ביום העשרים למלחמה הסתכלתי כה וכה לתוך המהומה
עלון פסיכולוגיה עברית | 22/3/2026 | הרשמו כמנויים
שלושה שבועות מלחמה מאחורינו. אתמול נרשמו נפילות קשות עם נפגעים רבים בדימונה וערד. עצירות החיים התכופות וריצה למרחב המוגן הן חלק בלתי נפרד מהשגרה שלנו. ואולי להגיד 'שגרה' זה ניסיון דל לאחוז במשהו שאין בנמצא. הגוף והנפש נושאים את הוויית השיבוש בגבורה, בשחיקה. ותוך כדי כך, זירות כאב ומלחמה אחרות בתכלית לא דוממות – בעקבות מותה של שושנה סטרוק ז"ל, מבעבעת ברשת סוגיית הפגיעות הטקסיות שהחלה בשנה האחרונה לעלות למודעות הציבורית, ומעסיקה גם מטפלים רבים המלווים נפגעות. גם שאלת ה'היה או לא היה', המוכרת היטב לכל מי שעובד עם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית בילדות, כמוטיב מרכזי בקומפלקס הפגיעה - התגלגלה למאבקי רשת הופכי קרביים ומעוררי פלצות. ובתוך כך, וגם כך, מחפשת הנפש פיסת קרקע יציבה לעמוד עליה. היכן יש כזו בנמצא?
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים, מאמרים ותיקים ומעמיקים העוסקים בפגיעות מיניות בילדות, וטורים מעוררי מחשבה:
מאמרו של בן מסיקה מציע לראות את האירוע של קבלת אבחנה רפואית כמכיל מאפיינים טראומטיים – רגע של שֵבֶר היכול לעצב את ההתמודדות עם המחלה כולה. דרך סיפורים קליניים וסקירת מחקר עדכני, נטען כי הבשורה עלולה לעורר דיסוציאציה, אבל מתמשך ותסמינים פוסט־טראומטיים. לצד דיון ביקורתי בעמדת ה-DSM, מוצעות דרכי התערבות טיפוליות והמלצות מעשיות לצוותים רפואיים ולמטופלים כאחד.
"חייבים לדבר על קווין": קריאה קלייניאנית ופרוידיאנית בדמותו של קווין וביחסי האם-בן - במאמרו מנתח רועי אדם מרקוביץ את דמותו של קווין מהסרט "חייבים לדבר על קווין" באמצעות שתי מסגרות פסיכואנליטיות: תיאוריית יחסי האובייקט של מלאני קליין והמודל הפסיכו־סקסואלי של פרויד. המאמר מתחקה אחר התפתחותו מילדות לבגרות, על רקע קשר פגוע עם האם, דפוסי תוקפנות, צרות עין ופיקסציות התפתחותיות. בהשוואה בין שתי התאוריות מודגש כיצד כל אחת מהן מאירה היבטים שונים בדמות, ומאפשרת לראות את קווין לא כ"מפלצת" חד־ממדית, אלא כתוצר של שילוב בין טמפרמנט, חסכים מוקדמים והורות כושלת.
במדור הספרים – 'הקסם שבסימבולדרמה' מאת ילנה גלוזמן - למעט רקע תאורטי, המסביר מדוע וכיצד דמיון מודרך כה משפיע על הנפש וגורם למטופלים לעשות שינויים בחייהם באופן טבעי ואף יצירתי, הספר הזה מכיל בתוכו פרוטוקולים ותרחישים מובנים מעולם של סימבולדרמה פסיכואנימציה ופסיכוסינטזיס על מנת לאפשר למטפלים, בעלי נסיון, להגיע להבנת התודעה של מטופליהם וליצור שינוי מיטיב בנפשם ובעולמם.
סביב מותה של שושנה סטרוק ז"ל, והעיסוק האינטנסיבי בהכחשה, ספק ו'אמת' שניצתו סביבו, אנחנו מבקשים להזכיר שתי סדרות מאמרים מעמיקות שהתפרסמו בעבר באתרנו ונוגעים בסוגיית הפגיעה המינית בילדות – מעבֶר לפנטזיה ולמציאות בשיח על טראומה מינית - סדרת מאמריה של אפרת אבן צור; וסדרת סקירות שערכה שילי ורדימון של מפגשי 'ויניקופדיה' שנערכו בשנת 2012 וזכו לכותרת "גברת A והבעיה של זכירה שגויה" - בהם התקיים דיון רב היבטים ורב משתתפים בסוגיות המורכבות של טראומה, דיסוציאציה וזיכרונות גילוי עריות.
ובינתיים בפסיכובלוגיה -
בבלוג של ד"ר ארנון רולניק מתארחת נורית גרשון וכותבת על הרגע בו נשמעת אזעקה במרחב הטיפולי –
"אזעקה נשמעת באמצע פגישה טיפולית.לרגע אחד, חדר הטיפול מפסיק להיות מרחב נפרד מן העולם. המטפל והמטופל קמים, מפסיקים את השיחה ויורדים יחד למרחב המוגן. לעיתים נמצאים שם גם בני משפחה של המטפל, שכנים או אנשים זרים. במשך כמה דקות השיחה הטיפולית נעצרת. לפעמים כל אחד עסוק בטלפון, בודק הודעות או מנסה לוודא שיקיריו בטוחים. לפעמים מתפתחת שיחת חולין קצרה, ולעיתים פשוט שותקים ומחכים. לאחר כמה דקות ניתן האות לחזור. המטפל והמטופל חוזרים לחדר הטיפול, מתיישבים שוב — ואז עולה השאלה: מאיפה ממשיכים עכשיו? האם חוזרים לנקודה שבה הופסקה השיחה, כאילו דבר לא קרה?"
ד"ר ניצה ירום – בטור נוקב בעקבות הטור הקודם שפרסמה ועסק בהתיחסות (ואי ההתיחסות) של אנשי טיפול להתנכלות של פורעים יהודיים באזור יהודה ושומרון בתושבים הפלשתינים באזורים אלה -
'אפשרי שפסיכולוגים נרתעים ממחשבות על סדיזם קולקטיבי ?' – "העיוורון המקצועי, ההימנעות שלנו כאנשי מקצוע מקריאה אודות נתוני ההתנכלות מצד פורעים יהודיים באזורי יהודה ושומרון בתושבים הפלשתינאים באזורים אלה (כפי שהועלו בפוסט הקודם שלי) - פוגעים ביכולת הטיפולית שלנו ובתפקיד החברתי שנועד לנו. הכחשת רוע הטמון בהתעללות בילד או בפגיעות מיניות או בכל צורה של 'גזלייטינג' בינאישי - לא תאפשר לנו להתרכז בקולות, ברגשות, בסצנות שעולות בטיפול, שמטרתו היא לעבד את הקולות הללו, את הטראומות שרודפות את הגבר או האישה מן הילדות דרך ההתבגרות אל הבגרות והזקנה. אם נזדהה עם הורה 'נחמד' שפוגע בילדו, אם נקיים ברית לא מודעת של שתיקה עם אדם נעים, שמתעלל, שמשקר, שגונב - לא נוכל לעזור לו כאשר לא נוכל להקשיב להיבטים הפוגעניים שעולים ויעלו בתהליכי הטיפול. אין לנו דרך אם לא נשתמש ביכולות לעקוב אחרי הנפש במורכבויותיה ובנטיותינו - להשליך על האחר, להשפיל כדי לשאוב תחושת ערך, לבודד חלקי נפש/עצמי שמאיימים על דמותנו החיובית".
ד"ר אורי הראל המלווה אקדמאים מהגרים ועוסקת בסוגיות של פסיכולוגיה של ההגירה, בטור חדש –
'החץ השני : איך לשאת את כאב המרחק - בלי להפוך אותו לסבל?' – "במפגש האחרון, אותו קיימנו, בתמיכת המדענים של קרן מינרבה, בחרתי את הכותרת - נשיאת הכאב, מניעת הסבל. ברקע: מלחמה קשה במיוחד ליקירינו שבארץ, השגרה חוללה, חופש התנועה מוגבל, מרחב הפעולה הצטמצם - שוב, והסכנה הולכת והופכת למוחשית מרגע לרגע. להפתעתי חלק מהמדענים היו בארץ. נרעדים מהרתעות בלתי פוסקות.."
- פרסומת -
בנליה / דליה רביקוביץ
ביום העשרים למלחמה
הסתכלתי כה וכה לתוך המהומה
יצרי האכילה התוקפנות והמין
נותרו כשהיו
מי היה מאמין?
כבר טיפסנו על כל הקירות משעמום,
לא היה אוצר בלום בחדר האטום
וגם הכאב האנושי
בלי הפוגה נובע
לפני המלחמה ואחריה.
Photo by Klara Kulikova on Unsplash
