פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
ומה מצבם של להטבאקים בבתי הספר?

ומה מצבם של להטבא"קים בבתי הספר?

שפיות זמנית | 8/11/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

על פניו, נדמה שהחברה המערבית המודרנית נהיית יותר ויותר סובלנית ופתוחה כלפי להטבא"קים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, אינטרסקס וקווירים). מצעדי גאווה בהשתתפות מיליוני בני אדם מתקיימים מדי שנה ברחבי ישראל והעולם, נושאים של זהות מגדרית ומינית זוכים להתייחסות באמצעי התקשורת, אמנים ודמויות ציבוריות יוצאים מהארון באופן חגיגי ומתוקשר חדשות לבקרים – כל אילו אמורים היו להפוך את חייהם של אילו המחזיקים בזהות לא הטרוסקסואלית לקלים ולנעימים יותר.

עם זאת, מי שיסתובב כמה שעות בכיתות בתי הספר, במגרשי המשחקים או סתם ברחוב, צפוי קרוב לוודאי להיתקל לא מעט בשימוש במילה "הומו" או "לסבית" בתור קללה. הזרמים התת-קרקעיים אשר מתייחסים אל נטייה לא-הטרוסקסואלית בתור משהו פגום, חריג וסוטה עדיין חזקים מאוד ומשפיעים באופן יומיומי על חייהם של ילדים, בני נוער ומבוגרים רבים. מאמר שהתפרסם בגליון אוקטובר 2011 של כתב העת “Educational Researcher” מחזק את ההשערות הללו ומציג כמה מגורמי הסיכון המשמעותיים הניצבים בפני בני נוער המזדהים כלסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים או מתלבטים (LGBTQ)

המחקר, שהתבסס על סקר אינטרנטי שנערך בקרב 13,000 תלמידי חטיבת ביניים ותיכון במדינת ויסקונסין בארה"ב, מצא סיכון גבוה במיוחד להתאבדות בקרב תלמידים שהזדהו כ-LGBTQ לעומת תלמידים שהזדהו כסטרייטים, כאשר 33% מבין חברי הקבוצה הראשונה דיווחו על מחשבות אובדניות ב-30 הימים האחרונים, זאת לעומת כ-7% מקרב ההטרוסקסואלים. מבין תתי-קבוצות הזהות המינית, היו הביסקסואליות/ים בעלי הסיכון הגבוה ביותר: כמעט חצי מתוכם (44%) נמצאו כבעלי סיכון אובדנות גבוה. המגמה חזרה על עצמה גם בשאלת הבריונות בבית-הספר: בני נוער LGBTQ דיווחו על שיעור כמעט כפול של מקרי בריונות, איומים או הטרדה באינטרנט (39% לעומת 20%). וגם כאן – ביסקסואלים דיווחו על השיעור הגבוה ביותר, 49%.

תוצאות המחקר מצטרפות לדו"ח המחיקה הביסקסואלית, שפורסם בחודש ינואר האחרון בארה"ב, והעלה ממצאים מדאיגים בכל הנוגע לבריאותם הפיזית והנפשית של ביסקסואליות/ים במדינה. למשל, נמצא סיכון גבוה יותר לדיכאון ולחרדה בקרב ביסקסואליות/ים לעומת הומואים, לסביות והטרוסקסואליות/ים וכן פערי מידע רפואיים המובילים להיעדר תוכניות מניעה וטיפול המותאמים לצרכים הספציפיים של אוכלוסיה זו. הנתונים הללו מדגישים את ההומופוביה, הביפוביה והמונוסקסיזם (=מחיקה, הכחשה והדרה של זהות מינית שאיננה הטרו- או הומוסקסואלית) העמוקים המאפיינים את החברה שלנו, ודורשים הטמעה של תוכניות התערבות אשר ייתנו מענה לקשיים ולצרכים הייחודיים של להטבא"קים בכלל, ושל ביסקסואלים באופן ספציפי.

כתב אלעד ליבנה


עוד בבלוג של שפיות זמנית

גאדג'ט חדש המבוסס על התיאוריה הקלאסית של ההתניה הפבלובית עוזר להיגמל מהתמכרויות והתנהגויות כפייתיות....

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אלעד ליבנהאלעד ליבנה12/11/2011

שאלה טובה. שאלה רלוונטית מאוד, אך לצערי אינני בקיא מספיק בנושאים של מדיניות חינוך בבתי הספר כדי להשיב על כך. אולי פסיכולוגים חינוכיים יוכלו להרחיב מעט בנושא הזה.
בשליפה מהמותן, נראה לי שהשלב הראשון כרוך בהפצת מידע, כך שתגבר המודעות בקרב מורות/ים, מחנכות/ים ויועצות/ים לקשיים המשמעותיים שחווים להטבא"קים בבתי הספר, וביסקסואליות/ים באופן ספציפי. אני משער שרובם אינם מודעות לקיומה של זהות מינית ביסקסואלית או אולי אף שוללים אותה מהיסוד, ולכן לדעתי תוכנית חינוכית כזו צריכה להתחיל ממש מהיסודות.

דנה פלגדנה פלג11/11/2011

איך אתה רואה תוכנית כזאת?. לאיזה גילאים, באיזו מסגרת?