ריטלין, פרוזק, ויאגרה - מסמני העידן שלנו, עידן המדע, עידן התרבות ההיפר-מודרנית. על הקשר הדוק בין פסיכואנליזה לבין תרבות, לימד אותנו פרויד, אבי הפסיכואנליזה, כבר ב-9291 במאמר שלו, "תרבות ללא נחת". הפסיכואנליטיקאי הצרפתי, ז'אק לאקאן הדגיש: "לפסיכואנליטיקאי חובות לתקופתו". "מי שאינו מסוגל לפגוש את הסובייקטיביות של תקופתו, מוטב לו שלא יהיה אנליטיקאי". "אין פסיכואנליזה ללא פסיכואנליזה של התרבות" אמר לא מכבר ביחס לעתידה של הפסיכואנליזה, ז'אק-אלאן מילר, ממשיך דרכו של לאקאן.
הפסיכואנליזה אינה רוצה ואף אינה יכולה להתעלם מהתרופות הפסיכופרמקולוגיות הנפוצות כל-כך בעולמנו, גם לא מנחיצותן במקרים מסוימים אולם בהחלט נשאלת השאלה לגבי אופן השימוש בתרופות האלה והשאלה שמכתיבה את הכיוון של עבודת הפסיכואנליטיקאי - ומה עם הסובייקטיביות?
מתפרסם באתר התחנה הפסיכואנליטית.
| 1112 צפיות |
הוסף למועדפים