זֶה דִּיּוּן קָרוֹב עַל מִלְחָמָה רְחוֹקָה, זֶה דִּיּוּן רָחוֹק עַל מִלְחָמָה קְרוֹבָה

עלון פסיכולוגיה עברית | 10/8/2025 | הרשמו כמנויים

בחדר הטיפולים אנחנו מזמינים את מטופלנו לפגוש את אזורי הנפש החשוכים. לבוא במגע גם עם המביך, המביש, המלוכלך והמגונה. לתת מילים גם לבלתי נסבל ולמאיים שמצוי בתוכנו, ובינינו. ומה תפקידנו מחוץ לחדר הטיפולים? בימי מלחמה שהולכים ומתגוללים בעפר ודם, בהם מתקבלות החלטות קבינט שנויות במחלוקת, בהם גברים צעירים למודי קרב נופלים על נפשם. בימים בהם דיבור הופך שווה ל'התקפה', בהם פיצול הוא 'כלי עבודה' שימושי כל כך, ימים בהם אנחנו כחברה מסיטים מבט, וכבר לא בטוחים איפה אפשר לשוב ולהניח אותו – לא מעבר לגדר ולא בתוך הבית פנימה. איך מדברים על המלחמה? איך 'דנים' במלחמה? איך נותנים קול לנפשות הפועלות בתוך מרחב המלחמה? איך משיבים את המבט אל הפצע?

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים וגם כמה ותיקים שמעניקים זוויות חשיבה משמעותיות לסוגיות בוערות בימים הקשים בהם אנו מצויים:

מאמרן של אתי אבלין, שגית בוחבוט, אלינור ברזאני אלימלך, וטל פסטרנק מגנזי מתאר את מודל המפג"ש, המציע ריטריט טיפולי אינטגרטיבי לאנשים שחוו אובדן של אדם יקר, במיוחד בהקשר של אובדן קולקטיבי. הריטריט יוצר מרחב בטוח, מרוכז ומוחזק המאפשר עיבוד רגשי, חיבור למשמעות וצמיחה מתוך השכול. המודל מבוסס על חמישה רכיבים: החזקה, מרחב וזמן, פעילות קבוצתית ושייכות, גוף-נפש, ושפה – שנועדו לאפשר תנועה בין כאב לחיים, בין עיבוד אישי לקשר קבוצתי. זהו מרחב טרנספורמטיבי שבו המשתתפים לומדים לשאת את הכאב ולא רק לשרוד אותו, ומתחילים לנוע – לא חזרה למה שהיה, אלא לעבר אפשרות חדשה.

פסיכיאטר/ית בעלי ניסיון ניהולי ורצון להשפיע באמת על עתיד בריאות הנפש בישראל
אנחנו מחפשים אתכם/ן!

פסיכולוגים חינוכיים מגיעים לשדה הבית-ספרי מצוידים בידע קליני, חשיבה מערכתית ומוטיבציה עזה להשפיע לטובה. אולם לעיתים, דווקא כלים אלו אינם מייצרים את החיבור הנדרש עם אחת הדמויות המרכזיות ביותר בעבודתנו – מנהל בית הספר. בעוד שאנו כפסיכולוגים מטפלים מורגלים בשהייה במרחבים של אי וודאות ובניהול שיח רגשי מורכב ומעמיק, המנהל זקוק לא פעם לחשיבה תכליתית, החלטיות והתאמה זריזה לצרכים ארגוניים. פער זה בין הסגנון הפסיכולוגי לסגנון הניהולי הוא משמעותי ועלול לעורר מתח, לכרסם באמון, ולפגוע ביעילות עבודתנו. מאמרו של מתן הולנד מבקש להציע פרספקטיבה חדשה על יחסי פסיכולוג-מנהל, ולפרוש עקרונות פעולה שיאפשרו שיתוף פעולה מותאם, מכבד ואפקטיבי יותר.

מאמרו של יששכר עשת מציג גישה מעשית לייעול תפקודם של פסיכולוגים בשירותי בריאות הנפש הציבוריים, מתוך הכרה במשאבים המוגבלים של המערכת ובצורך להעניק טיפול למספר גדול של מטופלים. המאמר משווה את מצב השירות הציבורי לתפקוד רפואי במצבי אי-ספיקת לב או אירועים רבי-נפגעים, ומדגיש את חשיבות המיקוד בטיפולים קצרי-מועד המכוונים לרכישת כישורי התמודדות יעילים, בשילוב עם המשפחה והקהילה כסוכני שינוי. כמו כן, הוא מציע להשתמש במחויבות לברית טיפולית ככלי לסינון מטופלים כבר בשלב האינטייק, על מנת למקד את המשאבים במטופלים בעלי מוטיבציה לשינוי. המאמר כולל גם המלצות פרקטיות לשיפור תהליכי האינטייק והטיפול עצמו, במטרה לאפשר לפסיכולוגים להעניק טיפול אפקטיבי ככל האפשר למספר הרב ביותר של פונים.

ונבקש להזכיר מחדש שלושה מאמרים שהתפרסמו בעבר באתרנו -

• סוגיות טיפוליות בחיילי מילואים השבים אל הקרב – מאת מיכל קליין
• הסרט 'ואלס עם באשיר' - על טראומה, אשמה מוסרית וחלימה -מאת רות נצר
• ממי נבקש את הסליחה? מחשבות על הפסיכולוגי והפוליטי בעקבות הכנס "פציעה מוסרית – מאפיינים, מחקר וטיפול" - מאת אפרת אבן צור

Photo by Ahmed Zayan on Unsplash