טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות: צמיחתה של גישה קלינית-אתית במפגש שבין הרצף האוטיסטי לרצף המגדרי / איתן גילור מילר

"When somebody tells me to ‘stop being so sensitive’, you know what?

I feel a little like a nose being lectured by a fart."

 (Gadsby, 2018)

1. מבוא

הצטלבות בין רצף הזהויות המגדריות לבין רצף המגוון הנוירולוגי היא תחום מורכב ורב חשיבות, אך זוכה עדיין למעט תשומת לב מחקרית וקלינית. מחקרים שונים מצביעים על שיעורי חפיפה גבוהים בין א.נשים על הרצף האוטיסטי לבין א.נשים על הרצף המגדרי (Kallitsounaki & Williams, 2023; Warrier et al., 2020; Rosenau et al., 2023), ממצא המעלה צורך בהעמקה של ההבנה הקלינית של חוויות זהות הנמצאות בצומת זה.

עבור אנשי טיפול, הבנת נקודות ההצטלבות מאפשרת התאמת התערבויות, לא רק למאפיינים הנוירולוגיים והמגדריים עצמם, אלא גם לאופן שבו הם פועלים יחד ומעצבים חוויה ייחודית של עצמי, קשר וסביבה. הבנה זו מחייבת התבוננות באופן שבו קטגוריות של מגדר, נוירולוגיה ותפקוד מעוצבות בתוך הקשרים היסטוריים, חברתיים ומקצועיים, ומתוך יחסי כוח המארגנים את שדה הידע הקליני.

מאמר זה מציע מסגרת קלינית־אתית לטיפול אינטגרטיבי מאשש זהות (Integrative Identity-Affirming Therapy), הכוללת עקרונות אתיים וכלים מעשיים. המוקד שלה אינו רק הכרה בזהויות מגוונות, אלא גם בעמדה טיפולית פעילה המאפשרת להן להתהוות, להתברר ולהתעצב בתוך מרחב יחסים. בתוך כך, אישוש זהות אינו מובָן כעיקרון הצהרתי בלבד, אלא כפרקטיקה קלינית ואתית המתקיימת בתוך קשר, באמצעות הכרה, סקרנות והימנעות מהטמעת מסגרות נורמטיביות מוכנות מראש על חוויית המטופל.ת.

המאמר מדגיש כי תהליך זה אינו מתקיים רק אצל המטופל, אלא גם אצל המטפל והמסגרת הטיפולית עצמה. לפיכך, רפלקסיה נתפסת כעיקרון מארגן מרכזי: לא רק בחינה של הטיות אישיות, אלא נכונות מתמשכת להשהות ידיעה מוקדמת, לבחון את גבולות הקטגוריות המקצועיות, ולאפשר לחוויה המתהווה של המטופל.ת להשפיע על אופן הבנתה. במובן זה, הרפלקסיה אינה כלי טכני בלבד, אלא תנאי אתי לקיומה של עמדה מאששת זהות.

בהתאם לכך, המאמר אינו מציע רק שיטות התערבות, אלא גם בחינה ביקורתית של האופנים שבהם ידע קליני עצמו נוצר, מתורגם ומיושם בתוך מערכות טיפוליות וחברתיות. חלקו הראשון מציג מושגי יסוד במגדר ובאוטיזם ונקודות חפיפה ביניהם, החלק המרכזי עוסק בעקרונות אתיים של טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות, ולאחריו מוצגים התערבויות קליניות וכלים יישומיים הנשענים על ספרות מחקרית ועל ניסיון קליני.

מבנה זה מבקש לאפשר תנועה מדורגת בין תיאוריה, אתיקה ופרקטיקה, תוך שמירה על מתח פעיל בין ידע מקצועי קיים, לבין האפשרות לערער עליו כאשר הוא מגביל את הבנת החוויה האנושית. מתוך כך, המאמר מבקש לתרום לפיתוח שפה טיפולית המאפשרת מורכבות, נזילות וזהות שאינה מוכפפת מראש למסגרות נורמטיביות סגורות.

2. רקע תיאורטי

2.1 מאפיינים אוטיסטיים והשפעתם על חוויית הזהות

א.נשים על הרצף האוטיסטי חווים לעיתים קרובות באופן ייחודי את החוויה הרגשית, הסנסורית והחברתית, מה שעלול לעצב את הדרך שבה הם מגדירים זהות ומתקשרים עם נורמות חברתיות. חוויות אלו מתעצבות הן מתוך מאפיינים אישיים, והן מתוך מפגש מתמשך עם נורמות חברתיות שאינן תמיד מותאמות למגוון דרכי חוויה ותקשורת. שוני זה עלול להתפרש בטעות כחוסר רגשי כלשהו, אך למעשה הוא ביטוי של דרכים אחרות לעיבוד וביטוי רגשי.

מאפיין שכיח הוא קושי במציאת מילים לחוויות פנימיות או במיון תחושות ורגשות, הנקרא אלקסיתימיה והמחקר מצביע על שיעור גבוה שלה בקרב א.נשים אוטיסטים (Bird & Cook, 2013; Kinnaird et al., 2019). אלקסיתימיה משקפת לעיתים צורך בזמן, הקשר ותיווך כדי לתרגם היטב את התחושות לשפה פנימית. קושי זה עלול להתפרש מבחוץ כחוסר מודעות או חוסר רגש, ובכך ליצור נקודת חיכוך בין הפרט לסביבה שעלולה לחטוא בהבנת חוויותיו הפנימיות ופירושן.

באופן דומה ניתן לראות סגנונות מנטליזציה שונים אצל א.נשים שונים. בעוד לחלק סגנון מנטליזציה אימפליציטית שכולל עיבוד אוטומטי ומהיר של מצבים נפשיים של אחרים, ואילו לאחרים, ומהם חלק מהא.נשים על הרצף האוטיסטי, יש סגנון מנטליזציה אקספליציטית: מודעת, מבוססת כללים, וכוללת “פירוק דפוסים” ואיסוף פרטים (Schuwerk, Vuori, & Sodian, 2015; Schuwerk, Jarvers, Vuori, & Sodian, 2016). לכל סגנון יתרונות וחסרונות במצבים רגשיים וחברתיים, גם אם הם שונים במאפיינים שלהם, כמו למשל בפרק הזמן הנדרש ורמת ההמשגה הפנימית (Schuwerk et al., 2015; Schuwerk et al., 2016).

במרחב הטיפולי, סגנונות שונים מצריכים התאמות: לדוגמא, יצירת רצף מובנה בשיחה, קצב מותאם, או הבהרת מושגים, כל זאת כדי לסייע למטופלים ומטופלות לפתח שפה פנימית המדויקת לחוויה שלהם, במקום לחייב אותם להסתגל למודל מנטליזציה אחיד (Bird & Cook, 2013; Kinnaird et al., 2019).

מאפיינים אלו ואחרים משפיעים על ההתייחסות לחוויה המגדרית. בקליניקה שלי אני שומע פעמים רבות, בעיקר מא.נשים אוטיסטיים שעוסקים בזהות מגדרית כי קטגוריות מגדר עשויות להיראות בו זמנית מכוונות אך גם מגבילות, הן מספקות מסגרת ולשון, אך נראות לעיתים כלא מדויקות או רחבות מדי כדי לקלוט את כל המורכבות הפנימית. מתח זה מדגיש את החשיבות של מרחב טיפולי אינטגרטיבי מאשש זהות שמאפשר חקירה פתוחה, הכרה בקטגוריות כמשאב, ופיתוח שפה פנימית שמשרטטת את החוויה באופן נאמן ואותנטי.

מטפלת: "אתה מספר על אירוע לא פשוט. אתה יכול לשתף אותי מה עבר עליך בפנים?"
מטופל: "זה הרגיש כאילו שיש סערה. צונאמי. כשזה קורה אני לא מזהה רגשות אלא רק שהכל עולה בפנים וזז נורא מהר ואני לא מצליח לתפוס כלום."
מטפלת: "מה אתה מרגיש עכשיו, כשאנחנו מדברים על זה?"
מטופל: "זה גורם לי לחשוב שלפעמים אני רוצה לא להיות."

(גילוי נאות אודות דיאלוג זה ועל האחרים שיבואו בהמשך ניתן לקרוא בסעיף 5.4 בסוף המאמר)

2.2 זהות מגדרית: מושגים ותיאוריות

זהות מגדרית היא תחושת העצמי של פרט ביחס למגדר שלו או שלה, שאינה מחויבת למין הביולוגי או לנורמות חברתיות (Diamond, 2022). חוויית המגדר מגוונת ומורכבת, ומושפעת מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.

ההבחנה בין מין כמאפיין ביולוגי לבין מגדר כקטגוריה חברתית, מדגישה את השפעתן של נורמות תרבותיות וחברתיות על עיצוב הזהות. מכאן שגם האופן שבו זהויות מגדריות מוכרות, מאושרות או נדחות מושפע ממבנים חברתיים ומיחסי כוח, ולא רק מחווייתו הפנימית של האדם (Butler, 1990). הבנה זו מרחיבה את ההתבוננות גם אל המרחב הטיפולי עצמו, שבו זהות אינה רק נחווית, אלא גם מתווכת דרך יחסי כוח וידע (סוטו ומילר, 2021). מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על זהות מגדרית כתהליך דינמי של חקירה עצמית, ניסוי והסתגלות חברתית (Diamond, 2022). הבנה זו חשובה במיוחד בהקשר אוטיסטי, שכן חוויות של אותנטיות שלא עולות בקנה אחד עם נורמות חברתיות, עשויות להשפיע על האופן שבו קטגוריות מגדריות נתפסות, ולכן דרושה התאמה טיפולית עדינה וגמישה. ההבנה שמגדר הוא תהליך חקירה דינמי ולא קטגוריה קבועה, עומדת בבסיס העמדה האתית של טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות, המבקש לאפשר מרחב רגשי וגופני לחקירה זו.

קיימים מושגים מרכזיים המבהירים את מורכבות החוויה המגדרית: טרנסג’נדריות: פער בין חוויית המגדר לבין המאפיינים הביולוגיים (American Psychiatric Association, 2013). דיספוריה מגדרית: מצוקה הנובעת מהפער הזה; לא תנאי הכרחי לזהות טרנסג’נדרית (APA, 2013). סיסג’נדריות: התאמה בין המגדר המיוחס בלידה לבין תחושת העצמי. א־בינאריות: זהויות מגדריות שאינן מזדהות באופן מלא כגבר או אישה, והן כוללות לעיתים פלואידיות מגדרית: גמישות או השתנות של המגדר (Schudson & Morgenroth, 2022). תיעוד קהילתי ומאמרים שונים מראים שקיימות קבוצות של א.נשים המגדירים את זהותם המגדרית דרך חוויית האוטיזם, ומשתמשים במונחים כמו נוירוג'נדר Neurogender)) או אוטיג’נדר Autigender)) כדי לתאר חווית מגדר הנתפסת דרך עיבוד נוירולוגי ייחודי. עם זאת, מושגים אלו טרם נחקרו באופן אקדמי (MensHealth, 2022).

מטופל: "יש איזו קטגוריה של מגדר שנוחה לך? שמרגישה אולי קרוב?"
מטופל.ת: "אני לא יודעת איך זה, אבל אולי בגלל שאני לא מבין תבניות חברתיות, אני גם לא מתחברת להגדרות של מגדר. גם זה רק עניין חברתי!"
מטפל: "עכשיו כשאתה אומרת את זה ככה, נראה לי שאני מצליח להבין את זה קצת יותר."

הן באוטיזם והן במגוון מגדרי עולה שוב ושוב שאלת היחס בין חוויה פנימית לבין הנורמות החברתיות שבאמצעותן היא מקבלת משמעות. נקודת מפגש זו עשויה לסייע בהבנת החפיפה בין הרצפים, אך גם בהבנת האתגרים הייחודיים שהיא מציבה בפני מטופלים, מטופלות וא.נשי טיפול.

2.3 ההצטלבות בין אוטיזם לזהות מגדרית

2.3.1 שכיחויות: תמונת מצב קצרה

מחקרים רחבי־היקף מצביעים על שיעור גבוה יותר של זהויות על הרצף המגדרי בקרב א.נשים אוטיסטים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. כמו כן, הם מצביעים על שיעור גבוה יותר של מאפיינים אוטיסטים בקרב מי שנמצא.ת על הרצף המגדרי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. אלו שני נתונים בלתי תלויים, נפרדים ושונים זה מזה.

יחסי כוח חברתיים מעצבים את האופן שבו זהויות נחוות, מדווחות ומפורשות (סוטו ומילר, 2021). לכן, את התמונה המחקרית יש לקרוא מתוך ההבנה שגם ההצטלבות בין אוטיזם לזהות מגדרית מתקיימת לא רק רק ברמת שכיחויות או מאפיינים קליניים, אלא גם בהקשר החברתי.

בנוסף, המחקרים ראשוניים ביותר ומציגים שונות מתודית רבה: הם משתמשים בהגדרות ומדדים שונים של אוטיזם ומגדר, מתבססים לרוב על מדגמים קטנים או לא מייצגים (לרוב מדגמים קליניים או מקוונים), והם לעיתים שונים במאפייני הגיל והתרבות. בנוסף, סטיגמה חברתית, חוסר נראות או דחק מיעוטים עשויים להשפיע על דיווח עצמי ועל מדידה. משמעות כל אלה היא שהנתונים הם קריאות כיוון בלבד ולא אחוזים מוצקים, אך כל המחקרים מצביעים על מגמה עקבית: חפיפה משמעותית בין הרצפים נוירולוגי ומגדרי, אשר דורשת התייחסות קלינית והבנה מותאמת.

מה המחקר מתאר לגבי מאפיינים מגדריים על הרצף האוטיסטי?

• במחקר רחב היקף שהתבסס על רשומות רפואיות של קרוב למיליון ילדים ובני נוער בארה"ב (PEDSnet), נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין אבחנות אוטיזם לדיספוריה מגדרית, מה שמחזק את הטענה כי מדובר בתופעה עקבית במערכות הבריאות הציבוריות (Kahn et al., 2023a).
• נמצא כי בקרב ילדים אוטיסטים מופיעים מאפייני רצף מגדרי בשיעורים של 5.4-4.0%, לעומת כ‑0.7% בקרב ילדים שאינם אוטיסטים. עם זאת, מדובר בציטוט משני ומדובר במדד התנהגותי מוגבל ולא בנתון מייצג של זהות (Strang et al., 2014).
• מחקר על נשים אוטיסטיות (Pecora et al., 2020) מצא כי חלק משמעותי מהן דיווח על זהות מגדרית שאינה סיסג’נדרית. בנוסף, נמצא שיעור גבוה יותר של נטייה מינית לא-הטרוסקסואלית בקרב נשים אלו, עדות לכך שתכונות של גיוון מגדרי ומיני עשויות להיות נפוצות יותר באוטיזם.
• נמצא שיעור מוגבר של מאפייני הרצף המגדרי בקרב אוטיסטים, בהשוואה לא.נשים שאינם אוטיסטים (Mears, 2024).

מה המחקר מתאר לגבי מאפיינים אוטיסטיים על הרצף המגדרי?

• במחקר של קליטסונקי (Kallitsounaki & Williams, 2023) מצאו כי בקרב בני נוער שפנו למרפאת מגדר, כ‑11% אובחנו עם אוטיזם. זהו שיעור גבוה בהרבה מהשכיחות הכללית באוכלוסייה (~1%). מדובר במדגם של פונים קליניים, ולא במדגם ייצוגי של כלל הנוער מגווני המגדר.
• מחקר דומה שנעשה בבית החולים ספרא לילדים בשיבא (Balan-Moshe et al., 2026) הראה שיעורים גבוהים משמעותית של אוטיזם (39.3%) בקרב מתבגרים מגווני מגדר שהופנו להערכה טרם טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית.
• במחקר אחר שנעשה בין הפונים למרפאת מגדר נמצא שאחוז ניכר (4.8%-26%) מבין הפונים דיווח על קיום אבחנה של אוטיזם (Warrier et al., 2020).
• בנוסף, נמצא כי א.נשים על הרצף המגדרי דיווחו על שיעורים גבוהים יותר של אבחנות אוטיזם בהשוואה לא.נשים סיסג’נדריים: הסיכוי לדיווח על אבחנת אוטיזם היה גבוה פי 5.5 בהשוואה לאוכלוסייה הכוללת (Warrier et al., 2020).

בכל מקרה, התחום עדיין חדש, משתנה, ויש בו חוסר עקביות מתודית, ולכן כל מסקנה צריכה להיות זהירה, פתוחה ורפלקטיבית. אין ראיות לקשר ביולוגי הכרחי בין אוטיזם וזהות מגדרית. חפיפה זו נתפסת כצומת של סגנונות עיבוד, אינטראקציה עם נורמות חברתיות, וחתירה לאותנטיות (Strang et al., 2014). לכן אין לראות בה פתולוגיה, אלא וריאציה אנושית לגיטימית ובעלת תוקף (Strang et al., 2018b) שהיא עדות לגיוון אנושי רחב יותר, ולצורך בהבנה טיפולית מותאמת. בנוסף, עצם הקטגוריות שבאמצעותן נמדדים אוטיזם ומגדר אינן ניטרליות לחלוטין, וכן, הן מושפעות מהגדרות חברתיות וקליניות המשתנות לאורך זמן.

2.3.2 השלכות נפשיות אפשריות של הצטלבות הרצפים

החיים בצומת אוטיזם-מגדר נוצרים בתוך מרחב חברתי של דחק מיעוטים Minority Stress)): סטיגמה כפולה, חוסר נראות, וציפיות חברתיות שאינן מותאמות (Meyer, 2003). מחקרים מצביעים על כך שא.נשים החווים גם שונות נוירולוגית וגם שונות מגדרית עלולים לשאת "עומס מצטבר" של הדרה, ציפיות נורמטיביות נוקשות וסיכון ליחס מפלה המייצר צורת דיכוי ייחודית (Botha & Frost., 2020).

תופעת המיסוךMasking/Camouflaging) ) מהווה מנגנון משמעותי בחווייה על שני הרצפים. א.נשים על הרצף האוטיסטי נוטים לעיתים להסתיר או לשנות התנהגויות כדי להתאים לנורמות חברתיות, ואילו א.נשים על הרצף המגדרי עשויים להסתיר את זהותם המגדרית כדי להימנע מסטיגמה או סנקציות חברתיות. כאשר שני הרצפים נפגשים באותו אדם, עלול להיווצר מיסוך כפול, הן כדי להסתיר מאפיינים נוירולוגיים והן כדי להסתיר זהות מגדרית. תופעה זו יוצרת עומס רגשי כפול, עלולה להחמיר תחושות עייפות, חרדה ודימוי עצמי נמוך, ומקשה על פיתוח שפה פנימית והגדרה אותנטית של העצמי. דינמיקות אלו מתקיימות לא רק במרחב החברתי הרחב, אלא משתחזרות גם בתוך מרחבים טיפוליים, שבהם קטגוריות של נורמליות וסטייה ממשיכות להתעצב בתוך יחסי כוח קליניים. המחקר מצביע על קשר בין מיסוך לבין שחיקה נפשית מוגברת וסיכון למצוקה נפשית משמעותית, מה שמדגיש את הצורך ביצירת מרחבים טיפוליים תומכים ומאפשרים אותנטיות (Botha & Frost, 2020; Cassidy et al., 2023; Cook et al., 2021; Hull et al., 2017). בנוסף להשפעות הנפשיות, המיסוך מהווה גם מוקד עבודה טיפולית עדין, הדורש זיהוי קשוב והרחבת טווח הבחירה של המטופל או המטופלת, כפי שיוצג בהמשך בפרק העוסק בהתערבויות.

מטפל: "את מרגישה שהעדפת להשתנות ככה, או שאולי ויתרת על עצמך?
מטופלת: "אני חווה פעמים שבהן אני משתנה, מתיישרת עם הסביבה ואז חוזרת לעצמי.
מטפל: "וזה מיטיב בשבילך?"
מטופלת: "זה עוזר לי לשרוד, אבל לפעמים אני שוכחת מי אני באמת."

מחקרים איכותניים מתארים חוויות ייחודיות כגון "שפה ללא מילים": קושי לתרגם תחושות מגדריות למונחים מקובלים (Strang et al., 2018b), וחוויה של "שייכות חלקית": תחושה של אי־התאמה למרחבים אוטיסטיים או מגדריים כאחד (Botha & Frost, 2020; Davidson & Tamas, 2015). חוויות אלו לא מתארות בלבול, אלא עומק רגשי שאין לו תמיד שפה זמינה או הכרה חברתית.

מחקרים מצביעים על שיעורים גבוהים של מצוקה נפשית בקרב א.נשים המצויים שני הרצפים גם על הרצף האוטיסטי וגם בקבוצות מגוונות מגדרית או מינית, בעיקר בתחומי דיכאון וחרדה, וכן על סיכון מוגבר לאבדנות (The Trevor Project, 2022; Warrier et al., 2020). למשל, דו״ח של The Trevor Project (2022) מצא כי בני-נוער להט״ב שדיווחו כי אובחנו באוטיזם דיווחו על שיעורים גבוהים יותר של ניסיון התאבדות, בהשוואה לבני-נוער להט״ב ללא אבחנה זו. במחקר נוסף, שהתבסס על דיווח עצמי בקרב א.נשים בוגרים, נמצא כי השילוב בין שני הרצפים נקשר בסיכוי גבוה יותר לדיווח על מצוקה נפשית, בהשוואה לא.נשים שאינם טרנסג'נדרים ושאינם אוטיסטים (Green et al., 2025; Warrier et al., 2020 ). ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של גישות טיפוליות אינטגרטיביות, הרגישות להקשרים נוירו-מגדריים ולמערכות התמיכה המשפחתיות והחברתיות, לצד הכרה בכוחות ובאסטרטגיות ההתמודדות שפותחו לאורך החיים.

מטופלת: "אני מרגישה כאילו אני לא מצליחה להשתלב בשום מקום. בשום מקום אני לא מרגישה בבית. אני מרגישה שמסתכלים עלי בגלל מי שאני אני, גם עם אוטיסטים אחרים, גם עם טרנסיות. תמיד חריגה."
מטפל: "יש מישהו או מישהי שאת מרגישה איתם יותר נוח?."
מטופלת: "כשאני עם קבוצה גדולה, השונות שלי יותר בולטת. כשאני עם חברה או שתיים זה מרגיש לפעמים נוח"

יש להדגיש כי השכיחות הגבוהה של המצוקה הנפשית עליה מצביעים המחקרים מקושרת לתנאים החברתיים ולא למאפיינים עצמם: שיעורים גבוהים של חרדה, דיכאון ופגיעה עצמית תועדו כקשורים לדחק מיעוטים מצטבר (Warrier et al., 2020). המשמעויות הנפשיות אינן נובעות מהשונות עצמה, אלא מהמפגש בין שונות לבין חברה שאינה ערוכה לה, וממערכות יחסים שבהן זהות, ידע וסמכות נבנים ומובנים דרך יחסי כוח מתמשכים (סוטו ומילר, 2021 ; Meyer, 2003). מכאן עולה צורך בגישה טיפולית שאינה רק תומכת, אלא גם מאששת־זהות, ומזהה את כוחות ההתמודדות שמופיעים בתוך חוויות אלו.

2.3.3 עקרונות קליניים המוצעים על ידי החוקרים

מכלול הממצאים ממחקרים כמותיים ואיכותניים מצביע על הצורך בגישות טיפוליות המשלבות הבנה של שונות נוירולוגית ושונות מגדרית כשדות מקבילים ומצטלבים של זהות. הטיפול נדרש להתייחס הן לגורמי הדחק המבניים והחברתיים, והן לכוחות ההסתגלות, היצירתיות והעמידות של כל אדם. מסקנות מחקרים אלו מצביעות על מספר עקרונות מרכזיים לטיפול:

ראיית השונות כמשאב:
המחקר מצביע על חשיבות של מסגור השונות הנוירולוגית והמגדרית כזכות וכיכולת, ולא כסטייה או פגם (Kahn et al., 2023a; Milton et al., 2023). עמדה זו, כחלק מגישה מאששת זהות, מאפשרת יצירת מרחב בטוח לחקירה זהותית.

תמיכה משפחתית וקהילתית:
משתתפים במחקרים מדווחים כי אישור והכלה מצד הורים, בני משפחה וקהילה טרנסית או אוטיסטית מפחיתים משמעותית מצוקה (Strang et al., 2018a).

כלי טיפול מותאמים:
מחקרים מציעים התאמות הכוללות קצב איטי יותר, בהירות מושגית, ופתיחת מרחב לחקירה שאינה תלויה בקטגוריות מוכתבות מראש ((Chapman & Botha, 2023; Milton et al., 2023.

2.3.4 מגבלות המחקר הקיים

למרות הגידול במחקרים על הצטלבות בין אוטיזם לזהות מגדרית, הספרות הנוכחית מתאפיינת בכמה מגבלות מהותיות. ראשית, רוב המחקרים מסתמכים על דיווח עצמי ועל מדגמים קטנים יחסית, מה שמגביל את הכלליות של הממצאים (Warrier et al., 2020; Kallitsounaki & Williams, 2023). שנית, קיימת חוסר ייצוג של קהילות על שני הרצפים, כולל שונות אתנית, תרבותית וסוציו-אקונומית, דבר המקשה על הכללה לאוכלוסיות רחבות יותר (Strang et al., 2018a; Strang et al., 2018b).

בנוסף, רבים מהמחקרים מתמקדים במי שמחפש תמיכה טיפולית, ומעטים המחקרים הבין-תחומיים או איכותניים המתעדים חוויות של א.נשים שאינם נגישים למערכות טיפול. כמו כן, חלק מהמחקרים נוטים להסתמך על קטגוריות דו-ממדיות של מגדר (גבר/אישה), בעוד שחוויות א־בינאריות, פלואידיות ומגדריות-נוירולוגיות נדחסות לעיתים לתוך קטגוריות מוגדרות, מה שעשוי להחמיץ מורכבויות של חוויות אמיתיות (Davidson & Tamas, 2015). הסקירות מדגישות את המחסור במחקר קליני ישיר על התערבויות טיפוליות בשדה זה ואת הצורך בפיתוח כלים רגישים שאינם מבוססים על תפיסה פתולוגית (Kallitsounaki & Williams, 2023).

המגבלות הללו משפיעות על פירוש הממצאים הקליניים: שיעורי חפיפה גבוהים בין אוטיזם וזהות מגדרית אינם בהכרח מעידים על קשר ביולוגי או סיבתיות, אלא מצביעים על צומת חווייתית מורכבת שמושפעת גם ממבנים חברתיים, מנגישות לטיפול ולדיווח, ומלחצי מיעוטים. מגבלות אלו אינן רק שאלה מתודולוגית, אלא גם משקפות את הקושי של מערכות מחקר וקליניקה ללכוד חוויות החורגות מן הקטגוריות המקובלות עצמן.

קטגוריות אלו אינן ניטרליות, אלא נוצרות בתוך מערכות ידע קליניות וחברתיות המשוקעות ביחסי כוח חברתיים (סוטו ומילר, 2021). לפיכך, ההתייחסות לממצאים צריכה להיעשות בזהירות. עליה לשלב בין הכרה במגבלות הידע הקיים וההגדרות המקצועיות והחברתיות, לבין הסתכלות על כל מטופל.ת כאינדיבידואל עם חוויות ייחודיות שעולות ומתעצבות בתוך הקשרים חברתיים וקליניים.

קיימת חשיבות רבה להרחבת המחקר: שילוב מדגמים שמכלילים את שני הרצפים, שיטות איכותניות וכמותניות, וגישות הבוחנות את חוויות הצומת בין נוירו-מגדריות באופן אינטגרטיבי, כדי לאפשר הבנה רחבה ומדויקת יותר של הצרכים הקליניים והחווייתיים.

2.3.5 מסקנות

למרות הפער הניכר, המחקר משרטט כיוון ברור: קיימת חפיפה משמעותית בין הרצף האוטיסטי לבין רצף הזהויות המגדריות, לצד חפיפה של חוויות, צרכים ואתגרים נפשיים. בנוסף, חלק ניכר מן המצוקה המתוארת אינו נובע מן השונות עצמה, אלא מן המפגש שלה עם נורמות חברתיות, יחסי כוח ודפוסי הדרה.  

לפיכך, הצורך במסגרת אינטגרטיבית אינו נובע רק ממאפייני האדם, אלא גם מן ההכרה בכך שהחוויה והמצוקה מתעצבות במפגש בין שונות לבין סביבה חברתית, נורמטיבית ומבנית. הדבר מחייב גם בחינה של ההנחות, הקטגוריות והעמדות שדרכן השדה הטיפולי מפרש שונות נוירולוגית ומגדרית.

מתוך צרכים אלו עולה ההצעה לגישה אינטגרטיבית מאששת זהות, המבקשת ליצור מרחב טיפולי שאינו מכוון לתיקון או לנרמול, אלא לחקירה, אוטונומיה ופיתוח זהות מתוך חווייתו של האדם עצמו. לשם כך פותחו עקרונות טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות המוצגים בפרק הבא. גישה זו משלבת עקרונות אתיים המבקשים לאפשר מרחב בטוח ככל האפשר לחקירה חופשית ואותנטית בתוך חברה שאינה שוויונית, ולצידם התערבויות טיפוליות וכלים מעשיים לעבודה קלינית.

פרק 3: עקרונות הטיפול האינטגרטיבי מאשש הזהות    

בעֱּוד שגישות מאששות שונות התפתחו ביחס לזהויות מסוימות (כגון מגדר, נוירודיברסיות או מוגבלות), בפועל המפגש הטיפולי מערב לעיתים קרובות כמה ממדי זהות בו-זמנית. משום כך נדרשת מסגרת רחבה יותר, המתמקדת בעמדה הטיפולית עצמה ולא בתחום הזהות המסוים שאליו היא מיושמת.

האופן ליישום מסגרת זו במפגש בין שני הרצפים יוצג בפרק זה בשלושה שלבים. ראשית דרך הצגת העמדה האתית מאששת-זהות, לאחריה תיאור העקרונות האתיים המנחים, ולבסוף פירוט התערבויות וכלים טיפוליים גמישים ליישום.

שילובם מאפשר תמיכה בחקירה אותנטית, בנייה זהותית ויצירת מרחב טיפולי שאינו משחזר נורמות מדירות.

3.1 טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות

המאמר מציע לראות בגישות מאששות שונות, שהתפתחו ביחס לזהויות שונות, ביטויים של עיקרון טיפולי רחב יותר, שאותו אני מכנה "טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות" (Integrative Identity-Affirming Therapy). מסגרת זו נשענת על ההנחה כי זהויות אנושיות אינן יעד לתיקון או לנרמול, אלא נקודת מוצא להבנה, לחקירה ולצמיחה, וכי תפקידו של הטיפול הוא ליצור תנאים שיאפשרו לאדם לפתח יחס אותנטי, גמיש ובעל סמכות פנימית כלפי זהויותיו.

מסגרת טיפולית זו רואה בזהויותיו של אדם (מגדרית, נוירולוגית, אוטיסטית או אחרת) ביטוי אנושי לגיטימי, שאינו נתפס כמשהו שזקוק לתיקון, ניטרול או התאמה לנורמות קיימות. היא לא מבקשת להחליף את המודלים המאששים הקיימים, אלא להציע רמת המשגה רחבה יותר, המזהה עקרונות משותפים החוצים תחומי זהות שונים.

גישה זו מבקשת לאפשר לאדם להכיר בזהותו ולבסס אותה מתוך סמכות פנימית ולא כמענה לציפיות חיצוניות. תהליך זה אינו מתרחש בבידוד. האפשרות לפתח סמכות פנימית נשענת לעיתים על מפגש עם אדם אחר המכיר בחוויה ומעניק לה מקום. טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות אינו מסתפק בשינוי היחס של המטפל כלפי הזהות, אלא מזמין בחינה מחודשת של האופן שבו נבנה הידע הטיפולי. במקום לראות בקטגוריות מקצועיות נקודת מוצא שממנה מפרשים את המטופל, החוויה הסובייקטיבית של המטופל הופכת לנקודת המוצא שממנה נבחנות גם הקטגוריות המקצועיות.

העקרונות הרעיוניים העומדים בבסיס מסגרת "טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות" הם:

1. הבחנה בין הזהות לבין המצוקה. הזהות עצמה אינה המושא להתערבות טיפולית, גם כאשר המצוקה שמעלה את הצורך הטיפולי קשורה לאותה זהות.
2. הכרה בסמכותו של האדם להגדיר את זהותו.
3. הימנעות מפתולוגיזציה של זהויות כשלעצמן.
4. הכרה בלגיטימיות של אי-ודאות והתפתחות זהותית.
5. הכרה בקשר הטיפולי כמרחב שמעודד סקרנות וחקירה משותפת, בו זהות אינה רק מתוארת אלא גם מתעצבת באמצעות הכרה הדדית.
6. הבנת הזהות בהקשר חברתי ופוליטי, ולא רק תוך-נפשי.
7. סיוע לאדם לפתח קוהרנטיות, גמישות ואינטגרציה של זהויותיו, במקום לכפות אחידות או נורמטיביות וללא עמדה מתקנת בעלת יעדים זהותיים מוגדרים מראש.

מחקרים העוסקים בגישות טיפול מאששות שונות מצביעים על כך שתמיכה מאששת זהות קשורה לרווחה נפשית גבוהה יותר ולהפחתת מצוקה בקרב א.נשים מגוונות מגדרית ונוירולוגית (American Academy of Pediatrics, 2018; Olson et al., 2016; Strang et al., 2018b; WPATH, 2022). בהתאם לכך, הטיפול אינו מבקש לכוון את זהות האדם לכיוון קבוע מראש, אלא לתמוך ביכולתו לחקור, להתלבט, להשתנות או להתייצב בהתאם לקצב ולחוויה האישית שלו.

עמדה זו נשענת גם על ההכרה בכך שהגדרות מקצועיות של נורמליות, בריאות, מגדר ותפקוד אינן ניטרליות לחלוטין, אלא מתעצבות בתוך הקשרים היסטוריים, חברתיים ומקצועיים. משום כך, הטיפול אינו עוסק רק בהבנת החוויה של האדם, אלא גם בבחינה מתמשכת של ההנחות, הקטגוריות והמשמעויות שדרכן חוויה זו מקבלת תוקף.

עמדה זו מחייבת גם רפלקסיה מתמשכת של המטפל והמטופל כאחד. רפלקסיה זו כוללת נכונות להשהות ידיעה מוקדמת, לבחון מחדש הנחות מקצועיות ואישיות, ולאפשר לחוויה המתהווה לקבל קדימות על פני קטגוריות מוכנות מראש. במובן זה, הרפלקסיה אינה רק כלי מקצועי, אלא תנאי בסיסי לעבודה מאששת זהות.

על בסיס עמדה זו גובשו העקרונות האתיים והכלים הטיפוליים המוצגים בפרקים הבאים.

3.2 עקרונות אתיים בעבודה טיפולית על פי טיפול אינטגרטיבי מאשש זהות

העבודה עם מטופלים ומטופלות שנמצאים על הרצפים הנוירולוגי והמגדרי מציבה אתגרים אתיים ייחודיים. מטפלים ומטפלות נדרשים לא רק לידע מקצועי, אלא גם למודעות מתמדת לעמדות, להנחות היסוד וליחסי הכוח הפועלים במרחב הטיפולי. יחסי הכוח אינם מבטלים את האפשרות לקשר טיפולי משמעותי, אלא מגדירים את התנאים שבתוכם קשר כזה יכול להתקיים באופן מודע ואתי (סוטו ומילר, 2021). הטיפול האינטגרטיבי מאשש הזהות מושתת על עמדה טיפולית שוויונית שמבוססת על חוויה של מחקר משותף של המטופל.ת והמטפל.ת, על הרחבת אפשרויות במקום הכוונה, על כבוד לדרך הביטוי של אדם וההגדרה העצמית שלו.

מטופלת: "אני רואה שהם מסתכלים עלי. מנסים להבין מי אני. מה אני. ולפעמים הם גם שואלים שאלות ואני מרגישה שזה התפקיד שלי להסביר גם אם זה לא נעים."
 מטפל: "גם מולי את מרגישה ככה? אני גם שואל אותך הרבה שאלות…"
 מטופלת: "לפעמים זה עוזר. לפעמים זה מעיק. לפעמים אני רוצה פשוט להיות עצמי."

א. הימנעות מפתולוגיזציה

אוטיזם ומגוון מגדרי הוצגו לאורך שנים רבות דרך עדשה רפואית, ולעיתים תויגו כסטיות הדורשות תיקון (Kahn et al., 2023b; Milton et al., 2023). כאשר שתי זהויות אלו נפגשות באדם אחד, קיים סיכון להחמרת ההדרה דרך פרשנות דטרמיניסטית המצמצמת את בחירת הזהות לסימפטום של הפרעה. אתיקה טיפולית נשענת על עמדה לא־פתולוגית הרואה במגוון הנוירולוגי כמו גם במגוון המגדרי, מאפיינים של שונות אנושית תקפה, ולא ביטוי לפתולוגיה (Milton et al., 2023; Chapman & Botha, 2023).

עם זאת, חשוב להבחין בין ביקורת על אבחון־יתר או הצמדות נוקשה לקטגוריות פסיכיאטריות, לבין עמדה שמבטלת קטגוריות באופן שמצמצם את החוויה האישית. גישה זו מבוססת על עקרונות של צדק נוירו־מגדרי (neurogender justice): מתן מקום לחוויות שאינן נמדדות ביחס לנורמות הרווחות כמו נוירוטיפיקליות או בינאריות מגדרית.

ב. לגיטימציה להשהיה, חקירה ונזילות

תהליך גיבוש הזהות, נוירולוגית, מגדרית או אחרת הוא לרוב בלתי ליניארי וכולל תנועה, חזרה ובדיקה חוזרת של עמדות (Milton et al., 2023; Chapman & Botha, 2023). על המטפל.ת לאפשר למטופל.ת להיות בתהליך, ללא לחץ להכרעה מוקדמת או לבחירה של קטגוריה סופית. השתהות, נזילות או חוסר בהירות אינם סימן לפתולוגיה, אלא ביטוי לאותנטיות בהתפתחות זהותית (Chapman & Botha, 2023; Milton et al., 2023). עיקרון זה הוא תנאי יסוד בין עקרונות הטיפול המוצעים כאן, משום שהוא מאפשר חקירה פנימית שאינה מכוונת לתוצאה מראש. מותר לא לדעת, מותר להתלבט, מותר להשתנות, ומותר שלא לבחור שם לחוויה.

מטופל: "אני כרגע רוצה שהחברים במשרד ידעו שאני טרנס וימשיכו לקרוא לי בשם שלי ובלשון זכר והכל. בבית זה עדין בנקבה. זה גדול עלי עכשיו"
מטפל: "כבר דיברת עם בן הזוג והילדים שלך על המגדר. הם היו ממש תומכים, והביעו קבלה מלאה. יש הבדל בחוויה שלך בבית לעומת העבודה?"
מטופל: "אני לא יודע למה, אבל זה מוקדם לי מדי לבקש מהמשפחה. בבית כרגע אני נשאר בלשון נקבה."

ג. אוטונומיה והגדרה עצמית

האתיקה הטיפולית בעבודה עם אוכלוסיות על שני הרצפים (ובכלל) מדגישה את זכותו של כל אדם להגדיר את זהותו ואת חוויותיו במונחים אישיים (American Psychological Association, 2021). ההבנה והפרשנות של המטפל.ת הן בגדר הצעה בלבד ולמטופל.ת שמורה הזכות המלאה להגדרה עצמית חופשית של זהות, גוף ומגדר. זהות יכולה להתבסס על חוויות חושיות, על שפה פרטית או על חיבור רגשי־גופני שאינו נגיש בהכרח במילים; כולן דרכים לגיטימיות להכיר את העצמי.

מטופלת: “אני לובשת מה שאני אוהבת. אני אוהבת להסתובב עם כובע אוזני-עכבר שלי. זה לא צריך להיות קשור לזה שאני בת."
מטפל: “נשמע שאת בטוחה בעצמך. יש לך חופש מהכללים, אבל זה גם מקשה על אחרים להבין את הבחירות שלך"
מטופלת: “אני לא מחכה שהם יבינו. זה שלי. למה שהם יקבעו מה אני צריכה ללבוש? למה שהבגדים שלי יקבעו מי אני?”

ד. מודעות להדרה ולפערי נגישות

א.נשים החיים בצומת זה עלולים לחוות הדרה כפולה ממערכות טיפול וחברה. רגישות אתית מחייבת הכרה בהשפעתם המרכזית של סטיגמה, הדרה ולחץ מיעוטים שיוצרת הסביבה כגורם למצוקה. לכן, רגישות אתית כוללת גם פעולה מתקנת ברמה מערכתית. לדוגמה, התאמת שפה טיפולית, יצירת מרחבים נגישים מבחינה סנסורית וזהותית, והכרה בכך שתהליכי התאמה מגדרית עשויים להיות מושפעים גם מרגישויות סנסוריות, אופני תקשורת, ודפוסי עיבוד וחוויה ייחודיים (Rosenau et al., 2023).

ה. רפלקסיה עצמית אל מול יחסי הכוח

טיפול אינו מרחב ניטרלי, אלא מרחב פוליטי־יחסי שבו ידע, כוח ויחסים רגשיים שזורים זה בזה, ולכן כל עמדה טיפולית נושאת גם משמעות של אתיקה ויחסי כח (סוטו ומילר, 2021). העמדה האתית דורשת התבוננות מתמדת ביחסי הכוח, לא רק כעיקרון מופשט, אלא כמרכיב פעיל המארגן את עצם האפשרות לדבר, לפרש ולהיות מובן. על המטפל.ת לבחון את נקודות העיוורון הנובעות מפריבילגיות נורמטיביות, מגדריות, נוירולוגיות או תרבותיות, ולשאול: אילו נורמות אני מניח.ה כמובן מאליו? אילו תגובות אני רואה כ“מתאימות”, “קוהרנטיות” או “טיפוליות”? ואילו חוויות אני נוטה למסגר כסטייה, בלבול או קושי? (Chapman & Botha, 2023). בתוך כך, נדרשת גם הכרה בכך שהמטפל.ת עצמו.ה פועל.ת מתוך מערך של פריבילגיות (נוירולוגיות, מגדריות, תרבותיות ומעמדיות) אשר אינן ניטרליות, אלא מעצבות את מה שנראה לו.ה מובן מאליו, תקין או אפשרי לחשוב ולהרגיש בתוך החדר הטיפולי.

בנוסף, על אנשי ונשות הטיפול להכיר בכך שההקשר החברתי-פוליטי של המטופל והמטופלת אינו רק רקע חיצוני, אלא חומר שממשיך להתארגן בתוך החדר עצמו דרך שפה, פרשנות, וקצב של אינטראקציה. בצומת של אוטיזם ומגדר, יחסי הכוח מקבלים ביטוי גם דרך פערים באופני תקשורת, בציפיות למנטליזציה “אינטואיטיבית”, ובהנחות לגבי יציבות של זהות או יכולת ניסוח עצמי. כך, מה שמוגדר כ“קושי לבטא חוויה” עשוי לשקף גם אי־התאמה בין סגנון עיבוד לבין דרכי ההקשבה והפירוש של המטפל.ת.

עם זאת, יחסי הכוח אינם חד־כיווניים. גם למטופל.ת יש סוכנות (Agency) בתוך המרחב הטיפולי, המתבטאת באופן שבו הוא או היא מנסחים חוויה, מתנגדים לפרשנות, בוחרים מה לחשוף ומה להותיר מחוץ לשיח, ולעיתים אף מעצבים מחדש את המסגרת הטיפולית עצמה. במובן זה, הטיפול אינו רק מרחב שבו מופעל כוח, אלא גם מרחב שבו יכול להיווצר כוח אישי מחודש, של הבנה עצמית, ניסוח זהות והרחבת טווח האפשרויות לפעולה בעולם. בתוך כך, המפגש הטיפולי יכול להיתפס גם כמרחב של התנגדות עדינה לפרקטיקות של סיווג ונורמליזציה, לצד האפשרות לאהבה בתוך יחסי כוח (סוטו ומילר, 2021).

יחסי הכוח אינם רק משתחזרים בתוך הדיאדה הטיפולית, אלא מיוצרים מחדש בכל אינטראקציה. לכן המטפל שאינו חי את ההצטלבות הזו באופן ישיר נדרש להחזיק עמדה כפולה: גם נוכחות אמפתית בתוך החוויה, וגם הכרה בכך שהוא עצמו פועל מתוך מערך נורמטיבי של ידע, שפה וקטגוריות. במובן זה, המטפלת אינה רק “עדה ניטרלי”, אלא גם נציגת של מערכות הידע והסיווג החברתיות שבתוכן מוגדרת שונות, ולצד זאת גם מי שמחזיקה באחריות לאפשר מרחב שמרחיב ולא מצמצם את הסוכנות של המטופל.ת.

בדיקת ההנחות המוקדמות ובחינת יחסי הכוח בין המטופל.ת למטפל.ת הם מעמודי התווך בגישה זו, שכן ללא בחינה מתמשכת של יחסי כוח (כולל האופן שבו הם מעצבים מה נחשב “מובן”, “תקף” או “בר־טיפול”) לא ניתן ליישם גישה מאששת-זהות באופן עקבי ואפקטיבי. עם זאת, מטרתה של רפלקסיה זו אינה לצמצם את הקשר הטיפולי לניתוח של כוח בלבד. דווקא ההכרה בפערי הכוח עשויה לאפשר מפגש אנושי, הדדי ואתי יותר, שבו מתאפשרת הכרה ממשית בחווייתו של האחר.

3.3 כלים והתערבויות טיפוליות

העקרונות האתיים המעצבים את נקודת המבט הטיפולית המוצעת לעיל מדגישים עמדה לא־פתולוגית, רגישות לנגישות, כיבוד אוטונומיה ורפלקסיה מתמדת של א.נשי הטיפול. הם נשענים גם על הבנה של יחסי כוח, זהות וסוכנות כחלק מהתפיסה הרחבה של טיפול כמרחב פוליטי (סוטו ומילר, 2021).

בעקבות עקרונות אלו, מוצעים התערבויות וכלים טיפוליים ליישום האתיקה בעבודה קלינית יומיומית. אלו מאפשרים את יישום העקרונות האתיים, ומעניקים דרכי עבודה המאפשרות חקירה משותפת, ויסות סנסורי, בניית שפה פנימית, הרחבת נראות והעצמת זהות מתהווה.

שני החלקים משלימים זה את זה: האתיקה משרטטת את גבולות המרחב, והכלים מפתחים את התנועה החופשית שבתוכו. הכלים אינם רשימה סגורה ולא פרוטוקול סדור, אלא מסגרת עבודה מתפתחת וביקורתית כלפי הנורמה שמאפשרת גמישות, יצירתיות וקשר מבוסס חוויה שניתן להרחיב בהתאם לצרכי המטופל.ת.

א. חקירה פנימית אותנטית ויצירתית

התהליך הטיפולי המאשש זהות מבוסס על חקירה פנימית אותנטית ויצירתית. בתהליכים אלו עולה ההתמודדות של מטופלות ומטופלים אוטיסטים עם שאלות של זהות ועם הדרך אליה. חלקם מבטאים קושי לזהות את תחושותיהם הפנימיות ולתרגם אותן לשפה רגשית או מגדרית. לעיתים עולה חוויה של חוסר בהירות או אפילו אבדן דרך, ואיתה שאלה לגבי מקור החוויה: האם חוסר הבהירות קשור לשאלה מגדרית, לתחושת נתק גופני-רגשי, או לשילוב בין השניים. חלק מהמאמץ הטיפולי הוא לקבל את החוויה, ולאפשר שהייה ללא הכרעה. בו בזמן, העמדה האתית מכוונת להשאיר את החקירה בהובלה של המטופל או המטופלת, ללא ניסיון לכוון את התוצאה.

עם התקדמות התהליך ולמידה של הקשבה פנימה, הם עשויים לגלות את השפעת המגדר עצמו על החוויה הפנימית העשירה ואת חלקם של הציפיות החברתיות בעיצובה. הקשבה עדינה וממושכת מאפשרת להבחין בין חוויה פנימית לבין לחצים חיצוניים, ותומכת בהתפתחות תחושת אותנטיות וביטוי עצמי חופשי. כדי להבין ולתמוך בביטוי העצמי, חשוב להבחין בין זהות מגדרית שהיא חוויה פנימית, יציבה (גם אם נזילה ומשתנה), שאינה תלויה בהקשר חברתי, לבין ביטוי מגדרי שהוא האופן שבו אדם מציג את עצמו כלפי חוץ. ביטוי זה עשוי לכלול לבוש, קול, מחוות, התנהגות או אסתטיקה והוא עשוי להיות מושפע מאוד מציפיות חברתיות ונורמות, ויכול לחרוג מהן.

קשיי תקשורת חברתית ומיסוך, לצד סיבות אחרות, עשויים לגרום לכך שהביטוי המגדרי אינו משקף תמיד את הזהות המגדרית. לעיתים הביטוי מותאם יתר על המידה כדי להפחית סיכון חברתי. במקרים אחרים הביטוי המגדרי חורג מהנורמה באופן בולט. פגשתי מטופלים שרצו לקרוא תיגר על המוסכמות החברתיות של הביטוי המגדרי ואחרים שהמוסכמות האלו פשוט לא העסיקו אותם. מסיבות אלו או אחרות ניתן להבחין בביטוי מגדרי שאינו בהכרח תואם את הזהות המתגבשת. ההבחנה בין זהות פנימית לביטוי חיצוני חשובה מבחינה טיפולית ואתית: היא מאפשרת להימנע מפרשנות יתר של סימנים חיצוניים, לשמור על סקרנות אמפתית, וללוות את האדם באופן שמכבד את התהליך הפנימי שלו, גם כשהוא עדיין חסר מילים או בהתהוות, ומכבד את הביטוי החיצוני שלו, גם כשאינו תואם את זהותו.

מטופל: "שוב הם הציקו לי, הבריונים האלו. הם לא מצליחים לשאת את זה שאני נראה כמו שאני נראה. אני לא לבוש כמוהם, ובגלל זה הם לא מקבלים שאני בן."
 מטפל: "נשמע שהם תוקפים אותך על הבחירות שלך. בבית הספר שלך יש תפיסה מאד צרה לגבי איך בנים אמורים להיראות, באילו צבעים הם מתלבשים… תכשיטים ושמלות מבחינתם הם בלתי אפשריים"
 מטופל: "זה שאני בן, לא אומר שאני חייב לקבל על עצמי את הצבעים המשעממים שלכם ולוותר על איך שבא לי להתלבש."

ב. פיתוח שפה רגשית מותאמת

פיתוח שפה רגשית מותאמת תומך בזיהוי ובהגדרה של רגשות ייחודיים לחוויות של מטופלים ומטופלות על שני הרצפים, ויכול להוות שלב מרכזי בקשר. תהליך זה כולל יצירת מילון פנימי של רגשות, ניסוי בביטויים שונים ובחינה של ההשפעה שלהם על תחושת העצמי.

שפה רגשית לא חייבת להיות מבוססת מילים וניתן להשתמש במגוון כלים יצירתיים: יומני אמנות שבהם מתעדים רגשות ודימויים, לוחות רגשות המאפשרים סימון והבחנה בין תחושות שונות, משחקים סימבוליים, עבודת כסאות וכל תהליך יצירה המאפשר ביטוי רגשי. כלים לא מילוליים יכולים לסייע לפרוץ קטגוריות ולעקוף מוסכמות חברתיות לא יעילות. בנוסף, הם מאפשרים גישה לחוויה שאינה נגישה דרך שפה בלבד, במיוחד במצבי עמימות רגשית או עומס חושי. בנוסף, הם מאפשרים להשהות פרשנות ולתת קדימות לחוויית המטופל או המטופלת. העיבוד אינו מחייב ניסוח מילולי או אחידות פנימית. החוויה עצמה היא מקור ידע קודם לשפה.

מטפלות ומטפלים שנוהגים לשלב מטלות בית יכולים להציע משימות תרגול והעמקה בין המפגשים. כלים אלה מסייעים לפתח מודעות עצמית גבוהה יותר, לבחון חוויות באופן אינטגרטיבי ולתרגל עיבוד רגשי המשלב הן את המאפיינים האישיותיים-נוירולוגיים והן את המימד המגדרי. תהליך זה תומך בהכרה בשונות כמשאב ולא כחסר.

מטופלת: "בציור רואים את זה. יש בו עצב, אבל זה לא רק זה."
מטפל: "יש גם כוח ובדידות, וגם…" (שתיקה)
מטופלת: "זה כמו שזה באמת. זה מורכב יותר ממה שאפשר להגיד במילים, אבל זה באמת מרגיש ככה."

ג. מיסוך כהתמודדות וכאתגר בטיפול : זיהוי עדין ותמיכה באותנטיות

כאמור, המיסוך (Masking/Camouflaging) הוא לעיתים אסטרטגיית הישרדות נחוצה הנובעת מהדרה חברתית ומציפיות נורמטיביות והיא מאפיינת רבות ורבים על הרצפים האוטיסטי והמגדרי. הוא תגובה מותאמת להדרה, כיוון שהוא מתעורר מתוך סביבה שאינה מאפשרת שונות. עבור חלק מהמטופלים ומהמטופלות המיסוך קשור גם לביטוי זהותי: התאמת ההופעה לציפיות חברתיות, הימנעות מחשיפה, או חיקוי דפוסים נורמטיביים כדי לצמצם סיכון או מבוכה (Cook et al., 2021; Hull et al., 2017; Milton et al., 2023). התייחסות משולבת, נוירולוגית ומגדרית, מאפשרת הבחנה בין “מי שאני” לבין “איך עליי להיראות כדי להסתדר”.

תגובת המיסוך יכולה להעניק תחושת שליטה וביטחון, אך גם להוביל לשחיקה, מרחק רגשי ולפעמים קושי לזהות צרכים פנימיים (Botha & Frost, 2020; Cassidy et al., 2023 ;Cook et al., 2021). לכן, העבודה אינה על 'אותנטיות' טהורה, אלא על חופש בחירה בתוך מציאות חברתית לא שוויונית. המשמעות המרכזית של המיסוך בטיפול עוברת מניתוח תיאורטי, להבנה של תפקידיו בחיי המטופל והמטופלת. המטרה אינה “להסיר” את המיסוך, אלא להבין את תפקידיו המשתנים: על מה הוא מגן? אילו עלויות הוא יוצר? עד כמה הוא מרוחק מהעצמי ועד כמה הוא מאפשר נוכחות? קצב העבודה צריך להיות עדים בצורה שתאפשר תחושת בטחון, תוך הזמנה לביטוי לא-ממוסך דרך יצירה, דימויים או שפה אישית, ללא דרישה להמשגה מלאה (Chapman & Botha, 2023; Milton et al., 2023). לעיתים עצם ההכרה בכך שהמיסוך הוא אסטרטגיית הסתגלות לגיטימית, ולא מצביע בהכרח על חוסר אותנטיות, מאפשרת תחילת תנועה עדינה לעבר נוכחות פחות מאומצת ובחירה מותאמת. התערבות זו מעלה את תחושת האוטונומיה ומרחיבה את חופש הבחירה.

ד. עבודה מבוססת מנטליזציה

עבודה מבוססת מנטליזציה מאפשרת למטופלים ולמטופלות להבין את המצבים המנטליים שלהם ושל אחרים, ולתאר באופן מדויק את תחושותיהם, מחשבותיהם וכוונותיהם. עבור חלק מהמטופלים והמטופלות, תהליך המנטליזציה אינו מתרחש באופן אינטואיטיבי ומהיר, אלא דורש פירוק מודע, זמן ועיבוד הדרגתי. במקרים אלו, העבודה הטיפולית אינה מכוונת “ללמד” מנטליזציה, אלא ליצור תנאים שבהם ניתן לחקור חוויות פנימיות בקצב מותאם וללא לחץ להגיע במהירות להגדרה ברורה או יציבה של החוויה.

במקרים רבים, עצם היכולת להישאר בסקרנות כלפי החוויה, מבלי למהר לקטלג או לייצב אותה, מהווה הישג טיפולי משמעותי. עבודת המנטליזציה אינה מכוונת בהכרח ליצירת נרטיב אחיד וקוהרנטי, אלא להרחבת היכולת לשאת מורכבות, עמימות ותנועה זהותית.

עבודה מבוססת מנטליזציה מחייבת גם את המטפל.ת לעמדה רפלקטיבית מתמשכת: לבחון אילו הנחות לגבי מגדר, תקשורת, אותנטיות או תפקוד מופעלות בתוך המפגש, וכיצד הן משפיעות על פירוש החוויה. באופן זה, המנטליזציה מסייעת גם למטפל.ת לשמור על עמדה מודעת, גמישה ובוחנת לאורך התהליך הטיפולי.

שימוש במשחקי תפקידים מאפשר התנסות בסיטואציות חברתיות תוך שמירה על תחושת ביטחון. בנוסף, עבודה עם "קולות פנימיים" (זיהוי והקניית שם לקולות סותרים או מנוגדים) יוצרת מרחב גמיש המאפשר למטופלים ולמטופלות לחקור את הזהות שלהם שם ללא שימוש בקטגוריות מוגדרות. גישה זו מחזקת את האפשרות להימנע מהגדרה מוקדמת ולהתנסות באופן חופשי ובתנועה בין זהויות וקטגוריות.

ה. חקירה סומטית וחיבור בין גוף לתחושה פנימית

חקירה סומטית מרחיבה את השפה הרגשית ומאפשרת זיהוי של תחושות גוף עדינות הקשורות לזהות ולחוויית העצמי. עבודה סומטית מחייבת תשומת לב מיוחדת לעומס חושי, להצפה ולצורך בשליטה ובבטיחות. לעיתים עצם האפשרות לעצור, להתרחק או לווסת את מידת המגע עם החוויה הגופנית היא חלק משמעותי מהעבודה הטיפולית.

עבור חלק מהמטופלים והמטופלות, חוויית הגוף והעיבוד הסנסורי עשויים להיות אינטנסיביים, משתנים או קשים לארגון מילולי. במקרים אלו, עבודה סומטית יכולה לאפשר גישה לחוויה שאינה מתנסחת בקלות דרך שפה קוגניטיבית בלבד. לעיתים הקשבה לגוף אינה מובילה מיד לבהירות או “ידיעה פנימית”, אלא דווקא לעמימות, הצפה או קושי בזיהוי תחושות. לכן, החקירה הסומטית אינה מכוונת לחשיפת אמת נסתרת, אלא ליצירת אפשרות לקשר עדין וסקרני עם החוויה הגופנית, גם כאשר היא חלקית, משתנה או בלתי נגישה. אצל חלק מהא.נשים על הרצף האוטיסטי, כמו גם אלו על הרצף המגדרי, עצם האפשרות לפתח יחס סקרני, לא שיפוטי ופחות מנוכר כלפי הגוף מהווה שינוי משמעותי, גם ללא צורך בהכרעה זהותית או בהגעה לתחושת ודאות.

לדוגמה, ניתן לבדוק את השפעת לשון הדיבור (זכר, נקבה, מעורב או ניטרלי) על תחושת הגוף, לא במטרה לגזור מכך אבחנה מגדרית, אלא כחלק מחקירה עדינה של מה מרגיש נכון, נעים, זר או טעון. חקירה כזו עשויה לאפשר חיבור עדין בין חוויה גופנית לבין תחושת העצמי. תגובות גופניות אינן נתפסות כהוכחה לזהות “אמיתית”, אלא כחלק ממכלול רחב של חוויות שיכולות להשתנות בהתאם להקשר, לבטיחות, לזיכרונות, לחשיפה מול החברה ולמצב הרגשי.

תרגילים סומטיים יכולים לכלול מודעות לנשימה, מגע עצמי, תנועה חופשית או הדמיות גוף, ומאפשרים עיבוד רגשי גם ללא מילים. השימוש בחוויה סומטית מבטא את ההכרה בגוף כמקור ידע לגיטימי ולא כאובייקט לבדיקה. השימוש בחוויה סומטית תואמת את העמדה הלא-פתולוגית ומבטא עמדה הרואה בגוף לא אובייקט לבדיקה או תיקון, אלא מרחב חי של חוויה, זיכרון וידיעה עצמית.

מטופלת: "אני הולכת לאיבוד עם כל הציפיות והלחצים. אני כבר לא יודעת מי אני. אני מתפוצצת!"
מטפל: "את מרגישה את הלחץ הזה בגוף? את מצליחה להרגיש איפה זה נמצא בגוף? אם זה נוח לך, אולי תתני לו להיות שם לרגע?"
מטופלת: "אני לא יכולה להגיד. לא יודעת. זה מציף אותי מדי. כאילו הם צועקים לי בראש."

הטיפול האינטגרטיבי מאשש הזהות מציע עמדה אתית שיוצרת מרחב טיפולי מאפשר, בו המטופל או המטופלת מובילים את החקירה בקצב הנכון עבורם. ההתערבויות והכלים המוצעים כאן הם הצעות גמישות, הנבחרות ומתעדכנות בהתאם למפגש החי, מתוך הכרה שאין דרך אחידה לחקור זהות.

4. סיכום וכיווני המשך למחקר ולעשייה טיפולית

העבודה הטיפולית במפגש שבין הרצפים הנוירולוגי והמגדרי מציבה אתגר מקצועי ואתי ייחודי, הדורש עמדה מתמשכת של הקשבה, רפלקציה ורגישות להקשרים חברתיים, תרבותיים ומבניים. לאורך המאמר הוצגה מסגרת אינטגרטיבית המבקשת להבין חפיפה זו לא דרך אבחנות נפרדות, אלא דרך התבוננות בזהות כמתהווה בתוך הקשרים של חוויה, יחסי כוח וסביבה חברתית.

המחקרים העדכניים (Warrier et al., 2020; Rosenau et al., 2023; Kallitsounaki & Williams, 2023) מצביעים על חפיפה משמעותית בין אוטיזם לזהות מגדרית, ומספקים בסיס להמשך פיתוח ידע קליני ומחקרי. ממצאים אלו מדגישים את הצורך בהעמקת ההכשרה של אנשי ונשות טיפול, ובבחינה מתמשכת של עמדות, הנחות ודרכי פרשנות קליניות, לצד התחייבות לפעולה חברתית המקדמת נראות, נגישות וצדק עבור קבוצות מיעוט הנמצאות לעיתים בשולי השיח והמערכת.

המאמר מציע לראות בשונות נוירולוגית ומגדרית לא חריגה שיש לנרמל, אלא חלק ממגוון אנושי שיש לאשש ולהבין בתוך הקשריו. בתוך כך, טיפול אינו רק מרחב של הבנה והקלה על מצוקה, אלא גם מרחב של מפגש, הכרה הדדית והרחבת אפשרויות זהות וחיים (סוטו ומילר, 2021). בכך המאמר מבקש לתרום לבניית עתיד טיפולי ומחקרי שבו גיוון אינו רק מוכר, אלא מוביל ליצירת מרחבים חופשיים וברי־קיימא לכולנו.

כיווני ההמשך כוללים פיתוח התערבויות טיפוליות מותאמות, הרחבת המחקר האמפירי, ובחינה של יישום העקרונות המוצעים גם בהקשרים של זהויות מיניות, מגדריות ותרבותיות נוספות. לצד זאת, עולה האפשרות כי התרומה המרכזית של הגישה אינה מוגבלת לצומת הספציפי שנדון כאן, אלא מותאמת לעבודה זהותית מכל סוג. בכך הגישה מציעה מסגרת רחבה יותר לטיפול זהותי המבוסס על אוטונומיה, רפלקסיה ואישוש זהות, במקום על נורמליזציה.

5. הערת המחבר

5.1 זהות המחבר

כתיבתי על זהויות נוירולוגיות ומגדריות נשענת הן על עבודה קלינית רבת שנים עם מטופלים.ות המזדהים.ות באופן זה, והן על תהליכי למידה ורפלקסיה אישיים ומקצועיים ביחס לאופן שבו ידע קליני עשוי להאיר חוויות מסוימות, אך גם לצמצם אותן. מתוך הכרה בכך שכל כתיבה מקצועית נוצרת מתוך הקשרים חברתיים ותרבותיים ולא מתוך ניטרליות מוחלטת, אני מבקש לראות במאמר זה הזמנה לדיאלוג מתמשך, ולא ניסיון להציע מסגרת סופית או ממצה. העמדה המקצועית שלי ממוקמת בתוך שדה טיפולי וחברתי מסוים: אני סיסג'נדר ונוירוטיפיקלי, אך כמטפל הומו התוודעתי להשפעות של נורמות מיניות מגדריות וחברתיות, ולממשקים שבין הזהות האישית שלי לבין קטגוריות תרבותיות וקליניות. לאלו השפעה ישירה על חוויית הזהות, שאלות של זהות, נורמליזציה ויחסי כוח שעיצבו לאורך השנים את העמדה המקצועית והאנושית שאני מביא לעבודתי הקלינית. העבודה עם מגוון אוכלוסיות מוחלשות, אלו ואחרות, כולן מעוצבות בתוך יחסי כוח חברתיים וממסדיים של החלשה, הפגישה אותי עם מגוון מטופלים ומטופלות שחווים זהות מורכבת ולעיתים קונפליקטואלית. היכרות זו חיזקה את ההבנה כי מצוקה נפשית אינה מתעצבת רק מתוך מאפיינים אישיים, אלא גם מתוך המפגש המתמשך בין האדם לבין מערכות חברתיות, תרבותיות ומקצועיות המגדירות מה נחשב ל“תקין”, “חריג” או “פתולוגי” ומשפיעות על האופן שבו חוויות מובנות ומטופלות במרחב הקליני. תהליך הכתיבה של מאמר זה היה עבורי גם תהליך של למידה והתבוננות עצמית. במהלך העבודה, המאמר שינה את פניו פעמים רבות. שינויים אלו שיקפו לא רק התפתחות רעיונית, אלא גם העמקה של הרגישות וההבנה שלי כלפי סוגיות של זהות, כוח, שפה ופתולוגיזציה. במובנים רבים, הכתיבה לא רק תיעדה את עבודתי הקלינית, אלא גם השפיעה עליה, והובילה אותי לבחון מחדש הנחות מקצועיות ולדייק את האופן שבו אני מקשיב, שואל ומלווה תהליכי חקירה זהותית. מתוך כך, המאמר משקף עמדה מתפתחת, המבקשת להישאר פתוחה ללמידה מתמשכת, לביקורת ולשינוי.

5.2 שפה ומונחים

הבחירה במושגים בהם עשיתי שימוש במאמר היא עצמה ביטוי של העמדה האתית שאני מציע. איני מבקש לקבע קטגוריות, אלא ליצור מרחבי אפשרות. אני משתמש בהם כדי להציע הבחנות וכיווני חשיבה, אך ביסוד הבחירה עומדת ההנחה שכוחו של הידע המקצועי, אין בו כדי לגבור על האוטונומיה של אדם לגבי חוויותיו. לכן, העדפתי מונחים המועדפים בקהילות עצמן, כמו רצף, א-בינאריות, שונות נוירולוגית, או מיסוך, על פני מונחים היררכיים או פתולוגיים.

השפה היא מערכת חיה, משתנה ולעיתים בלתי מספיקה; החוויה קודמת לה. לכן אני בוחר בניסוח גמיש ולא מגדרי ככל האפשר, גם אם בעברית מדובר במשימה מורכבת. בהקשרים שונים בחרתי פתרונות שונים במטרה לשמור על נוחות הקריאה מבלי לוותר על העמדה האתית המוצעת.

הבחירה במונחים אינה הנחת אמת, אלא הצעה, המותירה לכל אדם את הזכות להגדיר את עצמו בדרכו ובמילותיו. מגבלה זו של השפה היא גם חלק מהעבודה הטיפולית, לעיתים אנו נדרשים ללוות אדם בחיפוש אחר מילים, לא לכוון אותו אליהן.

אם תמצא.י שהשפה שבחרתי אינה משקפת את חווייתך, אשמח להכיר בכך וללמוד ממך.

5.3 שיתופי פעולה ואחריות על התוכן

במהלך כתיבת מאמר זה נעשה שימוש בשיח מקצועי עם עמיתים ועמיתות מרקעים וזהויות מגוונות, אשר תרמו לקריאה ביקורתית ולדיוק התוכן. כמו כן, נעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית (ChatGPT) לקבלת הצעות לניסוח, נקודות לחשיבה ולארגון רעיונות, וכן בביקורת פנימית באמצעות דמות מטפורית ובדיונית בשם פרופ’ אוטיג’נדר. דמות זו מספקת נקודת מבט ביקורתית ואופוזיציונית, הבוחנת את הטקסט מנקודת מבט של מי שנמצאת במפגש שני הרצפים, מכירה ביחסי הכוח החברתיים, ומסייעת בזיהוי נקודות הדורשות רגישות או שינוי, תוך שמירה על יחס שווה ותומך למי שנמצא.ת על שני הרצפים.

עם זאת, התוכן כולו, הבחירות המקצועיות והאחריות על דיוק המידע והמבנה נשארו לאורך התהליך כולו בלעדיים למחבר ובאחריותו.

5.4 ציטוטים מחדר הטיפול

כל הציטוטים המובאים במאמר הם דמיוניים, ונועדו להמחיש חוויות טיפוסיות של מטופלים.ות החיים בצומת של גיוון נוירולוגי ומגדרי. אין בציטוטים דימיוניים אלו כדי לזהות או לייחס חוויה למטופל.ת מסוימים, והם אינם מהווים ממצאים אמפיריים עצמיים. עם זאת, הם מבוססים על ניסיון קליני אישי של הכותב כמטפל וכמדריך ומהווים המחשה מהחיים עצמם לרעיון התאורטי שמוצג לצידם.

זה גם המקום להכיר בחלקם האדיר של המטופלות והמטופלים שלי שחלקו איתי את חוויותיהם ובכך הרחיבו את ההבנה שלי את החוויה במפגש שני הרצפים. תודה על שנתתם לי להיות שותף לדרככם והארתם בכך גם את דרכי.

6. מקורות

סוטו, ל. ומילר, א. (2021). פוליטיקה - טיפול - אהבה. תל אביב: רסלינג.

American Academy of Pediatrics. (2018). Ensuring comprehensive care and support for transgender and gender-diverse children and adolescents. Pediatrics, 142(4), e20182162. https://doi.org/10.1542/peds.2018‑2162

American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). Arlington, VA: American Psychiatric Publishing.

American Psychological Association. (2021). Guidelines for Psychological Practice With Sexual Minority Persons. American Psychological Association. https://www.apa.org/abo...rity-persons

Balan-Moshe, L., Shemesh-Iron, M., Assaf, D., Goldman, S., Schwartz-Lifshitz, M., Tsafrir, S., & Gothelf, D. (2026). Comparison of Autistic and Nonautistic Transgender Youth Attending Psychiatric Clinics Who Request Hormonal Therapy: A Retrospective Pilot Study. The Israel Medical Association Journal (IMAJ), 28(2), 82-87.

Bird, G., & Cook, R. (2013). Mixed emotions: The contribution of alexithymia to the emotional symptoms of autism. Translational Psychiatry, 3(7), e285.

Botha, M., & Frost, D. M. (2020). Extending the minority stress theory to understand mental health problems among autistic adults. Journal of Autism and Developmental Disorders, 50(10), 3630-3640.         https://doi.org/10.1177/2156869318804297

Butler, J. (1990). Gender trouble. Routledge.

Cassidy, S., McLaughlin, E., McGranaghan, R., Pelton, M., O'Connor, R., & Rodgers, J. (2023). Is camouflaging autistic traits associated with defeat, entrapment, and lifetime suicidal thoughts? Expanding the Integrated Motivational Volitional Model of Suicide. Suicide and Life-Threatening Behavior, 53(4), 572-585. https://doi.org/10.1111/sltb.12965

Chapman, R., & Botha, M. (2023). Neurodivergence-informed therapy. Developmental Medicine & Child Neurology, 65(3), 310-317. https://doi.org/10.1111/dmcn.15384

Cook, J. L., et al. (2021). Camouflaging in autism: A systematic review. [Accepted manuscript PDF].

Davidson, J., & Tamas, S. (2015). Autism and the ghost of gender. Emotion, Space and Society, 17, 59-66. https://doi.org/10.1016....2015.09.009

Diamond, M. (2002). Sex and gender are different: Sexual identity and gender identity are different. Clinical Child Psychology and Psychiatry, 7(3), 320-334. https://doi.org/10.1177/1359104502007003010

Gadsby, H. (Writer & Performer). (2018). Nanette [Stand-up comedy special]. Netflix.

Green, K., Weir, E., Wright, L., Allison, C., & Baron‑Cohen, S. (2025). Autistic and transgender/gender diverse people’s experiences of health and healthcare. Molecular Autism, 16(4). https://doi.org/10.1186...‑00634‑0

Hull, L., Petrides, K. V., Allison, C., Smith, P., Baron-Cohen, S., Lai, M.-C., & Mandy, W. (2017). “Putting on My Best Normal”: Social Camouflaging in Adults with Autism Spectrum Conditions. Journal of Autism and Developmental Disorders, 47(8), 2519-2534. https://doi.org/10.1007...3-017-3166-5

Kahn, N. F., Sequeira, G. M., Garrison, M. M., Orlich, F., Christakis, D. A., Aye, T., Conard, L. A. E., Dowshen, N., Kazak, A. E., Nahata, L., Nokoff, N. J., Voss, R. V., & Richardson, L. P. (2023a). Co-occurring autism spectrum disorder and gender dysphoria in adolescents. Pediatrics, 152(2), e2023061363. https://doi.org/10.1542/peds.2023-061363

Kahn, N. F., Sequeira, G. M., Reyes, V., Garrison, M. M., Orlich, F., Christakis, D. A., Aye, T., Conard, L. A. E., Dowshen, N., Kazak, A. E., Nahata, L., Nokoff, N. J., Voss, R. V., & Richardson, L. P. (2023b). Mental health of youth with autism spectrum disorder and gender dysphoria. Pediatrics, 152(6), e2023063289. https://doi.org/10.1542/peds.2023-063289

Kallitsounaki, A., & Williams, D. M. (2023). Autism spectrum disorder and gender dysphoria/incongruence: A systematic literature review and meta-analysis. Journal of Autism and Developmental Disorders, 53(8), 3103-3117. https://doi.org/10.1007/s10803-022-05517-y

Kinnaird, E., Stewart, C., & Tchanturia, K. (2019). Investigating alexithymia in autism: A systematic review and meta-analysis. European Psychiatry, 55, 80-89. https://doi.org/10.1016/j.eurpsy.2018.09.004

Mears, K., Rai, D., Shah, P. et al. A Systematic Review of Gender Dysphoria Measures in Autistic Samples. Arch Sex Behav 53, 2863-2882 (2024). https://doi.org/10.1007/s10508-024-02896-4

MensHealth. (2022, November 22). What does it mean to be Autigender? https://www.menshealth.com/health/a41994953/autigender/

Meyer, I. H. (2003). Prejudice, social stress, and mental health in lesbian, gay, and bisexual populations: Conceptual issues and research evidence. Psychological Bulletin, 129, 674-697

Milton, D. E. M., Waldock, K. E., & Keates, N. (2023). Autism and the ‘double empathy problem’. In F. Mezzenzana & D. Peluso (Eds.), Conversations on empathy: Interdisciplinary perspectives on empathy, imagination and othering (pp. 78-97). Routledge. https://doi.org/10.4324/9781003189978-6

Olson, K. R., Durwood, L., McLaughlin, K. A., et al. (2016). Mental health of transgender children who are supported in their identities. Pediatrics, 137(3), e20153223. https://doi.org/10.1542/peds.2015‑3223

Pecora, L. A., Hancock, G. I., Hooley, M., Demmer, D. H., Attwood, T., Mesibov, G. B., & Stokes, M. A. (2020). Gender identity, sexual orientation and adverse sexual experiences in autistic females. Molecular Autism, 11, 57. https://doi.org/10.1186/s13229-020-00363-0

Rosenau, K. A., Baroni, E., Keenan, E. G., & Massolo, M. L. (2023). Considerations for expanding research and clinical care for the neurodivergent gender diverse population. Cureus, 15(12), e51060. https://doi.org/10.7759/cureus.51060

Schudson, Z. C., & Morgenroth, T. (2022). Non-binary gender/sex identities. Current Opinion in Psychology, 48, 101499. https://doi.org/10.1016/j.copsyc.2022.101499

Schuwerk, T., Jarvers, I., Vuori, M., & Sodian, B. (2016). How explicit and implicit mentalizing relate to autistic traits. Journal of Autism and Developmental Disorders, 46(6), 1938-1953. https://doi.org/10.1007...3-016-2734-1

Schuwerk, T., Vuori, M., & Sodian, B. (2015). Implicit and explicit theory of mind reasoning in autism spectrum disorders: The impact of age and executive functions. Developmental Psychology, 51(8), 1166-1176. https://doi.org/10.1037/dev0000026

Strang, J. F., Kenworthy, L., Dominska, A., Sokoloff, J., Kenealy, L. E., Berl, M., Walsh, K., Menvielle, E., Slesaransky-Poe, G., Kim, K. E., Luong-Tran, C., Meagher, H., & Wallace, G. L. (2014). Increased gender variance in autism spectrum disorders and attention deficit hyperactivity disorder. Archives of Sexual Behavior, 43(8), 1525-1533. https://doi.org/10.1007/s10508-014-0285-3.

Strang, J. F., Meagher, H., Kenworthy, L., de Vries, A. L. C., Menvielle, E., Leibowitz, S., Janssen, A., Cohen-Kettenis, P., Shumer, D. E., Edwards-Leeper, L., ... Anthony, L. G. (2018a). Initial clinical guidelines for co-occurring autism spectrum disorder and gender dysphoria or incongruence in adolescents. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology, 47(1), 105-115. https://doi.org/10.1080/15374416.2016.1228462.

Strang, J. F., Powers, M. D., Knauss, M., Sibarium, E., Leibowitz, S. F., Kenworthy, L., Sadikova, E., Wyss, S., Willing, L., Caplan, R., ... Anthony, L. G. (2018b). “They thought it was an obsession”: Trajectories and perspectives of autistic transgender and gender-diverse adolescents. Journal of Autism and Developmental Disorders, 48(12), 4039-4055. https://doi.org/10.1007/s10803-018-3723-6.

The Trevor Project. (2022). Mental health among autistic LGBTQ youth: Research brief. https://www.thetrevorproject.org/research-briefs/mental-health-among-autistic-lgbtq-youth-apr-2022

Warrier, V., Greenberg, D.M., Weir, E. et al. (2020). Elevated rates of autism, other neurodevelopmental and psychiatric diagnoses, and autistic traits in transgender and gender-diverse individuals. Nature Communications, 11, 3959. https://doi.org/10.1038/s41467-020-17794-1

World Professional Association for Transgender Health. (2022). Standards of Care for the Health of Transgender and Gender Diverse People (Version 8). https://www.wpath.org/publications/soc8