לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
להיות הורים לילד מחונן: הקפצת כיתה – כן או לא?להיות הורים לילד מחונן: הקפצת כיתה – כן או לא?

להיות הורים לילד מחונן: הקפצת כיתה – כן או לא?

מאמרים | 24/4/2007 | 28,985

מאמר זה ינסה להאיר את הנושא "הקפצת כיתה של הילד המחונן" מנקודת מבט קצת יותר אוהדת מזו המקובלת, לאור מחקרים רבים שנעשו בנושא זה בחו"ל. המשך

להיות הורים לילד מחונן: הקפצת כיתה - כן או לא?

חנה דויד

  

"בעיית" הילד המחונן התחילה עם החלת חוק חינוך חובה. לפיכך, המטרה החשובה ביותר של ההורים לילדים המחוננים – בפרט עד סיום בית הספר היסודי – היא לעשות כל מה שהם יכולים כדי שהנזק הנגרם לילד ממערכת החינוך יהיה מינימלי.

כאשר על הפרק עולה השאלה אם להכניס את הילד המחונן שעדיין לא מלאו לו 6 לבית הספר, או לבדוק את האפשרות ש"יקפוץ" כיתה, כמעט תמיד נשמעות עצות מהסוג: "אני קפצתי והיה אחלה – סימן שזה טוב", ולעומתן: "לשכנה שלי שקפצה יש בעיות חברתיות ולכן זה רע". אני לא מניחה שמישהו מכם היה מסיק מסקנות על סמך נתונים כה מועטים (ובמקרים רבים – גם לא רלבנטיים) כאשר על הפרק היתה עומדת כמעט כל שאלה פסיכולוגית-חינוכית אחרת. למשל: האם לשבץ ילד בעל לקות או מגבלה מסוימת בכיתה רגילה או בכיתה מיוחדת? האם להסביר לילד בן שמונה איך באים ילדים לעולם ואם כן – באיזו רמת פירוט? האם ניתן להשאיר ילד בן 4 תקופה של חודש בחברת הסבים כדי לממש את חלום הטיול הגדול בחו"ל? ברור לנו, שהתשובות לכל השאלות הללו תלויות קודם כל בילד עצמו. אין דין ילד בעל לקות מסוימת כדין ילד אחר בעל אותה לקות; אי אפשר להשוות שני ילדים, אף שהם בני אותו גיל, מבחינת רמת ההתפתחות הרגשית, יכולת החשיבה המופשטת, יכולת החיברות, אפילו המוטוריקה הגסה והעדינה. שכן, כל שני ילדים, אפילו אם הם תאומים זהים, שונים זה מזה במספר גדול מאוד של רכיבים התפתחותיים, קוגניטיביים, חברתיים, משפחתיים ורגשיים. לפיכך, על אף החשיבות הרבה שיש למה שההורים חושבים, או יותר מזה – למה שהם מרגישים, זה פשוט לא מספיק. קשה יהיה לפסיכולוג אחראי להמליץ על קפיצת כיתה אם ההורים ממש מתנגדים, וזאת בעיקר בגלל שהילד זקוק יותר מכל לתמיכת הוריו בכל צעד שהוא עומד לצעוד. אולם – קשה גם להניח, שהורים שמתנגדים לקפיצת כיתה יקחו את בנם או בתם לייעוץ לשם קבלת החלטה על קפיצת כיתה.


- פרסומת -

נסכם זאת בכך שאמנם, יש חשיבות גדולה לכך שאנשים מתארים את מה שעבר עליהם כשקפצו או לא קפצו, אבל מה שקרה יכול – במקרה הטוב – להעיד על העבר, בבחינת "ייתכן שלא היה כדאי לי לקפוץ כיתה" (ייתכן בהחלט שאם אותו אדם לא היה קופץ היינו מוצאים אותו כעבור 20 שנה אומר: הכל בגלל שלא קפצתי...). בשום מקרה אין הדברים יכולים לנבא מה שיקרה או לא יקרה לילדיהם.
סטטיסטיקה היא תורת המספרים הגדולים. לפיכך נעזרים בה בתיאור סיכויים למאורע כלשהו במדעי החברה, בכללם בפסיכולוגיה ובחינוך. לדאבוננו מספר המחקרים שנעשה בארץ בתחום המחוננות קטן מאוד, ולכן חשוב לדעת שקיימים מחקרים שנעשו בחו"ל על קפיצת כיתה. מחקר מעניין מראה, שהתפתחותם הרגשית והשתלבותם החברתית של מועמדים לקפיצה שקיבלו את ההמלצה וקפצו היו טובות יותר מזו של מועמדים לקפיצה שלא קפצו, וזאת מספר שנים לאחר הקפיצה. רק מחקרים מסוג זה, שישוו קבוצות דומות ככל האפשר של תלמידים, שקיבלו את אותן ההמלצות (בין אם ההמלצה היתה לקפוץ ובין אם לא), וחלק מהתלמידים פעל לפי ההמלצה וחלק לא, יתנו מענה כמותי לשאלת הקפיצה. אבל, כמו שהדגשתי בסעיף הקודם, כל ילד הוא עולם מלא, ובשום פנים אין להחליט על צעד כלשהו הקשור לחינוך הילד על סמך מידע הסתברותי בלבד.

שאלה נוספת המטרידה הורים לילדים מחוננים היא האם "צריך", "מותר" או "אסור" לחשוף ילד מחונן לשינויים במסגרות החינוכיות, ולא רק בהקשר של "קפיצת כיתה". וכן – אין "חיה" כזאת שנקראת "הילד המחונן", בדיוק כמו ש"הילד הרגיל" הוא רק ישות סטטיסטית. ילדים מחוננים שונים זה מזה בפרמטרים רבים מאוד. אפילו אם נשתמש בשם המפורש – IQ – הרי בעוד שבכיתה רגילה יש ילדים שה-IQ שלהם הוא מסביב ל-100, הרי בכיתת מחוננים יכולים להיות ילדים בעלי IQ מ-130 ועד 180. בקיצור: גם כאן – כל מקרה לגופו.

אבל, כאשר ילד סובל, צריך ליזום עבורו שינוי. מתברר, שדווקא בקרב ילדים בעלי יכולות חברתיות נמוכות, מתגלית נטייה של הורים לא להחליף מסגרת, בבחינת: "כבר ככה קשה לו, אז למה להערים עליו קושי נוסף". ובכן – הטיעון ההפוך אינו בעל תוקף פחות": "אם לילד לא טוב, יש לנסות לשפר את מצבו". ישנם ילדים שפרחו לאחר שנכנסו לכיתה של פריקים של מחשבים, ודווקא צמחו מבחינה רגשית בקרב הדומים להם. מצבם של מחוננים אחרים השתפר פלאים במסגרת של פנימייה, וזאת לאחר שלא הצליחו למצוא נפש קרובה בחוג המשפחה או בקרב בני גילם ה"רגילים". ה"מרשם" היחיד שניתן לתת עבור הורים לילד מחונן המתלבטים בשאלה של חשיפת הילד לשינוי במסגרת החינוכית הוא: "אם יש בעיה, לילד רע, קשה, ההורים כבר מרגישים שניסינו הכל'" – כדאי לחשוב על שינוי.
ילדים מחוננים רבים זקוקים לשינויים רבים בחייהם. אסור שההורים יחשבו, שאם מצאו לילדה חוג מתאים, עכשיו כבר "הכל בסדר". להיות הורים לילדים מחוננים זוהי עבודה מפרכת, מסביב לשעון, ששכרה אינו בצידה. החברה לא מפרגנת, המערכת החינוכית לא ממש עוזרת, ואפילו במשפחה – הצרה או המורחבת – נתקלים בתופעות של קנאה, בהערות ארסיות על "דחפנות", וכמובן – בחוסר האפשרות לחלוק את הבעיות עם רוב ההורים האחרים. "על מה יש לכם להתלונן?" הוא המשפט הנשמע כל אימת שאב או אם למחונן/ים פותחים את הפה. אז כדאי שתדעו: יכול להיות בהחלט שהילד שמנגן בפסנתר מגיל 5 גם יקרא בגיל זה באופן שוטף, והילדה שבגיל 8 תתחיל ללמוד אלגברה "תעשה את המוות" למורה למתמטיקה. קשה יהיה לדרוש מהילד "ללמוד לקרוא" בגיל 6, או מהילדה – להיות בשקט בכיתה כשהילדים לומדים מהו שבר פשוט. "קפיצת" כיתה אינה "הפתרון" אבל היא בהחלט אחת האופציות שיש לשקול בנוסף לאמצעים אחרים ובהתאם להמלצת הפסיכולוג החינוכי.

 

קישורים למאמרים "בשבח ההקפצה":

Karen B. Rogers, Richard D. Kimpston (1992). Acceleration: What we do vs. what we know. Association for Supervision and Curriculum Development (ASCD). Available at:

http://www.gt-cybersource.org/ArticlePrintable.aspx?rid=11413

 

על המיתוס שהעשרה עדיפה תמיד על האצה:

Tracy L. Cross (2002). Competing with myths about the social and emotional development of gifted students. Gifted Child Today. Available at:

http://www.sengifted.org/articles_social/Cross_CompetingWithMythsAboutTheSocialAndEmotionalDevelopment.shtml

 

ומאמרים נוספים הדנים באספקטים של האצה:

Delisle, Jim (1999). For Gifted Students, Full Inclusion Is a Partial Solution. Educational Leadership, 57(3), 80-83. Available at:


- פרסומת -

http://www.sanjuan.edu/curriculum/btsa/resources/documents/ForGiftedStudentsFullInclusionIsaPartialSolution.pdf

Karen Rogers updates (1999). Research Synthesis on Gifted Provisions. Available at:

http://www.austega.com/gifted/articles/Rogers_researchsynthesis.htm

 

ספרים שעוסקים בהאצה:

Assouline, Susan; colangelo, Nicholas; Lupkowski-Shoplik, Ann & Lipscomb, Jonathan. Iowa Acceleration Scale:

A Guide for Whole-Grade Acceleration K-8. Great Potential Press, Inc. P.O. Box 5057, Scottsdale, AZ 85261.

Southern, W. Thomas & Jones, Eric D. The Academic Acceleration of Gifted Children. Teachers College Press.

1234 Amsterdam Avenue, New York, NY 10027.
Van Tassel-Baska. J. (1986). "Acceleration." In Critical Issues in Gifted Education: Defensible Programs for the Gifted, edited by C. J. Maker. Rockville. Md: Aspen Publishers, Inc.

 

והפרקים הרלוונטיים בספרים הבאים:

Delisle, J. & Galbraith, J. (2002). When Gifted Kids Don't Have All the Answers: How to Meet Their Social and Emotional Needs. Free Spirit Publishing.

Moon, S. M., & Reis, S. (2004). Acceleration and twice exceptional students. In N. Colangelo, S. Assouline, and M. Gross (Eds.), A nation deceived: How schools hold back America’s brightest students, Vol 2 (The Templeton National Report on Acceleration, pp. 109-119). University of Iowa: The Connie Belin & Jacqueline N. Blank International Center for Gifted Education and Talent Development.

Neihart, Maureen, Reis, Sally M., Robinson, Nancy M., and Moon, Sidney M. (2002). The Social and Emotional Development of Gifted Children: What Do We Know? Prufrock Press Inc.: Waco, TX.

Silverman, Linda Kreger (1993). Counseling the Gifted and Talented.

 

* הכותבת היא ד"ר לפסיכולוגיה חינוכית עם התמחות במחוננות, יועצת לילדים ולבני נוער בעלי כשרונות ויכולות מיוחדים ולבני משפחותיהם, ומחברת הספר "אפשר גם אחרת: בנות ונשים – הישגים ויעדים" (2000) בהוצאת מכון הנרייטה סאלד ומשרד החינוך. את ספרה הנוכחי: "הילד המחונן במגזר הערבי" היא כותבת בשיתוף עם ד"ר מחמוד חליל.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: הדרכה וייעוץ להורים, ארגונים חינוכיים, פסיכולוגיה חינוכית, הוראה ולמידה
ד"ר פנחס קאסוטו
ד"ר פנחס קאסוטו
פסיכולוג
מורשה לעסוק בהיפנוזה
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה
סמדר כרמי
סמדר כרמי
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
חיפה והכרמל, עפולה והסביבה, יקנעם והסביבה
יוסף קליינר
יוסף קליינר
פסיכולוג
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
יערה רבניקר צימרמן
יערה רבניקר צימרמן
עובדת סוציאלית
חיפה והכרמל, פרדס חנה והסביבה
אירית כהן
אירית כהן
פסיכולוגית
חיפה והכרמל, כרמיאל והסביבה
עידן צומר
עידן צומר
פסיכולוג
אונליין (טיפול מרחוק), חולון והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

Hanna DavidHanna David2/11/2007

[ל"ת]. שלום עופר,
אני בהחלט מבינה שיש לך התנגדות להאצה; מאוד חשוב שאתה מודע לרגשותיך אלה. פעמים רבות העבודה עם הורים מתחילה כאשר הם לא מודעים לכך, שיש להם התנגדות לאופן מסוים של התערבות, ואם הם כבר מודעים לכך – הם לא מוכנים להודות, אפילו בפני עצמם, שהתנגדותם מקורה בחוויות אישיות שלהם, במה שראו בשטח, ובתפיסתם שמה שראו הוא '[כל] מה שקורה'. הורים רבים אינם מודעים לכך, שכאשר דברים עוברים 'בסדר', בשקט, כאשר תהליך ההתערבות מסתיים בהצלחה, לא 'רואים' את זה. למשל: בדקתי במשך 8 שנים את ממוצע הגיל בכיתות המחוננים של תלמידי החינוך הדתי בתל-אביב, הנפגשים במכללת תלפיות במסגרת תכנית ההעשרה למחוננים בימי רביעי. ממוצע זה היה נמוך מממוצע הגיל הצפוי על פי דרגת הכיתה. הסיבה לכך היא, כמובן, ששיעור לא מבוטל מהילדים המחוננים בחינוך הדתי בתל אביב 'קפצו' כיתה או נכנסו לבית הספר בגיל צעיר מהמקובל. ממצא זה תואם, כמובן, את הידוע ממה שקורה בחו'ל בתכניות המחוננים למיניהן (לטה הוליגוורת', מ'אמהות' המחקר והטיפוח של המחוננים בארה'ב, עמדה על כך כבר בספרה שיצא לאור ב-1929; כתיבתו של הספר הסתיימה כבר  ב-1926). אבל – מאחר שהילדים ש'קופצים' כיתה עושים זאת, במרבית המקרים 'בשקט', דהיינו, אין הם גורמים בעיות מיוחדות, קפיצת הכיתה אצלם הופכת לעניין שולי לחלוטין הן מבחינתם והן מבחינת חבריהם ללימודים, המקבלים את ה'קופצים' כחבריהם לכיתה בלי לייחס משמעות מיוחדת לגילם. מצא זה תואם את ממצאיו הידועים של לואיס טרמן, שהחל את מחקרי האורך בקרב כ-1500 מחוננים בקליפורניה לפני קרוב ל-90 שנה, וממשיכיו פירסמו את התוצאות האחרונות של מחקרים אלה בעשור האחרון של המאה ה-20. על פי ממצאיו של טרמן, ילדים מחוננים בריאים בממוצע יותר מילדים 'רגילים', יפים יותר, חזקים יותר פיזית, גבוהים יותר ועוד. מכאן ברור למה במרבית המקרים בהם ילד מחונן קופץ כיתה אין בעיה של התקבלות חברתית. אולם, במקרים המועטים בהם ילד 'קופץ כיתה' ולאחר מכן מתעוררת בעיה, ה'אשמה תמיד' היא ההקפצה (או ההורים ש'הקפיצו' – על הנטייה להאשים את ההורים – ראה מאמרי: 'הפרכתה של תיאוריית הטיפוח בקרב מחוננים' על פי ריץ'-האריס (2005)').
 
כדאי רק שתביא בחשבון, שמה שאדם אחד 'לא אוהב' אינו בהכרח תואם את העדפות השני. בעבודת הייעוץ שלי חלק חשוב ביותר הוא לתת להורים לעבור את התהליך, שבו הם משתחררים קמעא מאהבותיהם, מהעדפותיהם ומהתנגדויותיהם. על ההורים לעבור, פעמים רבות, תהליך שבו הם לומדים להפריד את צרכיהם, שמקורם, פעמים רבות, באמונותיהם, מצרכי ילדיהם.
בחינוך מחוננים חייבים לשמור על מאגר גדול ככל האפשר של אופציות, ולא לפסול דברים אוטומטית. אם מגיעים לגמישות נפשית מקסימלית אפשר לעזור לילדים בצורה מיטבית. הקפצת כיתה היא אופציה שאין לשלול אותה בגלל דיעות קדומות, אמונות תפלות או סטטיסטיקה שהנחותיה מוטעית (אוכל להפנות אותך למחקר מאלף לפיו ילדים שהומלץ שיקפצו כיתה והוריהם התנגדו לכך מצבם – הן הנפשי והן החברתי – היה בעייתי יחסית לזה של חבריהם שהוריהם קיבלו את ההמלצה להקפיצם כיתה).
עלינו לזכור, ש'אנחנו כאן' בשביל הילדים. כל אופציה ראוי שתישקל בחיוב, כמוןבן לגופו – ובעיקר לנפשו – של כל ילד. האין זאת?
 
ד'ר חנה דויד

Hanna DavidHanna David2/11/2007

התייחסות נקודתית למאמרה של ד"ר חנה דויד. ברצוני להתייחס לסוגיית ההאצה עבור תלמידים מוכשרים במתימטיקה. עמדתי איננה מבוססת על מחקר שיטתי, אלא על ניסיון והתנסות אישיים, וכן על שיחות רבות עם תלמידים, הורים, ואנשי מקצוע, במשך כעשרים שנה.
 
אבדיל בין שני סוגי ההאצה שאני מכיר בישראל:
 
- ישנם תלמידים מוכשרים מאוד במתימטיקה, בעלי כשרון אקדמי מובהק, אשר בתחילת החטיבה העליונה משלימים את בחינת הבגרות, מוזמנים להשתלב בפרוייקט מיוחד שתפור לפי מידותיהם, וחלקם אף מתחילים ללמוד באוניברסיטה או באוניברסיטה הפתוחה. לדוגמא, הפרוייקט של פרופ' בנו ארבל באוניברסיטת תל אביב הוא אחד מאלה.
במקרה זה, אין לי ויכוח, ולכן גם אין צורך לנמק.
 
- ישנם תלמידים מוכשרים במתימטיקה, אך לא 'מוכשרים מאוד', אשר משתלבים (לעתים כבר בחטיבת הביניים) בכתות מואצות, ומסיימים את לימודי המתימטיקה בכתה י'א. תוכניות כאלה מבוצעות בדרך כלל לפי 'מנטאליות' של הספק, כאשר אין מטפחים כמעט את התלמידים במובנים של עומק, של פיתוח חשיבה מתימטית אמיתית, של העשרה והרחבה, ושל הכנה למתימטיקה אקדמית. לדעתי, זה מה שראוי היה לעשות אתם. בדרך כלל, המורים שמלמדים בכתות אלה לא הוכשרו ולא מוכשרים לכך – הם חברים 'רגילים' בצוות המורים למתימטיקה. התופעה הגרועה ביותר היא שברוב המקרים - התלמידים 'מושבתים' כליל מהמתימטיקה בכתה י'ב. זוהי החמצה גדולה.
באחד מבתי הספר המפורסמים ביותר בארץ, אשר בלאו הכי מאכלס ברובו תלמידים טובים, הנהיגו במשך שנים לטפח (כביכול) תלמידים בכתות מואצות, כבר החל מחטיבת הביניים. כאמור, בכתה י'ב הם לא עשו דבר וחצי דבר במתימטיקה. ההנהלה ניסתה מספר פעמים ליזום טיפוח במתכונת זו או אחרת עבור תלמידים אלה, במהלך השנה האחרונה ללימודיהם בתיכון. הניסיון נכשל, כי התלמידים לא היו מעוניינים בכך. לפני כשנה, ההנהלה החליטה (ובצדק לדעתי) להגיש את התלמידים לשאלון האחרון בכתה י'ב, ולא בכתה י'א כפי שהיה נהוג עד כה.
 
עופר ליבה
מתימטיקה-לי®, מרכז להעשרה חינוכית, ירושלים
http://www.mathematically-jlm.com