מקורות

סרטון בו מציגה הפסיכולוגית נורית ידלין את מתנת הפרידה שקיבלה לרגל פרישתה משירותי הייעוץ הפסיכולוגי לסטודנט באוניברסיטת ת"א. בצד עבודתה כפסיכולוגית, פיתחה נורית תחביב של צילום קליניקות של מטפלים ובשנת 2008 הציגה את עבודותיה בתערוכה שהתקיימה בספרייה המרכזית של אוניברסיטת ת"א.

 

האתר מיועד לכלל האנשים עם פיגור שכלי בארץ, אנשי מקצוע העוסקים בתחום, משפחות לאנשים עם פיגור שכלי ולכלל האוכלוסייה. באתר ישנם משחקים, ספרות מקצועית בנושאים שונים: מחשבים בחינוך המיוחד, טכנולוגיה מסייעת וכן מאמרים בנושאים שונים בתחומי הפנאי לאנשים עם פיגור שכלי. משרד הרווחה, האגף לטיפול באדם המפגר. המחלקה לתרבות, אמנות ופנאי.

 

מטאפורה מקיימת קורסים, מפגשים וסדנאות, המבוססים על עקרונות התרפיה באומנות. במטאפורה מגוון פעילויות, המוצעות לקהל הרחב, לארגונים ולאנשי מקצוע, השמות דגש על התהליך, ועל כן אינן דורשות כשרון או ידע באמנות.

 

האתר של בירי רוטנברג-רוזלר המתאר את עבודתה כביבליותרפיסטית, תחומי הפרקטיקה והמחקר. ומפנה לספרים חשובים בתחום.

 

גלים-מרכז לאמנות בינתחומית-חושבים אמנות!חושבים יצירתי! הכנת תיקי עבודות ללימודי תרפיה באמנות ואמנות. סדנאות אמנות למבוגרים-שפה לדבר עם העולם. סדנאות אמנות לילדים -להעשרה, חיזוק הביטחון ותקשורת. יעוץ וליווי לפרוייקטים באמנות-ליצירת ספר ולתערוכה סדנאות לסטודנטים בתרפיה באמנות למתן שעות אמנות לצורך התמחות.

 

צילום כתראפיה הינו תחום העוסק באלמנטים המרפאים הקיימים בתהליך היצירתי הנקרא צילום. רשימה זו עוסקת במה שיש בה, בפעולת הצילום, מבחינה רגשית ובודקת מה קורה לנפש כאשר אדם תופש מצלמה ומתחיל לצלם. צילום יכול לשמש כמראה לעולם הפנימי שלנו, כהשתקפות של זכרונות, של מחשבות ושל חוויות. פעולת הצילום, כאשר היא מתרחשת מתוך סקרנות ומאפשרת אנליזה של התפיסה, יכולה לקשר את הצלם עם מחסן התמונות שנאגר בזיכרונו הויזואלי במהלך השנים.

 

אתר המבקש להציג בדרכים שונות את פסיכולוגיית העצמי ואת הגישה הטיפולית היחודית הנגזרת ממנה. באתר מאמרים שונים העוסקים הן בהמשגה תיאורטית של פסיכולוגיית העצמי והן בישומים הקלינים והאחרים הנגזרים ממנה, ומציע לראות בה השראה מתמדת המאירה את העשייה הטיפולית ואת חיי הנפש של המטפל והמטופל כאחד. כמו כן מיטיבה פסיכולוגיית העצמי לשמש גשר תיאורטי בין פסיכולוגיה ופסיכותרפיה ,לבין עולמות תוכן רחבים ומקבילים כמו פילוסופיה מערבית ומזרחית ,הפסיכולוגיה של הרשת, ספרות ואמנות ועוד. היא מציעה אופנות חשיבה יחודית גם בשאלות של יחסי אהבה וזוגיות, ובמהותה האחדותית מבקשת לנגוע באישי ובעל-אישי - דהיינו בנפשי וברוחני גם יחד.

 

המאמר מציע דיון פסיכואנליטי וספרותי בפונקציות אותן ממלא החלום, הן כחוויה אקטואלית, והן כפי שמשתקף ביצירה ספרותית, בהתהוות מושג העצמי. דיון זה נעשה באמצעות עיון תלת-רובדי בבלדה 'האסופי' לאלתרמן, ומתייחס אל המרחב שבין השיר, החלום והחלום האינטר-טקסטואלי (זה המופיע בתוך השיר) כמרחב להתהוות עצמי נרטיבי והיסטורי. הבחירה לדון בחלום כפי שמשתקף בטקסט שירי מתבססת על ההכרה בדיאלוג ההולך ומתהווה בין הדיסציפלינות השונות- הספרות והפסיכואנליזה . המאמר אינו מתיימר לערוך ניתוח פסיכואנליטי לחלום המופיע בשיר, אלא להתייחס אליו כאל אמצעי מבע, ולעמוד על המשמעויות השונות שעשויות להיות להופעת החלום בשיר, הן כתופעה פסיכולוגית והן כתופעה ספרותית. המונח 'עצמי היסטורי' מתייחס לעובדות הקונקרטיות המבנות את העצמי. אולם, כשאנו מדברים על עברינו, אין אנו מביאים בהכרח את העצמי ההיסטורי, אלא את מה שמכונה 'עצמי נרטיבי', זה הנוצר במהלך השיח (גלדמן 2006). פסיכולוגים שונים וביניהם ספנס, הציעו להתייחס אל משמעויות האירועים מהעבר כאל תמונות זיכרון שאינו זיכרון צילומי תיעודי אלא צילום של תמונות מטפוריות או מטאפורות מופשטות בהן משולבים ייצוגים מגמתיים של העבר . תמונות אלו הן מעין תמונות חלום, הנבנות בשתי רמות של העצמי: בעצמי הילדותי שהוא למעשה הקרוב ביותר למקור ההיסטורי שלהן, ובעצמי הבוגר. כשתמונות אלו מועברות למילים, הן הופכות לשפה שונה והמדיום הלשוני מעצב אותן מחדש.

 

שידור תוכנית מציאות במסווה של טיפול פסיכולוגי הוא מעשה פגום אתית - ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל נדרשה לאחרונה לטפל במעמדה האתי של תוכנית מציאות חדשה בשם "מטופלים". בתוכנית מוצג "טיפול פסיכולוגי" בארבעה "מטופלים", והטיפול מבוצע על ידי "פסיכולוגית". המרכאות מסגירות במכוון את עמדתי: טיפול פסיכולוגי ותוכנית בידור לא יילכו יחדיו, והמשמעות הראויה למושגים "טיפול פסיכולוגי", "מטופל" ו"פסיכולוג", נשמטת מהם כאשר מדובר בתוכנית בידור. יתרה מזאת, הכפפה של טיפול פסיכולוגי לצורכי בידור היא מעשה לא מקצועי ופגום אתית. כמו כן, לא מן הנמנע שזהו מעשה שיש בו כזב, הטעיה ואף התחזות.

 

מנסה מאמר זה להראות כיצד מגלם המיתוס של דיוניסוס במאפייניו הפסיכולוגיים והסימבוליים את העולם הפנימי של טראומה ודיסוציאציה. על ידי תיאור חלקים מטיפול אנליטי באישה הסובלת מהפרעה דיסוציאטיבית על רקע טראומות ילדות, יוסבר כיצד מגלם המיתוס את סיפור היווצרותה של טראומה ואת פעולת המערכת ההגנתית-הישרדותית. המאמר מוצד באתר בחברה היוניגאנית הישראלית החדשה, המחבר הינו יו"ר התוכנית לפסיכותרפיה יונגיאנית במכללה האקדמית עמק יזרעאל,

 

עבודת גמר מחקרית לקבלת תואר מוסמך אוניברסיטת חיפה אשר דנה בשתי תופעות: הפרעת ריבוי אישיות ועבודת המשחק התיאטרוני. העבודה בוחנת האם בתופעת המשחק התיאטרוני ישנו ביטוי של ריבוי אישיות. השאלה מתבססת על העובדה שהשחקן מגלם במהלך חייו דמויות רבות ושונות מאוד ומחליף אישיות באמת או למראית-עין בלבד. אם ישנו ביטוי של ריבוי אישיות בעבודת המשחק אז ישנה גם אינטגרציה בין חלקי אישיות אלה, חייבת להיות זיקה ואחדות בין הפרסונות-מסכות שאותן מגלם השחקן לבין אישיותו האחת המלוכדת, ושבלעדי זה אין משחק אותנטי. זאת בשונה מדיסוציאציה הקיימת בחולה בהפרעת ריבוי אישיות. בין שהשחקן מודע לחלקי אישיות אלה השוכנים בתוכו או לאו, הוא מתעל אותם ליצירתו ומשתמש בהם מידי ערב בהופעתו על הבימה. בכוונת העבודה להראות שתופעת המשחק, לא רק שאינה יוצרת דיסוציאציה בשחקן, אלא היא אף מביאה את השחקן להכיר את עצמו. עבודת המשחק דורשת מן השחקן להביא את עולמו הפנימי, לחקור את עצמו, ולהביא לידי ביטוי חלקים רבים וצדדים באישיותו שאינם באים לידי ביטוי בחיי היום-יום.

 

התאטרון מעלה הצגות בנושאים שהינם צו השעה כגון: מניעת פגיעות מיניות ("יעל לומדת לשמור על גופה"), מניעת אלימות בין ילדים, חינוך לבריאות ועוד. כל ההצגות נכתבו ע"י יעל פדר ושרונה אריאל (עובדות סוציאליות) בשיתוף אנשי מקצוע מהתחומים הרלוונטיים. באתר מידע על הצגות התאטרון וכן קישורים נבחרים לחומר מקצועי בנושאים השונים. לפרטים: שרונה 052-2745084