מקורות

ילדים שעברו פגיעה מינית חווים במלוא העוצמה את האיסורים על המילים, האיסורים על רגשות. גופם נחדר ונפשם כמו נעתקה ממקומה. קשה לתאר את עוצמת הבהלה, האימה והבלבול אותו הם חווים. באותו רגע איום בו נחדרו ונפרצו כל הגבולות, התחושה הנה כי נידונו לאלם, מעטפת עורם הפיזית והנפשית חוררה, והשבר כה גדול עד כי המילים באמת הופכות דלות מכדי לתאר את עוצמת הזוועה. הילד שעבר טראומה מינית ואשר סבל מהתעללות ואלימות, חווה דינמיקה מעוותת של יחסים. יחסים פוגעים, הרסניים ומשפילים, יחסים אשר וודאי טלטלו וערערו את קיומו הפיזי, הנפשי והרגשי. אותה עוצמה הרסנית חודרת ליחסים הטיפוליים וככזו הנה מחייבת התבוננות והבנה מעמיקה ביחסי הטיפול. ללא הבנה מעמיקה של הקושי והמורכבות המצויה בקשר הטיפולי, הבנה של ההעברה הטראומטית, עלול הטיפול להיכשל ובעצם לשחזר שוב סוג של יחסים פוגעים, נוטשים, יחסים המעוררים תחושה של כשלון, ערך עצמי מופחת, וכיו"ב. על המערכת הטיפולית, המתבצעת בתוך מערכת של יחסים, ליצור, לבנות ולשקם את אותם אינטראקציות עם הזולת, שנפגעו פגיעה כה חמורה ולשקוד על הרחבתם של גבולות ההכלה וההחזקה. מתוך אתר "מכון אנימה" - פסיכותרפיה לנשים.

 

הכתבה עוסקת בקבוצה של מטפלים פוליטיים, היוצאים נגד הפסיכולוגיה המסורתית ומעזים להתמודד עם סוגיות שבדרך כלל אין להן מקום על הספה כגון יחסי כוחות מגדריים, מוצא אתני, ונושאים פוליטיים אחרים.

 

"לחיות זה הרבה יותר מאשר לשרוד" כותבת מאיה ריד במבוא לספרה ופותחת בפני הקורא צוהר אל עולמה של שורדת גילוי-עריות שבחרה בחיים. סיפורה האישי לוקח אותנו אל מעמקי-נפש שצפונותיה נעלמים לרוב מעין זר. היא מתארת בגילוי לב את מאבקה הממושך וחסר הפשרות בהשלכות הטראומה שחוותה בילדותה, ובלפיתתו המצמיתה של העבר. מפת הדרכים של מסעה העיקש אל החיים נגלית לעינינו טפח אחר טפח מבעד לרשימות שכתבה במהלך עשר שנות טיפול ואשר נוסכות חיים בתוואי הדרך המייסרת והמתגמלת - דרך של כאב ושל תקווה. מאיה ריד (שם עט) בוגרת תואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה (1987). החלה את דרכה המקצועית בטיפול בבני-נוער בסיכון ובשנים האחרונות משקיעה את מירב זמנה ומרצה בפעילות למען נפגעות ונפגעי טראומה מינית.

 

כדי שטיפול נפשי יצליח צריך להקפיד על גבולות ברורים: לא יותר מ-50 דקות, לחיצת יד מנומסת בתחילת ובסיום הטיפול והקפדה על תשלום, גם אם הוא מינימלי. הפסיכותרפיסט רן לוי על גבולות חיצוניים המאפשרים להתיר גבולות פנימיים.

 

מטרת יום העיון טי-פול-טי היתה להעלות למודעות את ההשפעות הפוליטיות על המקצועות הטיפוליים בחברה הישראלית, ולהזמין התבוננות למרחב שבו המטפל/ת והמטופל/ת שותפים לאותה מציאות פוליטית. ליום העיון הוזמנו מרצים, אנשי טיפול ואקדמיה מישראל, ערבים ויהודים, משני צידי הקשת הפוליטית, וכן מרצים פלסטינים מעזה. מטרת יום העיון היתה ליצור מרחב בטוח לדיאלוג, בו אפשר יהיה לתת ביטוי למגוון של קולות. ביום העיון השתתפו כ-150 אנשים, ולאורך היום כולו האולם היה מלא, עם קהל קשוב, מגיב ומתדיין. במאמר תמצית ההרצאות וסיכום של הדיונים בקבוצות הקטנות.

 

בעולם חופשי שבו יש גישות שונות לנושאים של בריאות וחולי, איך לטפל במצב של אמונות שונות ואף סותרות בענינים הללו?

 

בבלוג מתוארות החוויות של יעל ישראל, סופרת ועורכת, ומנהלת הבלוג "בננות", כמטופלת לאורך השנים, החל ממפגשה עם הגורו רודי בשנות השמונים, דרך טיפול קצר מועד, ועד לטיפול ארוך טווח, עליו היא מספרת באהבה.

 

לפניכם סקר קצר (8 שאלות ומספר פרטי רקע), מבוסס רשת ואנונימי שמטרתו זיהוי מגמות וצרכים בלימודי המשך של עובדי בריאות הנפש (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עו"ס מטפלים בהבעה וכו'). מילוי השאלון, קל ופשוט, נועד לאנשי מקצוע המוזמנים למלאו ולצפות בתוצאות המצטברות.

 

קישור לשני פרקים מתוך הספר "דיאלוג", האוסף יחדיו סדרת דיונים שהתרחשו במציאות, במסגרת קורס ייחודי שהעביר המחבר, במכללה האקדמית ערבית לחינוך בישראל. הסטודנטים הציגו בעיות שמקורן בחברה המסורתית הישראלית על שלל גווניה ובשיעור התפתח דיאלוג רב-תרבותי העוסק בבעיה הנידונה, בו הציעו המשתתפים את הפתרונות המוכרים להם מתרבותם הם, בעוד המחבר הוסיף את ההיבט המערבי של הפסיכולוגיה הקלינית.

 

ארסנל הפתגמים, שנועדו לנחם אותנו בשעת צרה, חוצה תרבויות, שפות ואמונות וכולל רציונליזציות הקוראות לנו להסתכל על חצי הכוס המלאה: 'כל עכבה לטובה', 'מה שלא מחסל – מחשל', 'אין רע בלי טוב' וכיוצא באלה אמרות שונות, חלקן מערבות כוח-עליון וחלקן קוראות לו לאדם לעשות על עצמו מניפולציות קוגניטיביות בכוחות עצמו. במאמר זה סוקר ד"ר רובינשטיין ספר על אופטימיות ופסימיות בעריכת אדוארד צ'אנג שראה אור בהוצאת האיגוד הפסיכולוגי האמריקני, באותה תרבות שכמעט ואינה מותירה דרכי מילוט מחשיבה חיובית. "מובן, שבגלל הרגשות הנלווים לפסימיות ירגיש הפסימיסט תמיד יותר רע מן האופטימיסט, אך אין פירושו של דבר חידלון וחוסר-אונים, אלא לעיתים קרובות, אם הוא מנוצל נכון, יכול הפסימיזם להיות מנוף מוטיבציוני ומעשי לנקיטת הצעדים המציאותיים ביותר במציאות לא קלה."

 

עירית קליינר-פז משיבה באתרה לשאלות נפוצות.

 

כתבה ממוסף צרכנות של ידיעות אחרונות על כללי התנהגות בבואכם לבחור מטפל/ת פסיכולוג/ית.