו מעייפות זו. חדר ההמתנה היה עמוס חולים והפסיכולוג הציע לרופא לקיים מפגש נוסף עם הפונה  לבירור יסודי יותר של התלונה המתמשכת. השניים התנצלו על חוסר הזמן בפגישה הנוכחת בגלל העומס. הפונה הודה לשניים ויצא להזמין תור חדש. סידרת בירורים קצרה של הרופא ללא הפסיכולוג, העלתה שהאיש עובד שנים רבות בעבודה פיסית קשה. בגלל גילו המתקדם הוא מתקשה לעמוד בנטל וחושש להתלונן במקום עבודתו, פן יפוטר.

   חודשיים מאוחר יותר, באחת מפגישות ההתייעצות, העלה הרופא את סיפורו של הפונה. הפסיכולוג הציע להיפגש עם מנהל העבודה, בהסכמתו של הפונה. התברר שהמנהל אדם חביב ומשתף פעולה, והסכים לסייע לעובד המסור ולהקל עליו במקום עבודתו.

בבליוגרפיה

1. Eshet I., Margalit A. Almagor G., SFAT-AM: Short Family Therapy in Ambulatory Medicine. Treatment approach in 10-15 minutes encounters. Family practice , 10 (2): 178-187 , 1993.

2. מרגלית א., עשת י., האדם שברופא, הרופא שבאדם, שפת-עם: שילוב פסיכותרפיה עם מרפא, תל-אביב , יוזמות היילגר, 1997.

3. עשת י., מרגלית א., הדרכת רופאים לעבודה במרפאה ראשונית באמצעות "שפת-עם". רופא המשפחה,  22 (2):102-94, 1994.

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.