אֲנִי מוֹחֶקֶת מֵעֵינִַיךְ הַקְּטַנּוֹת אָדָם קַדְמוֹן וּכְלֵי מַשְׁחִית

עלון פסיכולוגיה עברית | 18/8/2024 | הרשמו כמנויים

אמצעו של אוגוסט, ובכל זאת רוחות קלות של סתיו סודקות לרגעים את החום הכבד. רוב הקייטנות נגמרו ועכשיו זה ביחד – הורים וילדיהם, עד לקצה החופש הקרב. מה עובר על הילדים בימים האלה, רווי המתח? איך נראה חופש גדול משפחתי כשרדיוס הנסיעות הצטמצם כל כך – טיסות מתבטלות וחלקי ארץ שלמים ופצועים נמצאים בינתיים מחוץ לתחום עבור רבים. אבל הרבה יותר מכך – איך נראה חופש גדול כשרדיוס הרגשות התרחב וכולל גוונים של צער וחשש שטרם הכרנו? איך מחזיקים יחד את החוויות המשפחתיות הנעימות והכיף בתוך ימי הכאב? ובתוך כך, ילדים רבים עוברים את החופש הזה כשהשכול אופף את משפחתם – מקרוב או מרחוק. וכולנו מחכים בכיליון לב לחטופים, שעדיין שם, בחורף, באביב, בקיץ, והנה, גם הסתיו מתקרב.

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים מעניינים וטורים אקטואליים:

כשנפרץ הגבול בין ישראל לבין עזה ב-7 באוקטובר, אנשי הטיפול ניצבו בחזית, כשהם מטפלים בחוזרים משבי חמאס, בחיילים, במתנדבי זק"א, בשורדי הטבח ועוד. תיעוד עבודתם בצורה של תיאור מקרה (case study) הוא מהלך כמעט מתבקש – הן כדי לשמר את הידע והניסיון המקצועי שנרכש במלחמה, והן כחלק מההסברה הישראלית בעולם. ואולם, פרסום ספר המכיל חומרים שעלו בטיפול, בעיקר בתקופה זו, הוא מעשה מורכב וטעון אתית, שיכול לפגוע בעקרונות של שמירת סודיות והגנה על פרטיות המטופל. במאמרה החשוב שואלת יערה לב, היכן עובר הגבול?

הורים שילדיהם אובחנו עם ASD לא אחת מתלבטים לגבי האפשרות של שיתוף ילדיהם באבחנה. מאמרן של יעל גוטר ודגנית רותם נועד לתת בידי הורים ואנשי מקצוע כלים פרקטיים להשקה ולהובלה של תהליך חשיפת האבחנה בפני הילד עצמו ובפני הסביבה. תהליכים אלה מומשגים באמצעות המונחים "גילוי עצמי" ו"ייצוג עצמי", שהספרות מראה כי ניהול נכון שלהם יכול לסייע לילד לראות את עצמו כאדם שלם, עם כישורים, כוחות, אתגרים והתמודדויות המשתנות לאורך החיים ובסיטואציות שונות, ולתרום ליכולתו של הילד לצמוח לכדי אדם בוגר, מתפקד, בעל תחושת מסוגלות, רווחה נפשית, תחושת שייכות וערך. המאמר נולד מתוך צורך שעלה מהשטח, בקליניקות של הכותבות, בעבודה רבת שנים עם הורים ועם ילדים ומתבגרים עם אוטיזם.

קול קורא להגשת תקצירים
מערכת 'בינינו' מזמינה אתכם.ן לשלוח תקצירים בני 200 מילים לקראת הגיליון הקרוב.

ובפסיכובלוגיה

נחי אלון כותב על טראומה קולקטיבית, השלכותיה ודרכים להחלמה ממנה, ומבקש להבין את השפעת המלחמה והפגיעה הפוסט טראומטית ברמה הציבורית והלאומית על המאבק האזרחי ('המחאה').

"מנהיגות וארגון הם המנוע להחלמה מטראומה. החלמה לא תגיע מאליה וגם לא בידי מומחים. זוהי אחריותה של המנהיגות. מצביאים, מפקדים בכל הרמות, מנהלים מיומנים והורים חכמים הם הפסיכולוגים הטבעיים של המונהגים. הם ניחנו באינטואיציה מרפאת שמציגה בפני המונהגים חזון מלהיב ותמונה בהירה של ההחלמה ושל העתיד המבוקש. הם משכילים להעלות את המוטיבציה ולחולל תחושת שליטה, לגייס לפעולה משמעותית, ולטפח עבודת צוות סולידרית. המומחים יסייעו למנהיגות מאחורי הקלעים, ויקנו לה כלים להערכת המכשולים וההחלמה".

ובמדור כתיבה יצירתית – רחל בר-יוסף – דדון בשירה 'מְדַמֶּמֶת', רוית קיי בסיפור קצר 'היעד לא נמצא' ואתי רוזנצוייג, כותבת סביב תשעה באב שצויין השבוע מחשבות 'מחרבות וחורבות ברזל למנחם אב'.

Photo by Jeremy Wong on Unsplash