פוסטים מאת עינת בן דוד

בחלומה היא עפה. שועטת לעבר שקיעות, מתגוללת בקרני האוב. היא נוסקת, הנה כי כן, אף על פי כן.   תריסי העיניים נפקחים לאיטם. קרני הבוקר מכזיבות...