מקורות

יציאה מהארון של הומוסקסואלים בפני משפחתם ויקיריהם האחרים נתפסת לעיתים קרובות כשלב כמעט הכרחי בתהליך קבלת הנטייה החד-מינית ע"י הפרט עצמו. במאמר מוצעת התייחסות שונה, לפיה רבים ההומוסקסואלים המבקשים "אישור" לנטייתם מהחברה הסטרייטית ותוך כדי כך עלולים לגלות חוסר רגישות ליכולת ההכלה של הגורמים בפניהם הם יוצאים מהארון, לרבות אבות היוצאים מהארון בפני ילדיהם, או סבים וסבתות, שאינם ערוכים נפשית לכך. כמה טיפים - בפני מי ובפני לא.

 

רוב המחקר בישראל בשדה הלהט"בי מופק באופן "מסורתי" מתחומים קליניים טיפוליים - הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית הקלינית ועוד. שאלתי, איה החינוך? איה האמונים על החיברות המקצועי למקצועות הייעוץ החינוכי וההוראה? אל נשכח, בתי-הספר הם המרכיב המרכזי בסביבה הטבעית והיומיומית של כלל בני-הנוער ולא הקליניקה. לא בכדי אין למורי מורים, מדריכים פדגוגים, יועצים חינוכיים, מחנכות,מורות וגננות משנה סדורה מבוססת מחקר על להט"ביות ועל צמצום בריונות על רקע להט"בופוביה בבתי הספר מבעד לאספקלרייה חינוכית. לבטח שהדבר בעוכרם של באי בית-הספר ובקומפטנטיות של אנשי חינוך לתת מענה לצרכים הדיפרנציאלים של כלל התלמידים בחברה משתנה והטרוגנית.

 

» על אף שכיום עלול להתקבל הרושם שאנו חיים בעידן ליבראלי יותר בכל הקשור ליחס להומוסקסואליות וכמעט בכל תכנית ריאליטי או טלנובלה מוצג "הומו תורן" (לכאורה בטבעיות), בקרב מגזרים רחבים של הציבור עדיין קיימות לא רק דיעות קדומות נגד הומוסקסואלים אלא הומופוביה שהיא פצצת זמן מתקתקת. מניסיוני הקליני וממפגשים עם מטופלים הומוסקסואלים ומשפחותיהם, כולל אלה החיים בת"א, אין כמעט כל קשר בין הנושא כפי שהוא מוצג בתקשורת ובין מה שמתרחש בדל"ת אמות. ביטוי לכך אפשר למצוא גם בפניות הקשות מאוד המצטברות בפורום "שרינק פרנדלי" באתר דוקטורס. » עם כל החשיבות הפוליטית שיש ליציאה מהארון במלחמה בדעות החשוכות, יש לזכור שמדובר בתהליך אינדיבידואלי מאוד ולמעשה, מספר סיפורי היציאה מהארון כמספר סיפורי החיים האישיים של ההומוסקסואלים והלסביות שיצאו בארון או נשארו בתוכו. ליציאה מהארון פוליטיקה משלה הדורשת לצאת מהארון הרבה ומהר ופסיכולוגיה משלה הדורשת התחשבות בקצב האישי של הפרט, ברמת המוחצנות שלו, בצנעת הפרט שלו, ברקע המשפחתי שלו ועוד כהנה וכהנה משתנים אינדיבידואליים רבים מאוד.

 

הומוסקסואליות לטנטית היא משיכה מינית כלפי בני אותו מין, שאינה נחווית או מבוטאת בצורה גלויה. המושג הוצע לראשונה ע"י זיגמונד פרויד, אבל הפסיכואנליזה, ולפיו הומוסקסואליות "לטנטית" או "בלתי מודעת" נובעת מכישלון להדחיק ולעדן משיכה של גברים אל בני מינם. הסימפטומים כוללים פחד להיות הומוסקסואל, חלומות בעלי תוכן הומוסקסואלי גלוי או סמוי, פנטזיות ודחפים הומוסקסואליים מודעים, פאניקה הומוסקסואלית, הפרעה בתפקוד ההטרוסקסואלי ותגובות פאסיביות כנועות לגברים אחרים. במאמר חדש באתר "שרינק פרנדלי" מבהיר ד"ר גידי רובינשטיין את המושג לאור התרגום העברי החדש של "שרבר: הערות פסיכואנליטיות על תיאור-מקרה אוטוביוגרפי של פרנויה", מחקר אמפירי על הקשר בין הומופוביה ועוררות מינית הומוסקסואלית ומקרה רצח של הומוסקסואל בידי סטרייט הומופוב שאירע בשנה האחרונה בעקבות תכנית אירוח בטלוויזיה האמריקנית.

 

אתר הלמידה מרחוק של הקורס הניתן במסגרת התכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א. מבחינה היסטורית, נתפסה הפסיכואנליזה בעיני פסיכותרפיסטים הומוסקסואליים ככוח מדכא, בעיקר על רקע תפיסותיהם של פסיכיאטרים כביבר, ראדו וסוקרידס בארה"ב. מטרת הקורס להצביע על דרכים, בהן ניתן דווקא לגייס עקרונות פסיכודינאמיים לטיפול אפירמטיבי בפונים הומוסקסואלים, בי-סקסואלים ולסביות. זאת ברוח מכתבו של פרויד לאם אמריקנית, שבו הוא אינו מבטיח שינוי הכיווניות המינית, אלא שיפור באיכות החיים של ההומוסקסואל בעזרת פסיכואנליזה. באתר מאמרים, מצגות ושקפים, המועלים מדי שבוע, פורום סגור המיועד למשתתפי הקורס בלבד, קישורים לאתרים רלוונטיים ועוד

 

התאבדות היא הגורם השני בשכיחותו לתמותה בקרב צעירים ומהווה בעיה קשה לבריאות הציבור. קיימים הבדלים אפידמיולוגיים בהתנהגות אובדנית בין בנים לבנות, ואלה כונו ’הפרדוקס המיגדרי’. מחד-גיסא, מחשבות אובדניות וניסיונות אובדנות אופייניים יותר לבנות מאידך-גיסא, שיעור הבנים הנפטרים מהתאבדות עולה על זה של הבנות. בעוד שבנושא זיהוי גורמי-סיכון להתנהגות אובדנית הוקדשו עבודות רבות, הרי שבסוגיית ההבדלים בהקשר זה בין המיגדרים לא בוצעו מחקרים רבים. בסקירה זו יובאו ההבדלים בהתנהגות אובדנית בין בנים לבנות בגיל הילדות וההתבגרות, תוך התייחסות להבדלים בכלל בין המיגדרים. ייסקרו ההבדלים בין המיגדרים מבחינת גורמי-הסיכון, ותהיה התייחסות לגישה החברתית, תלויית-המיגדר, כלפי התנהגות אובדנית יסייע להבין מדוע שיעור ניסיונות האובדנות גבוה יותר בקרב בנות ושיעור התמותה נמוך יותר בהשוואה לבנים. דיון זה חיוני לתיכנון תוכניות למניעת אובדנות. מתוך "הרפואה" – כרך 142, חוברת ג', מרץ 2003.

 

במאמר החודש באתר "שרינק פרנדלי" דן ד"ר גידי רובינשטיין בקישור בין נרקיסיזם והומוסקסואליות, קישור המבוסס על ההנחה של פרויד שנרקיס המאוהב בעצמו, בבן דמותו במראה, התאום, אינו מוכן לקבל הטרוסקסואליות. אלא שפרויד עצמו לא איבחן הומוסקסואלים כסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, כפי שעשו פסיכיאטרים רבים בשנות הארבעים, החמישים והשישים של המאה הקודמת. פרויד אף לא סבר שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית, אלא שהפסיכואנליזה צריכה לעזור להומוסקסואלים לקבל את עצמם ולהקל על סבלם הנובע מיחס החברה, כפי שעולה ממכתבו לאם אמריקנית.

 

מאמר החודש באתר הבית של ד"ר גידי רובינשטיין (http://giditherapy.com) עוסק בדיכאון גברי. הסוציאליזציה לתפקידי המגדר המסורתיים נחשבת אחראית לכך שנשים לוקות בדיכאון פי שניים יותר מאשר גברים, אך מסתבר שאותה סוציאליזציה עצמה רחוקה מלהיטיב גם עם הגברים עצמם. תפקיד המגדר הגברי המסורתי גובה את מחיר ההדחקה הרגשית ע"י התמכרות לסמים ואלכוהול, נטיות אנטי-סוציאליות, אלימות והתקפי זעם, הנחשבים לגיטימיים בקרב גברים בדיוק כפי שתלות, חולשה וביטוי מילולי של רגשות נחשבים לגיטימיים בקרב נשים.

 

בשבת ה-15.10.05 התארח ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (http://www.zarut.com/shrink-friendly) בפורום "בנים בלבד" של פורטל "תפוז". במסגרת האירוח ענה על שאלות הגולשים על טיפולי המרה, יציאה מהארון, חשיפה אישית של המטפל והמתח שבין שיקולים טיפוליים ושיקולים אידיאולוגיים-פוליטיים בטיפול בהומוסקסואלים.

 

ארגוני בריאות הנפש המובילים בארה"ב קובעים שאין כל עדות מדעית לכך שניתן לשנות כיווניות מינית הומוסקסואלית באמצעות פסיכותרפיה. הפסיכיאטר, רוברט שפיצר, ממובילי המאבק להוצאת ההומוסקסואליות מה-DSM בשנות ה-70, פרסם לאחרונה מחקר, לפיו שינוי כזה אפשרי במקרים מסוימים. במאמר חדש המופיע באתר "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly) מביא ד"ר גידי רובינשטיין ניתוח ביקורתי של המחקר, המעלה כי מאפייני המטופלים בהם חל השינוי הם כה יוצאי דופן, עד שניתן לראות בהם את היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, לפיו אכן לא ניתן לשנות את הנטייה המינית. המאמר נכתב בהשראת חילופי דברים בין המחבר ובין "שינוי", גולש קבוע בפורום "שרינק פרנדלי" שנפתח לאחרונה באתר דוקטורס המעיד שהפך מהומו לסטרייט ואשר עדותו האישית מובאת גם היא במאמר: http://www.doctors.co.i...631/xFP/1764 .

 

ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (http://www.zarut.com/shrink-friendly), עונה לשאלות הגולשים בנושאים הקשורים לטיפול פסיכולוגי בהומוסקסואלים ולסביות.

 

"על המדרכה", עלילותיו של זונה ממין זכר, טור שהתפרסם ב"זמן הוורוד", מבטא, בין היתר, את סלידתם של נערי ליווי מלקוחותיהם. "רק לא מין בתשלום" הוא מוטו, המנחה הומואים רבים, בין אם הם מיישמים אותו ובין אם הם רק מצהירים עליו. ד"ר גידי רובינשטיין, "שרינק פרנדלי" (www.zarut.com/shrink-friendly) מנסה לעמוד על היחס האמביוולנטי לזנות הומוסקסואלית ע"י העוסקים בה וע"י לקוחותיה. התמונה קשה משני צידי המתרס.