פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
רשמי ביקור באטלייה של האמנית מיכל רובנר

רשמי ביקור באטלייה של האמנית מיכל רובנר

שמואל ברנשטיין | 11/1/2016 | הרשמו כמנויים


מיכל רובנר עוסקת בפרגמנטים של הקיום האנושי. בעבודתה היא לפעמים לבדה ולפעמים כמנצחת על תזמורת אדירה של אנשים אנונימיים שצולמו במקומות שונים בעולם. היא מצלמת אנשים ומצמצמת את דמותם לקוי המתאר הבסיסים שמבטאים את חיותם ואת תנועתם במרחב. כך ביצירותיה מתהווה מעין טכס פאגני, המבטא אלמנטים ראשוניים, קמאים, כמו תנועה חזרתית של ריקוד פולחן או מסע נצחי. הדמויות הנראות כדמויות פרימיטיביות מקדמת-דנא, נוצרות מאותו תהליך הפשטה וצמצום של תצלומי אנשים בני זמננו - כך מיוצגות בהן גם השכבות העתיקות והפרימיטיביות. נוף הרקע בתמונותיה, הוא נוף אמיתי שהופשט גם הוא מסממנים ספציפיים. כך הדמויות והנוף, הם אוניברסליים, אבל אוניברסליות שבוקעת מן הפרטים הממשיים, המקומיים - מיכל איננה מוכנה להסתפק בהמרת הרעיון שבמוחה לעבודת אנימציה ממוחשבת בלבד.
חרף העדרם של איפיוני מראה אישיים בדמויות אשר ביצירותיה השונות, נשמר חותם אישי כלשהו של כל דמות ודמות – באופן תנועתה המיוחדת במרחב. כך אנו עדים להוייה הקולקטיבית של האדם אבל יחד אתה נשמרת גם ייחודיות אינדיבידואלית, חותמה האישי של כל דמות מן הדמויות שלפעמים ממלאות את יצירותיה בעשרות, במאות ואולי גם באלפים.
אפשר לראות ביצירות תמות כמו מסע נדודים במדבר, מסע סיזיפי במעלה הרים, תנועה אנושית בטבע ובמרחב אורבני, ואינטראקציה תמידית בין תנועה ודומם – התנועה מסמלת את הצד החי של הטבע – האדם החי והצומח. הדומם, בדרך-כלל אבנים, סלעים, שדות והרים, מגלם את הקבוע, היציב, הנצחי, אך גם את אספקט המוות אשר בטבע. מיכל מיטיבה לייצג אספקט זה כאשר מורה לבנאים שעבדו אתה לפרק מבנה ריבועי הבנוי משבעים טון אבני בזלת שנבנו בעמל רב, ללא סיתות וללא מלט, כעבור יומיים מתום הבניה, וגורמת להם למחות ולהזיל דמעה. האינטראקציה בין כוחות החיים והמוות, הבניה והסדר עם הפירוק וההרס, היא המרחב בו פועלים בני האדם ומנסים ליצור להם מקום. התנועה החזרתית, בחיפוש נואש ואופטימי גם יחד אחר מקום, היא אלמותית ונצחית.
מיכל מצליחה לתאר לנו את מסעו ההיסטורי של האדם אל הנצח – את נסיונו לנצח את הטבע ואת המוות, נסיון שמראש נדון לכישלון, ולתחילתו של מסע חדש, אך זה רק ממבט של חיי הפרט – הקולקטיב ממשיך להתקיים, בזכות החותם שהוטבע, ובזכות התנועה המתמדת, במעין טכס חזרתי ונצחי. כך נוגעת עבודתה הנוצרת מחמרים ארציים במימד רוחני. הצלחתה של מיכל רובנר לקלוט מרכיב זה בהוויה האנושית ולעורר את חוויתו בצופה המתבונן בעבודותיה, עושה אותה לאמנית מנצחת – נוגעת בנצחי.



עוד בבלוג של שמואל ברנשטיין

מקומו של הכוח הפיזי ביהדות מוגבל כבר מדאורייתא: שמשון הגיבור הטראגי, שנועד להיות נזיר לאלהים מבטן ועד...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה אילוזאילה אילוז18/1/2016

מבטו של אלוהים. העבודות של מיכל רובנר מרגשות תמיד כי הן מציגות את הדברים ממבט על, אולי של אלוהים, הרואה את בני האדם כנקודות קטנות מתרוצצות על פני מרחב היקום, מבלי להתערב, ואולי אף חוקר את התנהגותם. סיזיפיות החיים וחוסר התוחלת שבהם, הבדידות למרות הריבוי האנושי, והכאב מול הציפיה הנכזבת להתערבות מיטיבה של דמות חכמה, יוצרים התרגשות של עמידה מול אמת עמוקה על המצב האנושי.