״אוּלַי מַלְאָךְ אַחֵר יִנְשֹׁף בָּאַבְקָנִים״ - קריאה בספר ׳לילה׳ מאת רוני אלדד
גיא פרל | 10/10/2026 | 151 צפיות | הרשמו כמנויים
״אוּלַי מַלְאָךְ אַחֵר יִנְשֹׁף בָּאַבְקָנִים״ - קריאה בספר ׳לילה׳ מאת רוני אלדד
(הקיבוץ המאוחד - ריתמוס, 2026)
*
השורה הפותחת את הספר ׳לילה׳ (מתוך ׳איך להירדם, עמ׳ 7):
״תְּחִלָּה עָלַיִךְ לְהַסְכִּים לָמוּת״.
אלדד מסכימה.
*
'אַיֵּה הַקֶּרַח? וְהַלָּז אֵיךְ מְקֻבָּע/ כָּךְ מַטָּהּ-מַעְלָה? וְהֵיאַךְ, חִישׁ כֹּה מַהֵר,/ מֵעֶרֶב אֱלֵי יוֹם הַשֶּׁמֶשׁ נָדְדָה?'// וְהוּא אֵלַי: ,אַתָּה עוֹד מְדַמְיֵן לִהְיוֹת/מְצָד מִשָּׁם שֶׁל הַמֶּרְכָּז, אֵי נֶאֱחַזְתִּי/ בִּשְׂעַר תּוֹלָע הַחֵטְא שֶׁחֶלֶד מְחוֹרֵר.// כָּל עֵת רִדְתִּי מִשָּׁם הָיִיתָ;/ עִם פְּנִיָּתִי עָבַרְתָּ הַנְּקֻדָּה/ שֶׁכָּל מִשְׁקָל נִמְשַׁךְ אֵלֶיהָ מִכָּל עֵבֶר.
(דנטה אלגיירי, הקומדיה האלוהית, מאיטלקית: ראובן כהן, עמ׳ 338, מאגנס, 2016)
בליבת כדור הארץ, על קרקעית התופת, בטבורו של השטן - מצויה נקודת ההיפוך. דנטה וחברו וירגיליוס יורדים עד לשם, נצמדים אל גופו של השטן ומפלסים דרכם דרך שיער ירכיו עד שדנטה מגלה כי עברו את נקודת ההיפוך - מה שחשב לירידה הפך לעליה המובילה אל ׳הר ההזדככות׳. גם כיוון זרימת הזמן משתנה, והשמש נע מן הערב אל היום.
*
מתוך השיר ׳נקודה׳ (עמ׳ 48):
הִיא מֵתָה כְּבָר שָׁנִים, הִיא
מַמָּשׁ פֹּה לְיָדִי, הִיא
בַּמַּיִם שֶׁאֲנִי שׁוֹתָה וְלֹא
בַּמַּיִם שֶׁאֲנִי מוֹזֶגֶת לַיְּלָדִים, הִיא בָּאֹפֶק הַסָּדוּק,
מִתְחַפֶּשֶׂת לִנְקֻדָּה חֲשׁוּדָה בֵּין הַשְּׁכָמוֹת
[...]
עַכְשָׁו הִיא בָּאִשָּׁה שֶׁחוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי, בְּדִמְעוֹתֶיהָ
וְהִנֵּה הִיא שׁוּב מֵתָה, כְּשֶׁאֲנִי
מַרְכִּינָה רֹאשׁ לֹא לְהִסְתַּכֵּל
אלעד מסכימה למות, ובשיר הזה כבשירים רבים בספרה היא משתהה בנקודת ההיפוך בין חיים למוות, בין סוף הירידה לתחילת העלייה. אלדד משתהה במקום בו מתעוררים החיים במלואם, ולו לרגע, דווקא כשהיא נכונה למגע מלא עם תהומות העצב.
*
דנטה התייחס אל השינוי בכיוון זרימת הזמן המתרחש אף הוא ב׳נקודת ההיפוך׳. גם אצל אלדד מופיעים היפוכים בכיוון זרימת הזמן, והיא מודעת לכך שמן ההיפוך הזה נובעת שירתה. כך היא כותבת:
הַשִּׁיר מִתְנַגֵּן לְאָחוֹר, הוּא בּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ חֹר בָּאָרֶץ,
מִתָּאֵי הַיַּלְדוּת בְּגוּף הַזְּקֵנִים, מֵהָרֶוַח
בֵּין שְׁתֵּי מִלִּים נִרְדָּפוֹת, מֵרִפְרוּף הָעוֹפוֹת הָעִקֵּשׁ
עַל קִנִּים עֲזוּבִים, שִׁיר שֶׁנִּשָּׂא בַּגּוּפִים, שִׁיר מְכֻנָּף וְזוֹרֵחַ,
שִׁיר כְּוִיָּה שֶׁהַלֵּב לֹא שׁוֹכֵחַ גַּם כְּשֶׁדָּבָר לֹא יִזְכֹּר,
הוּא בּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ חֹר בָּאָרֶץ הוּא
שִׁיר מִתְנַגֵּן לְאָחוֹר
([הַשִּׁיר מִתְנַגֵּן לְאָחוֹר], עמ׳ 39)
ובשיר אחר:
וּבַת קוֹל יוֹצֵאת וְלוֹחֶשֶׁת לִי בָּאֹזֶן:
מִי זֹאת הַמְּבַקֶּשֶׁת שׁוּב לַשִּׁיר
נֶגֶד כִּוּוּן הַשָּׁעוֹן
([וּבַת קוֹל יוֹצֵאת וְלוֹחֶשֶׁת לִי בָּאֹזֶן], עמ׳ 53)
*
שֶׁל מִי הַקּוֹל הַלּוֹחֵשׁ כָּאן.
לוֹחֵשׁ עֶרֶב וּבֹקֶר לוֹחֵשׁ צָהֳרַיִם,
מְאַיֵּת שֵׁם מָקוֹם שֶׁכַּף רֶגֶל אָדָם
לֹא דָּרְכָה שָׁם
(מתוך ׳חוגה׳, עמ׳ 45)
השורות האלו מהדהדות את השורה הנודעות מתוך ׳פוגת מוות׳ מאת פאול צלאן, משורר שביקר בשאול תחתיות ובמידה רבה לא חזר משם, לא חזר בשלמותו.
חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם לַיְלָה
בהמשך השיר חוזר צלאן עוד פעמיים על שורה דומה:
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
(פאול צלאן, סורג-שפה, תרגם מגרמנית שמעון זנדבנק, עמ׳ 9, הקיבוץ המאוחד 1994)
אלדד מהדהדת את צלאן בשינוי קל של סדר הזמנים – שלוש פעמים הוא מסיים בערב או בלילה, היא לעומתו יוצאת אל הבוקר, אצלה מתאפשר ההיפוך.
*
שירים רבים בספר נוגעים במחלת אמה של המשוררת ולכתה לעולמה. בשיר ׳שושנה׳ מתוך המחזור ׳משהו פורח׳ (עמ׳ 59), מתבוננת אלדד באמא היורדת אל תהום מחלתה וקרבה אל מותה. היא מביעה עבור אמא משאלת היפוך, אך בהבינה את חומרת מצבה מתרחבת תודעתה ואיתה משאלתה - אולי תהפוך ירידת האם לעלייתו של מישהו אחר בעולם, מישהו שגורלו שלוב בגורלה. זה טבעה של הנכונות למות או להסכין עם המוות הבלתי נמנע, הם מובילים אל נקודת ההיפוך, אל ההתרחבות, אל החמלה.
שֵׁשׁ כָּרִיּוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָךְ, סְבִיבֵךְ חַמְצָן וּמַכְשִׁירִים
וּמַשֶּׁהוּ מְצַפְצֵף. אוּלַי מַלְאָךְ אַחֵר
שׁוֹמֵעַ וְאוֹסֵף בְּכוֹס חַד פַּעֲמִית אֶת כָּל הָאֲגָלִים
אֶל שְׂפָתֶיךָ הַחִוְּרוֹת, הַחֲרֵבוֹת
שֶׁהַמִּלִּים, טוֹבוֹת וּרְחוּצוֹת בּוֹקְעוֹת מֵהֶן הַיּוֹם הַפּוּךְ וּמְעֻקָּל.
תִּשְׁתִּי, חַם כָּל כָּךְ וְלֹא כְּדַאי שֶׁהַצָּמָא יַמִּית,
לְשׁוֹנוֹתָיו מְסֻכָּנוֹת שְׁלוּחוֹת אֵלַיִךְ,
אִם תִּשְׁתִּי אוּלַי מַלְאָךְ אַחֵר יִנְשֹׁף בָּאַבְקָנִים,
וּבְמִטָּה אַחֶרֶת בָּעוֹלָם
מַשֶּׁהוּ יַעֲלֶה פִּתְאוֹם פּוֹרֵחַ
בְּיֹפִי אֵין לוֹ דַּי
