מקורות

בסקירה זו, השתדלנו להעביר משהו מטעמו של הארוע המרגש שקיים האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי סביב ההצגה "הרטיטי את לבי" של חנוך לוין. כמו כן מופיעים כאן קישורים לדבריהם של קלאודיה קוגן, ד"ר רענן קולקה וד"ר ארז בנאי שנישאו באירוע וכן מאמר ביקורת על ההצגה מאת מיכאל הנדלזלץ.

 

התייחסות לחלימה באמנות הינה עתיקה כמו האמנות עצמה. לא פלא שכך. החלום והיצירה נובעים שניהם ממעמקי הנפש, מתוך היבטים סובייקטיביים, משוחררים יחסית מקונוונציות חברתיות, לא-מודעים בחלקם הגדול, ראשוניים ולאו-דוקא רציונליים, ואפילו חולקים גלי מוח דומים. החלום והיצירה מסייעים ליוצרם להתחבר אל עמקי תודעתו ולעבד חומרים המעסיקים אותו, ומניבים לו קשת רחבה של רגשות החל מכאב בלתי נסבל ועד התרוממות רוח. רגשות יקרים ועמוקים. בתולדות האמנות, ניתנו דגשים ומשמעויות שונות לחלום. המאמר יסקור בקצרה את הזרמים והאמנים המרכזיים שהתייחסו לחלום ביצירתם.

 

ציורי חלומות מרהיבים במיוחד של הצייר Daruisz Skitek

 

אחרי שאושפז השבוע בכפייה במחלקה הפסיכאטרית הסגורה בשיבא, אסי דיין כותב על ימיו באשפוז.

 

Many studies have found that individuals active in the creative arts have elevated levels of some schizotypal traits. The current study investigated creativity differences among schizophrenic patients, patients who were diagnosed as suffering from either major depression or anxiety disorder, and personality disordered patients (clusters A and B). One hundred and seventy (84 men and 86 women) inpatients, who were hospitalized in closed wards of two psychiatric hospitals, were interviewed, using the Tel-Aviv Creativity Test (TACT). As far as conceptual fluency is concerned, the schizophrenic patients showed the lowest level of creativity, while no significant differences between the three groups were found with respect to originality. Possible explanations are discussed, suggesting that positive symptoms of schizophrenia may be similar to creative production, whereas negative symptoms may be negatively related to verbal fluency. Appeared in Personality and Individual Differences

 

ברשימה אישית זו מתארת המחברת חוויות מערב לרגל יציאת האנתולוגיה "עקלקלות", שבה יצירות ספרות הקשורות למחלות נפש. המחברת מתארת בביקורתיות את מצוקת הקיום של חולי הנפש בישראל, עליהם נמנית גם אחותה. מתוך האתר "יעל ישראל עושה רוח"

 

This paper presents a piece of writing by the Kleinian art critic Adrian Stokes as a model for aesthetic criticism in general. First the limits of psychoanalytic interpretation are considered, with regard to the definition of an ‘art symbol’ made by the philosopher of aesthetics Susanne Langer. The problem formulated by Langer is the irreducibility of the meaning in an artwork. Then Stokes is used as an example of the type of psychoanalytically informed writing that is not reductive but aesthetic and, it is suggested, a species of artwork in its own right. Stokes demonstrates there is room for the critic’s verbal creativity through immersing the ego in the artwork and identifying with the artistic process it embodies. Finally this is related to recent developments in post-Kleinian theory that value the artistic and intuitive features of clinical analytic practice, in particular regarding the transference-countertransference relationship. Appeared in: PsyArt (An Online Journal for the Psychological Study of the Arts)

 

ראיון עם פרופ' יורם יובל, פסיכואנליטיקאי, פסיכיאטר וחוקר מוח, לרגל תוכנית טלויזיה חדשה, שבה אנשי תקשורת ובידור שופכים את הלב (מתוך אתר NRG מעריב)

 

ראיון זה שהופק עבור לה-נאסיון על ידי ויג'יניה ארכה ובשיתוף פעולה עם ססיליה דיוואן, התפרסם בעיתון היומי הארגנטינאי ב-9 ליולי 2008. אריק לוראן מבקר את הרוח המדעית והמכניסטית של תקופתנו. הראיון מופיע באתר "דור a" פסיכואנליזה בעיר

 

בראיון עמו לפני שנים אחדות אמר ברגמן כי לקולנוע שתי משימות : האחת – לגרום לקהל להיות מאושר ולשכוח את צרותיו, והשנייה, להראות את הבלתי נסבל והמבעית באופן שאפשר יהיה לשאת זאת וללמוד מזה. הסרט "תותי בר" כמו "החותם השביעי" הסרט שקדם לו, שיכים למשימה השנייה. בשניהם מדובר במפגש עם המוות. ב"החותם השביעי" המוות הוא האימה המוחלטת, הקוצר עם המגל האכזרי, כמו בבלדה או במחזה אלגורי ההתרחשות היא סמלית, גדולה מהחיים, ארכיטיפית. ב"תותי בר" לעומת זאת מדובר באיש זקן אחד ובמותו הפרטי, אך כל מפגש עם המוות הוא חוויה ארכיטיפית ואישית כאחד.

 

המאמר מבקש לחקור את היחס הסובייקטיבי לניקיון כפי שבא לידי ביטוי במה שאני מכנה "השיח הסניטרי". אין כאן בחינה של המושג "ניקיון" בהקשר הפילוסופי אלא בהקשר הפסיכולוגי ו/או האנתרופולוגי, כלומר באופן תפקודו בחיי היומיום של "האיש ברחוב" כמו גם אצל הדובר האידיאולוגי. כפי שאבקש להראות עניין זה בא לידי ביטוי בדמותו של היטלר כפי שעוצבה על ידי המחקר ההיסטורי על קורות חייו כמו גם על סמך הז'אנר של החניכה הלאומנית ב"מיין קאמפף", ומשם בהשפעת דמות זו גם דמותו של טראוויס בייקל בסרט "נהג מונית" (Taxi Driver, 1976) של מרטין סקורסזה. לטענתי שתי הדמויות הללו הביאו למימוש כוחני את הממד של ארגון המציאות הכאוטית-מטונפת-טמאה (כפי שהם תופסים אותה) לקראת פתרון סופי עבור הגורמים המלוכלכים/מלכלכים. כל זאת לכדי השגת מציאות יפה ונקייה מהנוכחות הפיזית כמו הרוחנית של אותם גורמים. באופן זה הדמויות הללו הִפנימו את השיח הסניטרי הסוציאלי-תרבותי לתוך מבנה האישיות שלהן המותאם לכך.

 

מתוך ההקדמה: "במשך שנים אני מנהלת יומן חלומות. אינני יכולה להצביע על מטרתה של עבודה מחייבת זו שלקחתי על עצמי, אבל עם השנים הפכו המחברות לביוגרפיה של חיי החלומים. אני אומרת ביוגרפיה מכיוון שהחומר המצטבר חושף רצף ממשי מתפתח הנרקם על וילון הדימויים השקוף המפריד בין שני העולמות... מסעות ליליים אלו שחלקם הבאתי בספרי "מחברת החלומות" גורמים לי כל בוקר פליאה רבה על זהותו של הנווט שבי. מתוך אתר "תורת חלומות וחקר החלימה"