שירותים של עזרה ראשונה נפשית באמצעות הטלפון מהווים מקור חשוב וייחודי של מניעת התאבדות מזה חמישה עשורים, אך הידע המחקרי אודות היעילות שלהם במניעת התאבדות אינו רב. העובדה הנוכחית (פברואר 2007) בוחנת את היעילות של פניות אובדניות לשרות ער"ן, תוך שימוש בשתי שיטות: הערכות סובייקטיביות של המתנדבים באשר למידת העזרה לפונה, וניתוח דיווחים של התורנים באשר לחומרת הסיכון ולאופן שבו הסתיימה השיחה. הערכות סובייקטיביות נבדקו על מדגם מייצג של 13,500 פניות שהתקבלו בער"ן במהלך שנתיים, וניתוח הדיווחים מבוסס על 60 פניות בהן העריכות המתנדבים כי נשקף איום מיידי לחיי הפונה.
נמצא כי 4 אחוזים מכלל הפניות לער"ן הן אובדניות, וברבע מהן קיים סיכון מיידי. הסיכון שכיח יותר בקרב בני נוער, ובקרב פונים שנמצאים בטיפול נפשי. באשר לתוצאת השיחה, בשתי השיטות התקבל ממצא דומה, המראה שברוב הגדול של המקרים ( כשבעים אחוזים מן הפניות) התורנים מעריכים שהשיחה עזרה לפונה, והדיווח של התורנים מראה שהפונה הסיר את האיום במהלך השיחה. בנוסף, זוהו ארבע רמות של סיכון אובדני: א. ביצוע מעשה אובדני לפני הפנייה לעזרה, לרוב בליעת כדורים. ב. איום בהתאבדות תוך ציון הפרטים של המעשה, כמו זמן, מקום ושיטה. ג. איום בהתאבדות ללא ציון הפרטים. ד. מחשבות התאבדות ללא ציון מפורש של כוונה. נמצא עוד, שהסיכוי להסרת האיום על ידי הפונה גבוה יותר, ככל שחומרת האיום האובדני נמוכה יותר.
ממצאי המחקר מלמדים שלשרות ער"ן יש תרומה חשובה בהשגת תוצאה מוצלחת של שיחות אובדניות. מוצע לבחון בעתיד את התהליך של השיחה, אשר מוביל לתוצאה יעילה.
| 674 צפיות |
הוסף למועדפים