דחיית הבחירות, הסכנה של הליכה במדרון חלקלק וקידום תהליכי הידברות
מועצת הפסיכולוגים | 31/1/2011 | הרשמו כמנויים
הבחירות לוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית שהיו אמורות להתקיים היום נדחו בשבוע. הרקע לדחייה הוא מכתב ששלחה אמש הוועדה שהתפטרה, בו נטען שלא הקצבנו לה די זמן להכנת רשימת מועמדים מומלצת. יש לציין שעד ליום ד' שהיה המועד האחרון להגשת מועמדות, הגישו 11 איש את מועמדותם, כולם אנשי מקצוע בכירים בעלי הסמכה להדרכה בפסיכולוגיה קלינית. זו היענות מבורכת המעידה על הכוח ההתנדבותי שקיים בקהילת הפסיכולוגים. בהתייעצות עם עו"ד שרונה עבר הדני, היועצת המשפטית של המועצה, הוחלט להעניק לוועדה זמן נוסף שיאפשר לחבריה לקרוא את קורות החיים, לגבש המלצות ולהעבירן לעיון חברי המועצה טרם ההצבעה. נקווה שחברי הוועדה היוצאת ישתמשו באופן קונסטרוקטיבי בזמן שניתן להם ויסייעו למועצה לקבל החלטות באמצעות הגשת הצעה מנומקת בהתאם לתקנות.
מעבר לדיווח זה הרשו לי לשתף אתכם הפעם בהרגשה כבדה שאני חש בשבועות האחרונים שבבסיסה תחושה עמוקה של חרדה מול הידרדרות המאבק המקצועי לפסים אישיים ודיבור מתלהם. יש בתוכנו מקום לחילוקי דעות מקצועיים ולגישות שונות, וחשוב שנמצא דרכים ללבן סוגיות מהותיות ולכבד את השוני הקיים בקרבנו. אולם, לצערי, ישנם אנשים המדרדרים חילוקי דעות אלו למאבק אישי כלפי, מאבק המלווה בהכפשות אישיות. לא ראוי שאפרט כאן את הדברים – גזרתי על עצמי שלא להוסיף שמן למדורה – אך אני חושש שאם לא ניקח אחריות לתחם את גזרת הקונפליקט ולעצור את ההידרדרות, אנו מסתכנים באלימות שעלולה לפגוע לא רק בי אישית אלא בקהיליית הפסיכולוגים כולה.
כדי לתרום לבירור ענייני של נושאים השנויים במחלוקת אתייחס לשלוש טענות שהועלו כנגד הליך הבחירות של המועצה ולאחר מכן אציג הצעות מעשיות לקידום ההידברות בתוכנו. אתחיל בטענות המופיעות בעצומה שכוללת את האמירה הבאה: "נרמסת הפסיכולוגיה הקלינית והופכת נתונה לשלטון יחיד של יו"ר בעל תפיסה חד צדדית, מגמתית ובלתי ממלכתית."
1: "לא ייתכן שחברי מועצת הפסיכולוגים, שרובם אינם פסיכולוגים קליניים ואינם מכירים את התחום, ורבים מהם אינם פסיכולוגים כלל, יהיו אלו הקובעים את זהות חברי הגוף המופקד על ההכשרה בתחום הקליני"
מועצת הפסיכולוגים היא גוף סטטוטורי הפועל מכוח חוק הפסיכולוגים. החוק קובע שיהיו במועצה נציגי ציבור שממונים על-ידי משרדים ממשלתיים: משרדי הבריאות והחינוך מיוצגים על-ידי פסיכולוגים קליניים, חינוכיים, שיקומיים ורפואיים בכירים וגם משרדים נוספים כמו רווחה וקליטת עלייה מיוצגים לרוב על ידי פסיכולוגים בכירים שלהם. השתתפותם של נציגי ציבור בגוף סטטורי כמו מועצת הפסיכולוגים ושיתופם בתהליכים של קבלת החלטות שיש להן השלכה על הענף המקצועי אינה דבר חריג בנוף הדמוקרטיה הישראלית. לדוגמה, נציגי ציבור שאינם עו"ד ו/או שופטים מקבלים מינוי לוועדה לבחירת שופטים. אפילו בית המשפט העליון אינו ממנה בעצמו שופטים חדשים שייכנסו לתוכו. כך פועלת הדמוקרטיה למרות שכל גוף מקצועי רוצה באופן טבעי לשלוט במינויים ללא התערבות נציגי ציבור חיצוניים. מעבר לכך, יש פער גדול בין הטענות לבין המציאות. העובדות הן שיש כיום 23 חברי מועצה פעילים (אחת נפטרה ושלושה נציגי ציבור פרשו משורות המועצה ועדיין לא התמנה להם מחליף) ומתוכם רק חברה פעילה אחת שאינה פסיכולוגית. מתוך 23 חברי המועצה הפעילים יש 12 חברים שהם בעלי מומחיות קלינית. קיימות חמש התמחויות נוספות בפסיכולוגיה, ואין לאף אחת מהן ייצוג כה גדול במועצה כמו לפסיכולוגיה הקלינית. הפסיכולוגים הקליניים במועצה השתתפו בבחירת חברי הוועדות החינוכית, ההתפתחותית, השיקומית, הרפואית והחברתית תעסוקתית ארגונית. באופן מקביל, חברי מועצה בעלי התמחויות אחרות משתתפים בבחירת חברי הוועדה הקלינית. מאחר וחברי המועצה הם פסיכולוגים ותיקים ובכירים, יש לרבים מהם יותר מהתמחות אחת. כתוצאה מכך, המועצה התברכה בבסיס ידע מקיף ומעמיק להערכת קורות חיים של מועמדים בתחומי הפסיכולוגיה לסוגיהם.
2: "נוהל הבחירות החדש מעניק ליו"ר המועצה זכות מיוחדת לחוות דעת על מועמדים ובכך להשפיע על תוצאות הבחירות"
באופן עקרוני, הופקדה בידי יו"ר המועצה האחריות לדאוג לכך שחברי המועצה יתייחסו בבחירה שלהם לקריטריונים מוסכמים בהערכת מועמדים. בבחירות הנוכחיות הוועדה הקלינית שהתפטרה קבלה למרות ההתפטרות זכות מיוחדת לחוות דעתה על המועמדים ובכך להשפיע על תוצאות הבחירות. כפי שאתם רואים, אנו אפילו דוחים את הבחירות בשבוע נוסף כדי לאפשר לחברי הוועדה להגיש המלצותיהם. גישה זו כלפי הוועדה שהתפטרה היא חלק ממתווה הפיוס שגובש במפגש משולש של מנכ"ל משרד הבריאות, הפסיכולוגית הארצית ואני. כיו"ר כתבתי לחברי המועצה שאינני מעביר חוות דעת על המועמדים ושבאופן עקרוני, נראה לי חשוב שיהיה בקרב הנבחרים ייצוג של כל הגישות המרכזיות בפסיכולוגיה קלינית.
3: "החלטה נוספת נוגעת לשילובם בוועדה המקצועית של מי שאינם מומחים מורשים לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית ע"י משרד הבריאות, ובתנאי שהם פרופסורים באקדמיה. לא ייתכן שחברות בוועדה המקצועית – הגוף האמור לפקח על הרישוי – תתאפשר למי שלא הורשו בעצמם לעסוק בפסיכולוגיה קלינית כחוק, גם אם הם פרופסורים באוניברסיטה."
אין בפרוטוקולים של המועצה כל זכר להחלטה כזו. ככלל, כל חברי הוועדה הקלינית הם לא רק מומחים מורשים לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית ע"י משרד הבריאות אלא גם מדריכים. זאת בהתאם לתקנות של חוק הפסיכולוגים. המועצה אינה פועלת בניגוד לתקנות החוק ומעולם גם לא נסתה לעשות זאת. כך גם חברי הוועדות המקצועיות האחרות הם מומחים-מדריכים בתחומם.
******************************
ועכשיו לשאלה: כיצד נתקדם מכאן וכיצד נקדם צעדי הידברות בתוכנו? כיצד נעניק הזדמנות נאותה לוועדה הקלינית החדשה לכשתיבחר להוכיח עצמה ולרכוש אמון?
להלן הצעתי:
א. אני מזמין את הפסיכולוגים הראשיים במשרד הבריאות, בקופות החולים ובמקומות נוספים למפגש שבו נכיר איש את רעהו, נלבן את הסוגיות שהובילו למשבר, ונחפש אחר דרכים משותפות להמשיך את העשייה. שוחחתי על היוזמה עם הפסיכולוגית הארצית במשרד הבריאות ועם הפסיכולוגים הראשיים של קופות החולים. התגובות ליוזמה חיוביות ותקוותי היא שהמפגש יקדם את ההדיברות המכבדת בקירבנו.
ב. הצעתי לפסיכולוגית הארצית וליו"ר הסתדרות הפסיכולוגים לקיים יום עיון עבור מתמחים ומומחים גם יחד שבו נקיים פאנל עם אנשי מקצוע בכירים בעלי גישות טיפוליות שונות ולאחר מכן מפגשים בקבוצות קטנות שיונחו על-ידי מנחים בעלי גישות שונות. ההצעה היא לדון בנושאים כמו פלורליזם, מה הקשר הראוי בין מחקר העוסק בהערכת תוצאות בפסיכותרפיה לבין הפרקטיקה הנעשית בשדה, ואיזה דיאלוג היינו שואפים לקיים בין השדה לבין האקדמיה. אני מקווה שנוכל לגבש במשותף את התוכנית.
אני מבקש לסיים בקריאה לכל הפסיכולוגים:
בואו ניתן הזדמנות לדיבור ענייני על נושאים במחלוקת ללא טונים מתלהמים ודמוניזציה אישית. הבה נפעיל בינינו את אותן איכויות אנושיות יקרות המשמשות אותנו בעבודה עם אחרים: פתיחות כלפי האדם האחר והושטת יד לדיאלוג.
בברכה,
פרופ' יואל אליצור
יו"ר מועצת הפסיכולוגים
