
קטע ממכתבה של חמוטל רוזן, עיוורת מלידה, מטופלת של תמר מגיל חמש:
"במבט לאחור, אני יודעת לומר שהתקופה הארוכה שלמדתי אתך פתחה לי עולם קסום של יצירה, והעניקה לי כלי ביטוי מיוחדים. היא העלתה את הביטחון העצמי ואת הדימוי העצמי שלי. היום אני לומדת עבודה סוציאלית, מתוך הכרה בצורך לתת למי שזקוק. אני מתארת לעצמי שאת היית המודל הראשון שלי. לימדת אותי מהי עבודת קודש מלאת שליחות. נטעת בי את ההכרה בכוחה במופלא של המוזיקה להשפיע טוב ולרפא, ומאז הפגישות אצלך היא מלווה אותי בכל אשר אפנה".
מיוזמי האולפן האזורי למוזיקה בעמק בית-שאן, שהוקם ב-1958, במסגרתו הקימה ב-1971 את המרכז לתרפיה באמנויות, וניהלה אותו עד לפרישתה (1995). במרכז זה טיפלה במאות ילדים שסיפורם של אחדים מהם מובא בספר זה.
תמר כתבה כמה ספרים, מהם בנושא המוזיקה: "כלי זמר בעולם הצומח" (1964); "ביטוי ויצירה במוסיקה ותנועה כתרפיה" (1981). כמו כן הפיקה שבעה סרטים קצרים: "כלי זמר מעולם הצומח" (1964); "בצבע ובצליל" (1965); "בר-מצווה בקיבוץ" (1966); "ילדי המקלטים" (1968); "תרפיה באמצעות המוזיקה" (לאורך שנות השבעים).
תמר נפטרה בשנת 2006.