ומה לגבי הבריאות הנפשית של עובדי מערכת בריאות הנפש?
שפיות זמנית | 7/4/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מערכת בריאות הנפש בבריטניה, כמו זו בישראל, מתמודדת עם קיצוצים תקציביים, מחסור בכוח אדם וכלל ההשפעות של עבודה תחת דרישות החברה הקפיטליסטית. דרישות אלה באות לידי ביטוי, בין היתר, בפער שבין הציפיות ההולכות וגדלות מעובדי מערכת בריאות הנפש הציבורית לבין התמיכה ההולכת וקטנה בהם. כתבה שפורסמה בגארדיאן מתייחסת לתוצאה אחת של פער זה - הגברת תחושות האשמה והבושה בקרב מטפלים על קשייהם להתמודד עם הטראומה המשנית שלה הם חשופים במסגרת עבודתם.
תחושות אשמה ובושה על הקושי לשמור על תפקוד גבוה בחברה שלנו הן כמובן לא יוצאות דופן, ומאפיינות אנשים רבים שנאבקים לשמור על יציבות בתנאים לא פשוטים, בחברה בה התפיסה השלטת היא שהישגיו של היחיד תלויים אך ורק ביכולותיו ובמאמציו ולא בהקשר החברתי. מטפלים במערכת בריאות הנפש הציבורית פוגשים בעבודתם אנשים שברור שנסיבות חברתיות היו מעורבות ביצירת המשבר הנפשי שהם חווים, אך נראה שכאשר נסיבות אלו מחלחלות לתוך מערכת בריאות הנפש הציבורית, גם עובדיה אינם חסינים מפני השפעותיהן. כך קורה שבתגובה להידלדלות משאבי התמיכה במטפלים בשירות הציבורי, הם גם חווים יותר עומס רגשי וגם מפתחים תחושות בושה על הקושי לשאת אותו לבד ועלולים להרגיש שמשהו בהם לא בסדר אם אינם עומדים בתנאי עבודה שהולכים ונעשים קשים יותר.
ומה קורה בתחנות הציבוריות ובבתי החולים בארץ בהקשר זה? מקומות רבים נאבקים עדיין לשמור על מערכת תמיכה בעובדים למרות הקשיים הכלכליים ודרישות התפוקה, ובמידה מסוימת גם מצליחים, אך ישנם גם מקומות שאינם מצליחים לאפשר זאת.
