מקורות

קשר זוגי בין שני גברים טומן בחובו קונפליקט מובנה בין הצורך בביטחון לצורך בריגושים וגיוון. על פי מחקרים רבים בנושא, הממצאים מצביעים על עדיפות של קשרים מונוגמיים - אז למה בכל זאת נדמה שחצי מההומואים התפוסים מנהלים זוגיות פתוחה? פרופ' גידי רובינשטיין נכנס בעובי הקורה המונוגמית

 

עד עתה, הספרות המתחקה אחר החוויה הבית ספרית של נוער לסבי, הומוסקסואלי וביסקסואלי (להט"ב) בישראל ובמדינות מערביות אחרות התמקדה במידה ניכרת במצרף של גורמי סיכון, בעוד שגורמי חוסן פנימיים וחיצוניים המסייעים למתבגרים להט"בים להתמודד ביעילות עם בריונות הומופובית בין כותלי בית-הספר, זכו להתייחסות מחקרית מועטה בלבד. על-מנת לגשר על פער זה, החוקרים ערכו מחקר איכותני המתבסס על ראיונות עומק מובנים למחצה עם עשרים תלמידים הלומדים בחטיבה העליונה ומגדירים עצמם כלהט"בים. ממצאי המחקר והשלכותיו מדגישים את מרכזיותם של גורמי חוסן סביבתיים בחייהם של בני-נוער להט"ב. אלה אשר רגישים לצרכיו הייחודיים ומסייעים לו לפתח ולחזק מנגנוני התמודדות תוך-אישיים ובין-אישיים עם גילויי הומופוביה במרחב הבית-ספרי. המחקר נערך ע"י אייל בן עמי, ופרופ' רחל ארהרד, אשר מילאה את תפקיד ראש המגמה לייעוץ חינוכי בבית-ספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב וראשת היחידה למחקר ופיתוח בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך. כיום מכהנת כיועצת נשיא האוניברסיטה לשוויון מגדרי ולמניעת הטרדות מיניות. המאמר בדפוס ועתיד לראות אור בכתב העת האקדמי אשר משמש כאכסניה מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת למחקר בתחום ההומוסקסואליות- Journal of Homosexuality

 

משיכתם המינית והרומנטית של נערים וגברים הומוסקסואלים לעמיתיהם ההטרוסקסואלים היא תופעה נפוצה, במיוחד בגיל ההתבגרות, שבו קבוצת השווים (peer group) מורכבת, ברובה המכריע, מנערים הטרוסקסואלים וחשיבותה רבה כחלק ממרד הנעורים המאפיין שלב התפתחותי זה. גברים הטרוסקסואלים ממשיכים להוות מושא תשוקה עבור הומוסקסואלים גם בהמשך ההתפתחות ובמקביל מחקרים מצביעים באופן עקבי על עמדותיהם השליליות כלפי הומוסקסואלים.

 

הרהורים על השימוש בביטוי Gay, נטישת נטייתו המינית המקורית, הגנטית-הורמונאלית של הפרט מהאובייקט שאליו נמשך מלכתחילה והפנייתה לאפיקים אחרים היא לעיתים תוצר של טרגדיית ילדות שלא עברה עיבוד. תאור טיפול המופיע במדור רפואת הנפש שבאתר פסיכולוגיה עברית ברשת

 

האישה בחדר הטיפול הפסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי בנשים מגובה מחקר ורגיש לאמונה תרבות ומוסר. מאת יששכר עשת* בסיוע דר' שלומית סייג רופאת משפחה בכירה.* המאמר פורסם בפסיכואקטואליה יולי 2007

 

המאמר מביא חומר ונתונים הלקוחים מגוף ידע רפואי חדשני מתחום רפואי שמתפתח בעשרים השנים האחרונות והוא "בריאות האישה". מאמר זה הוא גם דוגמא נוספת לטיפול פסיכולוגי מגובה מחקר ורגיש לאמונה תרבות ומוסר. היות וכל מחלה פיזית יש לה השלכות פסיכו-סוציאליות על תפקוד הפרט במשפחה, בעבודה ובחברה. המטפל שעובד עם נשים, זוגות והורים, אמור לתת את דעתו גם למצב הבריאותי של האישה. המאמר מביא סקירת ספרות שמדגימה את ההיבטים המיוחדים של בריאות האישה ואת ההיבטים המיוחדים של בריאות הנפש של האישה. בהמשך מובאת דוגמא טיפולית הממחישה טיפול בהתייחסות ייחודית לאישה. מובאות סדרת המלצות כלליות לטיפול בנשים, כפי שגובשו במחלקה לרפואת משפחה בקורס בריאות האישה. ההמלצות מבוססות על מחקרים בתחום.

 

המחקר הנוכחי התמקד בבחינת דימוי הגוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער אובדניים, תוך בחינה רב-ממדית ונרחבת של דימוי הגוף. בנוסף נעשה ניסיון להתחקות אחרי הקשר הראשוני עם האם ולבחון נתיבים אפשריים של העברה בין-דורית של הנטייה האובדנית ודימוי הגוף. למחקר היו שלוש מטרות עיקריות : 1. בחינת דימוי הגוף וחוויית הגוף בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין דימוי הגוף ובין נטיות ההתאבדות עבור כלל המדגם . 2. בחינת הקשר הראשוני עם האם בקרב בני נוער אובדניים על-ידי השוואתם של אלה לבני נוער נורמלים ולבני נוער מאושפזים שאינם אובדניים ועל-ידי בדיקת הקשרים בין הקשר הראשוני ובין נטיות ההתאבדות ודימוי הגוף עבור כלל המדגם. 3. בחינת קיומו של קשר בין-דורי בנטיות ההתאבדות, דימוי הגוף והדיכאון והחרדה. השערות המחקר צפו קשרים מובהקים בין בני הנוער ואימותיהם במשתנים הנ"ל.

 

המאמר מתייחס לתהליך שהורים עוברים כאשר נודע להם שילדם הוא הומו או שילדתם לסבית: מה זה עושה להם, באילו שאלות הם נתקלים ומה הם מרגישים? החלק הראשון מציג מבוא כללי לתהליך חווית ההורות, והחלק השני מתמקד בנקודת המבט של הורים כאשר נודע להם שילדם הוא הומו או שילדתם היא לסבית.

 

מסמך שהתקבל ופורסם על ידי ה-APA – ארגון הפסיכולוגים האמריקאים ומתורגם כעת לעברית כשירות לציבור, על ידי פסיכולוגיי - ארגון מטפלות/ים לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים בישראל.

 

ילדה בת 9 שהייתה בטיפול פסיכולוגי אצלי לפני מספר שנים ספרה לי שהיא משוכנעת שאישה יכולה להרות ללא עזרה מבעל, חבר או תרומת זרע. כשעבדנו על הנושא בטיפול התברר שהיא יודעת היטב את העובדות הביולוגיות של הפריית בני האדם- עובדות שכתובות עבור ילדים וילדות בספרים כגון "כיצד באים תינוקות לעולם." אמה של הילדה ספרה שבתה גלתה לה שהיא מאוהבת בילדה בכיתה ושכנראה שהיא עצמה, לסבית. תכנים מיניים אלו לא היו היחידים בטיפולה אך הייתה תקופה שהם היו בולטים יותר מתכנים אחרים. האם אלו תכנים נורמטיביים שאפשר לצפות מכל ילדה בגילאים האלה או האם הם מעידים על הקשיים הרגשיים שבגללן היא הגיעה לטיפול פסיכולוגי?

 

אם אנו מדברים על נטייה הומולסבית כנורמה או סטייה, הדיון עשוי להיראות כפאתטי משהו. הרי עוד בשנת 1973 הכריע איגוד פסיכיאטרי אמריקאי שאין הנטייה ההומולסבית מחלת נפש או פתולוגיה כשלעצמה והוציא אותה מספר האבחון הפסיכיאטרי (DSM) (Bayer, 1981 ). זאת כתוצאה,בין השאר מכך, שאף מבחן פסיכולוגי שמוכר לנו לא הצליח לגלות הבדל בין הומו והטרו-סקסאולים שאינם מאוכלוסייה קלינית במצב בריאותם הנפשי ותפקודם היומיומי (Hooker, 1957; Gonsiorek, 1991; Freedman, 1971). המחקרים הקודמים שגילו פתולוגיות אצל אנשים הומולסביים סבלו מהטיה ברורה כיוון שהתבססו על מדגמים קליניים בלבד. ובכן- לכאורה מיצינו את השאלה.

 

ההשפעות ההדדיות של תפיסת התפקיד הצבאי והתפקיד המיני אצל נשים וגברים במערכת הצבאית: טיפולוגיה של קריירות צבאיות נשיות ודפוסי התנהגות המאפיינים אותן; כיצד יראה הצבא העתידי באספקט הבין-מיני.