לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
סוכריות מן השמיים | שלומית מירון

סוכריות מן השמיים | שלומית מירון

חברי הקהילה | 10/7/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בדיוק בעת קבורתו של רחמיאל החלו לרדת סוכריות מן השמיים. סוכריות זעירות בעטיפות נוצצות, כפֵיוֹת זוהרות קיפצו, ללא בושה, על תאריכים ושמות, ממלאות גם את הקבר הפתוח ואת המרווחים שבין המצבות הצפופות.

בזמן אחר ובמקום אחר היו צצים מיד ילדים קלי רגליים וממלאים בזריזות את כיסיהם בצווחות צהלה אין קץ. אבל בבית הקברות האזורי הזה לא היו עתה ילדים, רק חבורה של זקנים חסרי שיניים.

מה עוד תזרוק לנו עכשיו יא רחמיאל? הרים חזקאל את ראשו לשמיים - מה? אגוזים?! כל השאר אפילו לא טרחו להסיט את מבטם. פשוט המשיכו כרגיל, כאילו דבר לא קרה. לא נפל מָן מין השמיים, לא נחצה הים, לא בקעו מים מן הסלע. באופק שלהם לא הייתה שום ארץ מובטחת. רק מדבר ללכת בו עד יכלו הכוחות.

הקברן כיסה את הסוכריות עם הגופה בעפר האדמה שממנה בא רחמיאל ואליה שב, ובעל התפילה אמר: דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

הזקנים, חבורה חסרה ומתנדנדת, התפרדה לדרכה. אפילו כגוש אחד, נאלצו קודם לכן לחפש מי יצטרף וישלים להם למניין. לבסוף גם היו צריכים לפצות את ההוא, השוכן בין הקברים, שחיכה לשעת כושר. את המעט שהיה בכיסיהם נתנו ואף לא נאנחו. יש מחירים שהסכינו עימם מזמן.

עכשיו דידו חזרה בין הסוכריות, מרוחקים מעט זה מזה, נזהרים שלא להחליק, ממעכים בנעליים אורתופדיות, כעורות, את הזהרורים המפלרטטים עם השמש בכל אונם ומאודם, מכל זווית אפשרית, בשלל צבעי הקשת.

קצת לפני שער היציאה, בדיוק מעליהם, הנמיך טוס מטוס קל, ברעש מחריש אוזניים, מצייר בשמיים לב ענק לבן ומסולסל ואחר כך ממשיך - התנשאי לי אורטל? הם לא הרימו את ראשיהם. הם ידעו מראש: כל שאלה שתישאל, כל תשובה שתינתן, לא תהיה בעבורם. רק חזקאל נשא מעט את מבטו, מתחמק מהסנוורים של מטה ומהסנוורים של מעלה, מזהה בקושי את סימן השאלה שבסוף המשפט שהלך והתפוגג אט אט.

עתה החלו ליפול מן השמיים סלילי סרטים צבעוניים ואחר כך פרחים - קטנים וגדולים, לבנים, אדומים וסגולים. על ראשיהם הם נפלו, החליקו על גופם וצנחו לרגליהם, מרפדים את אדמת הבטון שתחתם. הם התאבנו לרגע, איש איש במקומו, לא יודעים מה עוד צפוי להם ולאן עליהם לפנות עתה.


- פרסומת -

והנה, פתאום, נישא קולו של חזקאל, כמעין צווחה נוראה, נחוש להתגבר על שאון המטוס: "אה, נבלות! קוברים אותנו עוד בחיים". והם נחרדו ומיהרו לגשת אליו, נאספים שוב יחד למצבור אנושי אחד, מקיפים אותו בזהירות, שמים יד רכה על זרועו, טופחים קלות על שכמו, "בוא חזקאל, בוא, נצא מכאן כבר, עוד מעט מחשיך."

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
פרופ' אורן קפלן
פרופ' אורן קפלן
פסיכולוג
מורשה לעסוק בהיפנוזה
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון, מודיעין והסביבה
יהודה דוכן
יהודה דוכן
עובד סוציאלי
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
ענת פש
ענת פש
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
כפר סבא והסביבה, פתח תקוה והסביבה
בתאל קיגל קורן
בתאל קיגל קורן
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
אמין איסחקוב
אמין איסחקוב
פסיכולוג
רחובות והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
אליאור מור יוסף
אליאור מור יוסף
עובד סוציאלי
רחובות והסביבה, תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של חברי הקהילה

שוב הנעליים האלה בסלון. תמיד נעליים בסלון. מה כל כך קשה, מה?! היא אספה אותן בהפגנתיות. מרפקיה שולחים...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

סילביה איילוןסילביה איילון12/7/2014

תודה רבה........... תודה רבה רבה......