צוהר מפציע בנפשי -מודעות אדלריאנית בנתיב זיכרונות הילדות / גיסי שריג
תפיסת זיכרונות הילדות על פי הפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אלפרד אדלר מפתיעה בכוח הניבוי שלה. אדלר סבר שרזי אישיותנו, המוצפנים בזיכרונות הילדות שלנו, טמונים במה שבחרנו לגלות בהם, לא במה שהם מסתירים. לטענתו, אנו יוצרים את אישיותנו לא רק על בסיס השפעות התורשה והסביבה, אלא גם בתהליך של המצאה יצירתית ושל בחירה לא-מודעת מחוויותינו בשנים הראשונות לחיינו. באמצעות זיכרונות הילדות שלנו נוכל לפתוח צוהר להבנת האופן שבו בחרנו לזכור חוויות אלה ולפרש אותן, וכך לבנות גשר מהעבר אל מציאות חיינו בהווה ואל מה שאנו שואפים או ירֵאים ממנו בעתיד לבוא.
על פי גישה זו, כל זיכרון ילדות הוא נרטיב מטפורי, מעין כמוסת אישיות, וניתוח משמעותה חושף את מגוון אפיוניה ומרכיביה: ההיגיון ה"פרטי" והשכל הישר שלנו, תמונות העולם, העצמי והזולת בחיינו, דפוסי מערכות היחסים שלנו, הסוגיות שבמרכז הווייתנו, הרגשות האופייניים לנו, צווי הפעולה המנהלים אותנו, הטעויות שבבסיס צווים אלה, רמת האינטרס החברתי שלנו, כוחותינו הסמויים מן העין, ועוד. מכלול אפיונים זה מגויס הוליסטית להשגת תכלית נפשית אחת, לוּז אישיותנו: לייצר לעצמנו בדרכנו הייחודית תחושות של ערך עצמי, של התגברות על מכשלות החיים ושל זכאות להשתייכות חברתית. חשיפת מרכיבים אלה והבנת תפקידיהם בהשגת תכלית זו היא על כן יעד מרכזי בתהליך של פיתוח מודעות עצמית.
ספרה של גיסי שריג מזמין אותנו להתבוננות עצמית מרתקת ושיטתית על בסיס זיכרונות מילדותנו. ייחודו של הספר בקישור רעיונות יסוד מהתיאוריה של אדלר להתנסויות המעשיות המוצעות בו, בהדגמות המבוססות על זיכרונות הילדות של המחברת ושל הסטודנטיות שלה, במובאות מיומני התהליך שכתבו, וכן בדיאלוגים עמן.
