יומנו של מטפל 7 - שמיכה זה לא רק שמיכה.
ד"ר עפר גרוזברד | 26/11/2020 | הרשמו כמנויים
בחוץ גשם וקר. חלונות הקליניקה וגם הדלת פתוחים לרווחה. בצידה של המיטה ישנה שמיכה. אני אומר לו שהוא יכול להתכסות. הוא מגחך, אומר שהוא לא צריך. אני לא בטוח בכך ומציע לו שוב. הוא אומר שזה יותר מדי מוזר כך בסוף המפגש להוריד מעצמו את השמיכה, כמו תינוק. אני אומר שאולי היה רוצה. הוא מדמיין כעת את עצמו עם מוצץ ואיך שאני מנדנד את העריסה שלו. יותר מדי אינטימי, הוא אומר ומסרב לגעת בשמיכה.
אחר כך הוא שואל אותי אם אני מתכוון להתחסן לקורונה כשיהיה חיסון וכמה אני משקה את העציצים שבקליניקה ואני עונה, תמיד עונה. לא כמו שלמדו אותי בצעירותי. עונה משום שאני יודע שקודם עלי להיות בן אדם שעונה ורק אחר כך אולי לברר למה שאל וכדומה. ואז אני שואל למה הוא שואל. הוא חוכך לרגע בדעתו ומשיב בכנות כדי להכיר אותך, ככה אנחנו ביחד. ואני רק אומר כמו עם השמיכה ויודע שאם לא הייתי עונה לו לא היינו ביחד.
