זוֹ בְּכִיַּת הַזְּמַן, בְּכִיַּת הַכֹּל
עלון פסיכולוגיה עברית | 8/9/2024 | הרשמו כמנויים
ראש חודש אלול צויין בשבוע שהיה חסר רחמים, ודל בסליחות. רבים יצאו מבתיהם השבוע, להפגין בעקבות הרצחם של ששת החטופים בשבי. לאבל הציבורי היה השבוע ניחוח אישי. הפנים של החטופים הנרצחים מוכרות כל כך, הכמיהות לשלומם היו עזות כל כך, ובהתאם גם תחושת ההחמצה וחוסר האונים. ובכל זאת, מבוקשות דרכים לפעולה, למגע עמוק עם המציאות השבורה.
השבוע באתרנו טקסטים חדשים – מאמר וטורים:
במאמרו של יונתן דרורי נסקרים ממצאים מרכזיים בתחום הזוגיות אצל אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה או תסמונת אספרגר והצרכים העולים באוכלוסייה זו. מוצגת התערבות קצרת מועד בת פגישה עד 3 פגישות שמטרתה להוות שלב של בירור הצרכים, למידה מתוך ניסיון ככל שישנו וחשיפת הסיבות להיעדרה של זוגיות למרות הרצון בקיומה, כל זאת, לשם יצירת מוקד לעבודה טיפולית משותפת. ההתערבות שואבת מהתיאוריה של מוטיבציה חברתית להסבר אוטיזם וכן משלבת עקרונות והתערבויות מהגישה המוטיבציונית. התערבות זו יכולה להיות שלב מקדים לטיפול ומעין אינטייק ממוקד לתחום הזוגיות עבור אנשים המאובחנים עם אוטיזם.
בפסיכובלוגיה
ד"ר עמיר אסולין שנמצא כבר שני סבבים של מילואים בצפון, כותב על דיקור סיני מכוון זיכרון לטיפול בפוסט טראומה וקורא להכשיר 'תרפיסטים בדיקור'.
"במהלך המפגש אנחנו נוגעים בזיכרון הטראומטי, בעדינות, בזהירות, לאחר תהליך של היכרות ובניית האמון. לאחר הנגיעה הזו, כאשר הייצוגים המוחיים של הזיכרון עוברים אקטיבציה והמערכת הפיזיולוגית מוצפת, אנחנו עוברים לדיקור. מה עושה הדיקור? במונחים נוירוביולוגים, מגביר פעילות פרה-סימפתטית באמצעות ההשפעה המווסתת על ציר ה-HPA, מפחית פעילות של האמיגדלה ומגדיל את הקישוריות ברשת ה-DMN, שיש לה מעורבות רבה בכל הכרוך בעיבוד המוחי של נרטיב"
- פרסומת -
ד"ר מרים אבנרי כהן חושבת שאנחנו טובים (ונתבעים להיות עוד יותר טובים).
" אנחנו טובים. ולפעמים הייאוש שלנו נובע דווקא בשל כך: ממקום פנימי ועמוק של יושר, רדיפת צדק ורצון להיטיב -אשר מתנגש אנושות בתחושה שאין ביכולתנו להשפיע. אדם רואה מציאות סבוכה ומתייאש, כי הוא חושב לעצמו- מה כבר אוכל לשנות? אני כל כך קטן, איך אוכל להשפיע? וכשאיננו מאמינים ביכולתנו להשפיע, אז נעשה פחות, נתאמץ פחות. כך לאט לאט - התקווה גוועת".
הפסיכולוגית והמשוררת דנה לובינסקי משתפת בספרה החדש 'פעם בערת', ספר שיריה השני על הולדתה הנפשית והגופנית של האם, שראה אור בהוצאת לוקוס.
"בספר זה ביקשתי לחתור אחר האנטומיה של הולדת האימהות תוך התחקות אחר שורשיה הגופניים והנפשיים כאחד. האימהות מובאת בו כיסוד מערער אשר מארגן מחדש את העולם; אהבות עבר, חברויות, נאמנויות ואפילו היחס אל הכתיבה עצמה, עוברים טלטלה הכרוכה בהיווצרות היררכיות חדשות שבסופה מתאפשרת היווצרות של סובייקטיביות חדשה במסגרתה קרבה אינה הקרבה".
ובבלוג כתיבה יוצרת לוז מיטרה 'מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּצַעַרְכֶם' ואתי רוזנצוייג בשיר קינה-תפילה על החטופים הנרצחים ועלינו, על כולנו.
בַּחוּץ דְּמָעוֹת תּוֹפְחוֹת כַּעֲנָבִים. סָמוּךְ לְצִירֵי הָרֹחַב וְהָאֹרֶךְ הָאֲדָמָה שְׁחוּנָה. שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת מִתְיַצְּבִים הַנּוֹתָרִים, פְּנֵיהֶם אֶל הַנִּלְקָחִים בְּכוֹחַ, אֶל הַמְּהַבְהֲבִים מֵרָחוֹק עַד עֲצִירַת הַלֵּב.
זוֹ בְּכִיַּת הַנִּשְׁכָּבִים לְאָחוֹר, הָאֲפוּפִים הִלַּת מָוֶת שֶׁלֹּא בְּעִתּוֹ. זוֹ בְּכִיַּת הַזְּמַן, בְּכִיַּת הַכֹּל.
(דנה אמיר מתוך "והלאה", הוצאת תרסט)
Photo by Crystal Tubens on Unsplash
