×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

מאמרים

יד המקרה? צרופי מקרים בתוך טיפול באמצעות אמנות

על פי הפסיכולוגיה הטרנספרסונאלית ומושג הסינכרוניזציה שטבע יונג, לצד יחסי העברה עולים בטיפול צרופי מקרים אשר ניתן לרתמם לתהליך הטיפולי. במאמר זה יובאו מסקנות ממחקר איכותני שבדק צרופי מקרים בתוך טיפול באמנות ואת השקפת המטפלות אודותם. המחקר העלה כי מרבית המטפלות אכן הבינו את צרופי המקרים לא רק בהקשר של יחסי העברה, ומרביתן נטו לייחס למאורע השפעה חיובית.

מתפרסם מ 9/9/2013 | 5,991 צפיות

תגיות: | |

 

יד המקרה?

צרופי מקרים בתוך טיפול באמצעות אמנות

מאת יעל בן ציון כוכנוביץ

 

 

 

יונג מציג בכתביו את הסיפור הבא:

ישבתי לי מולה יום אחד, בגבי לחלון, מקשיב לשטף דיבורה. היא חלמה חלום מרשים בלילה הקודם אשר בו מישהו נתן לה 'חרפושית זהב' – חתיכה יקרת ערך של תכשיט. בעוד היא מספרת לי את החלום, אני שומע משהו מאחוריי מטופף בעדינות על החלון, הסתובבתי וראיתי חרק מעופף די גדול שמקיש על החלון ובעקשנות מנסה להכנס לחדרנו החשוך, זה נראה לי מוזר מאוד, פתחתי את החלון מיד ותפסתי את החרק באוויר. זו היתה נחושתית (חיפושית בצבע זהב-ירוק, שמאד מזכירה חרפושית זהב). הגשתי לה אותה עם המילים הבאות: "הנה חרפושית הזהב שלך". חוויה זו יצרה פתח למעבר בתוך מנגנון הרציונאליזם שלה, ושבר את הקרח עם העקשנות האינטלקטואלית שלה. כעת, הטיפול יכול היה להמשיך עם תוצאות רצויות". (Jung ,1955 [1973]: 120)

כולנו זוכים מדי פעם לחוות צרופי מקרים, כמו זה שהתרחש בטיפול של יונג בקטע המתואר. צרוף מקרים הוא התרחשותם הסינכרונית המפתיעה של שני ארועים; זהו מצב בו העולם הפנימי והחיצוני נפגשים בסמיכות של זמן ומקום. לתיאור צירופי מקרים כאלה השתמש יונג במונח "סינכרוניזציה" (Jung, 1955 [1973]); לתיאור ההקשר שבו היא מתרחשת הוא טבע עם הפיזיקאי וולפגנג פאולי את המושג 'ממשות פסיכופיזיקלית מאוחדת' – ממשות שבה יכולה להתרחש בריאה נטולת גורם, מעין "נס" (Jung & Pauli, 1955). בכתיבתו על מושגים אלה ניסה יונג לספק הסבר מעמיק לתופעה אשר חורג ממונחי ההעברה, ההעברה נגדית וההזדהות ההשלכתית – מושגים אשר שימשו תאורטיקנים שונים בניסיונם להסבירה, אך לא הקיפו אותה במלואה.

יונג ופאולי טענו כי הסינכרוניזציה תתרחש כאשר אדם נמצא ב'ממד הארכיטיפי' של החוויה – כלומר במצב בו אדם מסוגל לראות בדימויים שבהם הוא נתקל, בין אם בחלומות או במציאות חייו, משמעות כוללת יותר. לדעתם, בשל מצב זה יחווה האדם נקודות מפגש בין מחשבות ורעיונות בעולמו הפנימי לבין ארועים ואובייקטים בעולם החיצוני שניתנת להם משמעות סימבולית".

האנליטיקאית היונגיאנית רות נצר (2008) טוענת כי כאשר אנו פוגשים שני ארועי מציאות (או ארוע מציאות יחד עם ארוע נפשי) בעלי אותו תוכן, עלינו לשאול מה זה אומר לנו. לדבריה, "ייתכן שתופעות אלה מתרחשות הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים, והפתיחות שלנו משפיעה אם נזהה אותן או לא" (שם, עמ' 37). היא מציינת כי יש לצפות לעליית צרופים כאלה בעיקר "במצבי מעבר, במצוקה או במצבים קיצוניים, כשיש רגישות ופגיעות, התרופפות של התודעה וההגנות הרגילות והזדקקות מיוחדת להכוונה – ומכאן גם לפתיחות מתאימה" (עמ' 37).

להערכתי, במקרים בהם המטפל פוגש בצרוף מקרים עם תכני המטופל שלו, הוא יכול להסיק מהם פרטים נוספים אודות הטיפול, ולכן נכון יהיה אם ישתמש בתכנים שעולים מתוכם כחומר גלם להבנה הטיפולית. אולם על אף התרומה האפשרית שעשויה להיות לפתיחות לחוויה של סינכרוניזציה עבור תהליך הטיפולי, נראה כי מטפלים רבים נוטים להתעלם מצרופי מקרים המתרחשים בתוך טיפול. במאמר זה, המציג את ממצאיו של מחקר איכותני שערכתי במסגרת כתיבת התיזה בלימודי לתואר שני בתרפיה באמנות (בן ציון כוכנוביץ), ברצוני להאיר בזרקור את התופעה של צרופי מקרים המתרחשים בטיפול, ולבחון ידע שנצבר אצל מטפלים בנוגע לתועלת שניתן להפיק מהם.

 

תיאור המחקר וממצאיו

המחקר כלל ראיונות עם 14 מטפלות באמנות. הנחת המחקר היתה כי טיפול באמנות מתאים במיוחד להבנת מקומם של צרופי מקרים בטיפול, שכן באמצעות טיפול באמנות נחשפים המטופלים לעושר רב של דימויים הנובעים מתוך נפשם. יצירתם של דימויים אלו באמנות בתוך הטיפול מאפשרת דיאלוג עם עולם שלם של תכנים, ובכך מתאפשר קיומו של "הממד הארכיטיפי של החוויה", שעל פי יונג מהווה כר פורה לעלייתם של צרופי מקרים (Jung & Pauli, 1955).

המרואיינות במחקר הגיעו מרקע מגוון, והוותק הממוצע שלהן במקצוע עמד על 3.5 שנים. הן נתבקשו לספר על צרוף מקרים שקרה להן במסגרת טיפול שערכו, ולאחר מכן להסבירו ולפרשו מזווית מבטן, וכן לתאר כיצד השפיע עליה, על המטופל או על תהליך הטיפולי. בראיונות סיפרו המטפלות על 23 צרופי מקרים בעלי תוכן עשיר ומגוון, שאכן כללו נושאים שנחשבים אריכיטיפיים על פי גישתו של יונג (כדוגמת ארכיטיפ המוות, ארכיטיפ העצמי, ארכיטיפ המפתח, ואחרים). הסיפורים עסקו בתוכן מקביל בחיי המטפלת ובטיפול, בחזרה מפתיעה של דימוי או חוויה, ובנושאים שהועלו כבדרך אגב אך תרמו לקבלת מידע מהותי לטיפול. להלן יובאו ארבעה מהסיפורים לדוגמא.

המטפלת אורה סיפרה: "קראתי איזה סיפור ברוסית, סיפור מאד יפה על בן אדם שהלך למסע, סיפור קצר, כמו משל כזה, בן אדם הלך למסע, שכח את התפילות ובערב רצה להתפלל ולא מצא את התפילות שלו והוא לא זכר אף תפילה בעל פה אבל הוא היה בן אדם מאד דתי והוא רצה מאוד להתפלל. ואז הוא כתב על החול באמצעות המקל את כל האל"ף-בי"ת ופנה אל אלוהים: אלוהים היקר, הייתי רוצה לתת לך את התפילה הכי יפה שיש אבל אני לא זוכר אף אחת, אז אני רושם לך את האל"ף-בי"ת כי אתה חכם שכמוך תצליח לחבר מזה את התפילות הנדרשות שצריך. ואלוהים הסתכל על זה ואמר שזו התפילה הכי מהלב שהיתה לו במשך היום. יומיים אחרי זה הלכתי לפרקטיקום, ואני כל הזמן הייתי עם הסיפור הזה בראש כי הסיפור הזה בעיניי נורא נורא יפה, והיה לי טיפול עם ילד... סכיזופרן במצב פסיכוזה חריפה שעשה לי עבודה והיה לו מאוד קשה להתרכז כי הוא היה במצב פסיכוטי שקשה לו להתרכז, והמון פעמים התחיל לעשות משהו ועזב, התחיל והפסיק. אחרי כל הנסיונות האלה הוא כתב, כתב, כתב שורה נורא ארוכה ואני שאלתי אותו אם מותר לי לראות מה הוא כותב על הדף שלו? אז הוא אמר לי שהוא כותב אל"ף-בי"ת. ואני שאלתי אותו למה בעצם הוא כותב את האל"ף-בי"ת? אתה רוצה להגיד אולי משהו? והוא אמר שהוא רוצה להגיד כל כך הרבה והוא לא מצליח להגיד במילים, ואולי אלוהים ייקח את האל"ף-בי"ת הזה והוא ייחבר."

המטפלת בר שיתפה: "סבא שלי נפטר, והוא נפטר ביום שהיו לי טיפולים. ובדרך כלל אני לא מסתכלת בפלאפון במהלך הטיפול, אבל איכשהו הסתכלתי ולא הצליחו לתפוס אותי וידעו שאני ביום של טיפולים, אז שלחו לי אס-אם-אס, וקראתי שהוא נפטר באס-אם-אס... ולא רציתי להפסיק את הטיפול באמצע, אז המשכתי את הטיפול, ואז המטופל ... התחיל לדבר פתאום על מוות. שיחקנו משחק, אני חושבת שדמקה, נדמה לי, ואז כשסיימנו את המשחק אז הוא חיבר את כל החיילים של הדמקה בשורה, והכניס אותם מתחת ללוח של הדמקה, ואז שאלתי אותו לאן אתה מכניס אותם, והוא אמר לי: "אני הרגתי אותם ועכשיו אני מכניס אותם לקבר אני קובר אותם", וזהו, זה היה לי נורא... ולפני זה – בתיק שלו רשום שהיו לו התעסקות עם מוות, עם סבא שלו שנפטר ועם אוגרים שהיו לו – אבל לפני כן הוא לא העלה בכלל את העניין הזה של המוות, ואז כאילו ביום שסבא שלי נפטר הוא העלה את הנושא של המוות... אף אחד מהילדים לא ידע שסבא שלי נפטר, מן הסתם".

המטפלת האנה תיארה מקרה שהוביל להיפתחות של מטופל שבתחילה התנגד לטיפול: "אנחנו [המטופל והמטפלת] נפגשים כבר כמעט שנה שלמה, פעם בשבוע. ומה שקרה בתחילת השנה, במפגשים הראשונים הוא לא הסכים בכלל להכנס לחדר, הוא לא הסכים בכלל לבוא לטיפול, וכל הטיפול ... התרחש בעצם במעברים שבין הפנים לחוץ. הוא ברח ואני באתי אחריו, הוא היה יוצא, הוא היה רוצה להיות מחוץ לבית הספר, הוא כל הזמן רצה להיות מחוץ לבית הספר ואני כל הזמן הייתי במתח בין מה מותר לעשות ומה אסור לעשות. אני הייתי בעמדה, זאת אומרת היום אני יודעת שזו היתה הזדהות השלכתית, אבל אני הייתי במצב של ממש פחד, ומתח, במהלך הטיפול איתו והוא כמובן היה גם כן ... היה עניין של לצאת ולהיכנס מחדר הטיפולים, לברוח ולצאת להיכנס ולצאת, שוב פעם לטרוק דלתות, זאת אומרת שבמפגשים הראשונים כל הזמן היה דרך דלתות, זאת אומרת שבמפגשים הראשונים הוא כל הזמן היה בורח, נכנס לתא בשירותים, נכנס לתא בשירותים ואז כאילו בשקט מוחלט, מרים את הרגליים כאילו הוא לא שם, ואז בגלל שהוא נורא נורא מהיר אז לרגע הוא אפילו הצליח לתעתע אותי אם הוא שם או לא שם, אולי יש שם איזה פתח שאני לא מכירה, אולי הוא הצליח לברוח משם... מבלי שאני אראה אותו והוא משחק פתאום עם המנעול... מנסה להפחיד אותי שהוא כאילו נתקע, אני רואה איך המנעול נפתח ככה ונסגר מהר הוא מזיז את המנעול של הדלת מזיז ככה מזיז ככה, ואני מנסה לפתוח והוא צועק לי: 'אני לא מצליח לפתוח את זה', ואני אומרת לו: 'בוא אתה תסובב את הידית של המנעול ואני אמשוך'. ...כל התקשורת בינינו היתה דרך פנים וחוץ, דלתות נפתחות ודלתות נסגרות...

באחד המפגשים הגענו לגינה הציבורית. לגינה הציבורית עוברים דרך חניון של מכוניות, והוא התחיל לספר לי שיש לו אוטו, וזה האוטו שלו וההוא האוטו שלו, וזה אוטו שאין לו מפתח, מדליקים אותו בלי מפתח. ... ופתאום אני רואה שמנצנץ ככה באדמה, אני רואה משהו מנצנץ, ואני רואה מפתח! מפתח! ... כל הנושא שלנו היה כל הזמן דרך דלתות של פנים וחוץ, ופתאום אני מרימה מפתח... הרמתי את זה, והוא רץ כבר לכיוון בית ספר ואני קוראת לו: 'בוא תראה מה מצאתי', והוא נגנב מזה, ישר חטף לי את זה מהיד והוא אומר 'וואי! הנה המפתח של האוטו שלי!'... ונרגע בו משהו. קודם כל הוא חטף את זה כאילו שזה שלו, הוא גנב את זה, הוא גנב את זה, הוא הסתכל לי בעיניים ובדק אם אני רואה שהוא גונב או לא, משקר או לא, זה היה מין סוג של משחק ו...נרגע בו משהו ... מהקטע של האלימות ... והוא לקח את המפתח, כאילו של האוטו שלו, והגענו שוב לשער של בית הספר, והוא עדיין החזיק את המקל, כאילו כל הפואנטה של העניין היתה למצוא את המפתח באופן הכי מקרי שיש בתקופה של מפגשים שכולם נעשים דרך דלתות פתוחות-סגורות, היה מפתח...".

המטפלת ויקי שיתפה כי היא הביאה להדרכה קבוצתית טיפול שלה בילד אשר העלה הרבה תוקפנות בחדר. ההדרכה סבבה סביב החוויה שלה בתוך הטיפול, והיא התבקשה לבחור ממשתתפי הקבוצה נציגים שייצגו אותה, אך היא הרגישה שיהיה נכון יותר לייצג את עצמה דווקא באמצעות זוג נעליים. במפגש עם הילד, לאחרי ההדרכה, המטפלת והילד ציינו את יום הולדתו והילד ביקש שהיא תרים אותו בכיסא יום הולדת. המטפלת אמרה שצריך שניים על מנת להרים אותו בכיסא, וכתגובה הילד הביא זוג נעליים לייצג את עצמו, והניח אותם על כיסא יום ההולדת כך ששניהם הניפו את הנעליים. בריאיון אמרה ויקי: "אני לא מבינה אותו [את המקרה] אני חושבת שיש כאן איזו תופעה שהיא מעבר למה שהכלים כרגע יכולים להסביר, כי הרבה פעמים יש דברים שאני אומרת – אוקיי, זה באמת העברה נגדית. אבל זה?... יכול להיות שזה גם באמת קשור, אבל זה לא העברה נגדית הרגילה שאנחנו למדנו עליה ואנחנו מכירים אותה, זה דברים מאוד תת-הכרתיים ולא גלויים, ולדעתי זה מטורף שדימוי באמת עובר ככה, ועוד דימוי לעצמי. מילא, את יודעת, הוא היה משתמש בנעליים כי זה זמין למשהו, אבל הוא השתמש בזה בדיוק לאותו דבר: אני השתמשתי בנעליים לייצג את עצמי, והוא השתמש בנעליים כדי לייצג את עצמו, וזה היה גם באמת עצמו שכאילו עוד לא קיים.."

 

בהסבריהן לצירופי המקרים, שלוש מתוך המטפלות נעזרו במונחי העברה בלבד, בעוד אחת-עשרה מהן השתמשו בנוסף לכך בהסברים רוחניים. להלן מספר דוגמאות מהסבריהן של המטפלות.

ויקי : "... בגדול, זה שהייתי אפופה מאוד תרם לזה, כי ההגנות יורדות וזה איזה שהוא צינור שמזמין תקשורת שהיא לא שכלתנית, וזה מזמין אולי דימויים מתוך אולי מעיין משותף, אני לא יודעת איך לקרוא לזה".

אורה: "... אולי יש משהו פרוץ... כאילו אתה לא מוגן, כל ההגנות שלך ירדו ואתה חשוף לקליטה, לא יודעת, מה שאני אומרת לך זה שהפסיכוטים קולטים יותר מכולם... אולי זה [צרופי מקרים] קיים אצל אנשים רגישים יותר, אולי זה קיים אצל אנשים עם פסיכוזה, למשל כמו הבחור הזה... אני שמתי לב שחולים פסיכוטיים ממש תופסים את המחשבה, המחשבות שלך, וכשאת יושבת עם בן אדם בארבע עיניים, בן אדם כל כך רגיש במצב הזה, שכנראה כן נוצר איתו איזה ערוץ, אני לא יודעת להסביר".

כרמל: "... אני הסברתי את זה [את צרוף המקרים] בעניין של אנרגיה שכנראה קיימת בחדר. עניין של העברה והעברה נגדית, ש..אני אותה מטפלת, אבל עדיין זה לא קרה לי כל כך חזק כמו שקרה לי איתם. לא קרה לי עם אחרים... אני אומרת את זה בתור דוגמא כמה אנרגיה היא חזקה, מכיוון שאני חושבת שזה קשור לזה שהם היו כל כך מושקעים בטיפול אז האנרגיה שלהם היתה עוד יותר חזקה...אז אני מאוד מאמינה בעניין האנרגטי, שהאנרגיה שם עברה מטיפול לטיפול".

יונית: "התחושה שלי במקרים האלה באופן כללי היתה 'וואו! משהו קורה'. פע,ם בהדרכה שאני קיבלתי, אחת המדריכות הסבירה את זה מאוד יפה – 'אנרגיה קוסמית', וזה שם פחות שנוי במחלוקת מבחינת הרבה אנשים, אנרגיה קוסמית, שידרנו על אותו הגל, שלא נקרא לזה טלפתיה או כל מיני מילים יותר מעוררות... אני חושבת שטלפתיה היא ברמת השדר של שני אנשים כדי שמשהו יקרה בצרוף מקרים, ואנרגיה קוסמית זה משהו יותר נייטרלי: זה לא אני וזה לא האמא – זה קרה... זה כמו סגירה של מעגל חשמלי... מבחינת הטיימינג".

רוב המרואיינות הציעו כי צרופי מקרים קורים לכולם כל הזמן, אך לא כולם שמים לב לכך. בנוסף, רובן העריכו כי במסגרת טיפולית טובה ורגישה אפשר לצפות לתדירות גבוהה יותר של תופעות אלו; שתיים מהן אף ציינו "כמו גם במערכת יחסים בין אם לילדה". בין המרואיינות היו כאלו שהדגישו את גיל האדם ואת הטראומות שעבר כהסבר לפתיחות לחוויה של צרופי מקרים.לפי טענה זאת, כילדים אנו פתוחים לכך באופן טבעי, אך עם השנים והטראומות שאנו צוברים בחיים, הערוץ עלול להיחסם.

מרבית המטפלות נמנעו מלשתף את מטופליהן בהתרחשות צרוף המחקרים, אלך העידו כי על אף זאת הוא תרם לטיפול. מטפלות שבחרו לשתף את המטופל בצרוף המקרים נחלקו בדעתן לגבי התרומה לטיפול, אך מרביתן התרשמו כי ההתייחסות למקרה תרמה לטיפול, למטופל או להן. שתיים בלבד מתוך ארבע-עשר הנחקרות לא היו משוכנעות האם צרוף המקרים תרם לתהליך הטיפולי, ותהו אם לא הזיק או אולי לא השפיע כלל.

 

דיון

צרופי מקרים הכוללים דימוי (כדוגמת המפתח בסיפורה של האנה) ניתנים להסבר במונחים יונגיאניים. למשל, על פי גישתו של יונג (1975), הטוענת לתת-מודע משותף, גם אם לא היה במודע של המטופל הקישור בין "מפתח" ל"פתיחות" של המטופל, הופיע מידע זה בתת-המודע המשותף, והמטפלת החכימה להשתמש באובייקט לעזרת הטיפול. האסוציאציות שעלו במטפלת לתכנים שהעלה המטופל, בצרוף המקרה של מציאת דימוי סמלי מוחשי, הם שהביאו את המטופל להיפתח אל המטפלת – ובכך את שניהם ליצירת קשר טיפולי מועיל.

בין צרופי המקרים שהעלו המטפלות תוארו מקרים בהם המטפלת חשה כאילו המטופל היה נוכח בהדרכה אודות הטיפול שלו. ניתן לראות זאת כחלק ממערך של תהליכים מקבילים (Kadushin, 1985). קדושין הציע כי תיתכן חזרתיות על תכנים ודפוסי התנהגות בין מה שקורה בהדרכה ובין מה שקורה בחדר. מחקר שבחן תהליכים מקבילים (Friedlander, Siegel and Brenock, 1989), הראה כיצד מטפלים משחזרים את תוכן הטיפול בחדר ההדרכה; אולם במקרים שהעלו המטפלות במחקר הנוכחי, החזרתיות של התהליכים המקבילים הגיעה מתוך ההדרכה אל הטיפול, ולא הפוך. בהסברן, כמה מהמטפלות שרואיינו סברו כי ההסבר לכך נעוץ בהימצאות האנרגיה של המטופל בהדרכה, על אף שלא היה נוכח בה פיזית. גם צרופי מקרים נוספים שהציגו המטפלות הוסברו בפיהן במונחי קיום "אנרגיה" שמשפיעה על התהליך הטיפולי, ובין השאר יוצרת את צרופי המקרים.

לטענתו של יונג (2005), ניתן להשתמש בכלים בלתי רציונאליים גם אם אין יודעים עדיין את האופן שבו הם פועלים, ולכן צרופי המקרים יכולים לשרת את הטיפול גם מבלי שהמטפל אוחז בהבנה מדעית שלהם. לפי יונג (1975), ריפוי וצמיחה יכולים לנבוע גם מחוויות סימבוליות או ממצבי תודעה שלא ניתן לתפוס בצורה רציונאלית. במבט ראשון אכן נדמה כי הרעיון בדבר "אנרגיה"' כפי שתיארו המטפלות משולל הסבר מדעי המניח את הדעת; אך אולי ניתן לבחון זאת בשנית?

יונג, בזכות שיח עם אלברט אינשטיין ופאולי, סבר כי יש הקבלה בין סינכרוניזציה לבין היבטים של מכניקת הקוונטים ותורת היחסות (Limar ,2011). פאולי ויונג טענו כי צרופי מקרים אינם נובעים מאקראיות חסרת משמעות, אלא נוצרים על ידי תבניות סינכרוניות; התבניות האלה, יחד עם השפעות סיבתיות, יוצרות את הסינכרוניזציות. כפי שטען יונג, ייתכן שניתן להתייחס אל צרופי המקרים כאל מדעיים, גם אם לעת עתה יש המתייחסים אליהם כנטולי בסיס מדעי. מדוע קשה כל כך להאמין בכך? הפסיכולוג הטרנספרסונאלי והתאורטיקן קן וילבר (2006), מסביר מדוע בעיניו קשה להוכיח את המונח סינכרוניזציה בהקשר הרוחני/ טיפולי שלו, לעומת הוכחות לקיום תופעה של סינכרון במדע האמפירי:

...מאחר שהמדעים האימפריים והמונולוגיים קלים לאין ערוך מכל הבאלגן הפרשני של ההרמנויטיקה האינטר סובייקטיבית וההבנה ההדדית האמפתית, בשלב הראשון נראה הגיוני מאוד להגביל את הידע לתחומים האמפיריים. (שם, עמ' 173)

... מה שאנו [הפסיכולוגים הטרנספרסונאליים] מעוניינים לעשות בקווים כלליים, הוא להגיע לאינטגרציה של פרויד ובודהה, אנו מעוניינים להגיע לאינטגרציה של 'פסיכולוגית מעמקים' נמוכה יותר עם 'פסיכולוגיית גבהים'. (שם, עמ' 206)

הפסיכולוגיה הטרנספרסונאלית מתאפיינת בשילוב של רעיונות רוחניים עם רעיונות מדעיים. מנקודת מבט זאת, יש טעם לברר האם ההיבט של צרופי מקרים המתייחס לנוכחות "אנרגיה" של המטופל בהדרכה יכול להיבחן במונחי הפילוסופיה שמאחורי תורת הקוונטים (גולן, 2007). על פי עקרון ה"סופרפוזיציה", המוכר מעולם המושגים של פיזיקת הקוונטים (שילוח, 2008), כל חלקיק קוונטי יכול להיות בכמה מקומות או בכמה מצבים בו זמנית (אהרונוב, 2008). את הסינכרוניזציות, צרופי המקרים, ניתן לראות כמקבילותיהן הפסיכולוגיות של ה"סופרפוזיציות".

תיאוריה פיזיקלית נוספת הרלוונטית להבנת הסינכרוניזציות היא התיאוריה של בל, המניחה שחלקיקים תת-אטומיים נותרים קשורים זה לזה בצורה א-סיבתית כלשהי גם כשהם מתפזרים לגמרי במרחב. בזכות התמיכה הניסויית הנרחבת בתיאוריה זאת, הנחת הסינכרוניות מתקבלת במדע העכשווי יותר ויותר (אם כי במונחים אחרים) (רוברטסון, 2004). ואכן, מדוע לא להרחיב את האפשרות של קיום קשרים בין חלקיקים תת-אטומיים גם לכל הקשור להתנהגות אנושית?

יונג ותלמידתו פון פרנץ הסכימו (Tarnas, 2006) כי על מושג הסינכרוניזציה להיות מושא לבחינתם של דור חדש של חוקרים. לאור התפיסה העכשווית לפיה התנסויות רוחניות מקובלות חברתית עשויות לתרום לאיכות החיים (Koenig & Larson, 2001) , הדור החדש של החוקרים עליו דיברו יונג ופון פרנץ הוא הדור הנוכחי. עם התפתחות המדע, הטכנולוגיה והאדם, קמו רעיונות חדשים והתפתחו תאוריות שלמות שעשויות להסביר את תופעות צרופי המקרים ומשמעותם בצורה חדשנית. בצרופי המקרים טמונים יתרונות שאותם ניתן לרתום לטובת החלמה, ריפוי והתפתחות אישית, וכמטפלים עלינו למצוא את הדרך המתאימה ביותר להשתמש בהם על מנת לזרז תהליכי שינוי במטופלינו.

 

 

מקורות

Friedlander, M. L., Siegel, S. M., & Brenock, K. (1989). Parallel processes in counseling and supervision: A case study. Journal of Counseling Psychology, 36, 149-157.

Jung, C. G. (1955 [1973]). Synchronicity: An Acausal connecting principle. in: collected works of C.G. Jung ,Vol 8, Bollingen Series XX, Princenton University Press.

Jung, C. G. & Pauli, W. (1955). The Interpretation of Nature and the Psyche.New York: Bollingen Series, Pantheon Books.

Kadushin, A. (1985). Supervision in Social Work. New York, Columbia University Press.

Koenig, H. G., Larson, D. B. (2001). Religion and mental health: evidence for an association. In International Review of Psychiatry, 2001, Vol. 13, No. 2 : pp. 67-78

Limar, I., V. (2011). "Carl G. Jung’s Synchronicity and Quantum Entanglement: Schrödinger’s Cat ‘Wanders’ Between Chromosomes". NeuroQuantology 09 (2): 313. Archived from the original on 2011-06-30. http://onuua.academia.edu/IgorLimar/Papers/785907/Carl_G._Jungs_Synchronicity_and_Quantum_Entanglement_Schrodingers_Cat_Wanders_Between_Chromosomes.

Tarnas, R. (2006). Cosmos and Psyche. New York, Penguin Group pp. 50-60.

 

 

אהרונוב, ד. (2008). על מחשבים שלא קיימים וחתולים שהם גם חיים וגם מתים – חושבים במספרים, "אודיסאה" גליון 01, עמ' 73-79.

אוגדן, ת. ה. (2011). הזדהות השלכתית והשלישי המשעבד, בתוך: על אי היכולת לחלום. תרגום: אפרת גבאי ועמית פכלר. הוצאת עם עובד, עמ' 95-101.

בן ציון כוכנוביץ (2012). יד המקרה: צרופי מקרים בתוך טיפול באמצעות אמנות. עבודת תזה שהוגשה כחלק מהדרישות לקבלת תואר מוסמך, שלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל.

גולן, ר. (2007). נושאי התודעה – כשהפסיכואנליזה פוגשת את התפתחות הרוח, תל אביב: הוצאת רסלינג.

גרוב, ס.צ. רולנד, ר.ג. (2011). בריאות: סמי הזיה כתרופות. סיינטיפיק אמריקן - ישראל, גליון אפריל – מאי. אורט.

וילבר, ק. (2006). קיצור תולדות הכל: מיפוי מכלול הידע האנושי. תרגום: יובל אידו טל. הוצאת כנרת.

יונג. ק.ג. (2005). תשובה לאיוב. תרגום: קראוס, מ. ומחלב, ח. תל אביב: הוצאת רסלינג.

יונג, ק.ג. (1975). הפסיכולוגיה של הלא מודע. תרגום : חיים אייזק, הוצאת דביר.

נוימן, א. (2007). האדם המיסטי. בתוך א. באומן (עורך). יואב ספיר.

נצר, ר. (2008). הקוסם, השוטה והקיסרית: קלפי הטארוט במעגל החיים ובתרפיה. הוצאת מודן.

שילוח, ש. (2008). סינכרוניזציה: מה הקשר בין צרופי מקרים לתורת היחסות? [גרסה אלקטרונית]. נדלה מהאינטרנט ב-15/5/2012http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/810/732.html.

רוברטסון, ר. (2004). יונג: מדריך לפסיכולוגיה היונגיאנית. תרגום: ענת רז. תל אביב: הוצאת משכל.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

בן ציון כוכנוביץ', י. (2013). יד המקרה? צרופי מקרים בתוך טיפול באמצעות אמנות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 20/9/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3022

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.