לפעמים נופל הסביבון על המילה נס

עלון פסיכולוגיה עברית | 10/12/2023 | הרשמו כמנויים

בינות לשברי החדשות המכאיבות כל כך, אנחנו מדליקים נרות. נאחזים ברוטינת החג, מבקשים בעזרתה להתרומם מעט מעל העכשיו, ואולי לסמן לעצמנו בעזרת מערך הסמלים של חג החנוכה – חשוך אבל יהיה אור, איכשהו, יש אור. ויש גם גבורה, פועמת, ברורה. גיבורים וגיבורות רבים מספור. אנחנו רואים אותה ואותם בזמן הזה ולא רק בימים ההם. וניסים – מי יודע אם יש, נקווה, מאד נקווה. לרגע עולה כמיהה לנס 'מהספרים', בהיר כזה, מוחלט, בלתי הגיוני, שמשנה את כללי המשחק. כד שמן שלא נגמר. חטופים ששבים בהמוניהם, באחת. ואז עצירה, כאב, נשימה עמוקה, ושוב אל השגרה הכבדה. ואולי זה הנס עצמו – ההתעקשות על התקווה ומתוך כך הדבקות בעשיה, כל עשייה. נשוב להדליק הערב נר רביעי, פשוט כי כך.

השבוע באתרנו מאמרים וטורים חדשים, שמבקשים להאיר דבר מה:

במאמרה מדגימה טלי סמסון כיצד התערבויות על פי גישה ממוקדת פתרון מאפשרות יישום ההמלצות לשעת חירום באופן טבעי. ההתמקדות בהווה ובעתיד הקרוב, בדגש על מטרות צנועות ומיידיות מהווה תשתית יעילה למיקוד האדם בכוחות וחוסן. לרשות אנשי המקצוע הפועלים ברוח הגישה אוסף התערבויות - מרביתן מיושמות כשאלות מסוגים שונים - שנועדו לסייע לאדם להבהיר לעצמו את העתיד המועדף ולכוון אותו לפעולות הנדרשות לישומו.

אירועי השבעה באוקטובר עוררו תדהמה גדולה ותהייה על מהות הרוע ומקור התפתחותו. הספר ״בבחינת כוח עליון״ מאת ליאת פיש, השזור מארבעה סיפורים עוסק בשאלה זו. בסקירת הספר כותבת רינת קרטר על האופן בו הוא מלמד כיצד מול הרוע והייאוש, עולה מתוך הקשר אנושי, ניצני תקווה המובילים ליצירה פנימית, אותנטית.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

מאמרן של אורית אבוהב ורחלי ינאי עוסק בנושא לא רגיל - חגיגת "יום הולדת בהפתעה" למבוגרים, שמאד נפוצה בישראל. הפתעה היא מצב רגשי וקוגניטיבי, המתוארת בספרות המחקרית כרגש המתבטא בשפת גוף, ומופיעה באינטראקציה חברתית. בימי הולדת באים לידי ביטוי של תהליכים חברתיים בקבוצה קטנה ובהם יחסי כוח ושליטה, תחרות וחיקוי, חובות, הדדיות ומגדר. זו גם הזדמנות להפגין עושר, סטטוס חברתי, הון תרבותי ויכולות הפקה וארגון. במתח שבין הרצון להתחדש לבין הצורך לשמור על הקיים, מתווספים לליבת הריטואל – עוגה נרות ושירים – שינויים צורניים ותוכניים המאפיינים את רוח הזמן. הגרסה המתקבלת בסופו של דבר היא תוצר של דפוסי אישיות, רשתות חברתיות, זמינות של משאבים כלכליים, מסורות וטעמים תרבותיים.

ובפסיכובלוגיה –

במדור 'הרצאה בנעלי בית', תוכלו לצפות ב'התייצבות אל מול פני הרוע' - שיחה בין פרופ' מירב רוט וד"ר ברוך כהנא שעסקה בהתמודות עם רוע מוחלט ברמה התאורטית, ברמה הטיפולית ודרך פריזמות שונות.

עוד הרצאה שנגישה לצפייתכם היא 'יישומים של טיפול דינמי קצר מועד במצבי טראומה' בה מציגים ד"ר ליאת ליבוביץ וד"ר אביב נוף יישומים של הגישה הטיפולית התמיכתית-פרשנית לגבי טיפול במצבי טראומה. כיצד ליישם את עקרונות הגישה של ה CCRT למצבי טראומה?

"הטראומה היא אובייקטיבית כאובה, פוגענית ופולשת להקשרים מגוונים בחיי האדם ומצריכה חמלה עצמית תחת ביקורת עצמית, בושה והאשמה עצמית. הקבלה של הטראומה הינה פעולה אקטיבית מאוד בה האדם מוכן לעשות לה מקום ולהיפתח אליה מבלי שתהפוך לטבע שני או לזהות מהותנית דביקה וכן לגלות נכונות להשתחרר ממאבק עיקש ועקר בעצמו וברגשות האנושיים שלו. הניסיונות של האדם להיות לא אנושי או מנגד להתבונן בעצמו רק על סמך הטראומה מצמקים וצובעים את חייו". טראומה ופוסט טראומה – בלב פתוח ובנפש חפצה? על הבמה של הבלוג 'שפיות זמנית' כותב אייל בן עמי על עבודה במצבי טראומה עם תרפיית קבלה ומחויבות ACT.

"יש אנשים שמספרים כי מאז פרוץ המלחמה לפני 60 יום אינם יכולים לקרוא ספר, אחרים חדלו להאזין להרצאות או לפודקאסטים באינטרנט – "כי אינני יכולה להתרכז." אבל דווקא הכתיבה, שיש בה פעולה אקטיבית, מצליחה לספק לרבים מאיתנו סוג של אתנחתא. גם אם כותבים על המצב הקשה בו אנו נמצאים, מעשה הכתיבה אינו מרחיק מהאירועים, אבל בכל זאת משחרר משהו. אם בעט, בטלפון או על המקלדת, יש בזה ממש עשייה, גיוס של הראש והיד יחד לפסק זמן מבורך", פרופ' עמיה ליבליך כותבת על קבוצת כתיבה שהיא מנחה בה ממוצע הגילאים הוא 85, ועל כוחה של הכתיבה בכל שלב ובכל מצב.

אתי רוזנצוייג במסכת הרהורים סביב פרשת השבוע, החטופים, השבים והחגים שלא פשוט לציין, ובכל זאת יש ערך בציונם.

ורות נצר עם שירים מפרי עטה בעקבות מלחמת אוקטובר 23.

Photo by Enrique Macias on Unsplash