מקורות

חלק בלתי נפרד מתפקידה של המערך המסייע בבית-הספר הוא לדעת להפנות ולהפעיל סוכנויות וארגונים בקהילה לטובת התלמיד/ה. הפנייה ומעקב של אנשי חינוך למצרף הגורמים המצוינים ברשימה שאליה מפנה הקישור, הם בבחינת מענה מקצועי תואם-צרכים לתלמידים ולתלמידות המתבטים בזהותם המינית והמגדרית ואלה הזקוקה לסביבה מאשררת. הבה ראו את ריבוי המענים, כולם מקצועיים וראויים.

 

סקירת ספרות זו היא בבחינת ניסיון ראשון למפות את שדה המחקר הלהט"בי בתחום הייעוץ החינוכי בבית-הספר, כ- 100 מקורות מתוך כתבי עת אקדמיים שיפוטיים מבואף תפיסת תפקיד היועץ החינוכי בבית-הספר מצוייה במטוטלת שבין "היועץ החינוכי כסוכן בריאות הנפש בביה"ס" לבין "היועץ החינוכי כסוכן צדק חברתי" בקהילה הבית-ספרית ומחוצה לה. בתוך כך, איגוד יועצי בית הספר האמריקאי ASCA קורא ליועצים לתפוס תפקיד חברתי להיות מנהיגים, הווה אומר, לסנגר על קבוצות מוחלשות וסטיגמטיות כחלק מהמנדט והקוד האתי של מקצוע הייעוץ החינוכי בביה"ס. בעוד שבארה"ב מתעמקים אנשי האקדמיה ואנשי-השדה בייעוץ רב תרבותי במשמעותו הרחבה לרבות ביסוס ידע מחקרי בזיקה לעבודת היועץ בבית-הספר עם תלמידים להט"ב וכך גם הנושא הינו חלק בלתי-נפרד מהכשרתם ומהחיברות המקצועי של פרחי הייעוץ, בישראל, המצב שונה לחלוטין וסוגיות להט"ביות נחקרות ונלמדות במידה רבה מתוך פריזמה של קלינאים, אנשי טיפול: פסיכולוגים קליניים, עבודים סוציאלים קליניים ואינן מהוות כלל ועיקר חלק מהכשרתם ומתהליך הסוציאליזציה של פרחי הייעוץ או פרחי ההוראה. לחיוב אומר כי השתלמויות ייעודיות בעבודת היועצת החינוכית עם תלמידים להט"ב קורמות עור וגידים בחינוך העל-יסודי בעיר תל-אביב בזכות שיתוף פעולה פורה בין הפיקוח על הייעוץ בת"א והשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, במשרד החינוך, לשפ"ח בעיריית תל-אביב-יפו - השירות הפסיכולוגי חינוכי על הרפרנטים האמונים על הנושא ובין גורמים אלה, לארגוני הקהילה הגאה: "חוש"ן" - חינוך ושינוי ו"איגי" - "ארגון הנוער הגאה" והמרכז העירוני לקהילה הגאה בגן מאיר, תל-אביב. ובכל זאת, אלה בבחינת "ניצנים" של עשייה מערכתית, מקצועית וחברתית. ריבוי הצרכים של התלמידים מקדימים בהרבה את המחקר והפרקטיקה הייעוצית באשר לסוגיות להט"ביות. אני תקווה כי המאגר - המתעדכן באופן שוטף, עשוי להוות תשתית תיאורטית מוצקה לסוללה של מחקרים ישראלים בכול הנמצא בזיקה לתפקיד ותפקוד היועצת ביחס לתלמידים להט"ב לצד מחקרים על נועצים להט"בים וכן בסיס למערך של השתלמויות המסנגרות הן על תלמידים להט"ב והן על הייעוץ החינוכי בבית-הספר כפרופסיה בפני עצמה: בסיס תיאורטי שיטתי וייחודי, עצמאות פרופסיונאלית ותרבות מקצועית. לידיעה, לעיון ובוודאי לפעולה.

 

הנושא עולה על סדר היום המקצועי בתל-אביב-יפו במתכונת של "שולחן עגול" בו משתתפים רפרנטים מגופים מקצועיים האמונים על סוגיה זו: השירות הפסיכולוגי-חינוכי (שפ"ח), הפיקוח על הייעוץ החינוכי בחינוך העל-יסודי בעיר תל-אביב-יפו, משרד החינוך, גורמי רווחה וארגונים של הקהילה הגאה – "חוש"ן", "איגי" והמרכז העירוני לקהילה הגאה בתל-אביב. סקירת ספרות זו היא בגדר ניסיון ראשון למפות את שדה המחקר באשר לחוויה הבית-ספרית של מורים ומורות להט"ב. החלק הארי של המחקרים בנושא זה נערך בשלוש מדינות מערביות: אוסטרליה, ארה"ב וקנדה, בעוד שבישראל, נערך מחקר אחד בלבד ברמת התזה, בביה"ס לחינוך, באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2005, אולם המחקר לא פורסם במאגר הספריות אלא בכתבה בעיתון הארץ. הקורפוס המחקרי אודות החוויה הבית-ספרית של מורים ומורות להט"ב, מצריך ראייה רחבה, ורב-מימדית המאפיינת יותר מכל את המודל המערכתי-אקולוגי של ברונפנברנר. ע"פ מודל זה, מצבו של האינדיבידואל –הפיזי, הרגשי, המנטאלי, ההתנהגותי והכלכלי, נגזר מיחסי הגומלין בינו לבין הסביבה על כל היבטיה. לבד מזאת, מחקרים מראים כי בהתייחס לאוכלוסייה הלהט"בית, ראייה הוליסטית ואינטגרטיבית על בית הספר כישות ארגונית ייחודית, הינה קריטית לשם הבנת גורמי הסיכון וגורמי החוסן המשעתקים ומעודדים את תופעת הלהט"בפוביה או לחילופין מפחיתים אותה/ מאמר זה כלול שלוש מערכות, החל מרמת המקרו-סיסטם –חוקים ומדיניות כלפי אוכלוסייה הלהט"ב בכלל ובהתייחס למורים ולמורות להט"ב בפרט. עבור, לרמת המזו-סיסטם:– מערכת החינוך ובתוך כך, בתי-הספר וכלה ברמת המיקרו-סיסטם – ליבת הדילמה בחוויה של מורים להט"ב –לצאת או לא לצאת מהארון בפני מעגלים שונים בבית-הספר, לרבות תהליכים תוך-אישיים ובין-אישיים עם משלימי התפקיד.

 

בצד הומוסקסואלים, הנמשכים רק אל בני מינים וביסקסואלים הנמשכים ברמות שונות אל בני שני המינים - קיימים הטרוסקסואלים לא מעטים, הנמשכים אך ורק לנשים, מקיימים יחסי מין ומערכות יחסים עמן ובכל זאת מנקר במוחם באופן קבוע ומטריד מאוד החשש שמא הם הומוסקסואלים מודחקים ואין זו אלא שאלה של זמן עד שההומוסקסואליות הלטנטית שלהם תפרוץ החוצה ותכחיד את המשיכה שלהם לנשים. לעתים נוספות לכך תחושות מוזרות כגון עקצוצים וצריבה באיבר המין למראה גברים. את התופעה מלוות בדיקות עצמיות מתמידות מול סרטים פורנוגרפיים המיועדים לעיני גייז. על הפרעה כפייתית הומוסקסואלית (Homosexual OCD). מאמר החודש באתר הבית של פרופ' גידי רובינשטיין http://giditherapy.co.il

 

הירידה בתפיסת הסכנה של מחלת האיידס חברה למנטליות ה"יהיה בסדר" הישראלית. התוצאה: צניחה בשיעור השימוש בקונדום ועליית הסיכון להידבק. במאמר מובאת סקירת מחקרים על הקשר בין נטילת סיכון מינית, חיפוש ריגושים, מוכוונות ופתיחות לחוויה. כן נסקר השאלון שפיתחו שידלו וחבריו לבדיקת התנהגות מינית בלתי מוגנת תוך דגש על גורם הכעס/דיכאון/פטליזם, שבעלי הציונים הגבוהים בו נוטים להסתכן מינית. לסיכום, כמה מהמלצותיהם של שידלו ועמיתיו המנהלים את קו ה-TalkSafe הניו יורקי, המקבילה של הקו הפתוח של הוועד למלחמה באיידס.

 

בניגוד לזוגות סטרייטים, זוגות חד מיניים מוצאים עצמם נמשכים לאידאל יופי שהיו רוצים לאמץ בעצמם - אתה נמשך לבחורים שריריים? סביר להניח שאתה שואף לגוף שריר בעצמך. ד"ר גידי רובינשטיין ואורי שפר מסבירים מדוע אנחנו בוחרים את מושא תשוקתנו ולא אחר, ומה זה אומר עלינו. בהכל, אגב, אשמה התקשורת

 

בעקבות ביקורו הסוער של צלם העירום ספנסר טוניק בישראל: האם הגוף שלנו הוא אובייקט או סובייקט? והאם אנו כמטפלים יכולים לעשות שימוש בגוף שלנו ושל המטופלים שלנו בתוך המיכל הטיפולי? מאת אייל שדה

 

יחסו של הממסד הרפואי לבעיות פריון אצל גברים דומה ליחס לסרטן בשנות ה-70. הסרת מחסום הבושה תסייע לגברים להיות שותפים פעילים בדרך להורות המיוחלת. הטיפול הרפואי בגברים הסובלים מבעיות פריון מחייב דאגה והתייחסות לחוויה הרגשית הייחודית שעובר הגבר. הוא זקוק להכרה בקשייו, להסברים ולידע.

 

משיכתם המינית והרומנטית של נערים וגברים הומוסקסואלים לעמיתיהם ההטרוסקסואלים היא תופעה נפוצה, במיוחד בגיל ההתבגרות, שבו קבוצת השווים (peer group) מורכבת, ברובה המכריע, מנערים הטרוסקסואלים וחשיבותה רבה כחלק ממרד הנעורים המאפיין שלב התפתחותי זה. גברים הטרוסקסואלים ממשיכים להוות מושא תשוקה עבור הומוסקסואלים גם בהמשך ההתפתחות ובמקביל מחקרים מצביעים באופן עקבי על עמדותיהם השליליות כלפי הומוסקסואלים.

 

לפני שאת שוב מרגישה רע עם עצמך על כך שאת זוחלת למיטה מותשת ב-9 בערב למרות שהוא מתעצבן על עוד ערב מבוזבז, ממלמלת "אולי מחר" ומרגישה כל כך כמו סבתא של עצמך או פרודיה על הדרמות בטלוויזיה שהיא אומרת לו "כואב לי הראש", הנה מחקר נחמד שיכול לבוא לעזרך. ועוד כמה סודות מחדר המיטות... עיניים פקוחות - מבט מפוכך על זהות, הורות וזוגיות

 

דמיינו אדם בריא כשור, אך מרגיש לחוץ, מודאג או פשוט לא מאושר. ודמיינו שמכל סיבה שהיא, אותו אדם מתייעץ עם רופא בנוגע לבעיותיו, מקבל אבחנה של דכאון או חרדה חברתית, או כל אבחנה אחרת, ויחד איתה מקבל מרשם לפרוזאק. מה הבעיה בתמונה הזו? ובכן, זהו מקרה קלאסי של מדיקליזציה: פשוט כי המצאתי אותו כדי שיהווה דוגמה טובה למדיקליזציה. אבל מה רע במדיקליזציה? התרופות עצמן? אנשים רבים חושבים שכן, אך אם תשאלו אותי, התרופות הן החלק הכי פחות בעייתי של התהליך.

 

מאמר זה מתמקד בגיליון העירום המיוחד של שבועון הבידור "פנאי פלוס" שהופיע באפריל 2008 ונחשב לתופעה נדירה, יחסית לנוף התקשורת בישראל. המחקר מבקר את מכלול החומר המערכתי שהתפרסם במסגרת פרויקט העירום תוך כדי עיון מחודש בספרו של הרברט מרקוזה "ארוס וציוויליזציה", התומך בשחרור הארוס והתשוקה המינית מכבלי הבורגנות הקפיטליסטית. המאמר מבקר את חדירת הארוטיקה והאסתטיקה הפורנוגרפית למגזינים בישראל ועומד על הפטישיזציה של הגוף הנשי, על השימוש במוסד האימהות כטיעון אתי ולאומי להצגת האישה בעירום, על המאפיינים האתניים והעדתיים של המצולמים, על אילוצי הייצוג הארוטי של הגוף הגברי, על אופני השיעתוק המורכבים של הסדר המיני ההטרוסקסואלי ועל הסטראוטיפיזציה הפטריארכלית של הגוף הנשי, המוכתבת בידי חרושת התרבות המקומית. המאמר מתמקד בפער המהותי בין החופש המיני בחזונו האמנציפטורי של מרקוזה ובין המאפיינים הלאומיים, החברתיים, המגדריים, הסקסואליים והאתניים הבעייתיים של גיליון העירום של "פנאי פלוס", המתיימר לקבוע סטנדרטים אסתטיים ואתיים חדשים להצגת עירום בתקשורת הישראלית הממוסדת.