העמותה לבריאות הנפש של התינוק
העמותה לבריאות הנפש של התינוק

ביקורת על מאמרים

ביקורת על הספר של אן אלווארז - נוכחות חיה

ביקורת על הספר של אן אלווארז - "נוכחות חיה" שמתאר את משנתה של אלווארז על טיפול בילדים מאד פגועים הסובלים מפסיכוזות של הילדות, מאוטיזם, מהתעללויות פיזיות ואחרות.
תאריך פרסום: 18/10/2006

ביקורת על הספר של אן אלווארז – נוכחות חיה

 

אן אלברז כתבה ספר שמרתק את הקורא בגלל החיוניות וה"שירתיות" ועושר המידע שבו אך גם שבסופו של דבר לא מצליח לתת אמירה ברורה לגבי הנושא עליו נכתב : איך מטפלים ,אחרת מהגישה האנליטית הקלאסית,  בילדים אוטיסטים, גבוליים, שעברו התעללויות קשות ושסובלים מצורות שונות של פסיכוזה של הילדות.

  הספר פורס לפני הקורא את המגוון העצום שנאסף עד היום לגבי הבנת התפתחות האדם. החל מהתפתחויות מודרניות מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית המחקרית, הפסיכולוגיה הקוגנטיבית והגישות האנליטיות הקלסיות לגבי הטיפול הפסיכואנליטי דרך הבנת התהליכים הנפשיים של הילד, וכלה בגישות הפסיכואנליטיות המודרניות יותר שמרחיבות את ההסתכלות על נפש האדם מהתהליכים התוך נפשיים , כפי שראתה זאת הפסיכולוגיה הקלאסית ועד התהליכים הבין-אישיים ששזורים בתוך הבנית נפש האדם. הספר הזה עיניינו בעצם התפתחותה ולידתה של הנפש.

אלווארז פורסת את משנתה הטיפולית כפי שעוצבה לאורך עשרות שנים של טיפוליים אנליטיים בילדים קשים מאד תוך כדי הצגת מיקרה לאורך הספר, של טיפול ארוך מאד בשנים ברובי, אוטיסט קשה ביותר, היא מאגדת בהבנה מוסדרת את כל הגישות המרכזיות בתחום התפתחות הילד ושוזרת אותם יחד על מנת לפצח את החידה האנושית של איך מטפלים בילדים שמאד פגועים בנפשם – אלה שסובלים מאוטיזם או התעללויות או חסכים מאד גדולים.

עם זאת בסיום הקריאה של הספר נותרתי עם תחושה מפוספסת משהו, מאחר ועם כל הנסיון שלה להרחיב את הגישה הדינמית הקיימת היא נשארה באותו שדה מוכר של מונחים.

אלווארז מנסה לפרוץ את גבול התיאוריות הדינמיות שהציעו גישה שבחוויה שלה לא הייתה מספיקה על מנת להסביר או לאפשר טיפול נכון ברובי. היא מדברת על הצורך בגישה אקטיבית יותר כלפי מטופלים אלה מאחר והגישה המפרשת לא נספגת בשום רובד באישיות "מלאה בחורים" כמו זו. והכלה בלבד  לא מקדמת לשום מקום ויכולה להשאיר את המצב לעולמי עולמים כך, במידה ואפשר בכלל להכיל התנהגויות ואישיות פרוורטית כמו של ילדים אלו. אבל אלווארז לא מסבירה ולא נותנת הבנה תיאורטית לאקטיביות שבה היא ניגשה אל רובי. תיאורה נשאר עדיין בתחום ההבנה הדינמית והיא לא מעיזה לעשות את הצעד הנוסף ולהרחיב הבנה זו באופן משמעותי יותר.  

גם אם איננו יודעים את המקור האחד והאמיתי של ההפרעה הקשה, איננו יודעים מהו היקף הנזק המוחי ומהו מהותו, איננו יודעים האם ואיזה בסיס אורגני קיים לפגיעה, ללא קשר לכך אין שני ילדים שפגיעתם תיהייה זהה ובכל ילד גם הפגוע ביותר צריך להתנהל בתוך סביבה אנושית מסוימת. מהמקום הזה ההתנהגות שלו, יחסי האוביקט שהוא עושה, התגובות שלו לסביבה או החוסר תגובהה שלו הם נגזרים מאותו גרעין זעיר ככל שיהייה של אנושיות שבתוכו, אותו גרעין זעיר ככל שיהייה של עצמי גופני או אחר שקיים בתוכו. אם היא היתה מעיזה להסתכל על ההתנהגות של הילד הפגוע ביותר גם כמספר סיפור דומיננטי על החוויה שלו את הסביבה שבה הוא מתפקד וכמספר סיפור דומיננטי על מה שהוא חווה כסוביקט ,  על יחסי האוביקט שהוא חווה, על הספור הבין-דורי שמועבר לו דרך הדמויות המשמעותיות. אז היא היתה יכולה לדבר במונחים של הרחבת ועיבוי העצמי של הילד האוטיסט.  שבו המטפל יש לו תפקיד משמעותי ומרכזי כמציע נתבך נוסף משמעותי שאותו יכול הילד הפגוע מאד להוסיף כספור אלטרנטיבי לספור המוכר לו.  

הספר מתאר את הנפש האדם מכיוונים שונים אך נעצר ברמה הדיאדית  של יחסי אוביקט מופנמים וכיום כאשר אנחנו כבר מזיזים את הפנס לאורך ולרוחב הסביבה המשפיעה על ההתפתחות  אני תוהה לאן כל אלו נעלמו מהסיפור של אלווארז על נפש האדם?

תגובות

הוספת תגובה

2.12.14/1/2010

rUBuJeOyvz.

2.181818181818182.181818181818184/1/2010

aJPMABuaruBSpvNfvpj.

0.7272727272727270.7272727272727274/1/2010

oVWEvOqgjAPajsIQnG.

2.12.14/1/2010

KpJTBxbXVhm.

0.09090909090909090.09090909090909094/1/2010

LrsSpKLPifknBNolcXT.

2.52.54/1/2010

pZDDcawAMPEjpLhhmD.

0.7272727272727270.7272727272727274/1/2010

dUqfvMXpQSwMUa.

3.13.14/1/2010

qfOHXeOEbAElZKlmOcz.

1.81.84/1/2010

YqEKcMKBhBfSJYd.

אסי שורקאסי שורק24/11/2008

דוגמה.

כל רגע במפגש טיפולי הוא הזדמנות לכך ושוב המילים יחטאו לחוויה, אך אני בעיקר חוויתי זאת בעבודה עם מטופלים ברצף של הPDD או עם נער מופנם וחרדתי ביותר. במצבים אלו ראיתי כיצד נדרש

ממני לצאת מעצמי ולהיכנס לתוך בועה שכמו לא שייכת לי, להיות אקטיבי לא רק במילים ובשאלות כי אם במבט, בשפת הגוף וממש בקרבה פיזית ובמעין נוכחות שרוקדת בין ההזמנה ליצור דיאלוג לבין הזהירות לא להיות חודרני מדי. 

איריס ברנטאיריס ברנט8/11/2006

תגובה לאסי שורק. אסי , ייתכן ולא ניתן לפרק את האקטיביות עליה מדברת אלווארז למונחים תיאורטיים. האם אתה יכול לתת דוגמא קצרה על מנת להמחיש לנו כיצד פרטת לכדי התנהגות טיפולית את ההכוונה של אלווארז?  איריס ברנט

איריס ברנטאיריס ברנט8/11/2006

תגובה לצבי עמלי. צבי, האם אתה יכול לשתף אותנו מכמה  דוגמאות של הבנות וכלים מעשיים שקיבלת מתוך כתביה של טסטין בקשר לעבודה עם ילדים אלו? תודה, איריס ברנט

צבי עמליצבי עמלי1/11/2006

פרנסיס טסטין Tustin [ל"ת].

כתביה של פרנסיס טסטין (TUSTIN) מספקים הבנה מעמיקה והכוונה מעשית לעבודה עם אוטיסטים ועם הגנות וקווים אוטיסטיים.

גם העוסקים בהתפתחות ובטיפול עם אוכלוסיות אחרות ילמדו מניסיונה העתיר ומן ההתבוננות הרגישה והמקצועית.  

אחד מספריה, "מצבים אוטיסטים בילדות", תורגם לעברית [בעברית מופיע שמה  טוסטין].

אסי שורקאסי שורק31/10/2006

הרחבה מעבר לשיח הדינאמי?. איריס, הגישה של אלווארז סיפקה לי השראה להעזה ולסוג מאוד עדין של אקטיביות. במונחים שאת משתמשת בהם כדי לטעון שאלווארז איננה הולכת צעד קדימה מעבר לשיטה הדינאמית , את כמו שוב חוזרת למינוחים דינאמיים ולגישה אולי "שכלתנית" , שיש לה חשיבות רבה ואינני חושב שאלווארז מציעה להתעלם מהם , אך היא איננה קשורה לבשורה של אלווארז בנוגע לעבודה אינטואטיבית יותר שקשה לתת לה מסגרת תיארוטית, שתספק את השיח צמא התאוריות והמסגרות שמושמע לא פעם.

איריס ברנטאיריס ברנט25/10/2006

תגובה ליונית.

יונית, תודה על תגובתך. ברצוני להדגיש שהביקורת שלי מופנית קודם כל לכך שאלווארז מציגה ביקורת כלפי הגישה הפסיכואנליטית לטיפול באוטיזם אך לא מצליחה באמת לפרוץ את מסגרת החשיבה ולחדש. שנית, אני טוענת שאי אפשר להחזיר את האוטיסט לשפיותו אלא אני מציעה להתחיל מהגרעין הזעיר שבו ומהסיפור שהוא מספר לנו בהתנהגותו, תוך כדי עבודה עם הסביבה ולהרחיב סיפור זה. בעבודתי עם ילדים פגועים מאד קשה , בין מאוטיזם או מהתעללויות וחסכים קשים אני מתחברת לכל ההתלבטויות הללו לגבי האופן שבו נכון ביותר לעזור להם. בנוסף, גם יש מקום לחשוב על ההבדלים שיוכי בן-נון ציינה לגבי האם זו אכן קבוצה אחת - האוטיסטים ופסיכוזות אחרות שמציגות אולי תמונה דומה אך נובעים ממקורות אחרים לגמרי.

איריס ברנט

יונית שולמןיונית שולמן21/10/2006

הילד עם אוטיזם, סביבתו המציאותית והטיפול בו.

איריס ויוכי שלום,

עבורי כתביה של אן אלוורז הינם רבי ערך ופורצי דרך בטיפול בילדים עם אוטיזם וכן באינטגרציה של ממצאים ותיאוריות מגישות שונות.

איני סבורה כי אן אלוורז מזניחה את ההיבט המשפחתי והמציאותי שבתוכו חי הילד. בספרה השני, "אוטיזם ואישיות", קיימים מספר פרקים המוקדשים לחוויה ההורית מול ילד עם אוטיזם, לעבודה עם הורים ולמשמעות הסימפטומטולוגיה האוטיסטית בתוך מערך משפחתי ספציפי.

אלוורז מאפשרת התבוננות לתוך עולם פנימי זר לנו וסגור בפנינו של ילדים עם אוטיזם. הבנת העולם הזה מאפשרת לבנות בטיפול גשר והבנה בין ילדים אלו לבין בני האדם האחרים.

יונית.

יוכי בן-נוןיוכי בן-נון21/10/2006

"נוכחות חיה"-אן אלוורז, תגובה לתקציר של איריס ברנט.

איריס שלום,

אני מזדהה מאד עם ההתרשמות שלך מן הספר, במיוחד הקושי של אלוורז לחבר בין התפישה הביולוגית של אוטיזם, לבין גישה פסיכולוגית לליקוי, מול תיאוריה של theory of mind. להרגשתי, אלוורז גם, שלא בצדק, מתייחסת באופן שווה לליקוי אוטיסטי ראשוני, ולהתנהגות דמויית-אוטיזם, במקרים של התעללות או פגיעה ראשונית קשה. וכשל שלישי שלה הוא בהשארות בפרדיגמה של הטיפול הפסיכואנליטי, שכבר מזמן הוכח כלא יעיל בעליל. חבל.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.