אובדן ושכול - פוסטים

עוֹרֶכֶת־הַדִּין מְשַׁכְנַעַת אוֹתִי בְּקוֹל נֶחֱרָץ שֶׁהַיַּלְדָּה הַזֹּאת  הִיא אֵיבָה, לֹא נִפְגַּעַת פְּעֻלּוֹת־אֵיבָה, לֹא...

הספר שכתבה גליה עוז על טראומות הילדות שלה מידי אביה הסופר עמוס עוז מעורר רעש ציבורי - בעד ונגד. מצאתי עצמי מתנהלת בשני נתיבים בתגובה אליו: 1....

  כבר למעלה משנה של חיים בצל הקורונה, דברים שהיו מובנים מאליהם הפכו בלתי מובנים מאליהם, ונדמה שהכול השתנה לבלי שוב. בשבוע החולף, ציינו...

אחת התופעות בהן אני נתקלת לעיתים קרובות יותר ויותר, ואצל ילדים בגילים צעירים יותר ויותר, הוא חוסר רצון, או חוסר יכולת, או מה שהם-עצמם מכנים:...

חג השבועות מאחרנו, ורוחות של גל שני מלטפות-מכות בפנינו. אחרי סופש ארוך של משפחתיות ומנוחה, אנחנו מוזמנים שוב להתמודדות מחושבת והדוקה יותר...

הוא פתאום חזר לה בתשובה. טוב, לא ממש פתאום. זו היא שהציעה לו את הדִיל הזה עם אלוהים, העבירה אליו את הפיקדון שהיה שמור אצלה כל-כך הרבה שנים. היא...

(מוקדש לאורה וולף ז"ל)   כל הזמן חשבתי שהפסקול לא מתאים, שהרי עדיין הייתה חיונית, מאירה, ומחפשת אחר הרגע הבא. מחשבות נסתרות התרוצצו במוחה...

  מה יפית שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ הפסוקים מדברים אודותיך כזאת היית מלאת יופי כמה התמלאת באור ה'   רק בהיותך צעירה...

אַחֲרֵי הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל כְּשֶׁכָּל חֶלְקִיקֵינוּ הִתְפַּזְּרוּ בֶּחָלָל בְּהִלּוּךְ אִטִּי  וּבַהִנּוֹ בְּאָסוֹן הַמִּתְרַחֵשׁ...

כשחיכינו, לא הגיע, וכשהגיע, רחובותנו לא ידעו את נפשם, ביובנו איבדו את עצמם, כבישים הפכו נהרות שוצפים, כיכרות היו לאגמים. ההצפות שנכרו בערים...

  אַתְּ כָּאן וְשָׂם, הִנְּךְ וְאֵינְךְ, אֲנִי מְנַסָּה לְדַבֵּר, וְאֵינֵךְ שׁוֹמַעַת. אַתְּ מְנַסָּה לְתַקְשֵׁר וְאֵינֶנִּי...

    בצער עמוק, התבשרנו אמש על מותו של נוויל סימינגטון, פסיכואנליטיקאי בכיר שעבד באוסטרליה והיה חבר בחברה הבריטית לפסיכואנליזה.  סימינגטון...

הבובה מן הבית הקטן מאת אסתר שטרייט וורצל. איירה: בינה גבירץ. הוצאת עמיחי, 1964, 162 עמ'. ממליצה על הספר: דנה דרילינגס, ביבליותרפיסטית, מנחת...

מן הסערה: מסות על אבלות, ייסורים והמצב האנושי, מאת הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק. הוצאת עמותת תורת הרב, תשס"ד, 205 עמ׳. יצא לאור גם בהוצאת...

האפשרות לכרוע על חוף הסליחה היא ברכה, אך בקלות יכולה להפוך לעול טורדני. חטאנו, עווינו, פשענו. הרשימה ארוכה, לא נגמרת. כמה חשוב שנפשנו יכולה לעיתים...

מסתבר שלפעמים משברים מסתיימים כשמשהו באמת נשבר. שלפעמים אין לא איחוי ולא פריצת דרך של הרגע האחרון. שדרכים עקלקלות מובילות לא פעם לתוצאות עקלקלות,...

האש הזו, מסוכנת ומושכת. כשהעולם החיצוני לוהט, שורף, בוער, הדלקת האש נעשית מסוכנת כפליים. האוויר דליק, וברגע יכול להשרף הבית. השנה, סביב חג האש,...

כפי שנוכחתם, החלטתי לכתוב על הרגעים הקשים ביותר בחיי. אין כל בטחון שבכל רצף חיי לא היו לי רגעים קשים כמו עכשיו, כאשר אישי נפרד מן העולם ואני...

ושוב התפר הזה, בין אבל אין קץ, צער העולם, לבין שמחת העצמאות, חדוות ההתפתחות. כל שנה מחדש נטעם טעמה החמוץ מתוק של התנועה, נעשה שימוש עד לקצה בגמישותה...

לפני חמש עשרה שנים הצטרפנו למשפחת השכול.  לא סערת המלחמה, רעש התותחים ושריקת המוות של הכדורים וכלי ההרג השונים- הם שהביאו אל ביתנו את השכול....

הפסח עבר, והלחם חזר אל השולחן. היומיומיות, המפזרת עצמה, פרורים פרורים סביבנו, זו שאי אפשר להמלט ממנה, שחוזרת על עצמה, שוב ושוב. לא חגיגית, אבל...