אחרי החורבן (מרישומיה של מטפלת בנפגעות תקיפה מינית) | משי פרץ דרור
משי פרץ דרור | 4/9/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
את שואלת אותי
אך קמים מכאן?
שואלת
אך קמים אחרי חורבן?
אך מתאוששים משברים כאלה
אם אפשר
לחזור להיות בנאדם
אחרי.
תגידי לי את האמת
את מבקשת
כאילו האמת בידיי
כי כבר ראיתי כאלו
את חושבת שאני יודעת
אך קמים אחרי, שואה לא כתובה
שואה פרטית וכמוסה
שאין לה עדים
רק עדה, אחת
ואת רוצה לדעת, אך.
אני מלטפת אותך עכשיו.
אני רוצה לתת לך לנוח
לשקוט.
אני רוצה להיות העולם שלך
ללמד אותך מחדש
שפה ורגליים וידיים
וקימה.
את ממלמלת ובוכה
את צורחת ומייללת
ואני משבצת לך מילים
עדינות
מילים זהירות, מלאות
חמלה
אני מנסה לתקן.
את שואלת אותי
אם זה העולם
ומספרת לי על החדשות
הראו שם כלב מורעל
ואת שוב צרחת ושוב ייללת
והוא לא הבין,
אבל באו לך מילים ושפה
לספר לי
שאת הכלב
שאת הורעלת
שאת גוססת
שאת כלב.
אני מלטפת אותך עכשיו.
שמה את העיניים ואת האוזניים שלי על הפרווה המרוטה
שוטפת לך את הפה
מהרעל
ועם מזרק מנתחים
אני ממלא לך
את חלל הבטן
והפה
בתרופה היחידה שאני מכירה.
אני שמה אהבה
אני מברישה את הפרווה שנותרה
אני מורחת צֹרִי על החתכים, מחדירה אותו לאט
באצבעות,
מורחת על הקרחות הנגועות
ואז אני לוחשת על העצמות
מילים
שמשיבות
חיים.
את מתייפחת
ונרגעת
מתייפחת
ונרגעת.
אני כאן, גם אם לא נקום
מכאן.
