מקורות

המאמר מציג ראשי פרקים מתוך הגותו של הפילוסוף היהודי הצרפתי עמנואל לוינס, ובמיוחד את אלה העשוים לתרום למטפל בעבודתו הטיפולית. מעבר לקשר הקיים בין הגותו לבין הרציונל הפילוסופי שעומד מאחורי גישתו הטיפולית של ויניקוט, משלב מחבר מאמר זה את תרומתו של לוינס עם זרם הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית ההתפתחותית, אשר ממשיך בין השאר את דרכו של ויניקוט. מוצגת במאמר מעין אינטגרציה בין שני אופקים אלה, הפילוסופי והטיפולי, לטובת גישה טיפולית אתית, גישה בה מרכז הכובד אינו המטופל בלבד אלא המרחב הבינאישי מטפל-מטופל, גישה בה הדגש הוא על השיח הפוטנציאלי יותר מעל הדברים והפירושים הנאמרים בשעת הטיפול, כל זה בהשראת ההגות המיוחדת של לוינס - הגות מיוחדת גם בזיקתה למקורותיה היהודיים. במאמר תשומת לב מיוחדת לנושא ה"אחר", כאשר האחר הוא גם יחד האדם האחר, ושמירה על אחרותו מתוך היענות "אחרת" אליו.

 

"אישיותה וספריה בלטו בשל קולה הברור, בעיקר בתחומי עיסוקה – המיניות הנשית והפרברסיה, היצוגים המופנמים של האב והאם בנפשנו, אידיאל-האני והגוף בעולמנו. ספריה זכו להיות מתורגמים לאנגלית סמוך מאד להופעתם בצרפתית, כך שהקהל הפסיכואנליטי האנגלו-אמריקאי יכול היה להכיר את רעיונותיה, להתרם מהם ולהתמך בהם בעבודה אנליטית. מחשבות פסיכואנליטיות פוסט-מודרניות שביקרו אותה והציגו מודל יותר בינסוביקטיבי לעומת המודל היותר מיבני/דחפי שלה, ניבנו בדיאלוג בלתי נפרד מהתאוריות שלה. כך שתחום מיניות האשה בפסיכואנליזה לא היה יכול ללא עמוד השדרה שהיא ספקה ומספקת לו. היא היתה מן החוקרים הפסיכואנליטיים שתרמו לתחום כאשר בעולם הפסיכואנליטי שאחרי פרויד המיניות בכללה ירדה לשוליים."